ללא כותרת

בס"ד

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, הַנּוֹתֵן עֺז וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם, הַמַּשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ עֺז וְתַעֲצוּמוֹת מִסְּפִירַת הַנֶּצַח, מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מוּצָקוֹת, הַמַּשְׁפִּיעוֹת לְשִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁמֶן שֶׁל חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת, אָנָּא תֵּן בָּנוּ בִּינָה וָדָעַת לְחַפֵּשׂ אֶת צַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַתִּתְיָהוּ, הַמַּשְׁפִּיעַ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אֶת אוֹר הַחֲנֻכָּה.

אָנָּא אַב הָרַחֲמִים, שֶׁרַחֲמֶיךָ אֵינָם כָּלִים לְעוֹלָם, זַכֵּנִי לְכָל הַתִּקּוּנִים הַנִּפְלָאִים שֶׁאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בָּהֶם בִּימֵי הַחֲנֻכָּה, זַכֵּנִי לְהַעֲלָאַת רפ"ח נִיצוֹצוֹת, הָרְמוּזִים בַּ"עֲלֵה זַיִת טָרָ"ף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא), שֶׁהוּא סוֹד אוֹר הַחֲנֻכָּה, הַמְתַקֵּן אֶת כָּל רפ"ח הַנִּיצוֹצוֹת הָאֲבוּדִים, שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. זַכֵּנִי לְ"עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (שם), הָרוֹמְזִים כִּי אִלּוּ הָיָה נֺחַ מִתְחַזֵּק וּמִתְעַצֵּם בִּתְפִלָּה בְּכָל עֺז וְתַעֲצוּמוֹת, הָיָה מַטֶּה אֶת כַּף הַמָּאזְנַיִם מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, וּמַצִּיל אֶת דּוֹרוֹ מִמֵּימֵי הַמַּבּוּל, כִּי בִּתְפִלּוֹתָיו הָיָה יָכוֹל לְעוֹרֵר בִּבְנֵי הָעוֹלָם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁהָיוּ נַעֲשִׂים לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים, וְהָיָה זוֹכֶה לְהוֹרִיד לָהֶם תּוֹרָה בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים.

אָנָּא, זַכֵּנוּ עַתָּה בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ לִשְׁמֺעַ אֶת הַקּוֹלוֹת וּבְרָקִים, הַבּוֹקְעִים מִנֵּרוֹת הַחֲנֻכָּה, בִּבְחִינַת לִשְׁמֺעַ אֶת הַנִּרְאֶה, כִּי אֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבַד. זַכֵּנִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֺעַ אֶת הַקּוֹלוֹת הַנִּפְלָאִים, הַבּוֹקְעִים מִנֵּרוֹת הַחֲנֻכָּה, שֶׁהֵם קוֹלוֹת שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַמַּשְׁפִּיעַ עֺז וְתַעֲצוּמוֹת, תֵּן בָּנוּ לֵב לָדַעַת וּלְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ מֵאִתָּנוּ, "תְּנוּ עֺז לֵאלֹקִים עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים" (תהלים סה, לה), כִּי כְּכָל שֶׁנִּמְצָא אֶת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁבְּכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְנָדוּן כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי לְכַף זְכוּת, שֶׁעָלָיו גַּאֲוָתְךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ, כֵּן נִתֵּן לְךָ עֺז וְתַעֲצוּמוֹת לְחוֹלֵל לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וּנְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ אֶת אַהֲבָתְךָ לְעַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאֶת רְצוֹנְךָ הַנִּצְחִי לְחוֹלֵל לָנוּ תָּמִיד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע. אָנָּא, זַכֵּנוּ שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּיָמֵינוּ הַפָּסוּק: "בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בַּנֵּרוֹת" (צפניה א, יב), שֶׁהוּא סוֹד נֵרוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁעַל יָדָם זוֹכִים לְגַלּוֹת מֵחָדָשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְכוֹנֵן בָּהּ מֵחָדָשׁ אֶת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁעַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירוֹת וּבְתִשְׁבָּחוֹת, אָנָּא זַכֵּנוּ לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֶת רוּחַ תְּפִלָּתוֹ וְשִׁירָתוֹ שֶׁל נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶת קְדֻשַּׁת שִׂמְחָתוֹ וְאֶת חֵן עַנְוָתוֹ שֶׁל "דָּוִד הוּא הַקָּטָן" (שמואל-א יז, יד), שֶׁזָּכָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא ה' וּלְהָשִׁיב אֶת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹרָהּ עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ הָעֲצוּמָה בְּךָ. אָנָּא, זַכֵּנוּ לְנֺעַם זְמִירוֹתָיו וּלְעָצְמַת שִׁירוֹתָיו וְתִשְׁבְּחוֹתָיו שֶׁהָיָה שָׁר לְפָנֶיךָ, מְשַׁבֵּחַ וּמְזַמֵּר מֵחֲצוֹת לַיְלָה עַד הַבֺּקֶר, עַד אוֹר הַשַּׁחַר אוֹר בָּקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד עֵת אֲשֶׁר זָכָה לוֹמַר: פִּשְׁטוּ יְדֵיכֶם בַּגְּדוּד, בְּסוֹד "גּוֹדוּ אִילָנָא", הַנֶּאֱמָר עַל סוֹף מַלְכוּת עַכּוּ"ם. אָנָּא זַכֵּנִי בְּכֺחַ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לִבְחִינַת הָאֶבֶן שֶׁזָּכָה לָהּ דָּוִד, בְּסוֹד "רֺעֵה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כד), אָב וּבְנִין, אָבוֹת וּבָנִים, הַכּוֹלְלִים אַחַר הַבְּרִיאָה בְּחִינַת בֵּן, בְּקֺדֶם הַבְּרִיאָה בְּחִינַת אָב, בִּבְחִינַת אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ, אָנָּא, זַכֵּנִי לָאֶבֶן שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב), זַכֵּנִי לְאַבְנוֹ שֶׁל דָּוִד אֲשֶׁר בָּהּ הִכְנִיעַ אֶת מְחָרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן" (שמואל-א יז, נ).

אֵל אַדִּיר שַׂגִּיא וְנוֹרָא, גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת וּבַעַל הַתְּשׁוּעוֹת, זַכֵּה אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, אֶת בָּנֶיךָ עַם סְגֻלָּתֶךָ, שֶׁעֲלֵיהֶם נִקְרָא שְׁמֶךָ, בָּאֶבֶן שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאתָּ כָּל אַרְעָא" (דניאל ב, לה), אֲשֶׁר רָאָה דָּנִיֵּאל בִּנְבוּאוֹתָיו בְּעֵת חָזָה אֶת מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו מַכְנִיעִים בִּתְפִלָּתָם וּבְזַעֲקָתָם אֶת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, אֶת מֶלֶךְ יָוָן, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר: "וְעָצַם כֺּחוֹ וְלֹא בְּכֺחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם קְדוֹשִׁים" (דניאל ח, כד).

אָנָּא, תֵּן בָּנוּ דַּעַת לְהָבִין וְלִזְכֺּר, כִּי וְעָצַם כֺּחוֹ וְלֹא בְּכֺחוֹ, כִּי כֺּחַ מַלְכוּת הָעַכּוּ"ם לֹא בְּכֺחָהּ וּבְיִתְרוֹנָהּ, אֶלָּא בְּגִרְעוֹנֵנוּ וּבַחֲטָאֵינוּ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ וּבִפְגָמֵינוּ, וּבִפְרָט בִּפְגָמֵי הָעֵינַיִם, כִּי בִּפְגָמֵינוּ; אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ נוֹתְנִים כֺּחַ וְתַעֲצוּמוֹת לְמַלְכֻיּוֹת הָעַכּוּ"ם, וּבִפְשָׁעֵינוּ; אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ מַנְחִילִים לָהֶן אֶת נַחֲלָתֵנוּ, בְּסִכְלוּתֵנוּ; אָנוּ בְּעַצְמֵנוּ מַחְכִּימִים אוֹתָן וּמַעֲנִיקִים לָהֶן אֶת אוֹר הַמֺּחִין וְהַדַּעַת, בִּבְחִינַת "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֺּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א), שֶׁהָיָה עָרוּם לְהַכְשִׁיל אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן בִּפְגַם עֵינַיִם כְּדֵי לִגְזֺל מִמֶּנּוּ אֶת חָכְמָתוֹ הָאֱלֹקִית הָאַדִּירָה. אָנָּא הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, הֶחָפֵץ בִּתְשׁוּבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הַצִּילֵנִי מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר גָּבְרָה בִּפְשָׁעֵינוּ, הַמְמַעֶטֶת חָכְמָתֵנוּ וּמוֹרִידָה אוֹתָהּ לַקְּלִפּוֹת, לְמַלְכוּת הָעַכּוּ"ם, הַמְיַצֶּרֶת בְּכֺחָהּ כְּלֵי מַשְׁחִית לְהַשְׁחִיתֵנוּ עַד כָּלָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּאנוּ עַד קֵץ הַדּוֹרוֹת וְעוֹדֶנּוּ עִמָּךְ, הִגַּעְנוּ עַד סוֹד הָעֲקֵבַיִם שֶׁל אָדָם קַדְמוֹן, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ" (תהלים פט, נב). וְאֵין בָּנוּ שׁוּם לַחְלוּחִית שֶׁל קְדֻשָּׁה, וְלֹא קָרְטוֹב שֶׁל מִצְוָה, אֶלָּא מֻקָּפִים אָנוּ בְּאֵין סוֹף פְּגָמִים וַחֲטָאִים, "וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֺבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶיךָ עָלַי עָבָרוּ... אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֺבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֺאשִׁי" (יונה ב, ד-ו). אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, יָדַעְנוּ גַּם יָדַעְנוּ שֶׁאֶת כָּל זֶה סִבַּבְתָּ בְּרַחֲמֶיךָ, כְּדֵי שֶׁנִּזְעַק אֵלֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁזָּעַק יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה מִמְּצוּלוֹת יָם, כִּי דַּיְקָא אָז גִּלִּית לוֹ אֶת סוֹד אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, שֶׁהִיא שֺׁרֶשׁ כָּל הָעוֹלָם וְכָל הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁכָּל הַזּוֹכֶה לְהִכָּנֵס בָּהּ לְבֵין הַבַּדִּים בִּבְחִינַת כֺּהֵן גָּדוֹל, מִתְגַּלֶּה לוֹ סוֹד אוֹר חֲ'נֻ'כָּ'ה, בִּבְחִינַת "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַ'זֶּה כְּ'גֺדֶל חַ'סְדֶּךָ וְ'כַאֲשֶׁר נָ'שָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה" (במדבר יד, יט), הַמִּתְגַּלֶּה לַכֺּהֵן הַגָּדוֹל וּלְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים - רַק אָז גִּלִּית לוֹ, וְרַק אָז הֵבִין בְּבֶטֶן שְׁאוֹל, כִּי מוּכָן אַתָּה לָחוּס אֲפִלּוּ עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֺאלָם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, סלח ומחל לכל פשעינו, כפר וטהר שמץ חטאתינו, כאשר גלית לנו על ידי צדיקיך האמיתיים, שבחנכה שאורה נמשך מיום הכיפורים, אתה מוחל וסולח לכל בני העולם, ובפרט לעמך ישראל בניך אהוביך שרובם ככולם בדור הזה תינוקות שנשבו, אשר אינם יודעים בין ימינם לשמאלם. אנא, מחל לנו כפר לנו עתה, ותחדש ימינו כקדם. וכשם שהורדת את יונה לעמקי עמקים של תהומות בלבב ימים, כדי שיצעק ממעמקים על צרותיו ועל אבדן העולם, כך גם עכשיו לא הורדתנו לעמקי עמקים ברוחניות ובגשמיות אשר לא נפלו לשם ישראל מעולם, אלא כדי שנשוע אליך ותגאלנו. כי קרוב אתה לכל אשר יקראוך באמת, ורק כדי לקרבנו אליך אתה שולח לנו בכל יום איתותים ואזהרות חמורות מפני גזרות קשות, המאימות עלינו בכל רגע ושעה בכליה ובאבדן גמור ברוחניות ובגשמיות. ידענו אבינו שבשמים, כי תכפו עלינו הצרות והגזרות הללו, האימה והמורא המחלחלים בקרבנו, כדי לפתוח את אוטם סגור לבנו ולהסיר את ערלת לבבנו, המונעים בעדנו מלצעוק ולזעוק אליך, כי אין חפץ אתה באבדן ישראל עם סגולתך, ואף לא באבדן העולם וחורבנו, וכל גילוי דיניך אינו אלא חסד עצום להשיבנו אליך, שנקרא ונשוע אליך מעומקא דליבא, שנקרע לבבנו ונשחרך בלא כל חציצה, בדבקות עצומה.

אנא אב רחום וחנון, המתאוה לתפילתן של ישראל, זכנו להתחנן על נפשנו, זכנו לבקש על רוחנו ונשמתנו, על קיומנו, ועל נחלתנו, שלא תהיה לזרים. אנא תן בנו כח להתפלל אליך ככל הצדיקים והנביאים, שנשאו עיניהם לשמים ובקשו רחמיך, כדניאל שנשא תפילה לפניך, ואמר: "ואתפללה לה' אלקי ואתודה ואומרה אנא ה' האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו; חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וממשפטיך, ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכנו ושרינו ואבותינו ואל כל עם הארץ; לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך, ה' לנו בושת הפנים למלכנו ולשרינו ולאבותינו אשר חטאנו לך; לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו; ולא שמענו בקול ה' אלקינו ללכת בתורתו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים; וכל ישראל עברו את תורתך וסרו לבלתי שמוע בקולך ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלקים כי חטאנו לו; ויקם את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים; כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת הבאה עלינו ולא חלינו את פני ה' אלקינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך" (דניאל ט, ד-יג).

מלא רחמים, אבי החכמה הבינה והדעת, אתה גלית לנו על ידי נביאיך, שאי אפשר לעשות תשובה אלא אם כן קדם לכן נשכיל באמתך, וגלית לנו על ידי צדיקיך האמיתיים, שאי אפשר להשכיל באמתך בטרם נעשה תשובה. ואין אנו יודעים מהיכן ההתחלה וכיצד נשכיל באמתך ונעשה תשובה, לפיכך האצלת עלינו את אורות החנכה, אשר בהדלקתם חולקים בית שמאי ובית הלל, אם מתחילים מספירת הבינה או מספירת המלכות, שזהו סוד בני בינה ימי שמונה. לדעת בית שמאי מתחילים מאור הבינה, שהיא ספירה שמינית עליונה, ולאט לאט ממעיטים את האור עד לספירת המלכות, התחתונה. ואילו בית הלל, היודעים בשפלותנו ובמעוט ערכנו, שהם צדיקי כל הדורות, היורדים עד לדרגתו הנמוכה ולשפלותו של כל אחד ואחד, בבחינת "שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, כג), סוברים, להתחיל במלכות ולהוסיף ולעלות בכל יום עד לבינה, כי אין לחשוש מגילוי האור לנחותי הדרגה, וראוי להגביהם ולרוממם, להוסיף ולהגדיל קדושתם בכל יום, לגלות להם בכל יום אור גדול יותר, בבחינת מוסיף והולך. ועתה אבינו אב הרחמן, אף אתה למד זכות, ותן תקוה גם לנידחים ונחותי דרגא כמותנו, וכשם שפעלת למעננו כשהגיעו בני ישראל במצרים עד פי תהום שכמעט ואבדה כל תקוה, ואז דיקא הפכת מידת הדין על ראש המצרים ונגזרו עליהם כל הגזרות הרעות, והענקת במתנת חינם לישראל עמך מוחין גדולים כדי שיהיו ראויים לגזרות טובות, בבחינת "לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו" (תהלים קלו, יג), כן גם עכשיו האר לנו את האור, בבחינת מוסיף והולך, עד שנהיה ראויים שתהפך את כל הגזרות שכבר גזרת על עמך בית ישראל, ברחמים אין קץ, על ראשם של שונאי ישראל, הזוממים לאבדם רחמנא לצלן, אנא בטל גזרותינו הרעות אפילו אם הם בבחינת שלאחר גזר דין חס ושלום, והוציאנו בזכות אורות החנכה מתוגה לשמחה, משעבוד לגאולה, מאפלה לאור גדול.

רבונו של עולם, עושה נפלאות גדולות לבדו, המודיע על ידי צדיקיו האמיתיים, שבכל דור ודור קיימים צדיקים בבחינת אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרן ויוסף, דוד ושלמה, מתתיהו ובניו, ושאר צדיקים קדושים ונוראים. אנא, זכנו למצוא את הצדיקים שיצילו את דורנו מפי שחת, זכנו למצוא את הצדיקים שהם בבחינת מתתיהו ובניו, הצועקים מי לה' אלי, שכל מטרתם כוספם וחשקם הוא בלתי לה' לבדו ואין להם שום ענין אחר כלל, שכל מעשיהם דיבוריהם ומחשבותיהם הם בבחינת דבקותו של דוד המלך, האומר: "ושרים כחוללים כל מעיני בך" (תהלים פז, ז). שכל מעיני לבם והגיגם הוא בך לבד, שהם בבחינת דוד ומתתיהו ובניו, שזכו להשיב את ישראל לנויהם לויים לשירם ולזמרם וכהנים לעבודתם, וזיכו כל אחד ואחד למצוא את שרש נשמתו ולצאת מאפלתו. האירו את כל המחשכים ובטלו את כל הגזרות, ברינתם וזמרתם בתפילותם ובזעקתם, עד שביטלו את כל נגיעות עצמם, אפילו צילו של גוף, וזכו לבחינת "לבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב), המשיכו את אור התשובה מספירת הבינה, וגילו את עצם התשובה, שהיא תשובה עילאה, דבקות אין סופית בך ללא הפסק רגע ושניה, וזכו להתקשר בך בחד קטירא כל ימי חייהם, מיום עמדם על דעתם לנצח נצחים. כי נשמותיהם מרחפות סביבנו בכל דור ודור ומחפשות במי להתעבר, בבחינת אין לך דור שאין בו כאברהם וכו', כי כל רצונך אינו אלא שנבוש ונכלם מכל דרכינו הרעות ומעשינו הנלוזים, בסוד ארבעים וארבע נרות, בבחינת דֺּ"ם לה', כדי שיתהפך דָּם לְדֺם, (אחורי אהי"ה = דָּם), ונזכה לשם אהי"ה, שהוא סוד הגאולה, אהי"ה אשר אהי"ה, שזכה לו משה רבינו בלבד, ועל כן כפי בחינת האהי"ה, שאנו זוכים לה בכל דור, כן אנו זוכין לפני משה, לאור החמה ל-"והיה אור הלבנה כאור החמה" (ישעיהו ל, כו), לבחינת "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה, לא), לבחינת מתתיהו ובניו, שזכו לבחינות הנפלאות הללו.

רבונו של עולם, בימים אלו, בהם מסתיים אורם של הימים הנוראים, אנו עומדים לפניך בתחינה שתיטיב לנו החתימה, כי אנו מאמינים בך שאתה גואל חזק, הדן יחידי לכל באי עולם, והכל בידך וברשותך, ומי יאמר לך מה תעשה ומה תפעל, ומי יעמד מול גודל רחמיך ועוצם סליחותיך, כי אני מלא חטא עון ופשע, ואתה מלא חמלה ורחמים ומחילה לפושעים. ה' אלקינו גואלנו וגואל אבותינו, ההגוי באהי"ה אשר אהי"ה, חוס וחננו, פדנו וגאלנו עם השם הקדוש הזה, כשם שגאלתנו משעבוד מלכות עגלה, ובידך הגדולה הוצאת את הסגולה, ופרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה. אנא, שמע קולנו גם עתה בימי חנכה אלו, ותזכנו להיות עם סגולה על ידי שם אהי"ה אשר אהי"ה, כפי שגלית לנו אהבתך ובחירתך בנו, "כי לא מרובכם חשק ה' בכם... כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז,ז), כי בהיותנו דבקים בשם אהי"ה, וממעיטים עצמנו בפני כל אדם, חשקת בנו. אנא, זכנו גם לכוון בכל יום ויום מימי החנכה בשם אהי"ה, ולהכלל על ידי שם זה באמת, להיות אפס ואין, בבחינת כתונת פסים שזכה לה יוסף הצדיק, שהוא סוד אפ"ס-מי, שעל ידי זה זכה להוליד את אפרים סוד אפ"ר-מ"י, ואת מנשה בבחינת נשית יחוסו ושכחת עמלו, והיה כתינוק הנולד, כגמול עלי אמו.

רבונו של עולם, אנא חוס ורחם עלינו, וקרבנו אליך בתשובה שלמה. זרוק עלינו מים טהורים, וטהרנו מכל טומאותינו וחטאתינו, כי כשל כח הסבל, ויתקיים בנו: "והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב; והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים; וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקוטותם בפניכם על עונותיכם ועל תועבותיכם; לא למענכם אני עושה נאם ה' אלקים יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל" (יחזקאל לו, כט-לב). אנא, זכנו לשוב מרוע מעללינו ולהכלם מעכירת מעשינו, להתודות על פשעינו ולהמשיך עלינו בושה עלאה דעלאה, שהיא שרש וראשית כל הבריאה, בבחינת יר"א בש"ת, ונזכה לבוש ולהכלם בכל רגע ושניה, ומתוך עוצם היראה והבושה להלל אותך בכל נשימה ונשימה.

אנא, אב רחום, לברית הבט ואל תפן ליצר, גם אם אנו כמו שאנו, אנא אל תסתר פניך ממנו, הורד לנו עד לדיוטה התחתונה את צדיקי כל הדורות וילקטו ויעלו כל נקודה ונקודה טובה, אף מאנשים שפלים כמותנו, שירדו ירידה אחר ירידה, מדרגה אחר מדרגה, מטה מטה, למקומות שלא ניתן לספרם ולהזכירם, כי דוקא למקומות אלו, שהם כבר למטה מעשרה טפחים, למטה מכל המדרגות, בתוך כל הטומאות במצולות המים הזידונים, דיקא לשם משתדלים הצדיקים האמיתיים להגיע, ולמשות אותנו משם בכל כוחותם, ברב חסדם וענותנותם, ללקט אף משם כל נקודה טובה של כל אחד ואחד המתחרט באמת על פגמיו, וזוכה להרגיש באמת את עוצם כאב חטאיו, אשר אין כאב נורא ואיום ממנו, וזועק נוראות מעוצם יסורי הגוף והנפש, אשר אין נוראים מהם, כי אפילו אם יתקבצו כל היסורים שהיו מימות עולם, על אדם אחד, לא יוכלו להשתוות לעוצם כאב הנשמה מחטא קל שבקלים, שנכשלה בו אפילו בהסח הדעת של כהרף עין, כל שכן לכאבו של מי שעבר כמותי על כל התורה כולה אלפי רבבות פעמים. אויה לי, אבי אבי, כי אין מכאוב כמכאובי, ואין מכה כמכתי.

לפיכך נודה לך, נשבחך ונפארך, ותהי תהילתך בפינו בכל עת, על כי ברחמיך הרבים נתת לנו את שמונת ימי החנכה הללו, הנמשכים מספירת הבינה, ופסקת לנו הלכה כבית הלל, כדי שנוכל לקבל את האור גם מנר אחד בלבד, בבחינת "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף" (איוב לג, ג), בבחינת אלף מתוך אלף, שהצדיקים האמיתיים בבחינת הלל, בבחינת "ברוך ה' יום יום" (תהלים סח, כ), יכולים להוריד את עצמם לכל נקודה ונקודה של כל יהודי ויהודי, אפילו אם היא נמצאת בתכלית החשך והאפלה ושקועה ביון מצולה; כאשר הוא מתעורר אפילו התעוררות כל שהיא, ולהמשיך אליו את כל אורות נרות המנורה, בבחינת "ברוך ה' יום יום" (שם). (נרות המנורה בחנכה הם במספר יו"ם).

אנא אב רחום החומל דלים עניים מדעת, השוכן את דכא ושפל רוח, שלח לנו צדיק כהלל, שילמדנו לחפש בארבעים וארבע נרות, את הנקודות טובות שבכל יהודי ויהודי, שאי אפשר למצוא אותם כי אם על ידי בחינת דֺּם (=44). מחל לנו אבינו, על רחוקנו מאהבת ישראל ומן ההארה של אהבה זו, אשר נטעוה בנו גדולי ישראל, כהלל, שהיה סובר מוסיף והולך, לומר שיש להוסיף ולקרב בכל עת נפש חדשה לאביה שבשמים. אנא מחל לנו על פגם אהבת ישראל, וזכנו להתעלות מעל פגם קטנות המוחין של המחלוקת ושנאת החינם, אשר גרמה לנו להפסיד שנים עשר נרות שהם כנגד שנים עשר שבטים לרמז לנו שעדיין איננו יודעים לכלול את שנים עשר השבטים אלו באלו, ולהפוך אותם לבחינת אחד כאיש אחד בלב אחד, כאשר זכה משה רבנו, בהביאו את העם ל-"ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב), להמשיך להם תורה מתוך האש בקולות וברקים, בבחינת "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ, טו), שרואים את הנשמע, ועתה נודה ונהלל, נפאר ונרומם את בוראנו, אשר על כן נתן לנו את ימי החנכה האלו, שהם בבחינת שומעים את הנראה, כדי שנזכה על ידם לשמוע מחדש את מתן תורה בקולות וברקים על ידי שמונת הנרות, הנמשכים מספירת הבינה, בבחינת בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים. ונזכה להרבות בשיר וברננים, שהם הדרך היחידה בדורות אלו להגיע לבחינה של מתן תורה, זכנו לבחינת כנורו של דוד, שהמשיך על ידו את חמשת ספרי תהלים, כנגד חמשה חומשי תורה, ועל ידו זכה לגלות וללקט את כל הנקודות הטובות שבכל יהודי ויהודי, והמשיך בהן את בנין בית המקדש. אנא זכנו להכלל במעלות הצדיקים, המקבצים כל נקודה טובה שבכל יהודי, ומקימים על ידי הקבוץ והלקוט הזה את המשכן והמקדש. אנא זכנו להכלל במעלתם של מתתיהו ובניו שבדרך זו טהרו את המקדש, בעזותם דקדושה, בבחינת עיזא דבחישא בקרנוהי, הנמשכת מאור החנכה, שבספירת הנצח, בבחינת נצחתי ואנצח, שזוכה לה הצדיק האמיתי, באופן שאין שום אופל ומיני חשכה שבעולם יכולים להסתיר ממנו את הנקודה הטובה שבכל יהודי ויהודי שבכל דור ודור שעל ידה הוא ממשיך מחדש בכל דור ודור את אור המקדש ואור החנכה, ומחדשו בכל שנה ושנה ביתר שאת וביתר עוז, מכפילו ברבבות רבבות אלפי פעמים משנה לשנה.

רבונו של עולם, מלא רחמים, אור האורות, ושרש כל השמחות, אנא זכנו להכלל בחמישים שערי קדושתך בהדלקת ארבעים וארבעה נרות חנכה, המתעלים למאה אורות (בצרופם לחמישים וששה נרות המנורה, שדלקו שמונה ימים בבית המקדש). שסגולתם לפדותנו מחמישים שערי טמאה, ולכללנו בחמישים שערי קדושה. אנא זכנו לטוהר שמן המנורה, החתום חותם בתוך חותם, בשני חותמות של הכהן הגדול, שהם כנגד כל החותמות של הסטרא אחרא מפני נגיעת זר כל שהיא. זכנו, שיגן עלינו השמן הטהור והחתום הזה, אפילו אם כבר נחתמנו רחמנא לצלן בכל החותמות של הסטרא אחרא. וטהרנו וקדשנו מנגיעה כל שהיא, הזרה לעבודתך ולרצונך, בקדושתו של הכהן הגדול, הנמצא בכל דור ודור, החותם אותנו בכל שנה ושנה בכל חותמות של קדושה. בזכותו ובכוחו זכנו לצאת מכל חותמות של הסטרא אחרא של רשות הרבים, ושל כל עשרה כתרין דמסאבותא, שנפלנו בהם, ואשר בגללם גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך, ולעשות חובותינו בבית בחירתך, בבית הגדול והקדוש, שנקרא שמך עליו. כי מרוב חטאינו, עוונותינו ופשעינו ארץ ישראל עדין ביד הקליפות. "עבדים משלו בנו פורק אין מידם; על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו; על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו" (איכה ה, יז-יח).

רבונו של עולם, אתה הודעתנו על ידי צדיקיך, כי הפורענות והחורבן הזה נמשכים עלינו מחטא אדם הראשון, אשר בחטאו נשרו אבריו ונתפזרו בכל העולם, והמעיטו אורו, עד אשר כל המקודש מחברו שמם מחברו עד שנפלה ארץ ישראל המקודשת בעשר קדושות תחת עשר קליפות נוראות, שאפילו יהושע לא יכול היה להכניעם, כי אם בקול שופר. וגם עכשיו גלית לנו על ידי דוד עבדך, שאי אפשר לגאול את נחלתנו, "את גאון יעקב אשר אהב סלה" (תהלים מז, ה), אלא בתרועה ובקול שופר - "עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהלים מז, ו). ועל ידי זמר ושירה - "זמרו אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו" (תהלים מז, ז). אנא, גואל ישראל, זכנו לקול שופר ולקול זמרה ורננה, עד שנזכה כי יקוימו בנו הפסוקים, "כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ אלקים, זמרו משכיל; מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו" (תהלים מז, ג-י). אנא, זכנו לסוד משכי"ל (שהוא ש'שה ס'דרי משנה שניתנו בארבעים יום). זכנו להתמיד בלימוד תורה שבעל  פה, המעורר את הנפש לנגון ולשירה, לרינה ולתרועה, אשר בהם ממליכים את מלך מלכי המלכים על העולם כולו, ומקדשים שם שמים כמתתיהו ובניו - "כל העמים תקעו כף, הריעו לאלקים בקול רינה... עלה אלקים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהלים מז, ב-ו).

אנא, יודע תעלומות, מגלה עמוקות, זכנו לגלות את צדיק האמת, שיורנו את דרך התרועה והשופר, שהוא סוד שיר פשוט, כפול, משולש, מרובע, שזוכין לו רק על ידי זמרו משכיל, בבחינת עלי הגיון בכנו"ר, שהוא סוד נרות החנכה, (כ"ו נר - נר הוי"ה), שמהם נמשך קול הכנור, לזוכה לשמוע מהם קולות נגון ושירה, שהוא סוד בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, כי אז נשמעת השירה והרינה, הבוקעת מנרות החנכה, ואז "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון... עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן" (תהלים צב, ב-ה), ואז נבין - "מה גדלו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך... בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עד עד" (שם ו-ח) "אך בחלקות תשית למו, הפלתם למשואות; איך היו לשמה כרגע, ספו תמו מן בלהות, כחלום מהקיץ ה' בעיר, צלמם תבזה" (תהלים עג, יח-כ).

רבונו של עולם, "נצח ישראל לא ישקר" (שמואל-א טו, כט), הסר מעמנו רשע, והחש לנו ישע, כי עדין "שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות... שלחו באש מקדשך, לארץ חללו משכן שמך אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ; אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה" (תהלים עד, ד-ט). כי יד המתיונים המכה בנו בגוף ובנפש, הולכת ומתחזקת, ואין אתנו יודע עד מה. כי אומרים, אין נביא בארץ, אשר על ידו אתה עושה עמנו אותות ומופתים כמתתיהו ובניו ושאר צדיקי הדורות. "עד מתי אלקים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח; למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה; ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ" (שם שם, י-יג). "עשה להם כמדין כסיסרא כיבין בנחל קישון; נשמדו בעין דאר היו דומן לאדמה" (שם פג, י-יא). "ואני תמיד עמך, אחזת ביד ימיני; בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני; מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ; כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם" (שם עג, כג-כו). "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'; לבי ובשרי ירננו אל אל חי" (שם פד, ג-ד).

אל רם ונשא ורב להושיע, הושיענו מהרה כשם שהושעת את אבותינו בימי החנכה, ושמעת את צעקתם ונאקתם, והושעתם מידי המתיונים ומיד אנטיוכוס הרשע. אנא פדנו משחת, וגאלנו גם בדור הזה כמונו היום, אפילו אם אין אנו ראויים לשום נס ולשום שינוי טבע, אף על פי כן, ממך לא יפלא כל דבר, ועושה אתה ניסים ונפלאות עד אין חקר בכל דור ודור ובכל יום ויום לראויים ולשאינם ראויים, כאשר יצעקו אליך באמת ובתמים, ויחפשו את צדיק האמת בכל לבם ונפשם, את הצדיק, שהוא בבחינת "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ב), שהוא בבחינת עפר ואפר, שזרק קש ונהפך לחיצים, עפר ונהיה לחרבות. וכשנגלה צדיק כזה, אזי תיקר נפשנו בעיניך, וחרף היותנו פחותים באמת כעפר ואפר - תושיענו, דיקא מתוך שפלותנו ופחיתותנו תאיר פניך אלינו ותגאלנו. ויקוים בנו: "ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין; ויך צריו אחור, חרפת עולם נתן למו... ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב; ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם" (תהלים עח, סה-סט). ואז תשוב ותבנה לנו את בית מקדשנו, ותשיבנו לארצנו לעיר קדשנו, "וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ. והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם" על ידי נרות החנכה, המפרסמים נסיך ומגדלים אמונתך ומאירים באור קדושה ומסירות נפש את פני כל הארץ.

רבונו של עולם, מלא רחמים, עדין אנו שקועים בכל עשרה כתרי דמסאבותא, וכל תפילתנו, שיאירו נרות החנכה, שהם למטה מעשרה טפחים, את כל המחשכים ואת כל המקומות האפלים, הנסתרים מדעת ורחוקים מתיקון. אבינו, אב הרחמן, על אף היותנו בהסתרה שבתוך הסתרה באפלה שבתוך אפלה, למרות הכל, זכנו ברחמיך הרבים, של"ו נרות החנכה, שהם כנגד ל"ו הצדיקים הנמצאים בכל דור ודור, יאירו את כל הנתיבות שאבדנום, ואת כל הדרכים הקדושות שסטינו מהם בגבהות לבנו וברב פשענו. אנא חוס ורחם עלינו, כי עינינו רק אליו תלויות, ישר לנו ארחות והתקן לנו נתיבות, עד אשר נגלה את צדיק האמת, שהוא סוד השמש, העומד ומשמש במרום, המדליק את כל ל"ו הנרות, ובתפילתו ובתורתו מאיר בצדיקי הדור, שיוכלו להאיר בכל בני ישראל עמך.

רבונו של עולם, אנא זכנו לחפש מחדש את צדיקי הדור האלו, ולקבל את הארתם. תן בנו הארה מפרשת השבוע, מחפוש האחים את הצדיק כדי שנחפשנו בכל לבנו, בכל נפשנו ומאדנו, ונמסר את גופנו להרוג וליהרג, עד שנמצאנו. כי בחטאינו הוא נעלם, והוא אסור בזיקים, אויה לנו, כי באין ראש בית ממליכים אנו את עצמנו, ונאמר אלקינו למעשה ידינו.

רבונו של עולם, זכנו לצדיק הזה, שהוא אור האורות, למען נזכה בכוחו להאיר אור החנכה בלבותיהם של כל בני עמך, אפילו בלב הרחוקים ביותר, כי הנקודה היהודית, החבויה בנבכי נפשו של איש ישראל, נדלקת לאור הנר, ומעוררת את הנפש לערג לאור ה', לאור הגאולה. אנא, אל רחום וחנון, תן בנו דעת זכה וצלולה לקיים מצות הדלקת הנר בכל כונותיה ולהאיר על ידן את כל השמות הקדושים, ובפרט את השם אהי"ה אשר אהי"ה, אשר מכפלתו אמ"ת, כי אי אפשר לזכות לשום נקודת אמת, אלא כאשר אנו יודעים נאמנה, שעדין לא התחלנו להתהוות כלל. וברחוקנו מאתך אין לנו עדין שום הויה בעולם של נצח. אנא אל דעות, החונן לאדם דעת, חנכנו בימי החנכה האלו והשפע לנו דעת אמיתית, באופן שעכשיו נתחיל להתהוות ולהתחנך - לאור באור החיים, זכנו לאורות של נצח, עד שנזכה לגלות ולמצוא ולהאיר את הטוב הכבוש בנו ברחמיך בכוחך הגדול, ובזכות ל"ו נרות - הצדיקים הנסתרים שבדור, ושבכל הדורות, ובפרט בזכות צדיק האמת, הוא השמש העומד ומשמש במרום ומאיר בכולם. אנא זכנו באורו של הצדיק הזה להוציא לאור את הטוב הנסתר והחבוי הכבוש בתוך נשמותינו, ואפילו את הטוב הכבוש במרוחקים יותר ובבני אומות העולם, עד אשר לא יוכלו עוד מידותיהם הרעות להזיק לנו, כי ישובו כולם אליך וישמחו בראותם את יראיך, ישמחו כי יפוג הרע אשר בהם ויעלם, יתבטל ויהיה כאין, הנקודה האלקית תתגלה ותזהיר את צלם האלקים אשר באדם, ואור הפנימיות הזך והבוהק יגאל מן ההסתרה, ויאיר באור גדול ונפלא. יתקלף ויסור מעטה הקדרות החיצונית, ואותיות התורה המלובשות בכל בני העולם תזהרנה בהילת קודש. לאור חנכה דלתתא תצטרפנה האותיות המחיות כל דומם צומח חי ומדבר, ואור עצום ורב מלעלא יתוסף עליהן, עד שמכל הטוב הכבוש בכל בריות העולם, נזכה לבנות בנינים דקדושה. יוסיף עוד האור להתעצם והטוב להתגלות, עד שיבנה ממנו היכל קדשך. ואז נעלה אל בית תפארתך, ובמנורה הקדושה נעלה את הנרות לכבודך, עד שתהא השלהבת עולה מאליה, ויפציע אור מן החלונות לכל העולם כולו, ויזמין את כל אנשי תבל אל הבית, אשר בית תפילה יקרא לכל העמים.

אנא ה', מלא רחמים רבים, חומל דלים, שומע אנקת אביונים, רואה בעלבון עלובים, החפץ בתשובתן של רשעים, ואינו חפץ במיתתם, אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלימתי, "חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי" (תהלים סט, כא), הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה, מלא חרפות ובזיונות, מה אומר ומה אדבר ומה אצטדק, בעת אשר אראה את גודל שפעת חסדיך, ואת גודל אורותיך, אשר שלחת לעולמנו האפל, את הדר גאונך והוד נגהך הזורח וצוהל לקראתנו מתוך שלהבות החנכה, הנאצלים בשמונה ימים, שהם בחינת עולם הבא בזכות מתתיה"ו, איש צדיקך, ראש כל בני ישראל ובחינת רא"ש השנ"ה (אשר אור זריחת התשובה המתחדש בו נמשך עד כ"ה כסלו, עת גובר הקור ואור היום). אנא, זכנו להלהיב את שלהבת לבנו באורותיך ולגדל בה את אור האמונה השלמה למען נראה בחוש, כי כנגד הקרירות ההולכת וגוברת בלבנו מיום ליום - הולך האור כנגדה הלוך וגדל, עד שיבקע האור את סגור לבנו, וחומו ימיס את הקפאון השורר בקרבנו, אור הלבנה יהיה כאור החמה, ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים, ומהגש"ם (7 X 7 X 7) ומהחומר יתהוו כלים נפלאים, לאורות קודש של תקומה וישועה, ולשפע מטר וגשמי ברכה, להרוות את פני הארץ הצחיחה, המשועת ללחלוחית של טוהר וקדושה, והגשמיות, הממלאה את פני כל הארץ, תהפך לחנוכיות של כסף ולמנורות של זהב מזוככות ולבזיכי חן ותפארת לשמן זית זך וטהור, חתום בחותם בתוך חותם, המפיץ זוהר נפלא, שיאיר את חשכת אפלתנו, עד שיתהפך לילה - ליום, חשכה - לאורה, ונאור כולנו באור החיים, באור של נצח, שהוא לא יום ולא לילה, בכח ספירת הנצח, המאירה בימי החנכה.

רבונו של עולם, אנא, זכנו בחסדיך העצומים להתקרב ולהתקשר באמת לצדיקים אמיתיים, אשר יום ולילה לא ישבותו, ואור תורתם ותפילתם מאיר את כל המחשכים, זכני להתקרב לצדיקים שהם שרשי כלליות נשמות ישראל, לדבר עמם פה אל פה, ולשמוע מפיהם הקדוש דיבורים קדושים, דיבורים המתישבים על הלב, ואזכה לקשר את לבי לדברי פיהם הקדושים, לנקודתם הקדושה, ותמשל בי נקודתם הקדושה ותאיר מפיהם ללבי. ועל ידי זה יתבטלו מלבי כל חרפות הלב, וכל ערלת הלב, וכל העקמומיות שבלב, ויהי לבי ישר עם ה' תמיד.

רבונו של עולם, אתה נתת לנו את שמונת ימי החנכה, שהם כנגד שמונת ימי המילה, שבהם אתה מסייע בידינו ונותן לנו גבורה ועזוז למול את ערלת לבבנו מתוך אורה ושמחה, מתוך שיר ורננה. כי זהו רצונך האמיתי, שתמיד נתקרב אליך מתוך שיר ורננים ונהללך בנבל וכנור בזמר ובמחול, שהוא שרש מחילת כל העונות. ידיד נפש, אב הרחמן, משכנו אחריך, עד שתהא נפשנו קשורה בך בקשר בל ינתק, וכל עבודתנו ותורתנו תהיה מתוך תשוקה, ערגה וכסופים אליך, מתוך געגועים שאינם פוסקים יומם ולילה. אנא, זכנו להתחזק בתפילה ובתחנונים עד כלות הנפש, בשירים ובריקודים, במסירות נפש עילאית, כפי שצריך למסור את הנפש באמת על כל דבר שבקדושה. וכשם שמתתיהו ובניו וכל הנלוים אליהם מסרו את נפשם וגופם אליך, כן תזכנו, גם אנו, למסור את הנפש בתפילה ובתחנונים בשירים ובריקודים, ותהיה תפילתנו תמיד מתוך מסירות נפש אמיתית, עד שנסכים באמת להתבטל אליך עד כלות הנפש, ונקבל עלינו באמת ובתמים בכל תפילה ותפילה, ובכל קריאת שמע את כל ארבע מיתות בית דין. ונדע שאין לנו עתה שום דרך לקרב את אור הגאולה, כי אם על ידי תפילה ותחנונים, שיר ורננים, הנעשים מתוך בטול כל עצמותנו ומחשבותינו, עד כלות הנפש באמת ונבקש ממך סליחה ומחילה באמת אמיתית, ולא נשוב עוד לכסלה, ונתחרט חטרה אמיתית מעומק הלב על כל חטאתינו ופשעינו. אנא, זכנו לזכור ולדעת את שרשי הדברים. לדעת, שחטאינו הם אשר היו בעוכרינו, הם המחיצות אשר בינינו לבינך, והם אלו אשר המליכו את המתיונים עלינו, ונתנו חרב בידי שונאינו, והסיתו את כל אומות העולם כנגדנו. לכן נחלה פני בעל הרחמים, אנא חזקנו ואמצנו בתפילה ובתחנונים בגבורה עלאית, ואל נתן דמי לך, עד שתחננו, נקרא אליך, עד שתעננו, עד שנעורר רחמיך האמיתיים עלינו. זכנו בימי חנכה אלו הנמשכים מספירת נצח לנצח אותך בתפלתנו ובתחנתנו, עד שתשיב פניך אלינו ותרחמנו ותשיבנו בתשובה שלמה לפניך באמת בכל לב ונפש. נזכה שיאירו בנו כל הנקודות הקדושות, שזכינו להם מעודנו ועד היום, ובכל גלגול וגלגול בכל חלקי נפש רוח ונשמה חיה ויחידה, שכולם יחד יצטרפו ויאירו לנו באור יקרות, ויוציאונו מחשכת גלותנו, ויאירו לנו את הדרך לאור באור החיים, באופן שלא נחפוץ עוד שום דבר מהבלי עולם הזה, המחשיכים ומסתירים את אור האלקות מאתנו, כי כמטבע קטנה על העינים, המסתירה את אור השמש, כן הם כל התאוות והרצונות הנפולים, כפריסא קלישא של קורי עכביש, הנעשים באחיזת עינים מרב פגמי העינים. אנא זכנו לתקן את מאור עינינו, להביט בתורתך הקדושה בחשק נמרץ ובכסופים גדולים, אשר אינם פוסקים לעולם, ולראות את הנקודות הקדושות שבכל אחד ואחד מאתנו ושבכל עמך ישראל, עד שיאירו זה לזה בתוספות אור ברוב עוז ותעצומות, ויבטלו את החשכה האופפת אותנו, עד אשר כל חשכת העולם תהפך לזהר אין סוף, בכח כל הנקודות הקדושות, שבכל עמך בית ישראל, המצטרפות באין סוף צרופים בימי חנכה אלו.

אלקי ישראל, הבוחר בעמו ישראל באהבה, אנא זכנו לאור האהבה והחסד ולאור הטהרה והקדושה אשר היו נשפעים בכל יום ויום על עמך ישראל, ומאירים לעולם כולו משבעת קני המנורה הקדושה, שהטיבה והעלה נרותיה אהרן הכהן בכל יום ויום ערב ובקר. אנא זכנו לבנות משכן בתוך לבנו ומחנו ולהיטיב את הנרות במנרתא דא רישא. זכנו לטהר ולזכך את השמן אשר במח, ולקדש את אור הנרות - את העינים, האזנים, הפה והחוטם, להטיבם ולזככם מכל שמץ גאוה, מכל שמץ ראיה, שמיעה ודיבור אסורים. נזכה לענוה האמיתית של משה רבינו, שהוא בחינת חטם, שלא חרה אפו על בזיונו, ובבחינתו זו נשתבח מכל האדם אשר על פני האדמה, ורוממתו מעל כל בני תמותה, וגלית לו תורתך, חכמתך וכל רצונותיך, והנהגותיו של כל אחד ואחד עד סוף כל הדורות, ורמזת לו, שאהרן ובניו יזכו להמשיך את אור המנורה הקדושה בכל הגלויות לדורי דורות עד נצח נצחים, ויזכו דרך אור החנכה להמשיך את אור האהבה הקדושה, אשר עליה נאמר: "ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב), ויכפרו על עמך ישראל באהבה וברחמים.

רבונו של עולם, כשם שגלית את אהבתך למתתיהו ובניו ולכל הנלוים אליהם, ומחלת להם על כל פשעיהם, וזכיתם להכנס לדביר ביתך, ולפנות את היכלך, ולהדליק נרות בחצרות קדשך, כן באהבתך הגדולה תזכנו לתשובה שלמה, ותמחול ותסלח ותכפר לנו על כל חטאינו ועונותינו ופשעינו, ותאסף את חרפתנו. ותהיה מעתה בעזרנו, שלא נחטא עוד לעולם בין בשוגג בין במזיד, בין באונס, בין ברצון, ותצילנו מכל מיני פגמים שבעולם, ונזכה להיות כרצונך הטוב באמת. ונזכה להמשיך את אור שמונת ימי החנכה לכל השנה כולה. ובכח יוס"ף הצדיק, המתגלה בימי החנכה, נזכה להיות בבחינת מוסי"ף והולך, עד שנזכה בכל יום ויום להעתיר לפניך ולהרבות עמך בשיחה זו תפילה, בוידויים והפצרות, בבחינת "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי" (בראשית ל, ח), עד שנזכה לנפת צופים של תורה ותפילה, וידשנו עצמותינו מדיבורי התורה והתפילה, ו"עצמותינו כדשא תפרחנה" (מלה"כ ישעיה סו, יד), וכל עצמותינו גידינו וחושינו יאמרו, "מי כמכה באלים ה'" (שמות טו, יא).

רבונו של עולם, כשם שעשית נפלאות ליהודה המכבי, שחרט על דגלו "מי כמכה באלים ה'" (שם), ובתפילה וזעקה לחם את מלחמותיו, והראית לו ולאחיו ולכל ישראל את ידך הגדולה והחזקה, "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" (דברים ג, כד), ועמדו חלשים כנגד גבורים, מעטים כנגד רבים, טהורים כנגד טמאים, ומסרת זדים ביד עוסקי תורתך, כן גם בדור הזה, אפילו אנו כמו שאנו, אנא, עשה עמנו ניסים ונפלאות כבימים ההם גם בזמן הזה, והפל את כל שונאיך תחתנו, ומתקוממיך תחת רגלינו, ויקוים בנו: "ידבר עמים תחתנו ולאמים תחת רגלנו; יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה" (תהלים מז, ד-ה).

רבונו של עולם, אלו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות, אין אנו מספיקים להודות לך על אחת מכל הטובות, שעשית עמנו עד כה, ואפילו אם נודה לך אלף אלפים ורבי רבבות ברכות והודאות לא נוכל להודות לך אפילו על טיפה אחת של גשמים ואות אחת של תורה או תפילה שזכית אותנו מעודנו עד היום הזה. מה נאמר ומה נדבר שהרי חרף כל הטובות שעשית עמנו עד כה, עדין לבנו אטום ומסוגר בכל מיני אוטם ומסגר ואלפי אלפים ורבי רבבות חומות מקיפות אותנו באופן שלא נוכל לראות את עוצם רבי רבבות חסדיך וטובותיך, הנשפעים עלינו בכל עת ובכל שעה, כי אילו היינו חשים אפילו כל שהוא מאהבתך האמיתית אלינו, היינו מיד מתבטלים במציאות מעוצם הערגה והכיסופים של הנשמה אליך, כי אין לנו כלים להכיל שפע חסדך העצום ואהבתך הרבה, ואין בנו מעשים שיזכונו לראות ולהרגיש את הנועם והעדן, השופע עלינו מאהבתך הנצחית, כמו שכתבת בתורתך: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" (דברים כט, ג). ואם על דור המדבר, שזכו להשגת פנים בפנים, כתבת כך - מה נאמר אנן אבתרייהו, שהרי אנו מלאים חטא עון ופשע במזיד במרד ובמעל, ואני כאויל הנכתש במכתש, שלא תסור אולתו מעליו, וככלב השב על קיאו. ואתה טוב ומיטיב לכל, טוב ומיטיב תמיד, טוב ומטיב לרעים ולטובים.

רבונו של עולם, אנא היטיבה ברצונך עם רחוק מטוב כמוני, אשר מרד בטובך בשוגג ובמזיד, באונס וברצון. אלפים ורבבות פעמים היטבת עמי ברוחניות ובגשמיות, אין סוף פעמים השפעת עלי טוב אמיתי ונצחי, ואנכי דחיתי במו ידי טובך האמיתי מבלי דעת כמה וכמה פעמים, עד כי חדל לספור כי אין מספר. אנא האל הטוב, אשר טובך אינו נפסק לעולם, זכני מעתה בזכות ימי חנכה אלו, המאירים מחדש בכל דור ודור ובכל שנה ושנה, לשבוע מטובך הנצחי ולהכלל באחדותך באמת, ולדעת שאין עוד מלבדך, ואפס זולתך, ולא אשוה מול עיני אלא את שמך הנורא והמיוחד - "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח). בזכות ימי החנכה האלו לא אירא משום בריה, ולא אעשה שום תנועה כדי למצוא חן בעיני מאן דהו, אלא כל תנועותי ומחשבותי, דבורי והגיגי יהיו תמיד נתונים ומסורים אליך בלבד, ולא אכלה את שנותי בהבל ובריק, במחשבות של הבל ותאות אסורות, ולא אטה את לבבי לשום ענין מעניני העולם הכלה והנפסד, שכולו דמיונות שוא ותעתועים, שלא היו ולא נבראו מעולם, ואינם אלא אחיזת עינים, מפגמי עינים.

זכני בימי חנכה אלו להתחזק מחדש, ולחזק את עצמי ואת רמ"ח אברי ושס"ה גידי וכל חושי בקדושתך, וכשם שהוספת לאברהם אות "ה", כשזכה לשלוט בכל חושיו ואבריו, עד שכל העולם היה כדאי לו ונתקיים בזכותו, בבחינת "אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם" (בראשית ב, ד), כן תזכה גם אותי לשלוט על כל חושי ואברי. אנא זכני בזכות שבעת קני המנורה לצאת מכל שבעת ההבלים דסטרא אחרא, ולזכות לשבעת ההבלים דקדושה, הנמשכים מצדקה של ארץ ישראל, שהן מעות חנכה, שצריכין להרבות בהן בימי החנכה, כדי להמשיך עלינו את ההבל, שאין בו חטא, הכולל את כל שבעת ההבלים דקדושה, שעל ידם זוכין לכיסופים ולדיבורים דקדושה, שאינם פוסקים לעולם, אנא זכנו לשבעת ההבלים דקדושה, שבהם זכה שלמה המלך לבנות את בית המקדש, ולהכניע שבעים אומות. זכני להמשיך את הבל הפה הקדוש לכל אומות העולם, ויתבטלו בפני עמנו, כאשר זכה שלמה המלך עליו השלום לעורר בכל בני תבל כסופים להשם יתברך וערגה לבית המקדש, בהעלותו את האור הגדול לכל העולם בעשר המנורות, המפיצות בשבעים הקנים את אור ה' לשבעים האומות.

רבונו של עולם, מלך קדוש וטהור, אנא האר עינינו בשבעת ההבלים דקדושה, המבטלים את כל ההבלים דסטרא אחרא, זכנו לדעת בידיעה ברורה ובהירה, שמבלעדיך הכל הבל הבלים, ואל יהיו לנו חס ושלום כסופים לשום דבר עבירה, או למה שאינו כרצונך, אלא כל מעינינו יהיו רק בך, וכל כסופינו ותשוקותינו יהיו רק לעשות רצונך בביטול גמור, בביטול כל החושים והרגשות, עד שכל ישראל עמך, ועמם כל שבעים האומות יהיו נכספים אליך בלבד, וישתוקקו לבטל רצונם בפני רצונך, כנאמר לעתיד לבוא: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונהרו אליו כל הגויים; והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים; ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ב-ד).

אנא אב רחום, העושה רצון יראים, הנותן חן לענוים, אנא זכנו לענוה ושפלות באמת, עד שנזכה למשך את כל העולם כלו אליך, בכח צדיקיך האמתיים, שכבודך הגדול והקדוש אצלם הוא נמצא, בכח צדיקיך המטהרים מכל נגיעה עצמית, ותשוקותם וחפצם קדש להאדיר ולהגדיל את שמך הגדול, כמתתיהו ובניו, שמסרו חלבם ודמם, נפשם ומאדם לפרסם את אלקותך ברבים, כי זהו כל ענין החנוכה - פרסומי נסא, לפרסם את אלקותך בעולם, בין כל אמות העולם, הנמצאים ברשות הרבים ובכל עשרה כתרין דמסאבותא, בסוד "ועוררתי בניך ציון על בניך יון" (זכריה ט, יג), כי המלחמה בין הסטרא אחרא והקדשה ובין האור והחשך נמשכת בכל דור ודור, ומתעצמת מיום ליום בנסיונות אימים ובסכנות נוראות, עד שכשל כח הסבל לעמד במלחמה הנצחית הזאת, שאינה פוסקת אף לרגע קט. רבונו של עולם, אל גדול אדיר ונורא, הן רק אתה יודע את עצם המלחמה הנוראה הזו, ועל כך נקראת איש מלחמה, הן אתה פועל גבורות בכל יום ויום, עושה חדשות בעל מלחמות, ואתה הוא הנותן עזוז וגבורה, כח ועצמה לכל הרוצה ליכנס למלחמה הגדולה הזו, ואתה שולח בכל דור ודור צדיקים עצומים ונוראים, בבחינת מתתיהו ובניו, הנלחמים את מלחמות ה’ במסירות נפש עלאית ללא הרף וללא הפוגה, ומורים דרכי מלחמה לכל ההולכים בדרכיהם. אנא, אל רם ונשא, עושה גבורות, בעל מלחמות, כשם שבימי החנוכה הקדושים האלו הגברת צדיקים על רשעים, טהורים על טמאים, כן גם בדור השפל והחלש הזה גלה גבורותיך, אמצנו וחזקנו והגבר את כחותינו, השפע עלינו כחות עליונים, בבחינת "הוא נותן עז ותעצמות לעם" (תהלים סח, לו), להתגבר בכל יום ובכל עת על הכח המכריח והמעכב, עזרנו לעמד איתנים כנגד הכח הזה, המתגבר ללא הפוגה כנגד הכח המושך אל הקדשה, למען הרחיק בני אדם מהשם יתברך ומצדיקיו האמתיים. אנא רחום וחנון, הנותן יד לשבים וחפץ בהצדקם, תן לנו סעד במלחמה הגדולה הזאת, כי אתה יודע כמה נפשות שקעו בה, עד שנטרדו משני עולמות, כי הכח המכריח והמעכב הפסיקם והפרידם מן הצדיקים האמתיים, עד שהרחיקם מהשם יתברך ואבדם מן העולם. ואנו יתמי דיתמי, מה נעשה ומה נפעל, מי ילחם בעדנו להכניע ולשבר, למגר ולבטל את כח המכריח, העומד בינינו ובינך אבינו שבשמים, בינינו ובין כח המושך אל הצדיקים האמתיים.

רבונו של עולם, "ה' עזוז וגבור, ה' גבור מלחמה" (תהלים כד, ח), עליך השלכנו את יהבינו, שתלחם בעדנו, ה' יריב את ריבנו, וילחם את מלחמותינו, כי "אתה מרום לעלם ה'" (תהלים צב, ט), ולעולם ידך על העליונה, חוס וחננו ורחם עלינו והושיענו וטהרנו בזכות הצדיקים האמתיים, כבית חשמונאי, שיש להם כח המושך אליך באמת, בבחינת מי לה' אלי, שנפיל ונמגר את כל חומות הסטרא אחרא, המקיפות אותנו, וכשם שעזרת את יהודה המכב"י ואחיו, באפן ששום חומה לא עמדה בפניהם, כן תעזרנו גם אנו בדור הזה, עתה בימי החנוכה האלו, להפיל את כל חומות הסטרא אחרא, המקיפות אותנו, ולשבר את כל חומות הברזל, החוצצות בינינו ובינך יתברך, בינינו ובין הצדיקים האמתיים, ובזכות ימי החנוכה האלו יהפכו כל המחצות לאורות צחצחות, והמניעות, לנעימות, ומכלם יתהוו כלים נפלאים לאורות אין סוף. כי אתה גלית לנו על ידי צדיקיך האמתיים, שכפי תקף המניעות ורבוי המחצות המקיפות ומסובבות אותנו, כן נזכה לשפע של אורות בכפלי כפלים, בעת אשר נעמד הכן נכח כל הנסיונות, ולא נפל בשום יאוש בעולם, אפלו כשאנו רואים, שהנסיונות והמחצות מתרבים מיום אל יום ומרגע לרגע, אף על פי כן לא נפל ברוחנו אפלו לרגע קט, אלא נדע ונאמין כי לפום גמלא שיחנא, ומתרבים הנסיונות מיום אל יום ומרגע לרגע, משום שרצונך לזכותנו בעולמות נאצלים ובאורות עליונים אין ספר.

רבונו של עולם, אתה גלית לנו על ידי צדיקיך האמתיים, המתקנים ומגנים מפני הס"מ, אשר בא לפתות את אדם וחוה, רכוב על נחש בדמות גמל, שהוא סוד הגמל טעון הפשתן, ההולך בימי החנוכה לפתות את כל העולם, כי הפשתן היה קרבנו של קין, שחשב לתקן בו את העולם ברוח גבוהה, שהכחישה את כל הפמליה של מעלה, והגבירה את החשכה בעולם, עד שבאו בניו והכחישו, כי אכן יש מנהיג לבירה, - כי בימי החנוכה אש הנרות מבעירה את פשתנו של הגמל, ואורן מאיר את כל הבירה באור יקרות, שזהו סוד הגץ, היוצא מתחת הפטיש מבוצינא דקרדינותא, המבעיר את העולם בתאות רעות ובמחשבות אסורות, הנהפך בימי החנוכה לאורות זכים ובהירים. אנא, זכנו לראות בחנוכה את הגץ הזה בעליתו ובתקונו, זכנו לראותו מאיר את העולם באור האמת, עד אשר מציץ בעל הבירה מבעד לחרכים, מציץ מכל החלונות ומכריז ואומר: אני בעל הבירה! יש מנהיג לעולם!

רבונו של עולם, מלא רחמים רבים, רחם עלינו כשם שרחמת על יעקב אבינו עליו השלום, שמיד אחרי שנקעה כף ירכו, המרמזת על ספירת הנצח, עזרתו לנצח את שרו של עשו, והזרחת לו את השמש, שהוא סוד האור הגנוז, סוד אורות החנוכה. אך עדין היה לבו דואג ודוה על יוצאי ירכו, עד שבנה מצבה ונסך עליה נסך, ויצק עליה שמן, וכל היודע לשער כמה לגין יש בימה של טבריה, ידע כמה נסוכים נסך באותה שעה יעקב אבינו כי ניסך דיקא כנגד מימיה של ימת טבריה, שהיא סוד הכנור של ארץ ישראל, כדי להמשיך נגונים לעד ולנצח נצחים, שהם שרש כל החכמות, בבחינת "זמרו משכיל" (תהילים מז, ח), הנמשכים משבעת קני המנורה, שהם כנגד שבעה שבעה שנאמרו בפרשת פרה, כי המחין שהם הנשמה, והם אורות המקיפין, המתחדשים בכל יום ויום בכל אחד ואחד על ידי לב נשבר ורוח נמוכה, - מטהרים מכל הטמאות ומעלים את שבעת ההבלים מעמקא דלבא להיות רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים, המכלים את כל האמות הרוצות להרע לישראל, ובקול ה' על המים, (שפיכת לב כמים), הופך קול ההבלים דקדשה לקול ה' חוצב להבות אש, השורף את כל הרע שבכל העולמות.

רבונו של עולם, פודה משחת וגואל עמו ישראל ברחמים רבים, אנא הערה בנו רוח ממרום, ועוררנו לקנא לשמך וללחם מלחמותיך ככהניך הקדושים שקדשו שמך וגאלו את עמך. זכנו לפעל בשלמות לתקון, שיחיש את הגאלה השלמה, כי בית חשמונאי לא הספיקו להשלים התקון השלם בספירת הנצח, הראוי לגאלת נצח, והיו עדין בבחינת "ותקע כף ירך יעקב" (בראשית לב, כו), אלא רק המשיכו הארה מספירת הנצח לספירת ההוד, המועילה לדור אחד בלבד, לפיכך לאחר מכן "כל היום דו"ה" (איכה א, יג), כי כל "הו"די נהפך עלי למשחית" (דניאל י, ח). מרא דעלמא כלא, המדבר ומקים שכל דבריו אמת וצדק, אנא העלנו לספירת הנצח בשלמות, כאשר חפצת "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם" (שמואל-א, טו כט), וכל ההבטחות, שהבטחתנו מימות עולם על ידי משה עבדך ועל ידי נביאיך הקדושים וצדיקיך שבכל הדורות, יתקימו בשלמות בלא כל שהות. כי הגאולה מוכנה ומזמנה לבוא בכל רגע ורגע כהרף עין, עת נהיה מזמנים לבוא אליך כאפס וכאין. כי ספירת הנצח נקנית בצחות, בבטול מדת ההתנצחות, בבחינת "למנצח מזמור לדוד" (תהלים), זמרו למי שמנצחין אותו ושמח, בבחינה זו תאיר עלינו בשלמות ספירת הנצח. אז נוכל להמשיך את אור הגאולה, אורו של משיח, העומד בפתחה של רומי, ומוכן בכל דקה להתגלות, עד ששרי חד ואסיר חד, כי בכל שניה ושניה הוא מוכן לצאת, לקראת מעשה אחד אפלו הקטן ביותר, הנעשה לשם שמים באמת.

כי זהו סוד בריאת שמים וארץ, המתחדשים בכל יום ויום, כי מתחדש העולם ונגאל אפלו על ידי חסד אחד של אמת, על ידי מי שלבו נשבר בקרבו באמת, לרסיסי רסיסים ושחקי שחקים, באשר הוא מעלה את כל העולם כלו לשחקי השחקים, מקום ששוחקים בו מן לצדיקים, מקום השחוק והשמחה לעד ולנצח נצחים.

אנה ה', רחמן מלא רחמים, פודה ומציל, גואל חזק, חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, עמד על ימיני וסמכני, כשם שסמכת את מתתיהו ובניו ועמדת על ימינם, והעליתם לספירת הנצח, שממנה המשיכו את אור החנוכה. אנא אב רחום, חומל דלים ורב להושיע, עזרנו להשלים בדור הזה את כל התקונים שלא נשלמו עד כה, (אף כי עלו לספירת הנצח לא הצליחו להעלות את הספירות של רחל לנצח ונשארה בהוד). וזהו סוד כל החרבנות וכל השואות, וכל שבעה מימות שבעולם שעברו עלינו עד עכשיו, שתקונם על ידי שבעת קני המנורה, שנמשך עליהם האור משבעה שבעה מצקות, שהם סוד ארבעים ותשע הספירות, והגלה שמעליהם, שהיא סוד שער החמשים, שיתגלה במהרה בימינו, ויהיה מוכן ומזמן להתגלות לנו בימי חנוכה אלו, המסגלים לתקון חטאי קין והבל, (שחטאם היה לדברי רבי אליעזר בימי החנוכה), זה ברבוי אור וזה במעוט אור, שהם שרש כל החטאים. רבונו של עולם, אב הרחמים ואדון הסליחות, שמר על נפשותינו והצילן מכל פגע ועון, כי אנו לוקין בחסר וביתר, ונתקימו בנו שני החטאים של קין ושל הבל, ובכל עת ובכל שעה אנו נכשלים ברבוי אור, או מתרפים ומתעצלים ונופלים למעוט אור, ומדמים כל ניצוץ של אור לרבוי אור. עזרנו ופדנו מעשק חטא ועון, הצילנו משני הפגמים הללו עתה בשמונת ימי החנוכה, על ידי הפתילות והשמן היורדים עד למטה מעשרה טפחים, ומאירים את כל המחשכים, עד ששורפים את הגמל ומכלים את פשתנו, שורפים את הגמל שהוא הנחש, שהכשיל את אדם הראשון, ואת הפשתן, שהוא סוד חטאו של קין, כי גלית לנו שבימי החנוכה אפשר להמשיך את האור משבעת קני המנורה ולבטל את הפשתן, המכחיש את הקרקע לשבע שנים, שזה סוד כל שבעים שנותיו של אדם, שתקנם שלמה על ידי שבעים הקנים שבעשר מנורותיו, עד אשר אור הלבנה היה מעין אור החמה, וקימא סיהרא באשלמותא, בבחינת ביטול כל היצרים הרעים, ונתקים בדורו הפסוק: "אשר בנינו כנטיעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל" (תהלים קמד, יב) ועל זה נאמר: "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו" (שם שם, טו). כי בימי דוד ושלמה תקן חטאו של קין בשלמות, שזה סוד "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב, א), המתקן את נשמת קין והבל. וכמו שבשבת עולים לעולם האצילות, כך בחנוכה מקבלים לבושים מעולם האצילות, המרמזים במלה נ"ר, שהיא שלשת היחודים הוי"ה אדנ"י; הוי"ה אלקים; הוי"ה אהי"ה, שאתם עולים עד כתר, בסוד "ועלה האיש ההוא מעירו" (שמואל-א, א, ג), כי העלה את חנה לכתר, בבחינת סוד חנכ"ה, חנ"ה-כ"ו, שעלתה לשם הוי"ה. וזה מה שראתה לאה ברוח קדשה, וחנה בשירתה, שמלוי יצאו כהנים, שבמסירות נפשם ימשיכו את אורות שבעת קני המנורה על ידי שמונת נרות החנוכה לכל הדורות, באפן שהזוכים יוכלו להמשיכם לכל יום ולכל שעה, עד שנזכה לאור הגאלה ולבנין בית המקדש אשר בו הכהנים בגדי פשתים ילבשו, ויתגלה סוד חלל הפנוי, סוד הפשתן, ונעלה כלנו לספירת כתר, לראות את ה' פנים בפנים, "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב, ח).

רבונו של עולם, אנא זכנו לכל המעלות והמדרגות, המזמנות לכל איש ישראל. אנא, זכנו שיתבטל הגוף לגבי הנפש, שזוהי בחינת אור החנוכה, ונזכה למעלת מתתיהו ובניו, שבטלו את גופם לגמרי, עד אשר נזכה לשלום הכללי, וכל מיני מחלוקות ומלחמות גזירות שמד, הרג ואבדן יתבטלו לגמרי, וימתק כל שיש בו איזה אחיזה לאיזה שהוא דין, בכח ההארה העצומה המאירה בימי החנוכה, אנא, זכנו להיות מבטלים להארה הנפלאה הזו, ולדבק באור אין סוף, כדי לראות את שפלותנו באמת, ולחוש שאנו פחותים ממדרגת עצמנו, עד שיתבטלו כל הפניות והנגיעות, ונהיה בבחינת "מי לה' אלי" (שמות לב, כו), נהיה כלנו בכל גופנו נפשנו ומאדנו "בלתי לה' לבדו"! (שם כב, יט).

ועל כן באנו לפניך בימי חנוכה אלו, לפול ולהתחנן לפניך, ולהשתטח מול הדרת קדשך, שתחון אותנו ברחמיך, ותנחילנו דעת ושכל טוב בהארת הבחינה הנפלאה המרומזת בח"נ-כ"ה. אנא חננו בח"ן ובחסד וברחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, תן בנו ח"ן של אמת, המטוהר מכל ח"ן של שקר וגבהות לבב, ויתקים בנו יתן לענוים חן. ברכנו אבינו, בברכת כ"ה יהיה זרעך, שנתברך בה אברהם אבינו עליו השלום על ידי בחינת נלכה עד כ"ה. הערה עלינו ממרום רוח גבורה, הבער לבנו בשלהבת האור של מסירות הנפש אשר בעקדה, שממנה נאצל אור החנוכה בכ"ה בכסלו. האור שהנחילו העוקד והנעקד לזרעם ולזרע זרעם עד עולם.

אנא זכנו להתגלות האור הנפלא הזה של מסירות הנפש, אשר נטעו בנו האבות הקדושים, שנאות ונתרצה תמיד בלב שלם להעקד על קדוש שמך, ונדע נאמנה, שעד ביאת משיח, זוהי תכליתנו, ונחוש ברמ"ח אברינו ושס"ה גידינו שזוהי כל תשוקתנו, בבחינת מתי יבוא לידי ואקימנו, עד שבשעה שתצא נשמתנו על קדוש השם, לא נרגיש יסורים כלל, אלא תצא נשמתנו מתוך דבקות עלאה באור אין סוף. אנא אבינו אב רחום, האוהב את בניו ומשפיע עליהם תמיד את טובו הנצחי, זכנו להמשיך את האור הזה, אור מסירות הנפש בימי החנוכה, עד שתוכלל נשמתנו באורך הזך והנאצל בעת תצא על קדוש השם, ותערב לנו יציאת נשמתנו ופרדתה מהגוף מכל עונג שבעולם, כי נאות ונתרצה בכל עת ובכל רגע למסור את גופנו ונפשנו כמתתיהו ובניו, ובפרט כשאנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים וקוראים, "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו, ד)

רבונו של עולם, מרא דעלמא כלא, חי החיים, המחיה מתים ברחמים רבים, תן לי חיים ואחיה ולא אמות, תן לי חיים אמתיים, חיים נצחיים, חיים טובים באמת, חיים ארוכים, חיים שיש בהם יראת שמים, חיים שנזכה על ידם בכל עת ובכל רגע להשגת התכלית האמתי, אשר בשבילה בראת את כל העולמות כולם, ובשביל התכלית הזו באנו מעולם העליון, מרום המעלות, לעולם הזה. חום וחמול עלי, ותן לי תקוה, ולא אובד. חזקני ואמצני, שאזכה מעתה למסור את גופי ונפשי אליך בכל רגע ורגע כמתתיהו ובניו, ולא אעשה עוד שום דבר, שאין בו השגת התכלית האחרון. אקדש את שמך בכל רגע ורגע באמת, ובפרט אמסור את נפשי באמת בקדשת הברית ובשמירת עינים. חמול על מעשיך, ותשמח במעשיך, ויאמרו לך חוסיך, בצדקך עמוסיך, תוקדש אדון על כל מעשיך, כי מקדישך בקדושתך קדשת, נאה לקדוש פאר מקדושים.

רבונו של עולם, אב רחום וחנון, הבוחר בעמו ישראל באהבה, זכנו להשתוקק אליך בכל שעות היום והלילה בכסופין, שאין להם קץ ותכלית, עד שעל ידי כסופים אלו יתבטלו כל ההזקות והאנסים, כל העלילות והגזרות, שגוזרים עלינו המתיונים בכל עת ובכל שעה, ופריצי עמך הקמים בכל דור ודור ינשאו להעמיד חזון ונכשלו, כמו שעזרת את כהניך הקדושים, שהיו מעטים נגד רבים, לסכל את כל עצות הפריצים וגזרותיהם שהיו בזמנם, כן תקדשנו גם בדור זה בכל מיני קדושה וטהרה, עד שגם בנו יתקים, גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך.

אבינו שבשמים, בזכות השם "אהי'ה אשר אהי'ה" (שמות ג, יד) חמול עלי ועל כל עמך בית ישראל, ותעמוד לימין צדקי, ותהיה בעזרי בכל עת, שאזכה לגרש כל המחשבות הטורדות וכל הרעיונות המבלבלים, בפרט בשעת התפלה, באופן שאזכה להתפלל תפלותי לפניך בכל לב בכונה גדולה מעומקא דלבא באמת במחשבות זכות וקדושות, באופן שתהיה המחשבה קשורה אל כל דבורי התפלה בקשר אמיץ וחזק באחדות גמור, ולא תעלה על לבי שום פניה ומחשבה זרה בעת התפלה, רק אזכה להעביר מדעתי בשעת התפלה כל הפניות והמחשבות הטורדות, ולא תעלה על דעתי שום מחשבה של שטות, של איזה צד גדלות של הבל, לחשוב שאני מיוחס ובעל משפחה, או להדמות בעיני, שכבר היה לי עמל ויגיעה בעבודת הבורא יתברך שמו. אך אכיר חסרוני ואדע שפלותי באמת, ואשכח את כל משפחתי ובית אבי וכל מיני מחשבות, שמגיע מהם איזה צד פניה של גדלות והתנשאות, רק אעמוד כרש וכאביון ואדע פחיתותי וגריעותי ושפלותי באמת לאמתו, אבל אהיה בטוח בחסדך הגדול, שאתה שוכן את דכא ושפל רוח, ואתה קרוב לנשברי לב, ובחסדך הגדול לבד ארחיב את לבי להתפלל לפניך בשמחה אמתית. אגילה ואשמחה בישועתך, באופן שתהיה תפילתי בתכלית השלמות, זכה וצחה ונכונה ושגורה בפי, באופן שתשמע ותקבל את תפלותינו ותחנותינו ובקשותינו, ונזכה למשול בתפלותינו, שיפעלו כל מה שנרצה, אפלו לשנות הטבע. ותמלא כל משאלות לבנו לטובה ברחמים, ותתעדן ותתקשט ותשתעשע עם תפלותינו תמיד, ועל ידי זה תקים את עולמך, וכל אשר בו, בכח עשרה מאמרות ותמשיך עלינו חסדים טובים תמיד, ותמתיק ותבטל מעלינו ומעל כל ישראל כל הדינים שבעולם ותשבר ותבטל מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל כל הדינים, בין אם לפני גזר דין, בין אם הם לאחר גזר דין, על ידי ימי החנוכה שהם ימי החתימה - לטוב לחן לחסד ולרחמים.

רבונו של עולם, אתה יודע, שעדין אין לי שום הויה בעולם, ועדין לא התחלתי לחיות כלל, ועדין לא נכנסתי אפלו לבחינת עבור, ואין בי שום נפש רוח ונשמה. וגם לא נפש דנפש, כי אם נפש הבהמית עכירת הדמים, המושכים אותי לכל דבר פגול ותעוב, עד שנהייתי גרוע מבהמה ואת השכל הזך והטהור שנטעת בי טמאתי בכל מיני טומאה, מיום הולדי ועד עתה, ועתה מה אומר, ומה אדבר, אחר שעשית עמדי טובות וחסדים עד אין סוף, ועד אין חקר, כדי להוציאני משאול תחתיות ומתחתיו, ואני בידים מרדתי בכל עצותיך הטובות, ודחיתי את כל חסדיך, והתעלמתי מרמזיך הטובים, כי אם הייתי מביט על רמז אחד, כבר היה מתבטל כל גופי לגבי הנשמה, ועל ידי זה היו מתבטלים כל הגזרות הרעות מכל עמך בית ישראל, כי כבר אפסה כל תקוה, באנו עד קץ הדורות, ועומדים לגזור עלינו כל מיני גזרות שמד כבימי היונים והמתיונים ימח שמם, כי רק למשמע אזנים אחזה חלחלה בכל מתנים, רק לשמע דבריהם הצופנים מזמותיהם, מרחפות עצמותינו מפחד, עד לא נותרה בנו נשמה, כי פסו אמונים מעם, ועומד בפרץ אין, וכבר נסתרו או נסתלקו מן העולם צדיקיך, העוסקים בתקון העולם ובבטול כל גזרה רעה, קודם שתעלה במחשבה "נתנני ה' בידי לא אוכל קום" (איכה א, יד) "בלה בשרי ועורי שבר עצמותי; בנה עלי ויקף ראש ותלאה... גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי; גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי; גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה; (שם ג, ד-ט). "קלים היו רודפינו מנשרי שמים על ההרים דלקונו במדבר ארבו לנו; רוח אפנו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים" (שם ד, יט-כ), ואף הצדיק שאמר, שיכול אני להחזיר את כל העולם בתשובה, נעלם מאתנו, כי נפלנו להסתרה שבתוך הסתרה, עד שאיננו מרגישים כלל בחסרונו, ואנו מה נעשה, כי החמצנו בחינת פי שנים, בחינת "אם תראה אתי לקח מאתך" (מלכים-ב, ב, י).

אנא אב רחום, פקח עיני, והסר גאון רוחי הנלוזה, ואראה שפלותי, ומה חדל אני, כי עדין הולך אני בשרירות לבי, וחושב שאני אדון לעצמי, ואיני מרגיש את גדולת יוסף, אשר נאמר עליו: "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מא, מד). וחושב אני, שאני אדון לעצמי על ידי ורגלי, על לבי ושרעפי, עד שמרוב עונותי נחרב בית המקדש, ונעלמה המנורה הטהורה, "כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" (איכה ד, יא). אויה לי, כי אני במו ידי, באש תאותי, הבערתי את האש בבית המקדש, ומסרתי את ישראל לחרב ולמשסה, ועתה "מי יקום יעקב, כי קטן הוא" (עמוס ז, ה), אם לא רחמיך וחסדיך הרבים. מי יקום בעדנו אם לא אורך הגדול הנשפע עלינו עתה, הנמשך מל"ו צדיקים נסתרים שבכל דור ודור, שהם בחינת מתתיהו ובניו, שמסרו נפשם על קדושת שמך בכל רגע ורגע. מי יתן ואמצאם, מי יתן ואחסה בצלם. הייתי הולך על ידי ורגלי בכל העולם כולו, אולי אזכה להנות מאורם הקדוש, אולי אזכה לנשום את הבל פיהם הטהור אפלו דקה אחת לפני מותי, כדי לזכות לתקון המלא, להמשיך את האויר הקדוש והטהור לכל העולם כולו, עד שכל אומות העולם יחזרו בתשובה. כי הגויים הנוטים להאמין לכל דבר, בקל היו זוכים להאמין באמת האמתית, אם לא ההסתרה שבתוך הסתרה, שהמשכתי לעולם ברוב עונותי, לולא האפלה שהאפלתי את העולם באופל כפול ומכופל, לולא מכת חושך שהבאתי לעולם, בבחינת "שלח חושך ויחשיך" (תהלים קה, כח), כי אורה הפכתי לאפלה, עד שאותיות פל"א נהפכו לאפ"ל, ובמקום לראות נסים ונפל"אות - נפ"ל או"ת, ונפלו כל העולמות והאותיות, כי השתמשתי באותיות הקדושות לדברי שוא והבל, כי אלו הייתי מכון אפלו באות אחת כראוי, ואומר אותה בדחילו ורחימו, היו כל חכמות העולם נמוגות, וכל המלחמות מתבטלות, וכל העולם היה זועק: "ה' הוא האלקים אין עוד"! (מלכים-א, ח, ס).

אנא, קרבנו אליך, וגלה לנו דרך תשובתך כעת בימי חנוכה אלו, אשר בהם אתה רוצה לחנכנו, כתינוק הנולד, וכגר המתגיר, כיצד להיות יהודים, וכיצד ליחד כל תנועה ומחשבה אליך, לבל נהיה ככל הגויים, לבל נלמד ממעשיהם ונחשוב כמחשבותיהם חס ושלום, אנא משכנו אחריך, באופן שלא יהיה לנו שום רצון כלל מבלעדי רצונך הטהור והזך, באופן שלא נמליך את עצמנו על שום בריה, אלא נרגיש את עצמנו כטיט, אשר אין בו חפץ, וכאבק אשר ישאנו הרוח, כי אז תתגלה מיד מלכות ה' בכל זהרה, ואור הלבנה יהיה כאור החמה, ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים. וכל העמים יתנו לך כתר מלוכה.

רבונו של עולם, עומדים אנו נרעשים ונפחדים מול הדרת קדשך, מול אורות צחצחות, המאירים בכל ספירותיך ועולמך, כי אורך הזך והטהור יורד בימים אלה למטה מעשרה טפחים, לכל המקומות הנדחים והאפלים, אשר לא נתן להזכירם בשם מקום כלל, למקומות אשר לא נפלו לשם ישראל מעולם, ואתה פושט יד לכל הפושט יד לעברך, המוכן להסיר מעליו את לבושי החומר, את בגדיו הצואים, ולהתעטף בבגדי מחלצות, בלבושי אור, בסוד דברי רב נחמן בשם רבי מאיר: אפלו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה, כשר. אנא, חוס ורחם על פחותי ערך כמונו, והמשך לנו את אור החנוכה, כשם שממשיך רב נחמן בשם רבי מאיר כתנות אור, אפלו לנמצאים באשפה, וחותם אותם בחותם דקדושה, ומעלה אותם לשכינה הקדושה, כבחינת נר החנוכה, שאנו מדליקים אותו מול רשות הרבים, עד שתכלה רגל מן השוק, עד שיתבטל המשא ומתן ותאות הממון בקדושת האור, ואיש את אחיו יעזורו, ולרעהו יאמר חזק. ואומות העולם אף הם יאורו באור הזה, ויבואו לשמש את ישראל, "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם" (ישעיה סא, ה). "בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי..." (זכריה ח, כג).

רבונו של עולם, אבינו אב הרחמן, "תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" (תהלים טז, יא), "תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית... השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני" (תהלים נא, י-יד).  רבונו של עולם, אתה יודע כמה אני רחוק משמחה אמיתית בגוף ובנפש, כי קלקלתי הרבה מאוד בלי שעור וערך ומספר, עד אשר תמו צרופי האותיות לכנות בהם עניני קלקולי, פגמי, וחיובי העצום. אבי שבשמים, אל חי וקים, מה אומר, מה אדבר, ומה אצטדק, הן על כל אלה קשה עלי מאוד להמשיך עלי השמחה, ואם ברחמיך גמלת עמי ועם כל עמך בית ישראל טובות רבות לנצח.

אכן ידעת המחשבות והמזמות, אשר יועצת עלינו הסטרא אחרא, להפר קדושת הפרט והכלל. ידעת את העצות אשר מטכסים עלינו בכל עת המתיונים והפריצים, השולטים בנו כיום הזה, ידעת זממם עלינו לרעה רחמנא לצלן, "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" (שם פג, ה). אנא, אל תטשנו ואל תעזבנו בידם, וכשם שהושעת בימים ההם בזמן הזה את אבותינו מידי המתיונים והפריצים, אשר גזרו עליהם לחלל את השבת ולבטל את המילה ועוד גזרות שמד כהנה וכהנה, כן גם בדור הזה, אנא בטל מעלינו את גזרות השמד, את אלו שנגזרו ואת אלו שעומדות להגזר על עמך בית ישראל על ידי המתיונים והפריצים השולטים בנו עתה. "עבדים משלו בנו פורק אין מידם" (איכה ה, ח), אין מי שיצילנו ויפדנו ממלתעות הסטרא אחרא הזו, כי אי אפשר להנצל מן הקלפה המוסרת נפשה לכלותנו אלא על ידי מסירות נפש, על ידי צדיקים, שימסרו את כל נפשם ומאדם בשעות התפלה בכל אות ואות, כי בכל אות ואות טמונים ישועות אין סוף, ובכחה של אות אחת, הנאמרת בכונה באמת, אפשר להציל את כל העולם כולו. והמשכיל והמבין, יש לו להתפלל כל ימיו שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני ה' כראוי.

לפיכך, באנו לבקש ולהתחנן לפניך, אנא תן בנו כח לכל הפחות לזעוק לפניך "אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח, כה), באמת, פעמים בכל יום בהלל בחנוכה, כי בכח דבור אחד של אמת אפשר להחזיר את כל העולם בתשובה, להפוך לבבות לעבדך, ולהטות אף לבב הרשעים והפריצים לשחר פניך באמת, כי "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים יב, ט). וכל מלחמת הסטרא אחרא מכונת רק על הכשרים והתמימים, שיודעים כבר את סוד התפלה, ומפתח הגאלה בידם. אותם דיקא הסטרא אחרא מבלבלת בכל יום בכל תפלה ותפלה, ומוצאת עבורם תרוצים ומענות אין סוף לפטרם מכונה בתפלה, אך אם היינו מאמינים באמונה שלמה, וחשים ומרגישים, כי השם יתברך עומד עלינו, מאזין ומקשיב לכל דבור ודבור, היוצא מפינו, לא היתה תפלה, שלא היינו מכונים בה, ולא אות, שלא היינו מוסרים נפשנו עליה, ובפרט בימי החנוכה, כשמתעוררת הרוח של מסירות נפש מלעלא, לתת עז ותעצומות לעם, בעת מתחזקים אנו בבחינת חנה-כו, לתת עז לאלקים להושיענו, בעת מערה ה' רוח ממרום לעוררנו להתפלל במסירות נפש, מתוך ידיעה שמלא כל הארץ כבודו, והוא יתברך עומד ומצפה לכל הגיג וניד שפתים, לכל הגוי של אות מפי הכשרים והתמימים, כדי שיוכל להשפיע בכח האות ההגויה ברתת ובזיע שפע של כל טוב עלינו ועל כל העולם כולו, כי האות והתיבה, המוארת ומורמת בכונת התפלה, תתעורר לחזר אחר נשמות הרשעים שבשרשה, להשיבם בתשובה שלמה, עד אשר ברבוי האותיות המוארות כל עם ישראל ואתם כל העולם כולו ישובו אליך ויקראו בשמך.

רבונו של עולם, שומע כל תפלה, החפץ בתפלתן של ישראל, זכנו לידיעה בהירה, לראיה באספקלריא מאירה, כי אתה עומד עלינו ומצפה להגיגינו, אנא תן בנו לב לדעת אותך, לב חם באהבתך למסור נפשנו בתפלתך, ולכון בכל אות ותבה לשמך הגדול והנורא, ובפרט נזכה, בשעה שאנו אומרים את שם ה' הגדול והנורא, נזכה לאמרו בקדושה ובטהרה, כדי שהרוח וההבל הקדוש, היוצא בשעת אמירת שם ה', ילך לפנינו ועל פני כל העולם, ויפיל לנו חללים, ויכלה את כל שונאי ישראל, "בשם ה' אלקינו נזכיר המה כרעו ונפלו" (תהלים כ, ח-ט), והמתיונים ועוכרי ישראל, יכרעו ויפולו, תתבטל דעתם ותופר עצתם, כי ישובו אליך אף הם ויכירו כח מלכותך, שאין בלתך ואפס זולתך.

רבונו של עולם, אב הרחמים ואדון הסליחות, סלח ומחל לכל עונותינו בימי החנוכה האלו, שבהם נגמרת החתימה, וחתמנו בחותם דחותם דקדשה, כפך השמן, שהיה חתום בחותם בתוך חותם של הכהן הגדול. תזכנו לגלות את צדיק האמת, הגדול מהכהן הגדול, החוגר מתניו להעלותנו ולהכניסנו לפני ולפנים, עד אבן השתיה. אנא אב רחום, מאזין ומקשיב תפלת בניו, יעלו נא לפניך תפלותינו ועתירותינו וכל הודויים שנזכה להתודות לפניך כשלשת הודויים של הכהן הגדול, בעדו בעד ביתו ובעד עמו, שעל ידן היה יכול להכנס לקדש הקדשים, לאבן השתיה.

אנא זכנו בימי החנוכה בימי ההודאה הנפלאים אשר לפנינו, להתעורר בתשובה שלמה ולהתודות לפניך על כל פגם ופגם, שאנו פוגמים בכל רגע ורגע, בפרט פגמי המחשבה והעינים, שמהם נבראים משחיתים נוראים המתעברים באומות העולם ובפריצי עמך, עד שמבקשים להשמידנו בכל עת, ולמחות את שמנו מתחת שמי השמים. כי אתה גלית לנו, שיש בכח הודוי שמתודים בכל רגע ורגע, מתוך חרטה אמתית על כל מחשבה וראיה אסורה להמשיך עלינו מיד את אור יום הכפורים, ולזכותנו בהארה מאבן השתיה ומבית המקדש, שכל אבניו נפלו ונשתיפו על ידי תולעת השמיר, הבוקעת כל מיני חומות אבן וברזל. אנא זכנו לבחינת התולעת הזו, להיות שפלים בפניך ובפני כל האדם, ולבקוע את כל רבבות מחצות הברזל, המקיפות אותנו יומם ולילה, בפרט בזמן התפלה, ומאפילות עלינו בכל מיני חשך לבלתי התחזק באמונה, שאתה כל יכול, ובידך הכל, ושרק על ידי תפלה בכונה ועל ידי הודויים, המקושרים לצדיק האמת לכהן גדול, הכולל את כל ישראל באבן השתיה, בשורש כל ההמתקות והסליחות, הכפרות והישועות, נושע אנחנו וכל עמך בית ישראל.

רבונו של עולם, זכני לבוא אל בית ה' מתוך שפיכת הלב כמים, "אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד בית אלקים בקול רנה ותודה המון חוגג" (תהלים מב, ה), זכני לבוא אל בית אלקים ולשחר פניך מתוך שיר והלל, מתוך כסופין דקדושה, ואהיה נכסף ומשתוקק אליך תמיד, ומתגעגע לעבודתך באמת, ועיני תכלינה כל היום להשיג עבודתך האמתית, "כלתה לישועתך נפשי, לדברך יחלתי; כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני" (תהלים קיט, פא-פב). "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי" (תהלים פד, ג). "כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלקים לעולם" (תהלים עג, כו). "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים" (שם סג, ב). "צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים". (שם מב, ג).

רבונו של עולם, זכני להתקרב לצדיקים אמתיים ולאנשים כשרים, תמימים וישרים בלבותם באמת, המוסרים נפשם באמת על קדשת שמך, ושלח לנו ברחמיך הרבים גם בדור הזה רועה נאמן כמשה רבנו עליו השלום, רעיא מהימנא, אשר ישא אותנו, כאשר ישא האמן את הינק, וילמדנו דרכי עבודתך, כיצד לעבדך במסירות נפש אמיתית, ובישוב דעת נפלא, עד אשר יביאנו לתוך דרכי הקדשה והתשובה מתוך שפלות באמת, ונזכה להכנס בימי חנוכה אלו, שהם גמר החתימה, לעולם התשובה, עד שכל מהותנו תהיה תשובה. אנה תעזרנו להיות כרצונך הטוב כל ימי חיינו, ולקים מקרא שכתוב: בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה, עד אשר נהיה ראויים לרועה הנאמן, משיח צדקנו, שיבוא במהרה בימינו, אמן.

רבונו של עולם, זכני בימי חנוכה אלו לראות שפלותי באמת, זכני לענוה אמתית, ולשפלות אמתית, עד שאהיה שפל בעיני למטה ממדרגתי השפלה מאד, ועל כל פנים לא אצא ממדרגתי ומקומי, ולא אטעה את עצמי חס ושלום, שיש לי כבר איזו מדרגה או מעלה, ואהיה מכיר את מקומי השפל והנמוך מאד בלי שעור ערך ומספר, ולא יהיה בלבי שום גאוה טמונה חס ושלום, הדוחה אותי כל פעם מפניך, ולא ידחו תפלותי וקרבנותי בימי החנוכה, כאשר ארע לקין, שנאמר עליו: "ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד, ה), ולא אכשל בכשלונו של הבל, שבשביל גאוה טמונה נהרג, אלא אזכה לראות שפלותי באמת, תמיד, ובכח נרות חנוכה אזכה לחפש בחורים ובסדקים כל שמץ גאוה ופסול וארחיקנו מעלי. יאיר לי אור החנוכה ויחדור לתוך נבכי נשמתי, עד שאזכה לראות כל פגם ופגם שפגמתי, מימי היותי על האדמה ועד עתה, אכיר בחסרונותי הרבים לאין שיעור, ואזכה לראיה בהירה ועליונה, לעיני הצדיקים, לבחינת "עיני ה' אל צדיקים" (תהלים לד, טז), שזוכים בעיניהם לראות את שפלותם באמת. לא אטעה את עצמי עוד חס ושלום, שכבר יש לי איזו מעלה, או איזו השגה, או הבנה בעבודת ה', אלא אהיה בבחינת מנשה שאודותיו קורין בשבת חנוכה, לרמז, שבזו העת מאירה השפלות בהארה מיחדת. כי הענוה והשפלות הן מקור החיים והחדוה, המאירים את נשמותינו באור יקרות. זכנו בימים אלו לבחינת מנשה, לבטל גאותנו, ולשכח יחוסנו ועמלנו. זכנו להשיג את דרכי הענוה האמתיים, שהם מקור החיים, השמחה והחדוה, עד שנוכל על ידן לראות את גדלת עמך ישראל הקדוש, ואת חשיבותו של כל יהודי ויהודי, ולמסר נפשנו באמת עבור כל אחד ואחד מעמך ישראל, עם קדושים.

אבינו אב הרחמן, המתאוה ונכסף לתפלתן וכסופן של ישראל, אבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חמר, נכספה נפשי לחצרותיך גם כלתה לרצונך להסתופף בצלך, אנא, זכנו למעלות הנפלאות האלו של ענוה עלאה ושל אהבת ישראל נפלאה, שעל ידן נכספים אליך תמיד בכסופים דקדשה באמת, עד שאזכה בימי חנוכה אלו מתוך רינה והלל ושמחה, לתשובה מאהבה, עד שכל עונותי יתהפכו לזכיות, ואזכה למחין ושכל דקדשה, לשכל זך וצח ונקי מכל סיג ופסלת, ככסף טהור צרוף מזקק שבעתיים, הנמשך משבעת קני המנורה הקדושה, ואזכה לחדש את מחי בכל עת בקדשה וטהרה גדולה. עזרני והושיעני תמיד, שאזכה ללמד וללמד בשכל צח וזך וטהור, ואזכה להבין תמיד במהירות גדול בכל מקום שאלמד, ובפרט בל"ו המסכתות, הנשפעים מל"ו נרות החנוכה, ובזכות אור החנוכה לא אצטרך לעין כלל, אלא מיד יאיר לי כל דבור ודבור של חכמינו זכרונם לברכה, רש"י ותוספות ושאר מפרשים ושאר ספרים. ויהי שכלי הולך וגדל מיום ליום, בבחינת מוסיף והולך בקדשה גדולה ובזריזות גדולה, בצחות ובבהירות, ואזכה להיות מהיר במלאכת שמים, בבחינת "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים" (משלי כב, כט), הנאמר על משה רבנו שזכה בענותנותו לקבל תורה מפי הגבורה, ולהבין כל דבר לאשורו ולאמתתו בדברי תורתך הקדושה במהירות גדולה, בלי שום בלבול כלל.

יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שומע תפילת עמו ישראל ברחמים, שכמו ששמעת בימי החנוכה את תפילת כהניך הקדשים וכל הנלוים אליהם למען היכלך וכבוד שמך, כן יתעוררו רחמיך וחסדיך עלינו למענך ולמען ירושלים עירך, בית מקדשך, וכבוד שמך, ותכין לבבנו להתפלל אליך בכל לב ונפש, ותהיה תפלתנו שגורה בפינו תמיד, ולא יהיה לנו שום מונע ומעכב ובלבול בתפלתנו כלל.

רבונו של עולם, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים, הופיעה עלינו ברחמיך הרבים באור קדשתך, הנמשך משמן הזך והטהור, החתום בחותם הכהן הגדול, באפן שתומשך עלינו רוח קדשה וטהרה, עד שנזכה להרים קולנו בקול נגון ערב של זמר ושבחה. כי אתה בוחר בשירי זמרה, כאשר בחרת בנעים זמירות ישראל. עזור לנו ברחמיך הרבים, שנזכה להרים קול זמרה, תן בנו כח, שנזכה לסדר לפניך זמירות שירות ותשבחות, קול גילה ורינה, ונגינותינו ננגן על בית ה' כל ימי חיינו, בקול נעים וזך כאשר אהבת, עד שתרחם על שכינתך הנודדת מגלות לגלות זה כבר כאלפיים שנה, ותקים ותגביה את כנסת ישראל מנפילתה, עד שנזכה לקול נגון כנורו ותהלותיו של דוד המלך עליו השלום, שבזכותם נכבשה ארץ ישראל לפניו, והכניע את כל הסטרא אחרא, בבחינת כנור נעים עם נבל, עד שאותה אבן שטבעה במצחו של גלית, תלך ותגדל, כמו שנאמר: "והוציא את האבן הראשה" (זכריה ד, ז), ויתבטלו כל מלכיות העכו"ם בפניה, כדכתיב: "ואבנה די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעה" (דניאל ב, לה), "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט).

מלא רחמים, זכנו בשמונת ימי החנוכה אלו לעלות לעולם האצילות, שעולה אליו רק העוקד את עצמו על קדוש השם כיצחק, שנכנס מיד אחר העקדה עם גופו לגן עדן, וכמתתיהו ובניו וכל בני דורם שזכו להמשיך הארה משער החמשים, אשר אין בו תפיסה לשום שכל ורעיון, כי אין נמשכת הארה משם אלא למי שמוסר נפשו בתפלה באמת, בבחינת כלו לה', בבחינת עולה שכלה לגבוה, כפי שהשתוקק הבל בימי החנוכה, כנאמר עליו: "והבל הביא גם הוא" (בראשית ד, ד), כי רצה להקריב גם את עצמו. אנא ברחמיך הרבים שלח לנו הארה מעולם האצילות לעבדך במסירות נפש, ומעולם האצילות תמשיך עלינו את אורות החנוכה, משער החמשים, עד שנזכה להכלל בך באמת במסירות נפש אמתית בחד קטירא לעולם ועד.

רבונו של עולם, זכנו בפרט בימים אלו בהם מתגלים מאורי האור, לשפך לפניך שיח כמים בכל חצות לילה, בשעה הכשרה לבטול מאורי האש, וזכני לשכך את תבערת אש התאות על ידי שפיכת הלב כמים, בעת נפתחים השערים ומסתלקות המחצות שבינינו לבין אבינו שבשמים. זכנו לשפך נכחך לב כמים, עד אשר יהיו כל ההבלים של למוד תורתנו, הבלים  דקדשה, הבוראים שמים וארץ חדשים, ויתבטלו כל הבלים דטמאה, הנמשכים מתאוה קנאה וכבוד, הבוראים רקיעים דשוא, וארעא דשוא, אשר מהם כל הגזרות המלחמות והשואות, וימוגו כל ההבלים דסטרא אחרא האוחזים עינינו בשמים וארץ של הבל, בבחינת "הבל המה מעשה תעתועים" (ירמיה י, טו, שם נא, יח), המעוררים את העולם לתעתע בנו ולגזר עלינו כל מיני גזרות, שאין לבטלם אלא בשנוי הבריאה, על ידי תשובה מעמקא דלבא, על ידי הבלים וכסופים דקדשה, כאשר זכה אהרן הכהן בשעת הדלקת המנורה, והמשיך מקני המנורה את שבעת ההבלים דקדשה לכל יהודי ויהודי, שמהם נתהוו שבעת ענני הכבוד, שהנמיכו את הגבוה והגביהו את השפל, והראו לדרי מעלה "איה מקום כבודו", ולדרי מטה "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו, ג) גללו אור מפני חשך, וחשך מפני אור, ישרו את כל ההדורים, וישבו את כל הקשיות, עד אשר לא היה לשום פגע ומזיק שליטה על ישראל.

רבון העולמים, שוכן מרומים, אור האורות, גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, אנא, זכנו לפנימיות עבודת הקדש של אהרן הכהן המעלה את הנרות, עד שתהא השלהבת עולה מאליה. שלח לנו אורך אפלו עתה בשפלותנו ובמקומותנו, והזרח לנו אור שבעה ושבעה מצקות, שהם ארבעים ותשע מעינות, המשפיעים לשבעת קני המנורה, שאפשר להעלות על ידן את כל עם ישראל לשער החמשים דקדשה, ולתקן את חטא עץ הדעת, שאי אפשר עתה לתקנו (מאחר שהקדים אדם הראשון חכמה לתפלה), אלא רק על ידי מסירות נפש אמתית, המאירה בשמונת ימי החנוכה, לעררנו לשפך ליבנו בתפלה ובתחנונים שיתבטלו מאורי אש המכלים בנו, ויהפכו למאורי אור בשבעת הקנים הנמשכים מארבעים ותשע מעינות, עד שאור שבעת הימים יהא נכפל בשבעה שבעה, ויהא כאורו של רעיא מהימנא, הנקרא: "בשג"ם הוא בשר" (בראשית ו, ג), המכהה את כל העולמות אלולא נסתר במסוה שעל פניו, סוד אהי"ה (סוד אל"ף של אהי"ה שהיא גימטריא מסוה).

אבינו אב הרחמן, אדון הסליחה והמחילה, שבמקום גדולתו אתה מוצא ענותנותו, אנא זכנו לבחינת קרינת אור פניו של משה רבנו עליו השלום, שזכה לענוה בבחינת "אהי'ה אשר אהי'ה" (שמות ג, יד), שהכפילה את אורו בכל יום יותר ויותר עד אשר הגיע למטה מעשרה טפחים, למטה מעשרה כתרין דמסאבותא, במקומות שאי אפשר לקרוא להם בשם מקום כלל, כי הם למטה מכל נקודת מקום, ומשה משם את הטובעים ביון מצולה, וגאלם מתכלית הטומאה לתכלית הטהרה, והוציאם משעבוד לגאולה, מאפלה לאור גדול.

רבונו של עולם, אויה לנו, כי נפלנו למקום ציה וצלמות, שאול ואבדון, תהיה ושאיה, שכחה ונשיה, ושכחנו ונשינו את מקור קדשתינו, ואין אנו יודעים כלל על מה לצעק, כי נסתרה מאתנו גם הידיעה שצריכים לצעק, וכהו חושינו לדעת שיש על מה לצעק, אנא, אל תטשנו ואל תעזבנו, לברית הבט ואל זכות אבות. אנא, אל תסתר פניך ממנו, והושיענו בכח ובזכות הזעקות והצעקות של מתתיהו ובניו, אנא תן גם בלבנו לצעק ולזעק, עד שנראה עין בעין את המקדש על מכונו, ואת המנורה על כנה.

רבונו של עולם, רחם עלינו ועל זרענו ועל שארית פליטתנו, כי נשארנו כתרן בראש הר, באין עוזר וסומך, ואין מי שיעמד בעדנו. הצל הצל והושיעה נא, ומלט את זרענו וזרע זרענו ברחמיך הרבים מכל מיני חכמות חיצוניות, שלא יהיה לנו שום חלק ועסק בהם, ותהיה ידינו מסלקת מהם, ושכלנו ולבנו נקיים מכל שמץ של תרבות זרה. כי לא באלה חלקנו לא באלה גורלנו, כי אנו מזרע אברהם יצחק ויעקב, מאמינים בני מאמינים, וזכינו לעמד על הר סיני ולקבל תורתך הקדושה על ידי משה נביאך נאמן ביתך. אנא עזרנו שיהיה חלקנו בתורתך הקדושה תמיד, ב"תורת ה' תמימה משיבת נפש" (תהלים יט, ח), ש"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר" (משלי ג, יח), וכל לבנו ומחשבותינו, כל חושינו רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו, כלם יהיו דבוקים וחבוקים רק בך, כמו שכתוב: "שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה" (שיר-השירים ח, ו), וכל חושינו יתלהטו באש להבת קדש של נרות המנורה המעוררים לאהבה ולדבקה בך, עד שנזכה שיתעברו בנו מלאכים ושרפים, שילהיבו את לבנו לאהבתך ולידיעתך בלבד, (שלהם זוכים על ידי שרפי"ם - שר"ף-י"ם - אש ומים, על ידי שנשפך לב כמים ונהרות של דמעות). אנא זכנו שנהרות של דמעות יזלו מעינינו, ובתוך ים של דמעות תבוססנה רגלינו, אז יטהר לגמרי לבנו, ואש קדש ורשפי שלהבת יה ימלאו את לבבנו, ויצרפו את כל כליותינו, ונהיה זכים וברים, טהורים וקדושים, עוסקי תורתך לשמה, עד שתמסור בידינו את כל הטמאים והזדים, ולא יוכלו עוד להזיק, לא לנו ולא לזרענו עד עולם. רבונו של עולם, חוס ורחם על עולמך הריקן והחסר, על עולמך החרב והשמם, והערה עליו רוח דלעלא ממרום, ותן גם בלב האויבים והרשעים לעשות תשובה שלמה. וההבלים דקדשה שיצאו מאתנו יתעברו בהם ויהפכו אותם מרע לטוב גמור. אב הרחמים, שוכן מעונים, זך וטהור, קדוש ונורא שמו, "לב טהור ברא לנו אלקים, ורוח נכון חדש בקרבנו", אל תשליכנו מלפניך ורוח נדיבה של קדשה וטהרה תסמכנו, ויתקיים בנו: "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו; אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון; ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון" (הושע יד, ה-ח). אנא זכנו לכל אלו בימי החנוכה הבא עלינו לטובה, כרמוז בסופי התיבות: "יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון".

רבונו של עולם, כמו שכרת עם נח שבע בריתות אחרי צאתו מהתבה, הנמשכים משבעת קני המנורה, כן תכרת גם אתנו בדור הזה ברית חדשה, ככתוב: "כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם; ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד" (ירמיה לא, לב-לג).

רבונו של עולם קדוש ונורא, אנא קדשני בקדשתך, ואזכה לקדשת הברית, כי כבר כשל כח הסבל מרב המחשבות הזרות השוטפות על מחי, שהם כמי המבול רחמנא לצלן. גואל ממות, ופודה משחת, פדני ממצולות ים, פדני ממחשבות רעות, מלטה נפשי מהרהורים רעים הפוגמים בנפש ישראל מאד מאד, הצילני מטפשות לב מערלת לב, פדני וחנני ומלטני ברחמיך הרבים ממחשבות רעות ומחכמות רעות, שהם עקר יצר הרע שבלב, חוס וחמל עלי, חוס וחנני והושיעני. אנא הושיעני בזכות קדשתם של כהניך הקדושים, שמסרו את נפשם על קדשת שמך. חנני חנני, פדני וגאלני, מלטני והצילני, הצילני נא ברחמיך מן היצר הרע, כי בעוון מחשבותי הרעות אשר לא ידעו מנוח, ובפגם ההבלים והדבורים הרעים היוצאים מפי תדיר, נפל הדור הזה לעמקי שאול תחתיות, עד אשר נשכח שם ישראל ממנו. אויה לי כי גם אנכי שכחתי את קדשתי ונשיתי ממקומי, ונטשתי את שרש נשמתי ונעקרתי ממקור מחצבתי, עד אשר אני בעצמי במחשבותי הרעות נתתי יד רחמנא לצלן למתיונים שבדורנו, ונסכתי בתוכם רוח עועים לתעתע ביראי ה' ובצדיקיו, כנאמר: "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" (דברי הימים ב, לו, טז), עד שאף הצדיקים שבעמנו נתונים למשסה, כי כיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע. אנה ה' אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, ואף כי אנו עזי פנים, אל תסתר פניך ממנו. הן אתה מלא חמלה אין קץ, ואלקי הרחמים והסליחות נקראת, ולא תחפץ במות רשע "כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג, יא), כאשר רמזת לנח בעלה הזית, שיוכל על ידי אור החנוכה להחזיר את כל דורו בתשובה. ואתה משפיע בכל יום ויום אור חדש על העולם כלו, כמו שאנו מבקשים בכל יום: "אור חדש על ציון תאיר ונזכה כלנו במהרה לאורו", כל שכן בימי החנוכה, אשר בהם בוקע האור מכל פתחי הבתים, מבעד לכל החלונות, בבחינת "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (שיר-השירים ב, ט), ונכנס וחודר לתוך נבכי הלב והנשמה, ומעורר כל מיני נקודות סמויות ונעלמות הנמצאות בפנימיות כל יהודי ויהודי.