"וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב" (שמות י"ב כב')

"עַל יְדֵי אֵזוֹב שֶׁהוּא שָׁפָל שֶׁבָּאִילָנוֹת גָּאַל אֶת יִשְׂרָאֵל" (מדרש רבה בא י"ז) 

עיקר הגדולה של האדם זה רק שפלות וענווה, כי רק מי ששכן לעפר הוא יקום בתחיית המתים ויזכה לחיים נצחיים כמו שאנו אומרים בתפילת שמו"ע "ומקיים אמונתו לישיני עפר", כמה שאדם יותר בשפלות, יותר בענווה, אז ככה הוא יזכה לתחיית המתים, לחיים נצחיים, וכמה שנאסוף נקודות של שפלות כל יום ככה נזכה לחיים נצחיים, לתענוג עולם הבא כמ"ש "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כ"ו).

בכל ביזיון שאדם מקבל הוא אוסף עוד שפלות, כמה שמשפילים את האדם, כמה שמבזים את האדם הוא צריך לשמוח בזה. אם אתה יודע שמישהו יבזה אותך ברחוב אז כדאי שתלך לטבול במקווה קודם, כי על ידי הביזיון בא כזה אור גדול אז כדאי שתיגש לטבול כדי שיהיו לך כלים לקבל את האור הגדול הזה, על ידי ביזיון בא כזה אור גדול לאדם שלא יבוא על ידי שום מצווה שבעולם, הביזיון הופך את האדם ל"אין", ועל ידו זוכה האדם לכזה אור אלוקי, כזה אור גדול, אור אין סוף, אור שלמעלה מכל העולמות מקיף כל עלמין, סובב כל עלמין. על ידי שנאסוף כמה  שיותר נקודות של שפלות, ככה נזכה ליותר אור אלוקי ליותר אור אין סוף.

דוד המלך אומר בתהלים "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" - תחטאני באזוב! אני רוצה להיות אזוב, אני רוצה להיות מושפל, שכולם ידרכו עלי, כולם יצחקו עלי, ישפילו אותי, רק זאת התשובה האמיתית, אני צריך לדעת שאני הכי גרוע מכולם, אני עשיתי הכי הרבה עברות מכולם, אני השחתתי יותר מכולם, אני רק מבקש "תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין" אני רוצה להיות אזוב כמו אזובי הקיר, אזוב שכולם דורכים עליו, משפילים אותו, אני רוצה כל החיים להיות אזוב.

יש שתי דרגות בתשובה. יש דרגה בתשובה שמבזים אדם והוא שותק, וזה נקרא "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים" – מבזים אותו והוא שותק, הוא לא עונה, "וידום אהרון". אבל יש דרגה של "עושים מאהבה ושמחים ביסורים", שזוכה לעלות לדרגה יותר גבוהה, שמבזים אותו, ומשפילים אותו, והוא כל היום שמח, שר ומנגן, מקבל את העלבונות בשמחה, באהבה, בשירים, כל בזיון זה משחה לפצעים, רפואה לפצעים, כשמבזים אותו הוא מרגיש שמורחים ומושחים לו משחה לפצעים שלו, כל הגוף שלו הוא פצע וחבורה "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום" הוא מרגיש שכל בזיון זה רפואה למחלות שלו, כל בזיון זה מים טהורים – "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".

שפלות וענווה זה בלתי גבול, כשנותנים לאדם בזיון הופכים אותו לאין סוף, הפכו אותו לבלי גבול - לאין, עכשיו כשהוא בלי גבול הוא יכול להרגיש את האור האלוקי, אומרים עליו "האדם הזה הוא כלום, הוא לא שווה, הוא שקרן, הוא צבוע", וכל מה שיגידו הוא נהיה יותר אין, ואז באים לו כל ההצלחות וכל השפע. אדם מקבל בזיון אחד – זה מיליון הצלחות, אחרי הבזיון לא נגמרים ההצלחות ולא נפסק השפע, הוא נהיה משביר לכל עם הארץ, הוא זוכה לשפע אין סופי "ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ" יוסף נהיה המשביר לכל הארץ, כי אחרי שמכרו אותו וביזו אותו, הוא נהיה אין וכל השפע עבר דרכו, אז כמה שאדם מקבל יותר בזיונות יש לו יותר שפע ויותר הצלחה.

לפעמים כשמבזים את האדם, הוא אומר – "מבזים אותי כי אני צדיק!, כי אני עובד ה'" זו גאווה, צריך לא לקבל גאווה מהבזיון, אלא באמת צריך לחשוב מבזים אותי כי זה מגיע לי, כי אני לא צדיק ולא חסיד, לא לומד תורה כראוי, לא שומר את העיניים, אני באמת רשע! צריך להיות מודה על האמת. אם אחד אומר לך אתה רשע! צריך לחשוב ברוך ה' הוא אמר לי את האמת, אדם חייב להודות על האמת, בזמן שבא מישהו ומזכיר לי מי אני עלי לנשק אותו, לנשק את כפות רגליו, שהוא אמר לי את האמת. ישנה אימרה 'שנא את האוהב ואהוב את השונא', - את השונאים אתה צריך לאהוב, אדם צריך כמה שיותר שידברו עליו, שיבזו אותו, האוהבים זה סתם! את האוהבים צריך לשנוא, האוהב שלך הוא רק מחניף לך, מטשטש אותך, הוא מכניס אותך לאשליות שאתה צדיק, שאתה בסדר, - 'שנא את האוהב'! אבל 'תאהב את השונא' זה שמוכיח אותך שמבזה אותך, אותו תאהב! אותו אתה צריך לשים על השכם שלך, אז מה יקרה אם יש אחד שיגיד לך את האמת? מה כבר יצא לך מהחברים שמכבדים אותך ומחניפים לך ?.

הרבי מביא בליקוטי מוהר"ן בתורה ר"ס שע"י מסירות נפש נעשים ייחודים, וכשאין צדיקים שעושים את הייחודים הנ"ל כשאין מי שקם חצות, אין מי שבוכה בחצות לילה, ואין מי שעובד את ה' במסירות נפש ממש, אז אין ברירה אלא לעשות את הייחודים על ידי נפשות שנהרגות, על ידי הריגות. אבל יש אפשרות אחרת לעשות את הייחודים הנ"ל וזה על ידי שמקבלים ביזיונות באהבה. אדם שמקבל בזיונות באהבה אז הוא מציל את הדור מהריגות, כל פעם שאדם מקבל בזיון בשמחה, שידע שהוא מציל עכשיו יהודי מהריגה. וכמה שהוא יותר מפורסם, יותר חשוב ובכל זאת מבזים אותו ומדברים עליו והוא מקבל באהבה אז הוא יותר מציל את הדור מהריגות. ויש צדיק שעושה את זה בכוונה, שמחפש כל מיני תכסיסים איך שידברו עליו, איך שיבזו אותו, הרבי אומר "הוא עושה את זה ברצונו ובדעתו" על ידי זה הוא עושה את הייחודים הכי גבוהים והכי גדולים, זה נקרא שהוא מוסר את נפשו על קידוש ה', הוא מוסר את השם שלו, כי השם זה הנפש, וכולם דוברים עליו דברים שלא היו ולא נבראו, ובכך הוא מציל את כלל ישראל משפיכות דמים, כי בזה ששופכים לו את הדם כל רגע וכל שניה והוא מקבל הכול בשמחה ובאהבה עי"ז הוא מציל את ישראל מכל הגזרות, מכל הפורעניות שאמורות לבוא עליהם ח"ו. לכן כל אדם שרואה שמבזים אותו, פשוט שיקבל באהבה כי מי יודע מכמה גזרות הוא מציל את ישראל.

רבינו אמר (שיח שרפי קודש ב'- סה') "החולק, אני איני יכול לשנוא אותו" – אני לא יכול לשנוא שום חולק, שום שונא, איך אפשר לשנוא חולק? הם עושים לי כאלה טובות, כאלה טובות הם עושים לי, ואני רואה ממש בחוש את הטובות שהם עושים לי, כי כשחולקים עליי ומדברים עליי נפתחים לי כאלה אורות שאני ממש רוצה לנשק אותם, לחבק אותם.

אדם מקבל בזיון באותו רגע הוא קיבל מיליון דולר. מסופר על ר' זושא ורבי אלימלך מליז'נסק שהגיעו לאיזה אכסניה, היו שם כמה שיכורים שהתחילו לתת שם בעיטות אחד לשני עד שראו את ר' זושא, הוא היה יותר פנימה מר' אלימלך והתחילו לתת לר' זושא מכות, בעיטות כמעט שברו לו את כל העצמות, ואז אמר ה"נועם אלימלך" לרבי זושא – אחי, אתה לוקח הכל, אתה לוקח את כל המכות לעצמך, אני גם רוצה מכות, בזיונות, אני גם רוצה עולם הבא, מה איתי אני לא בן אדם, לא מגיע לי קצת? אני גם רוצה לזכות, תן קצת גם לי! מה הכל בשבילך? שעה שלמה הוא משדל אותו, בוכה לפניו שיחליף איתו מקום – לבסוף שיכנע אותו. ה"נועם אלימלך" נכנס פנימה כדי שיתנו לו מכות ור' זושא יצא החוצה ואיך שהם מתחלפים אומרים הגויים, אומרים השיכורים, מספיק להרביץ לאחד, בואו נרביץ לשני שבחוץ! והרביצו עוד פעם לר' זושא, - אמר ר' זושא לר' אלימלך, אתה רואה הכל מגיע לי, אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלוא נימה.

בעלבון אחד מכפרים לאדם חטאים של אלפי גלגולים, בעלבון אחד מכפרים לבן אדם ממש אין סוף עוונות, עם עלבון אחד שמעליבים את הבן אדם הוא יכול לזכות מה שהוא לא יזכה עם אלפי עבודות, כל בזיון שווה אלפי אלפים תעניות, אלפי אלפים סיגופים, זה במקום להכנס לתוך האש, במקום להכנס לתנורי אש, אדם לא יודע איזה תיקונים אלה -  "עין לא ראתה אלוקים זולתך".

באדיבות העלון צמאה נפשי 052-763-9126