מגיד הישרים, הרב יהודה יוספי שליט"א בשיחה מבהילה על חומרת הלשון הרע והמחלוקת
בעקבות הרדיפה חסרת התקדים אחר הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א
שיחה מבהילה של המגיד ישרים, הרב יהודה יוספי שליט"א בעקבות הרדיפה חסרת התקדים אחר הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א וקהילתו הקדושה. "לצערנו המקרה הזה (עם הרב ברלנד) הוא לא המקרה היחידי. יש היום בתוך היהדות החרדית מחלוקות בישיבות, מחלוקות בין מפלגות, כולם כמדורת אש. ואנשים לא מבינים איזו צרה הם מביאים על עצמם."
"הגאון מווילנא, שאין אנו יכולים לתאר את גדולתו, כותב באיגרתו: 'ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז"ל (תוספתא פאה, א), "אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם". ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל- העבירות..' וממשיך הגאון: 'על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד, ואי-אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד (זהר), ולא נאבד אפילו דיבור אחד שלא נכתב..'
[audio mp3="https://www.shuvubanimint.com/wp-content/uploads/2017/02/מפעל-הפורמטיםהרב-יהודה-יוספי.mp3" autoplay="true"][/audio]"הגאון מסתמך בדבריו על דברי הגמ' במסכת עבודה זרה שבסופה כתוב שיש ארבע עבירות שאדם עושה אותם הקרן שמורה לו לעולם הבא והוא נענש גם בעולם הזה, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ולשון הרע כנגד כולם. לכן כותב הגאון שעל כל דיבור, כל מילה של לשון הרע צריך לרדת למטה הרבה מאוד. ואי אפשר לתאר את גודל הצרות והייסורים שסובל בשביל דיבור אחד."
"מי שרוצה לחוס על עצמו - ישתוק. אתה כבר לא חסיד של רב מסויים, תבחר רב אחר, אבל אל תדבר, אל תדבר."
"שאל אותי אחד עם להתערב במחלוקת מסוימת, שאלתי אותו אם יש לו אישה וילדים, ענה לי שכן. שאלתי אותו אם הוא מעוניין שאשתו תהיה אלמנה צעירה ושילדיו לא יאמרו עליו קדיש בקטנותם. אם לא - תשתוק. לך לאן שאתה רוצה, רק אל תדבר, אל תלכלך."
"סיפרה לי אלמנה שבעלה נפטר מסרטן בהדסה עין- כרם, שהפרופ' הגדול שם אמר, 'אנחנו הרופאים קוראים למחלת הסרטן מחלה של חרדים, כי אצל החרדים אחוזי המחלה רבים יותר מאשר אצל החילונים. והרופאים מודאגים, הם לא יודעים מה זה. הם רוצים לחקור מה גורם לכך.' אני אמרתי שאם יקראו לי לוועדה הזו אני אסביר להם שהחרדים אוכלים הכל בסדר, רק הבעיה שהם אוכלים אחד את השני."
"כדאי לדעת שמביא החפץ חיים זצ"ל, כי בימי דוד המלך יצקו 49 פנים לתורה, זו מדרגה אדירה, אך הלכו למלחמה, נפלו ונהרגו בה. כי, היו בניהם בעלי לשון הרע כדואג האדומי. בימי אחאב שהיה רשע גדול, ניצחו במלחמה אע"פ שעבדו עבודה זרה, משום שהייתה בניהם אהבה ואחווה."
"בסוף פרשת נח (בראשית ד) מסופר על דור הפלגה שבנו מגדל ורצו לעשות מלחמה נגד אלוקים, וה' הפיצם. ושואל רש"י במקום, מי חטא יותר, הם או דור המבול? ועונה רש"י שברור שדור הפלגה חטאו יותר, כי הרי שלחו יד בעיקר, כלומר שלחו יד להילחם באלוקים. אז למה את דור המבול ה' שטף ואותם רק הפיץ? אלא שדור המבול היו גזלנים והייתה מריבה בניהם וכך אבדו, אך בדור הפלגה נהגו אהבה ורעות בניהם". מסכם רש"י - למדנו מכאן ששנואה המחלוקת וגדול השלום."
"אומר החפץ חיים זצ"ל שהמדבר לשון הרע תפילתו לא מתקבלת, תורתו לא מתקבלת, הכל טמא. על זה נאמר: (ערכין ט"ו) 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהלים י"ב): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו – מי אדון לנו!" ואמר ר' יוסי: כל המספר לשון הרע, נגעים באים עליו... אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (י"ח ב'): "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע!' כל זמן שהוא מדבר לשון הרע הפה מלוכלך וכל מה שהוא מדבר ומוציא מהפה הוא טמא ,לכן הוא מקבל צרעת."
"תורתו של המצורע תהיה תורה, כאשר יטהר פי וויפסיק לדבר. כי העונש מהתורה על לשון הרע הוא צרעת, אך היום שאין ביהמ"ק ואין כהן שמטמא ומטהר, לכן אין צרעת. ואומר החפץ חיים שכיום הופך הקב"ה את העונש על לשון הרע מצרעת לעניות. העני חשוב כמת ומצורע חשוב כמת. וידוע שמרובה מידה טובה ממידת פורענות פי 500, לכן תשמור את הפה, אל תדבר ואל תשמע. אל תעמוד ליד האנשים האלה, תברח יותר מאשר ממחבלים - במקום עניות תזכה לעשירות"
"ומסיים הגאון: 'וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש). ואומר הכתוב (תהלים לד, יג-יד): "מי-האיש החפץ חיים, אהב ימים וגו' נצר לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה", ובזה יכופר לו כל עון וניצול משאול תחתית, כמו שכתוב (משלי כא, כג): "שמר פיו (מאכילה ושתיה יתרה) ולשונו (מדברים בטלים), שמר מצרות נפשו". "מות וחיים ביד-לשון" (שם יח, כא). אוי למי שממית עצמו בשביל דיבור אחד. "ואין יתרון לבעל הלשון " (קהלת י, יא), ולכל יש רפואה חוץ כו'. והעיקר שלא תדבר בשום אדם בשבחו וכל שכן בגנותו, כי מה-לו לאדם בדבר זרות. "שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל-שם" (משלי כב, יד).'