מרגש. צפו: מסיירת מטכ"ל עד לגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א. סיפור ההתקרבות של הרב

הרבה מאוד אנשים מכירים את הרב אהרון ברקוביץ', אם לא בשמו אז לפחות במראה. דמותו הטמירה הזועקת את מזמורי התהלים במיקרופון בעצרות התפילה של ישיבת 'שובו בנים', בולטת בין התלמידים הרבים. אך, לא רבים מכירים את הסיפור העומד מאחוריו, סיפור ההתקרבות המפעים אל מורינו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א.

"אין לי סיפורים מעניינים", פותח הרב אהרון ברקוביץ' את סיפור ההתקרבות שלו בנימה מצטנעת. אבל, כמו שרבינו כותב על אדם שלא הכניס את ה' יתברך למשא ומתן שעשה ולכן הגיע לבית דין בכדי לתקן זאת. גם אנחנו באים לספר את סיפור ההתקרבות שלנו בכדי להכניס את התורה וההשגחה לכל עברנו. ובפרט שהספר חסידים כותב שאדם ייתן את הדין על חידושים שהיו לו ולא פירסם אותם לרבים."

"בנובמבר 1983 שירתתי בצבא ביחידה - סיירת מטכ"ל - לילה אחד עשינו ביחידה ניווט גגות. כל אחד קיבל תצ"א (תצלום אוויר). זהו צילום של י-ם מלמעלה והולכים לפיו מגג לגג. באחד הניווטים נשבר קצה הגג ואני נפלתי מטה, איני זוכר מכמה קומות, משום שנפלתי על הברכיים ומיד איבדתי את ההכרה. פינו אותי מיד, היה זה נס גמור."

"פעם נוספת הייתה כשהיינו בטיול במעלה עין- גדי, באחד המצוקים ישבנו לנוח ופתאום מישהו צעק - 'אבן נופלת'. אני נצמדתי אל ההר והספקתי לראות שס"מ מאפי עפה אבן בגודל של כדור גדול. פשוט שהיה זה זכות אבות ורחמים של הרב שליט"א. אנחנו במקור מיוחסים למשפחות חשובות מחסידיות צאנז ובעלזא, כי ה'שר שלום' היה חברותא של הדוד (דוד וולף) של סבא רבא שלי. והם היו כמדומה לי אצל רבי נפתלי הורביץ מרופשיץ שאמר להם ללכת ולהקים את חסידות בעלזא, כך שזקני היה ממקימי חסידות בעלזא."

"נס נוסף היה במבצע עם מסוקים על גבול ירדן עירק, כשהיינו שם רק ארבעה חבר'ה וזכינו לקחת מה שהצטרכנו. כשהיינו חוצים את הגבול חצי צבא היה בכוננות. הצבא עצמו לא ידע זאת, אך היו מקדמים אותם לאזור בכדי שבמקרה הצורך יזניקו אותם. פעם אחת כשרפול היה רמטכ"ל היינו לפני פעילות בדמשק שבסוריה ורפול התחיל לבחון אותנו בשאלות ותשובות. לבסוף הוא אמר לנו: 'למה אנחנו שואלים כ"כ הרבה שאלות? כי אצלנו אין פתאום, פתאום זה כשבן- אדם לא מתכונן'. אני זוכר שדבריו נכנסו לי כמו חץ ללב - הגאווה - שאדם חושב שהוא שולט בהכל ומנהל את העולם. הבנתי פתאום שכל הכוחי ועוצם ידי זה קליפה גדולה מאוד."

"אהוד ברק היה אז ראש אמ"ן, יושב לידנו עם ביסקוויטים ועוגיות ומתווכחים על שטויות, אנחנו ארבעה חבר'ה לפני עליה למסוק שצריך לקחת אותנו לעירק - אתה קולט שאין לך באמת על מי לסמוך."

"אח"כ נסענו כל הצוות לטיול משותף  בדרום אפריקה ודרום אמריקה. המשכתי ללימודי הנדסה בטכניון וסיימתי הנדסה אזרחית והנדסת סביבה, תחום העוסק בפתרונות לזיהום סביבתי. במיניאפוליס של מינסוטה, ארה"ב, פתחנו חברה פרטית והתעסקנו בתחום הזה. הגענו לחווה שבה מגדלים תרנגולות בכמות הגדולה פי 4 מכל מה שמגדלים בישראל. ושם אי אפשר להשתמש בפסולת שלהם לזיבול השדות בגלל שכבת השלג הגדולה שבחורף. אנחנו הצענו להם טכנולוגיה שתייצר חשמל מהפסולת הזו. החברה שעבדנו איתה התלהבה מהעניין כשהרווח העתידי היה צפוי להיות 1.6 מיליון דולר מהמפעל הקטן ביותר."בלב העיר היה שטח שבו ניתן היה לבנות את הפרוייקט, כשהתחלנו לבנות התגלה למטה מצבור חביות של שמן פשתן ואיכשהו כל הפרוייקט ירד לטמיון."

"בכל אופן, היינו זקוקים למזוזה לביתנו ואשתי נסעה לרכוש אותה מהרב דרופמן שהיה באיזור והם הזמינו אותנו להתארח בשבת. בתפילת השבת חשבתי לעצמי שאני לא יכול לומר 'סלח לנו אבינו' כאשר ההתנהגות שלנו היא הפוכה, לכן ניגשתי לארון הספרים, לקחתי רמב"ם (הלכות יסודי התורה ספר המדע) והתחלתי ללמוד. הרמב"ם כותב בפרק ח' על ניסי יציאת מצריים שכל מה שעשה ה' היה לצורך, האמונה של ישראל נמדדה במעמד הר- סיני. יש משקפיים מיוחדות שמשתמשים  בהם לניתוח תצלומי אוויר, משום שבמדבר אין כמעט הבדלי גבהים ובמפה זה נראה כפלטה. המשקפיים הופכות הכל לתלת מימד ואפשר להבדיל בין הגבהים וכשראיתי את דברי הרמב"ם הרגשתי כמו שהמילים יצאו אליי מתוך הדף -"עיננו ראו ולא זר"."

"הרגשתי פתאום שה' יתברך והתורה הם כמו סלע, אתה יכול לעצום את העיניים ולשקר את עצמך, אך האמת לא זזה. אנחנו מחוברים למשה רבינו בכל דור ודור והכל זה כמו שרשרת של סלעים שאי אפשר להזיז אותה. מפה הבנו שיש משהו אחר, עד שהתחלתי להגות בתורה יום יום בבייסמנט שלנו, כמו הסיפורים על הרב שליט"א, עמדתי וצעקתי כל מילה ומילה."

"מכאן התקדמנו מהר בלימוד התורה וקיום המצוות, אך ככל שהתקדמנו החלו להתגלות סכסוכים בפרויקט עד שהעסק ירד לטמיון. בא אליי חבר והציע רעיון חדש - לשווק דגים מהצפון לניו- יורק, אך בחורף האגם קפא למשך חצי שנה ולא היה אפילו דג אחד. שכרנו דירה בכפר של אינדיאנים שלא היו שם יהודים מלבדנו. בחג החנוכה התכוונו לחגוג כראוי ולהוציא את החנוכיה החוצה כנהוג, לכן נסענו שעות עד לדטרויט, שם הייתה הקהילה היהודית הקרובה ביותר. שם גם היה הרב גרוסקין שהיה תלמיד של תלמיד של החפץ חיים, והוא קירב אותנו מאוד לחיק היהדות. הוא רצה לחזור לארץ, אך גדולי הדור דאז וביניהם הרב שך אמרו לו שצריכים אותו בדטרויוט והוא נשאר. בכפר האינדיאנים הייתה לנו התעלות רוחנית גדולה ועם זאת ירדנו לעניות גדולה. אמנם, ראינו כל הזמן ניסים סביבנו, אך בכל זאת נאלצה אשתי לחזור לארץ ואני נאלצתי למצוא עבודה במשחטה בכדי להתקיים."

"התחזקנו מהכתוב ב'אורחות צדיקים', שאדם המתקרב לה', לוקחים לו את כל הכסף הלא כשר משום שמנקים אותו. משם נסעתי לניו-יורק ובקריאת התורה במנחה של שבת פרשת עקב, העלו אותי לתורה שלישי ושם כתוב: ""כִּי ה' אלוקיך מְבִיאְךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם עַיַנֹת וּתֶהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וְשֶׁעֵרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זַיִת שָׁמֵן וּדְבַשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכֵּנֻּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תְּחַסֵּר כָּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל וּמֵהַרְרֵיָּה תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת :" (דברים פרק ח, ז'-ח'). קיבלתי את המסר ויצאתי החוצה, תוך שאני ממשיך בדרכי קוראים לי שוב להשלים מניין, אני נכנס ויושב ללמוד בצד משום שהתפללתי כבר ושוב מעלים אותי לתורה. כעת המסר היה ברור וחד, בבחינת ע"פ שני עדים יקום דבר. יחד עם ברכת האדמו"ר מוויז'ניץ שבמונסי גמרנו אומר לעלות לארץ."

"השגחה נוספת הייתה היכרות עם חבר של ראש ישיבת 'חיי עולם' שבעזרתה נכנסתי לישיבה הזו מייד עם הגיעי לארץ. הגענו לארץ עם 35$ בכיס. היה זה בסוף עשרת ימי תשובה ואנו קיבלנו מהוריי דירה זמנית בירושלים להתאכסן בה עד אחרי סוכות. בגלל היכרותי עם השפה הספרדית נתתי שיעורים ב'אורחות צדיקים לעולים החדשים בישיבה."

"בעקבות המצב הכלכלי עברנו מירושלים ורכשנו דירה בקריית- ספר. שם סיפרו לי חברים מהצבא על חבר משותף שלנו משדות- ים בשם שגיא שעבר תאונת דרכים מאוד קשה ושוכב בהתאוששות באילת. אם לא די בכך הוא עבר מערכת גירושין ומגיבור מלחמה הוא עבר טלטלה גדולה. יצרתי איתו קשר והוא סיפר לי שהוא עלה עם האופנוע שלו צפונה בכדי לבקר את ילדיו. לפתע בצומת רעננה הגיעה מולו משאית שעברה באדום ודרסה אותו. ה' יתברך האיר לי ששגיא עבר מוות קליני, לכן שאלתי אותו מה הוא ראה שם. הוא הופתע מהשאלה משום שעד היום הוא התבייש לספר זאת."

"אני שוכב במיטה והנשמה שלי יוצאת מהגוף דרך המעקה של המיטה ואני הולך בתוך מנהרה שחורה, ככל שאני מתקדם אני רואה אור בקצה המנהרה. כשהגעתי לקצה המנהרה ראיתי רחבה שטופת אור והאור הוא נעים מאוד. אני נכנס לרחבה בניסיון להגיע למקור האור ופתאום אני רואה סורגים מהאדמה עד השמיים שלא נותנים לי להתקדם. חיפשתי פתח כשלפתע אני רואה פשפש (שער) בגדר, מנסה לפתוח והוא נעול, חיפשתי בכיס משהו שיכול לעזור לי לפרוץ את המנעול. לא מצאתי, לכן נעמדתי מול הגדר וחשבתי לעצמי: לחור השחור שמאחור אני לא רוצה לחזור, קדימה הסורגים מפריעים לי להתקדם, אז אני עומד ושומע קול שאומר לי - 'שגיא, אתה יודע שהגעת לסוף הדרך? והקול מרתק אותי למקום ולא נותן לי לזוז ימינה ושמאלה. עניתי לו, כן, ממשיך שגיא לספר לי. עכשיו תחזור לגוף שלך, לא סיימת את התיקון שלך! פוקד עליי הקול. אני טס אחורה דרך החור השחור, עד לגופי שבבית- החולים, תוך זמן קצר מבריא כנגד כל הסיכויים."

"כל הלילה חשבתי על סיפורו של שגיא ועבר לי בראש הפסוק: זֶה הַשַּׁעַר לַיהוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ (תהילים קיח) והבנתי שיש לי פה שליחות. אתה יודע שלא לכל אחד מתגלים מראות כאלה בבהירות כזו? שאלתי אותו. אני יודע שהעולם הזה הוא כלום ושבשנייה אחת אדם לא נמצא פה, הוא ענה לי. מי הסבא שלך? וודאי יש פה זכות אבות, טענתי בפניו. אחרי שלושה חודשים דיברנו שוב והוא שאל אותי אם אני מכיר אחד בשם יהונתן אייבשיץ שהוא סבא רבא שלו, הכוונה לרב יהונתן אייבשיץ. והשני היה ה'תפארת שלמה' והוא צאצא של שניהם."

"התגלגל לידי הספר 'הקו הישר' ושם כתוב בפרק ה' על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שהעיקר הוא ללמד את חברך תורה ולקרב אותו ליהדות, לכן אדם צריך להתפלל על חברו שיחזור בתשובה ובימי אלול זה מועיל ביותר. מר"ח אלול התחלתי להזכיר את שגיא בתפילה ובסוכות התקשרתי לראות אם מתקדם איתו משהו. הוא מספר לי שמשום שאבא שלו ניצל במלחמת ששת הימים יש להם מסורת בבית לצום ביום כיפור, לכן הוא יצא מהעבודה שלו במרינה באילת מוקדם. ברמזור עוצר לידו אופנוע וחבר שלי אומר לי: 'שגיא תראה, הנה האופנוע שלך! לא יכול להיות, אני עונה לו. התאונה הייתה ברעננה והאופנוע שלי התרסק. אנחנו מתקדמים וברמזור הבא האופנוע מסמן לי שאפתח את החלון. האופנוען מכוסה כולו והוא לא מזהה אותו בכלל, הוא פותח את החלון והוא שואל אותו אם הוא שגיא. כן. זה האופנוע של התאונה שלך! ובורח. "מהשמיים הזכירו לי שזה הזמן לעשות תשובה." אני נבהלתי כי זה קרה בערב יום כיפור וזה היה אחרי התפילה האחרונה שאני התפללתי עליו, ששלחו לו שליח עד לרכב."

"באותו הזמן נפטרה אימא של אחד מהחברים עימם למדתי בקריית- ספר. שידכתי בינו לבין סופר סתם שהכרתי בכדי יכתוב ספר תורה לעילוי נשמת אימו. ב- ז' באלול הגיעו אליי שניהם והביאו לי דמי שידוך, כי התורה גם כן נקראת 'אשת חיל', אבל תיסע עם זה לאומן. עד אז לא היה לי שום קשר לברסלב ורבי נחמן, אמנם אנשים שהיו רואים אותי אמרו לי שאני שייך ל'שובו בנים', אבל שום קשר לשם עדיין לא היה לי. כשחזרתי לקח אותי חבר להקפות שניות ב'שובו בנים', ראיתי אנשים שמתקרבים לרב שליט"א וניגשתי גם אני. השאלה הראשונה ששאלתי את הרב הייתה - איך אפשר לקרב את כל המשפחה לברסלב ? הרב ענה: 'תביא אותם לירושלים."