נדיר. הפלישה ללבנון. הקלטה מקורית שלא נשמעה מעולם! הגה"צ הרב ברלנד שליט"א נכנס

עדות מצמררת - לאחר תפילות ומאמצים מרובים הגיעה לידנו בס"ד הקלטה נדירה של הפלישה ללבנון. אמנם, דובר רבות באותה נסיעה מיתולוגית, אך ככל הידוע לנו עדיין לא התפרסמה הקלטה מקורית של אחד מחבורת הנוסעים שמספר עליה מכלי ראשון. הסיפור הוא ייחודי ומדהים בעוצמתו ומסופר ע"י הרב ברוך שרביט בעצמו. הרב ברוך, מתלמידיו הראשונים של הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א ומי שהיה בעצמו  הנהג של הפלישה ללבנון - סיפור הנסיעה הלא נתפס.

קולו של הרב ברוך נשמע מהוסס בתחילת השיחה. למי שמכיר אותו מבין שמדובר פה בצדיק הבורח מאור הזרקורים ומהבזקי המצלמות. עבודתו היא תמה, פנימית ומאופיינת ברצון לעשות נחת רוח לבוראו, ללא כל הפוילע-שטיק מסביב שהתרגלנו אליו בעולמנו המוחצן. אמנם, הרב ברוך עוסק רבות מקירוב רחוקים ובהעברת הדרך הקדושה שספג ממורינו הגה"צ הרב ברלנד שליט"א, עם זאת עבודתו היא אחרת, שקטה ומאוד מאוד ייחודית - בפשטות, אל תתנו לרב ברוך לדבר מול קהל גדול. אך, לאחר תחינות ובקשות רבות הוא לבסוף נענה והסכים לחזור אל אותם ימים.

"חודש אב, השנה היא תשמ"ו (אוגוסט 1986 למניינם) ויהוד'לה כץ, אח של אבי, אחד מהחברים בישיבה, נעלם בלבנון, בעקבות קרב 'סולטן יעקב' הזכור לשמצה". אחרי הקדמה קצרה, הרב ברוך מתחיל בסיפור. "ליבו של מורינו הרב ברלנד שליט"א נשבר, חצי שנה שהוא מנסה לנחם את המשפחה וכלום - מיאנה להינחם. לאחר שגם הרב שליט"א וגם הבבא סאלי אמרו שכץ חי, קם הרב ברלנד שליט"א ואמר - הוא חי ואנחנו ניסע להביא אותו".

"עשרה תלמידים נבחרו למסע ההצלה הלא שיגרתי, בינם הרב זבולון דחבש,  הרב משה רווח, הרב רבי עזיזיאן, הרב דוד כהן, אנוכי והבן שלי שהיה אז רק בן 13 בלבד. הרב שליט"א קבע מועד לנסיעה כשהמטרה המוגדרת היא פלישה אל תככי סוריה וחילוץ החייל השבוי יהודה כץ. הרב שליט"א הציג זאת כדבר פשוט, אך אנחנו תהינו אך יתכן בכלל לעשות דבר כזה? הייתה זאת תקופה של ניגון..., היו ניסיונות ומי שצלח אותם זכה לקבל אור נפלא בנשמה".

"דרך יוסף כץ, אביו של יהודה קיבלנו אשרת כניסה לקריאת תהלים, בניגוד לנו לרב שליט"א לא היו שום חששות ושאלות בנוגע לאיך שנעבור. בטנדר הפיג'ו הישן שלי יצאנו והגענו לראש פינה בצפון ועם ליווי צבאי עברנו את הגבול. הדבר היה פלא מכיוון שהיה זה שבוע לאחר המלחמה ומסביב עדיין בלגן גדול. נס נוסף היה שהצלחנו להעביר את ילדי בגבול".

"במחנה צבאי בתוך לבנון התעכבנו עקב החששות ממוקשים ואמל"ח המפוזר מסביב כעדות למלחמה שרק הסתיימה. כוחות הצבא ניסו למנוע מבעדינו להמשיך, אך הרב שליט"א בהשגתו הנפלאה, חיפש כל העת מקום למעבר. לאחר שהוא הבין שהדרך היחידה למעבר היא הדרך הראשית בה עוברים הלבנונים ואשר הייתה חסומה בהחלט לישראליים. ואז באופן ניסי סובבו משמיים שכל הרכבים שסביבנו לא יכלו להמשיך הלאה, כך שלא עיכבו אותנו. אי אפשר להעביר בדיבור את עוצמת הנסיעה יחד עם הרב שליט"א במקום כזה".

"נכנסנו לתדלק את הרכב וניגשו אלינו לבנונים שנדהמו לראות ישראלים, לא חיילים, לידם. חיבקו אותנו ושאלו על החיים בישראל. בהחלטת הרב שליט"א שמנו פעמנו אל העיר צור, אל הציון של זבולון בן יעקב. הגענו לצור ולדאבוננו לא מצאנו את הציון הקדוש למרות כל המאמצים. הרב שליט"א שראה שאנו לא מוצאים יצא מהרכב ונכנס לתוך אחד המסגדים. לפתע הוא יוצא ואנו משתהים לראות אותו מחבק ומלווה שני ערבים המסבירים לו איך להגיע לזבולון. הרב שליט"א נסע איתם לבד במרצדס כשאנחנו ברכבי אחריהם. התפללנו מנחה והשתטחנו על הציון הקדוש, אך תוקף ההתרחשות גרמה לחלק מהחברים לפחד עד כדי חולי והקאות. הייתה הרגשה כללית של מסירות נפש, ידענו שבסוריה אין חכמות, מהכלא שלהם יוצאים משוגע או מת. אך, הרב הכריז - 'אף מחבל לא יקבע לרבינו מה לעשות'".

"הרגשתי שהפחד של החברים מעורר דינים, ואכן הרב שליט"א החליט להחזיר את המפחדים לישראל ולחזור עם הנותרים לסוריה. בעיר טבריה, בציונו של התנא רבי מאיר, הרב שליט"א החליט להמשיך את המסע המצמרר לבד. 'לא צריך אף אחד, אני אסדר את העסק לבד', הטיח הרב שליט"א לעברנו. אך כמה חברים שהבינו את טעותם רצו לעברו וביקשו בתחנונים להמשיך יחד את מסע החילוץ. לבסוף העלה הרב שליט"א את בני יחד עם אחד מהחברים חזרה לירושלים".

"האמת שגם אני פחדתי, אך כשטבלנו בכינרת נכנסה לי מחשבה של התעלות לראש ופתאום הבנתי שהעולם הזה אינו התכלית, עד שקיבלתי ממש שמחה להיכנס חזרה ללבנון. בגבול, רקדנו שלוש שעות בהמתנה לאישור כניסה למחנה הצבאי, שם העברנו לילה קשה צפופים בתוך הרכב. בשלוש בלילה ראינו את הרב שליט"א מתפלל עטור בטלית ותפילין בתוך צריף בית הכנסת, הולך הלוך ושוב. המתנו שם עד שעות הצהריים כשמשך כל הזמן הרב שליט"א הולך ושב בתפילה, לפתע הוא פנה אלינו ואמר - 'עולים לרכב וממשיכים לסוריה', שמחנו, קפצנו ואכן עברנו את המחסום פנימה, למרות שאני בלי דרכון".

"אנחנו נוסעים ומולנו מחסום של פלנגות לבנוניות חמושות, עברנו אותם. אח"כ שוב מחסום, הרב שליט"א אמר לי לא לעצור לביקורת. הלבנוני ניגש לדבר אליי, אך נתתי גז והמשכתי. כך בהמשך המחסומים כשהרב שליט"א מצווה לעצור רק במחסומים של ישראל. בדרך ראינו בסיס של האו"ם והחלטנו לנסות לעבור את הגבול שם. החייל מבקש ממני דרכון, היססתי משום שזכרתי כי מקודם לא מצאתי אותו, אך שוב נס - אני מכניס את היד לכיס ומוצא אותו. התרוממנו מעל כל חוקיות, ישראלים עם דרכון ישראלי ורכב עם לוחית צהובה נכנסים לתוך לבנון . מהלך מעל הטבע".

"בדרך עצרנו לטבול במעיין כשמסביבנו החלו להישמע יריות. המשכנו לנסוע כשלאט המבטים אלינו הופכים להיות יותר ויותר עוינים. היה לנו נקר בגלגל וכל כמה קילומטרים הרדיאטור מתחמם, אך לרב שליט"א זה לא הפריע והוא אומר לנו - 'נביא את יהודה ונמשיך לאומן'. לכל אורך הנסיעה הרב שליט"א לא מש מהספר ליקוטי הלכות, אף כעת כשהגענו ממש ליד המחסום הסורי. אצלנו חלחל הפחד שוב עד שהגיע לשיא תוקפו, גם הפגזים שנורו מסביבנו תרמו למתח הנורא. אנו מגיעים לגבול הסורי ופתאום שני חיילים צעירים צורחים לעברנו - עצור. לי יש פקודה מהרב שליט"א, לכן אני לוחץ יותר על הגז, אך הרב שליט"א מסמן לי לעצור. אנחנו יושבים במחסום ואוכלים עם החיילים ענבים כשחמישים מטר מולנו המחסום הסורי. הצטערנו שעם כל המסירות נפש שעברנו לא נכנסנו לבסוף עד סוריה. אי אפשר להעביר במילים את אש הקודש שהייתה לנו, אולי הייתה זאת בחינה של עקדת יצחק. אמנם היינו בתוך שטח סורי כשעברנו את המחסום הראשון, אך פה נעצרנו בציווי הרב שליט"א".

מי יודע מה ראה הרב?! [audio mp3="https://www.shuvubanimint.com/wp-content/uploads/2016/05/022515-192219.mp3" autoplay="true"][/audio]