דברי הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א לפרשת יתרו - תאוות הממון, "לקינו בכפליים"

"אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (יח' כא')

הרב'ה אומר בתורה ל' "השגות אלוקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צימצומים רבים, מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון...ולבוא לשכל התחתון אי אפשר כי אם ע"י שונא בצע, שישנא הממון בתכלית השנאה". כל העולם מונהג ע"י שכל התחתון ע"י חכמה תתאה, מי ששונא בצע הוא זוכה לחכמה תתאה, לשכל התחתון והוא יכול להנהיג את העולם, זה שישנא את הממון בתכלית, תכלית השנאה הוא יוכל להיות מנהיג של כל העולם, שלמה המלך הייתה לו חכמה תתאה "ויחכם מכל האדם" הוא שלט על כל העולם כיוון ששנא את הכסף הוא מלך על עליונים ותחתונים, כל מה ששלמה המלך השיג עף עם הנשר, יכל לשלוט על שדים, על נשרים, ועל החיות, אפילו מה שבנה את בנין בית המקדש זה הכול על ידי חכמה תתאה, שהיה שונא בצע, הוא שנא כסף אז גם נהיה לו כסף בלי סוף, כל המלכים הגיעו אליו והביאו כסף, זהב, קופים, פילים, הכול הביאו לו כי הוא שנא את הממון בתכלית השנאה, כמו שכתוב "בימי שלמה אין הכסף נחשב למאומה".

אם אדם רוצה לבוא לשכל התחתון, לחכמה תתאה, לבוא לידי טיפת שכל, טיפת חכמה, אפילו בנגלה זה רק אם אדם יתחיל לשנוא את הבצע, לשנוא את הכסף – אם אדם לא שונא את הכסף הוא לא יכול להגיע לשום צד רוחני, תאוות ממון זה התאווה הכי גרועה הכי קשה מהכול. מכול התאוות אפשר לצאת כל תאווה זה מבוזה, אדם מתבייש בזה מבזים אותה על זה, מביישים אותו, אבל תאוות ממון, זה הדבר היחידי שאין לאדם שום בושה מזה – להפך! הוא מתפאר שיש לו כסף מתגאה בזה.

ר' נתן אומר על תאוות ממון "לקינו בכפליים", לא רק שאדם נפל לתאוות ממון שזה הטומאה הכי גדולה בעולם אלא עוד מפארים אותו על זה כולם משבחים אותו מקנאים בו ורצים אחריו, ולכן מתאוות ממון קשה מאוד לצאת אף אחד לא יודע איך לצאת מזה כל תאווה אחרת זה בושה אבל התאווה הזאת היא הכי נוראה שבעולם, תאוות ממון זה נסתר ונעלם מעין כל, כמעט אין לו סיכוי לצאת ממנה, אדם בכלל לא יודע שזאת תאווה הוא לא יודע שלחשוב על כסף זה בזוי, הוא מתרץ את עצמו "אני צריך את הדבר הזה, אני צריך את הדבר הזה, לחתן את הילדים, פרנסה" מה אתה דואג?

הכול הכריזו בשמים! 40 יום לפני שאדם נוצר מתכננים בשמים שביום זה יהיה לו בית וביום זה יהיה לו שדה, פרנסה, הכול מכריזים כבר לפני שאדם נולד, כל זמן שבני אדם שקועים בתאוות ממון, חושבים על זה כל היום, אז הגאולה לא יכולה לבוא כי הגאולה יכולה לבוא רק שאדם בוטח בה' עיניו צופות לה' "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעיתו", בעיתו! כל דבר בעיתו, בזמנו מה שמגיע לאדם- דירה רהיטים וכו' הכול זה בזמנו כי עצם התהייה בממון, עצם המחשבה על הממון מרחיקה לו את הישועה, מרחיקה ממנו את הדירה, מרחיקה ממנו את הפרנסה, כל החיים אדם חושב על פרנסה, הוא לא יודע שברגע שהוא יפסיק לחשוב על הפרנסה אז הפרנסה תבוא אליו, תרוץ אליו.

מה זה "פרנסה" פר-נוסע אתה רץ אחרי הפר והפר נוסע הפר בורח, "פרנסה" נסע ב-ע', אתה רודף אחרי הפרנסה? אז הפרנסה בורחת לך. כמו הסיפור עם אותו יהודי תמים ששמע דרשה מהרב שהיה דב עיוור וחיגר ופצוע ששוכב באיזה מערה, וכל יום הייתה באה כבשה ונכנסת לתוך הפה שלו, היהודי הגיע הבייתה ואמר "מהיום לא נעשה שום דבר, מהיום אני לא הולך לעבודה" אשתו התחילה לבכות הילדים התחילו לבכות, כולם בכו היה כמו ט' באב, בבוקר קמו וראו שהכול נגנב להם לא דיי שהוא החליט שהוא לא הולך לעבודה אז גם נגנב הסוס, נגנבה העגלה, "רוע מזל! ביש מזל שכמותך!, תראה מה שעשית לנו, רק הגעת להחלטה שאתה לא תעבוד, נגנב הסוס והעגלה, הכול בגללך, מה הלכת לדרשה של הרב הזה!, שסיפר לך על איזה דב שבאה כבשה לפה שלו, מה אתה חושב שאתה דב! אתה לא דב! אתה לא דב! אתה צריך להיות בן אדם, צריך ללכת לעבוד, הנה תראה איזה קטרוגים עשית עלינו, אין סוס אין עגלה אין שום דבר".

ובאמת מה שקרה שהיה גנב אחד שהיה צריך את העגלה ואת הסוס וגנוב כמה ארגזי זהב מאיזה כנסיה הוא העמיס את הכול על העגלה ונסע ללב היער חפר בור 3 מטר עומק ששם רצה להחביא את כל ארגזי הזהב, פתאום כל העפר התמוטט עליו והוא נקבר בתוך הבור, כל הארגזי זהב נשארו על העגלה 10 ארגזי זהב עם תכשיטים, יהלומים מרגליות פמוטי זהב, הכול נשאר על העגלה מכוסה באיזה בד, והסוס המסכן לא היה יודע מה קורה איתו לאן סוחבים אותו מה רואים מהחיים שלו?, איפה האדון שלי הוא התחיל לבכות והתחיל לחזור הבייתה ובאותו זמן בבית של היהודי כולם עוד בוכים, על הסוס על העגלה, בוכים על האבא המשוגע שהחליט לט ללכת לעבוד, פתאום שמעו רעש בשער משהו נוקש על השער מתחבט על השער, כולם ייצאו החוצה ורואים את הסוס עם העגלה אמרו כולם הנה הסוס! איזה ששון ושמחה, ששון ושמחה אבל מה יהיה עם האבא המשוגע שלא רוצה יותר ללכת לעבוד, הם ראו שהעגלה מכוסה בד חשבו שזה תפוחי אדמה, גזר, אולי הגנב שם ירקות על העגלה לסחוב ליריד מה כבר השאיר פה? בטח כמה תפוחי אדמה רקובים, פתאום ראו שכול העגלה מלאה ארגזים של כסף וזהב. וכך זה עם כל אחד ואחד זה לא סיפור מלפני מיליון שנה זה סיפור של כל יום! אם אדם מאמין בה' בוטח בה' אז הכסף והזהב יגיעו אליו הביתה.         

הרבי היה משתוקק שתהיה לנו את הבחינה הזאת-לזרוק את הכסף לחלק את הכסף לצדקה לא לצבור כסף לא להתאוות לכסף הוא היה חפץ ומשתוקק מאוד לזכות אותנו להגיע להנהגה הקדושה הזאת כמו הבעל שם טוב, כמו ה"נועם אלימלך" שזרקו את הכסף כל יום ונתנו אותו לצדקה ולא השאירו מיום לחברו כלל, אבל בשיחה נה' בחיי מוהר"ן הרבי אמר-אני לא רוצה שיהיה לכם בילבול הדעת מהעבודה הזאת אני לא רוצה שבבת אחת תקפצו לדרגה הזאת אל תזרקו את הכסף מיד באותו יום אם יש לך חובות תשלם אותם קיבלת כסף תוריד את המעשר תעשה צדקה אם אתה בדעה של חומש זה עוד יותר גבוהה אבל אל תשאיר את האשה והילדים רעבים, אבל תדעו לשנוא את הכסף תהיו שונא בצע אל תעשו מהכסף דבר קדוש, אנשים חושבים שכסף זה הדבר הכי קדוש בעולם אומרים על זה קדוש קדוש קדוש רק מקדשים את זה תדעו שזה הטומאה הכי גדולה וצריכים להתבייש שחושבים על כסף, לכן אדם צריך שיהיה לו את העיקרון הזה את הנכונות הזאת את הרצון הזה להגיע לדרגת הצדיקים לבטוח בה' ולשנוא את הבצע לשנוא את הכסף בתכלית תכלית השנאה.