העולם הזה מלא במרדפים אחרי החומר, אחרי הכבוד וההנאה החולפת. אך בתוך כל ההתרוצצות הזו, ישנו יהלום פנימי שממתין להיחשף. דברי מורינו הרב ברלנד שליט"א מתמקדים בהבנה עמוקה של משמעות החיים, הקשר בין הגוף לנשמה, והצורך להתרומם מעל העולם הגשמי כדי למצוא את הנשמה האמיתית שלנו.

מהי הדרך להגיע לתיקון הנכון?

האם נשמתנו מוכנה להתעלות?

אלה דברי קודשו של מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א:

"וינהג את הצאן אחר המדבר"

"יש יהלום שנמצא בתוך קופסה, ויש אחד שכל היום משפץ את הקופסה, מצחצח את הקופסה כל היום, דואג לה. אבל מה יהיה עם היהלום! העיקר זה היהלום! העיקר זה הנשמה!"

"התורה מספרת על משה רבינו שהיה הולך לרעות את צאנו אחר המדבר, מה זה אחר המדבר? מה זה "וילך אחר המדבר"? וכי משה הלך לחפש מרעה טוב ? מרעה יותר משובח?. אומר רבי אברהם בן הרמב"ם - משה הלך לחפש מדבר אחרי מדבר, הוא לא הסתפק בסתם מדבר, הוא חיפש מדבר כזה שרחוק מכל המדבריות, מדבר שאף אחד לא עובר שם, ששום אדם לא עובר שם, שום רגל לא דורכת שם, שרק שם הוא היה יכול להגיע לשלמות שלו, להדבק בה' באמת, לדעת שאין עוד מלבדו, לדעת שאין לו שייכות לעולם הזה, אין לו שייכות לשום דבר, ולהגיע לביטול העליון."

"אדם חייב להיות מופשט מכל גשמיות, לדעת שאין שום גשמיות, אין עולם בכלל, העולם הזה זה חלום, זה דמיון. הזוהר הק' אומר (בפר' שלח) - לעתיד לבוא לא יישאר שום זכר מן העולם הזה, שום דבר! אפילו כחוט השערה, כלום!, לא בתים! לא נכסים! לא בעיות! לא צרות! לא יישאר שום דבר מהעולם הזה! כל עוד שיש לאדם עדיין זיכרון מהעולם הזה אז הוא לא יכול לבוא לתיקון שלו, אלא רק אם מייסרים אותו ומזככים אותו מהתאוות מהדמיונות של העולם הזה, עד ששוכח את הכל, שלא יהיה לו שום זכר מהעולם הזה! אדם לא יכול להיכנס לעולם הבא אם יש לו איזה משהו מהגוף, איזה משהו מהעולם הזה. כי בעולם הבא אין בתים, אין אוכל, אין כלום, הכל אחרת לגמרי, הגוף נהפך לנשמה, שום נקודה לא תשאר מהעולם הזה."

"מסופר על ר' שמשון מ"היער" - שהיה חסיד ברסלב שעבד את ה' בימים ובלילות בכוחות גדולים ובהתלהבות, שלפתע שבק חיים ונפטר, ובא בחלום לר' אברהם בערניו נכד רבינו וסיפר לו את כל סדר הסתלקותו "בא אלי ר' נתן ולקח אותי לרבינו הקדוש, הרבי אמר לי - מי אומר שאתה חסיד ברסלב? היית באומן, עלית לציון, היה לך מסירות נפש? זה הכול נכון, אבל להיות חסיד ברסלב זה לא כל כך פשוט, זה לא בא בקלות, יש לי פנקס בא נבדוק ברשימות, הרבי לקח את הפנקס ואמר, "זה בסדר אתה רשום בפנקס שלי אתה חסיד ברסלב, אבל יש לך עדיין ריח מהעולם הזה!""

"כל עוד שיש לאדם איזה נקודה מהעולם הזה איזה זיקה לעולם הזה, איזה ריח של גשמיות, של תאווה של העולם, הוא לא יכול להגיע למקום שלו בשמים "באו שני מלאכים לקחו אותי לנהר דינור – נהר של אש, והטבילו אותי, מה אומר גודל הייסורים והכאבים שהיו בטבילה זו, היו לאין שיעור כלל וכלל, אין כאלה ייסורים בכל העולם, אולם גם גודל העונג שיש אחר הטבילה בו הוא לאין שיעור - אחר הטבילה חזר עימי ר' נתן לרבינו ז"ל נענה לי רבינו ואמר עדין מרגישים בך עולם הזה לך טבול שנית" כי אסור שיהיה פה שום אמונה בעולם הזה! שום קשר לעולם! שום שייכות לעולם! עד שאדם לא יוצא ממנו כל הריח של העולם כל הזוהמה של העולם הזה, לא יוכל להיכנס לעולם הבא "וחזר עימי ר' נתן לטבול שנית, כשחזרתי לרבינו, אמר לי רבינו: אכן נטהרת"."

"אנחנו רוצים חיים נצחיים, הגוף זה רק קופסא, הגוף הוא רק קופסא לנשמה, למה ה' ברא לנו גוף? זה רק כדי שהנשמה לא תעלה למעלה לפני הזמן שלה, הנשמה אין לה מה לעשות כאן בעולם הזה, היא תמיד רוצה לחזור למעלה לשורשה, אין לה קשר לעולם הזה - עוד פעם לאכול, עוד פעם לשתות זה כבר נמאס!. אדם חייב לאכול כי אחרת הנשמה תברח, ברגע שהוא לא יאכל הנשמה תסתלק ותחזור לשורשה."

"הנשמה לא רוצה להיות כאן! 120 שנה זה כבר השיא בשבילה! אין לה כבר כח יותר! היא כבר מבקשת ללכת מפה היא כבר רוצה ללכת מפה, עד 120 שנה היא עוד מחזיקה מעמד, אבל היא רק מחזיקה מעמד ע"י אוכל, לכן צריך לדאוג לצרכי הגוף. אבל באמת הגוף הוא רק קופסא לנשמה, זה כמו שיש יהלום בתוך קופסא, ויש אחד שכל היום דואג לקופסא, משפץ את הקופסא - אתה מצחצח את הקופסא כל היום, דואג לה, זה יפה מאוד, אבל מה יהיה עם היהלום! העיקר זה היהלום!, העיקר זה הנשמה! תשפץ את היהלום!! תלטש את היהלום!! אתה דבר אלוקי! מה אתה מלטש את הקופסא?! בשביל מה!? בשביל שיהיה לה שיהיה לה ברק? אתה כל היום מלטש אותה, בסוף גם ברק לא יהיה לה מרוב הליטושים, כי לא יישאר שום דבר מהגוף הזה מהקופסא הזאת. הקופסא הזאת מכסה משהו, יש יהלום בפנים!"

"תחפש את היהלום. לכל אדם יש שני דרכים כמו שכתוב - "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע"..."ובחרת בחיים" וכי צריכים להגיד לאדם לא לבחור במוות? כתוב "חיים..וטוב.. מוות ורע" מי טיפש ובוחר ברע? מי בוחר במוות? אלא סימן שפה בעולם הזה הכל מבולבל הכל הפוך, המוות נדמה לחיים, הגשמיות והתאוות נדמים לאדם לחיים טובים, והחיים - התפילה והתורה והקדושה נדמים למוות, ולכן התורה אומרת תהיה זהיר!! יכול להיות שמה שאתה חושב שזה חיים - זה בעצם מוות, תזהר! אתה יכול למות "ובחרת בחיים" תבחר בתורה, בקדושה, בטהרה."

"לכל אחד ואחד יש מלחמות ארוכות ארוכות, היו כל כך הרבה שנכנסו לקדושה ולעבודת ה', והיו הרבה שלא יכלו להתמודד עם הנסיונות, לא יכלו להחזיק מעמד. ברגע שבאות המחשבות הרעות, התאוות, אדם פשוט נשבר, הוא אומר אולי המלחמה הזאת זה לא בשבילי, מה יש לך דרך אחרת?! "ובחרת בחיים" יש טוב ויש רע...אין אמצע! אין כזה דבר זה לא בשבילי, אם אתה לא בוחר בחיים אתה בוחר במוות! אתה יכול להתדרדר! אתה יכול לעזוב את התורה להכשל בראיות אסורות וכו' לכן אתה חייב לבחור בחיים."

"כי באמת אם אדם ירצה להתקרב לה' אם רק ירצה, אז אין דבר העומד בפני הרצון, אין דבר שיעמוד בפני הרצון האלוקי, מה שאדם ירצה הוא ישיג, כמו שמביא ר' נתן בליקוטי הלכות – שאנשים שרצו להתעשר היו נוסעים למכרות יהלומים נוסעים למרחקים בתוך ג'ונגלים בתוך אינדיאנים בתוך מדבריות, ורוב האנשים היו נהרגים בדרכים, הם נסעו במסירות נפש בשביל להרוויח איזה קילו זהב, קילו יהלומים. אז בשביל הקב"ה בשביל הקדושה אדם לא יעשה מסירות נפש!? תלמד מהסיטרא אחרא! תראה איך אנשים מתאמצים בסיטרא אחרא, אנשים באוניברסיטאות יושבים בלילות, לומדים כל הלילה לא ישנים בשביל כמה דברים של הבל, של עולם חולף, אז אנחנו בשביל הקדוש ברוך הוא לא נלמד תורה? לא נתאמץ?"