פרשת חיי שרה מפי כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א - האוצר הטמון בתוכך

"לעפרון היה אוצר גדול בחצר (מערת המכפלה), היה לו את אדם וחוה שהיו מאירים מסוף העולם ועד סופו, אבל אצלו מערת המכפלה היתה חושך ואפלה, חושך גמור מכיוון שאדם וחוה היו קבורים במערה אז ה' סידר שיהיו כאלה פחדים נוראים, כאלה דמיונות שנמצאים בה שדים ורוחות, היה פחד נורא להתקרב לשם, זה היה מקום נידח בצלע ההר, אף אחד לא רצה לקנות את המקום הזה עד שעפרון היה בטוח שהוא מרמה את אברהם אבינו במכירת המערה."

"מסביר ר' נתן שהמקום הכי קדוש, הצדיק הכי קדוש, בכל מקום שיש קדושה גדולה תמיד נדמה למקום חושך ואפלה, מוקף שדים ורוחות. כמו שכתוב: "כל המקודש מחברו שומם מחברו", עפרן בגימטריא 400 = "רע עין" (400), ההפך מעין טובה, ולכן ראה במערת המכפלה רק חושך ואפלה, אבל דוד המלך היה לו עין טובה כמו שכתוב יפה "עיניים וטוב רואי", ראה רק את האור בכל יהודי, את הנקודה הטובה בכל יהודי, את הניצוץ הקדוש שבכל יהודי. אדם רואה את האור של עצמו, ולא רואה את האור של השני, אם זה בין חברים, אם זה בבית. "

"לפעמים אדם רואה אור באשתו, ואילו האשה לא רואה אור בבעלה, או להיפך האשה רואה אור בבעלה אבל לא רואה אור באשתו, ובאמת צריך שכל אחד יראה אור בשני, כי אסור שאדם יראה חסרון בשני, פגם בשני. עיקר העין רעה שהוא לא יכול לסבול שהחבר שלו יותר טוב ממנו, שעינו צרה בהתנשאות של חברו, הוא רואה שהחבר שלו לומד יותר, מתפלל יותר. מה אכפת לך שהוא מתפלל יותר טוב? לומד יותר טוב?"

"לכל אדם יש עין רעה ואף אדם לא מוכן שהשני יהיה יותר ממנו. אם אדם היה מוכן שהשני יהיה יותר ממנו היה יכול לחיות לעולם, היה יכול לתקן את כל העולם כולו. אבל עין טובה זה משהו אחר לגמרי, זה שאתה מפרגן לשני, אוהב את השני, שמח בהתנשאות שלו, וזה הענין של הצדיק האמת שהוא כולו עין טובה, זה דוד המלך שהוא יפה עיניים וטוב רואי, שהוא כולו עין טובה, ועינו לא צרה באף אחד. בכל אדם יש אוצרות רק שצריך להסיר את העפרוריות שמכסה עליהם, צריך לצאת מקליפת עפרון, מרע עין."

"בכל בן ובכל בת ובכל נפש יהודית יש אין סוף אוצרות, נפש יהודית היא יוקדת לה' ובוערת לה', כל נשמה של יהודי רוצה לעשות תשובה! לכל יהודי יש לב בוער לה' יתברך, לב בוער שיכול לשרוף את כל העולם, כל יהודי הוא אש להבה, בפנימיות של כל יהודי יוקדת אש "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", כל יהודי ויהודי יכול להחזיר את כל העולם בתשובה, אפילו הרשע הכי גדול יכול לחזור בתשובה כי כמה שהוא רשע יותר גדול יש לו יותר כח, יש לו נשמה יותר גדולה."

"וזה כמו שמסופר במדרש על יוסף משיתא שכפר בה', כפר בהכול והצטרף לרומאים. מי ששמר שבת, מי שמל ילדים באותו זמן צלבו אותו, הוא ראה שעם ישראל אבוד נמחק מהאדמה הוא קיבל יאוש ואמר "מה אני צריך להיות יהודי אני אהיה רומאי" והלך יחד איתם לשרוף את בית המקדש, זרק איתם לפידים, ולפני שנשרף בית המקדש לגמרי אמרו לו הרומאים, רגע אחד! מי יכנס להיכל להוציא את המנורה? אמרו לו תיכנס אתה תיקח משהו, כולם ידעו שמי שנכנס להיכל נשרף מי שנכנס לקדשי הקודשים הוא ישרף כולם פחדו להכנס אז אמרו לו מה שתוציא ראשון ישאר לך."

יוסי משיתא נכנס ותפס שם מנורה של זהב ויצא איתה החוצה אמרו לו תן את המנורה הזאת! אתה לא יכול לקחת אותה זה יקר מדי! קח לך איזה גביע, איזה כפית אבל לא מנורה! באותו רגע התלקח אצלו הניצוץ היהודי פתאום נדלק אצלו הניצוץ, המנורה הדליקה לו את הניצוץ הוא ראה שהמנורה היא כולה אור ואז החזיק חזק את המנורה ואמר "את המנורה אתם לא מקבלים, לא תקבלו את המנורה" אמרו לו מה פירוש לא נקבל את המנורה? אנחנו נשחט אותך, נכה אותך, אמר להם אני לא נותן את המנורה לא תוציאו לי מהיד את המנורה אני ימות עם המנורה, אמרו לו זה לא שייך לך! זה של המלך! צריכים להביא לטיטוס את המנורה."

"אמר להם "את המנורה לא תקבלו בשום אופן, אני אמות יחד איתה" – ואז הוא נהיה כולו אש להבה, כולה אש בוער לה', אני חוזר ליהדות! אני מתחיל להיות יהודי! תחתכו אותי חתיכות חתיכות. אמרו בסדר, תפסו אותו שמו אותו בתוך שולחן של נגרים, שמנסרים עצים והתחילו לחתוך אותו, נסר אותו חתיכות חתיכות. ברגע שהתחיל להתייסר, הרגיש כזה תענוג כל ניסור הוא התענג, כולו אחוז שמחה כולו התלהבות ואומר, אני מקבל עלי תשובה אני מקבל עלי באהבה את העינויים, רבונו של עולם טוב שמנסרים אותי, טוב שחותכים אותי, סלח לי על כל העבירות, איך הצטרפתי לרומאים שרצחו מיליונים של יהודים, איך לא ידעתי שעם ישראל זה נצחי!"

"יהודי זה נצחי, ברך ה' מנסרים לי את העצמות הרקובות האלה, העצמות המורעלות האלה שהחטיאו אותי, וסחבו אותי לאן שסחבו אותי, ויוסף משיתא כולו שר לה' כול שמח ותוך כדי שמנסרים אותו הוא ממשיך לשיר הוא לא מרגיש שום כאבים, שר שירים שר "נפשי חולת אהבתך" מנסרים אותו והוא חולה אהבה לה' הוא רק מרגיש את ה', הוא לא מרגיש שום דבר חוץ מה'."

מהעלון צמאה נפשי