החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – "עוף החול לא אכל מעץ הדעת"

יום ב', כ"ה תשרי תשפ"ה – "כל העניין של רבינו זה ההתחדשות".

אלה דברי קודשו:

כי יש עוף חול (על פי מדרש בראשית רבה עוף זה נקרא "חול". המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב: "כחול ארבה ימים" (פרק כ"ט, פסוק י"ח) כהתייחסות לעוף החול - ”עוף ושמו חול ולא נגזרה עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו. המדרש מביא מחלוקת לגבי שיטת התחדשות עוף החול. לשיטת רבי ינאי, לאחר אלף שנות חיים יוצאת אש מקנו של עוף החול ושורפת אותו, ונשאר בו כביצה, ואז חוזר עוף החול ומגדל איברים וחי. לשיטת רבי יודן ברבי שמעון, לאחר אלף שנות חיים גופו של עוף החול מתבלה ללא שריפה, "גופו כלה וכנפיו מתמרטין" ונשאר בו כביצה, ואז חוזר עוף החול ומגדל איברים.) שהוא לא התריח (הגמרא מבארת שעוף החול זכה לחיי נצח על ידי ברכתו של נוח, כשכר על כך שלא ביקש מנוח מזון בתיבה משום שראה שהוא טרוד בהאכלת שאר החיות.).

עוף החול לא אכל מעץ הדעת, הוא לא הסכים, כשחווה אכלה מעץ הדעת החול לא הסכים.

ועכשיו אנחנו מתקנים את חטא עץ הדעת. החול לא הסכים לאכול מעץ הדעת, לכן החול זה עוף שכול אלף שנה הוא מתחדש. הוא חי אלף שנה אחרי זה הוא מתחדש, הוא נשרף, הוא התחדש, הוא נברא מחדש.

אדם כל יום נברא מחדש, כל שניה הוא נברא מחדש - כל העניין של רבינו זה הבריאה החדשה.

רבינו אומר אני עיוור, אני בכלל לא רואה את העולם, לא ראיתי את העולם בחיים - הרבי לא ראה ראיה אסורה, הרבי ישר עצם את העיניים.

הרבי גם לא טעם מעץ הדעת, הוא  גם לא חשב לטעום, עוד לפני שאדם הראשון חשב לטעום מעץ הדעת הרבי כבר עף (נשמתו פרחה מנשמת אדם הראשון לפני החטא).

נשמת רבינו היא מזיהרא עילאה, הרבי היה הזיהרא עילאה, חנוך זה הזיהרא עילאה.

כל העניין של האדם שהוא לא רואה כלום, הוא לא רואה שום פריצות, בכלל הוא לא מסוגל לראות את זה. הוא לא מסוגל לראות, הוא מקיא, הוא רואה גוף של אישה הוא מתחיל להקיא. הוא רואה אישה מגלה טפח, מגלה מילימטר הוא מקיא.