החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – "בלי זמירות הבוקר ה' לא מקבל את התפילה בכלל"

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים ז יב)

"סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ" (תהילים מח יג)

"וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" (ישעיהו לה י)

"וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז" (שמואל ב ו י"ד)

יום ב', כ"ד אב תשפ"ה – "החתם סופר בחיים לא הפסיד אודה לקל".

אלה דברי קודשו:

לפני ההתגלות של דוד האר"י אמר, מי שיצחק לא יוציא שנתו, כי, "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז" (שמואל ב ו י"ד). העיקר זה לכַרְכֵּר בְּכָל עֹז, כל החיים דוד רק היה קופץ.

מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז, אנשים לא מכירים את העבודה הזו. רבינו בא וחידש שיש עניין לכַרְכֵּר בְּכָל עֹז, לכַרְכֵּר, לקפוץ, לשיר - בלי שירים התפילה לא עולה. אם אדם לא שר לפני ואחרי התפילה לא עולה.

הגר"א אומר בתרומה שע"י זמירות הבוקר התפילה עולה. בלי זמירות הבוקר ה' לא מקבל את התפילה בכלל. צריכים לשמוע את שירת הציפורים, קמים בבוקר שומעים את הציפורים שרות - זה מלאכים.

אם אדם לא שר את התפילה, לא שר מודה לקל.., החתם סופר בחיים לא הפסיד אודה לקל. החתם סופר חיבר שירים, יש ספר שירים שהחתם סופר חיבר.

הרב'ה אומר שהכל זה ע"י הניגונים וע"י שמרימים את הרגליים - אז נמשכת הפרנסה. הרב'ה אומר שע"י הריקודים אדם מקבל פרנסה, רפואה.., הפרנסה זה רגליים, אדם צריך להקפיץ את הרגליים - וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן.

הרב'ה אומר (ליקוטי מוהר"ן קס"ט), זה שהוא לא רוקד כי יש עליו דינים. הרב'ה אומר, זה לא שהוא מחליט לא לרקוד, אלא יש עליו דינים. הוא חושב שהוא חכם, הוא לא רוקד, הוא לא שר, הוא רואה שכולם שרים, הוא יותר חכם מכולם - יש עליך דינים קשים.

פתאום הילד חולה, פתאום האישה חולה, הוא לא מבין מדוע, כי ע"י הצרות אי אפשר לרקוד. זה שאתה לא רוקד כי יש עליך דינים, אתה לא שר כי יש עליך דינים. ואז באים שלוחי הדין, הרצים.

מוצאי שמחת תורה זה הזמן של הרצים. מהושענא רבה בעברית אומרים פתקא טבא, ביידיש אומרים אגוט קוויטל, כי בהושענא רבה חותמים, מוסרים את חתימת הדין לרצים, לכן האר"י תיקן לרקוד עד הבוקר. האר"י תיקן שכל עוד רוקדים, אפשר עוד לקרוע את הפתקים אפילו אם כבר כתבו אותם.

ע"י הריקודים מבטלים את כל הגזרות, ,שהילד לא יהיה חולה, שהאישה לא תהיה חולה. זה הכל גזרות, זה לא שהם פתאום התקררו, מחר אומרים שיהיה שלג בחרמון.

כי בשעת הלידה יוצאים הדינים מהאישה, כשהאישה צריכה ללדת היא בדינים ממש קשים, אז הרגליים מצטננות. ואיך מוציאים את הדינים מהרגליים? ע"י שרוקדים!

אדם שלא רוקד כי יש עליו דין, לכן האר"י תיקן הקפות שניות. היום כבר קיבלו את זה בכל הארץ, בכל מקום עושים הקפות שניות, בכל הערים.

אנחנו הלכנו עם ספרי תורה בהקפות שניות, הלכנו את כל חיפה עם ספרי תורה. כולם רצו לנשק את הספרי תורה, האנשים הכי אפיקורסים שהיו שם רצו אחרי הספרי תורה לתת עוד נשיקה. תביא את הספר תורה, תביא, תביא, תתקרב אליי, תביא, תתן לנשק, תן טיפה.., היינו רצים עם הספר תורה ברחובות של חיפה, כל חיפה מרחוב החלוץ, מרחוב הרצל מי שמכיר, רחוב הרצליה, רחוב הנביאים, כל זה היינו מסתובבים עם הספרי תורה.

כשהיינו ילדים עד גיל 14 וחצי הלכנו עם דגלים אדומים, אחרי זה כבר הלכנו בראש המאפיות עם ספרי תורה. הלכנו 4 קילומטר מרחוב שדרות רוטשילד, מי שמכיר את חיפה היום זה התחנה המרכזית, הלכנו את כל שדרות רוטשילד עד רחוב הגפן שם לשכת הגיוס. אחרי זה מרחוב הגפן הלכנו לרחוב הרצליה, אחרי זה רחוב הנביאים, אחרי זה רחוב הרצל עד לבית שלי - עם ספרי תורה הלכנו.

במוצאי שמחת תורה האר"י תיקן שהולכים עם ספרי תורה וסובבים את כל העיר, "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ" (תהילים מח יג). כתוב שצריך ללכת עם ספרי תורה ולהקיף את העיר. שנה שעברה הלכנו את כל העיר בירושלים, עד רחוב אגריפס הלכנו. שם הסתובבנו ונכנסנו לרחוב יפו ומשם לרחוב שרי ישראל.

זה תורה אחת על הריקודים שהרב'ה אומר שאי אפשר לעשות וידוי אלא רק ע"י ריקודים, וְהָיָה עֵקֶב, להקפיץ את העקביים. זה לא מספיק שאדם רוקד, צריך להקפיץ את העקביים, לנתק אותם מהאדמה. כי זה שהם מחוברים לאדמה מביא את כל הדינים.

אחרי זה בתורה קע"ח הרב'ה אומר שצריך לעבור את כל קומת השמחה, זה לא מספיק שרק רוקדים, צריכים גם עם הלב, עם המוח - "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" (ישעיהו לה י).

רבינו מביא שהעבודה היא לעשות את כל הריקודים, לרקוד את הכל.