החיזוק היומי ממורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א – "בלי הצדיק התפילה היא כישוף"

"אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא טז א)

וְהָא אַזְמִין עַתִּיק יוֹמִין, עֲדֵי יְהוֹן חַלְפִין (מתוך השיר בְּנֵי הֵיכָלָא דִּכְסִיפִין)

יום א', י"ג אייר תשפ"ה – "השואה היתה כי לא ידעו מי הצדיק האמת".

אלה דברי קודשו:

אדם צריך להיות כל היום בעתיק, "וְהָא אַזְמִין עַתִּיק יוֹמִין, עֲדֵי יְהוֹן חַלְפִין" (מתוך השיר בְּנֵי הֵיכָלָא דִּכְסִיפִין). ע"י עתיק יומין מכלים את כל הקליפות, אם אתם רוצים להעלות את הקליפות (לברור את הטוב מהרע) זה רק ע"י עתיק יומין - זה הצדיק, לכן אדם צריך להיות קשור לצדיק.

בלי הצדיק כל מה שהוא מתפלל לא שווה כלום, כי הגמרא (סוטה כ') אומרת שבלי הצדיק הוא נקרא מכשף, הכל כישוף.

כמו שהמכשף לא יודע מה שהוא אומר, הוא לוחש כל מיני לחישות, יש לו כמה שמות שהוא קיבל במסורת.

אומרת הגמרא בסוטה דף כ' שבלי הצדיק הוא נקרא מכשף - אפילו אם הוא לומד כל היום והלילה הוא נקרא מכשף, כי אדם צריך רק לגלות מי הצדיק האמת.

אם הוא לומד בלי הצדיק, מתפלל בלי הצדיק, אז הוא סתם מכשף - לא עולה שום דבר למעלה.

לכן הייתה כזו שואה, זה היה הכל בלי שידעו מי הצדיק - אם היו שני צדיקים שנוסעים לאומן היו מבטלים את השואה.

היה את רבי אברהם אלימלך (רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין, ד' באלול ה'תרנ"א – י"ד בחשוון ה'תש"ג; 7 בספטמבר 1891 – 25 באוקטובר 1942, היה האדמו"ר השמיני בשושלת אדמו"רי חסידות קרלין, שעמד בראשה משנת ה'תרפ"א, 1921, ועד לרציחתו בשואה בשנת תש"ג, 1942) שהוא צעק כאלה צעקות (הוא ראה ברוח קודשו את השואה העתידה להגיע, לכן צעק בתפילה בציון רשב"י כשהגיע לארץ).

רבי אברהם אלימלך הגיע (מקרלין) אחרי ט' באב וחזר בר"ח אלול, הוא ידע שתהיה שואה, הוא חילק את הכל, את הטלית כסף, את המקל מכסף, את השטריימל, הכל הוא חילק. שאלתי את ישראל גולדשטיין אבא של יצחק דוד, אמר כן, היינו ילדים בני 16 עלינו לאוניה, הוא אמר אני לא משאיר כלום לגרמנים, אסור להשאיר כלום לגרמנים. צריך לדעת הכל לחלק. אז הוא חילק את הטלית, את הקפטאן, את הג'ובה, הכל הוא חילק לכל הילדים.

כל העניין שהאדם צועק ומבטל את כל הגזרות - אז אם הוא לומד בלי הצדיק הוא נקרא מכשף, הוא נקרא אַמְגּוּשׁ.

מה זה עם הארץ? שהוא לומד את כל התורה בלי הצדיק, הרי זה בור!

לכן נדב ואביהו שהיו יותר גדולים ממשה ואהרן - אבל הם היו בלי הצדיק אז הם נשרפו, "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא טז א).

אנחנו עכשיו (השיעור נמסר בפרשת קדושים) עוסקים רק בנדב ואביהו. באמצע (הפרשה) יש לנו חיות טמאות, חיות טהורות, אבל כל הפרשות עוסקות רק בנדב ואביהו שידעו את כל התורה כולה בע"פ מאלף עד תו, אבל הם לא האמינו שמשה זה הצדיק האמת - הם לא האמינו לזה אז הם נשרפו.

אם אדם לא יודע מי זה הצדיק, אז כל התורה שלו לא שווה כלום, הרי זה עם הארץ, הרי זה בור. גוי גמור, הוא סתם גוי, בלי הצדיק הוא גוי.