היום כ' טבת חלה הילולת הרמב"ם. לפניכם מספר קטעים מהשיעורים על גדולת הרמב"ם ובחיזוק מעלת לימוד הרמב"ם מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:

הרמב''ם כתב את פירוש המשניות בעוד שהוא נודד מאוניה לאוניה על ים המלך שזה ים התיכון, שהרמב''ם קורא לזה ים המלח, להפך מימים מתוקים. כמו שכתוב בסוף פירוש המשניות שכל יסתכל בבית בסוף מסכת נידה בעוקצין. ואת הפירוש כתב בגיל עשרים ושלוש שכבר כל הש''ס היה מסודר אצלו במוח וכתב את זה בלי שום ספר, כי היה נודד מאוניה לאוניה מפאס במרוקו לטורקיה שהגיע לארץ ישראל. היה רעב ו[הרמב"ם] ירד למצרים. הרמב''ם למד את הש''ס בלי רש''י ובלי תוס' והיה צריך להבין את הכל לבד בלי פירוש ועד גיל שלושים גמר את כל פירוש המשניות. וכתב שם שמי שימצא טעות עלי, שיש לי שגיאה, או שימצא טעות וזה אהוב אצלי. כי אדם צריך לאהוב את האלו המוכיחים אותו כי הם יביאו לו עולם, הבא ולאלו שמכבדים אותו מה יצא לו מזה. הרמב''ם כתב הרבה חיבורים והם נעלמו ממנו, כתב פירוש על הירושלמי במשניות (פרק ה' משנה א') תמיד לגבי בסדר איך הכהנים בבית המקדש היו מתפללים. ברכו ברכה אחת קראו עשרת הדיברות קריאת שמע במהירות בשביל להספיק להתפלל לפני הקרבת קורבן התמיד ולברך את העם אחרי הקרבת קורבן התמיד. שם בפירוש למשנה כתב הרמב''ם כאשר כתבתי בירושלמי בברכות. וגם את הקבלה גילה הרמב''ם בסוף ימיו, מגדל עוז כותב בספר המדע שמצא קלף ישן ומיושן ומעושן ומעושן. אני לא מבין איך פעם היו כותבים לא היה חשמל היה צריך נר, והיה לפעמים נפל על הנר הכתב כמעט נשרף, או שהיה נופל על הנר עם הדיו והקולמוס וכמעט נשרף. פעם היה אחד שבא להדליק ושרף ועשה תשובה על זה שהוא הדליק. וגם לכתוב עם נוצה ודיו מאוד קשה לפעמים נשפך, מי שסופר יודע שלפעמים זה נשפך. אני שהייתי בבית הספר היה נשפך והיה מתלכלך והמנהל פעם אחת בא וצעק. וכתוב בכתב עתיק ישן מיושן ומעושן אני משה בן מימון מעיד כשירדתי לחדרי המרכבה. כי מה שהרמב"ם כתב שזה מעשה מרכבה וזה מעשה בראשית זה נגד הקבלה. בסוף ימיו חזר בו ולא הספיק לתקן את כל מה שכתוב כנגד הקבלה. לפני מאתיים שנה שהיו קוראים את הרמב''ם, היו קופצים. היום לא מבינים מה התכוון הרמב''ם דברים שמקפיצים. הרמב''ם כתב את הכל באוניות מפאס לתוניס ולטורקיה והגיע לארץ ישראל ומצרים והיה לו קבלה מאביה מתי תחזור הנבואה לישראל (רבי מימון הדיין ב''ר יוסף החכם ב''ר יצחק הדיין ב''ר יוסף הדיין ב''ר עובדיהו הדיין ב''ר שלמה ב''ר עובדיהו הדיין). בשנת תקע''ב ור' פנחס מקוריץ אמר שבאמת אם היינו זוכים הרמב''ם, היה חי עוד שבע שנים והיה זוכה לקבל את רוח הנבואה. וקבלה איתה עליו באמת כל מה שכתב הרמב''ם באמת היה מתבודד באי אחד במצרים מגיל עשרים עד גיל שלושים ושש ושמה היה מקבל את הגילויים שלו אבל על מניין הוא לא היה מוותר. דוֹד שלו היה עשיר והוא הביא לו עשרה בטלנים שהם כל היום היו דגים דגים, באו בשעת מניין הם היו מגיעים בשביל שהיה קדיש וקדושה בקדיש הוא היה מקבל את השגות שלו וכך הוא היה שם 16 שנה בגיל 36 שנה עד שעלה עם הילד שלו לחלאק'ה במירון. ושהגיע לצפת, והתחיל לדרוש את התגליות שלו של אדם קדמון. הרידב''ז שהיה רב של העיר לא הבין מנין הוא יודע את אז לא היה זוהר מתוק מדבש לא היה פירושים לזוהר הרמ"ק התחיל לכתוב פירוש? שלח את המגיד ר' מרדכי הלשיך שילך לסתור את דבריו. ושחזר ר' מרדכי אלשיך לרדב''ז שאל נו סתרת את דבריו אמר לו לא, הרי אתה ישבת לידו? אמר אני לא הייתי שם, הרי אתה ישבת לידי חיכית שאתה תסתור את דבריו. ראיתי שאתה לא מדבר, לכן אני לא דיברתי, עד שהם הבינו שאליהו הנביא הגיע בדמותו של הרידב''ז. הגר''א אמר אשרי העיר שזכתה שאליהו הנביא בא בדמות רב של העיר ואשרי המגיד של העיר שראה את אליהו הנביא ואשרי הרב'ה האר''י היה הרב'ה שאליהו הנביא בא לשמוע את השיעור שלו.

חיזוק במעלת לימוד הרמב"ם:

אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת אֶת כָּל הָרַמְבָּ"ם, הָרַמְבָּ"ם זֶה  נִכְתַּב בְּלָשׁוֹן כָּזוֹ קַלָּה לִילָדִים בְּגִיל 3 שֶׁגַּם הֵם יָבִינוּ אוֹתוֹ בְּקַלּוּת, הָרַמְבָּ"ם אָדָם צָרִיךְ לָקַחַת יֶלֶד בְּגִיל 3 צָרִיךְ וְלִלְמוֹד אֶת כָּל הָרַמְבָּ"ם מֵהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף, תּוֹךְ 9 חֳדָשִׁים גּוֹמְרִים אֶת כָּל הָרַמְבָּ"ם שֶׁזֶּה רַק הֲלָכוֹת פְּשׁוּטוֹת, בַּשָּׂפָה הֲכִי פְּשׁוּטָה שֶׁבָּעוֹלָם, זֶה מְסַכֵּם אֶת כָּל הַשַּׁ"ס.

הָרַמְבַּ"ם כָּתַב אֶת פֵּירוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת כְּשֶׁהָיָה בְּתוֹךְ  הַיָּם מְטוּלְטָל בְּתוֹךְ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ בְּנֵס מַחֲזִיקוֹת מַעֲמַד בְּמַיִם, עַל כָּל 3 סְפִינוֹת הָיוּ שְׁנַיִם טוֹבְעוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּבַיָּם (האדום) [הַגָּדוֹל - בָּאוֹקְיָנוֹס] עַל  כָּל חָמֵשׁ סְפִינוֹת אַרְבַּע הָיוּ טוֹבְעוֹת. וּבְמֶשֶׁךְ 10 שָׁנִים לָקַח לָרַמְבַּ"ם לְחַבֵּר אֶת  הַחִדּוּשִׁים בַּהֲלָכָה הָאֵלֶּה, הֵם הָיוּ אֶצְלוֹ מְסֻדָּרִים וִידוּעִים בְּעַל פֶּה וְאֶת פֵּירוּשׁ  הַמִּשְׁנָיוֹת עוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים.

וְדָבָר רִאשׁוֹן זֶה לִזְכּוֹת לְשֵׂכֶל, הַרֶבֶּ'ה אוֹמֵר שֶׁאָדָם  קִיבֵּל שֵׂכֶל כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד גְּמָרָא עִם הַשֵּׂכֶל, בִּמְקוֹם לִלְמוֹד גְּמָרָא הוּא מִסְתַּכֵּל בְּאַיפוֹנִים, הוּא מִסְתַּכֵּל בָּאִינְטְרְנֶט, רַק בִּשְׁבִיל הַשֵּׂכֶל, לְהַרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכָל דָּבָר, הַרֶבֶּ'ה זֶה רַק שֵׂכֶל, הַרֶבֶּ'ה זֶה רַק שֵׂכֶל טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בָּרַמְבַּ"ם שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִשְׁאַר שֵׂכֶל בִּלְבַד, לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּסַנְהֶדְרִין (פירוש המשניות י"ג עקרים) , שֶׁמֹּשֶׁה נִשְׁאַר שֵׂכֶל בִּלְבַד, בִּכְלָל לֹא הָיָה לוֹ גּוּף, וְלֹא הָיָה לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם דָּבָר, זֶה רַק דִּמְיוֹנוֹת שֶׁהָיָה לוֹ גּוּף, לֹא לָרַמְבַּ"ם וְלֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שׁוּם גּוּף לֹא הָיָה לָהֶם, הָרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶּׁנִּשְׁאַר רַק שֵׂכֶל  בִּלְבַד.

עַכְשָׁיו בְּשׁוֹבָבִי"ם צָרִיךְ לִלְמוֹד כָּל יוֹם אֶת  הַחֲמִשָּׁה פְּרָקִים בָּרַמְבַּ"ם אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין שׁוּם רַמְבַּ"ם בְּלִי קְצוֹת הַחוֹשֶׁן, הַכֹּל מָלֵא סְתִירוֹת, צָרִיךְ לִמְצוֹא אֵיפֹה הַקְּצוֹת מְדַבֵּר עַל הָרַמְבַּ"ם, שֶׁלּוֹמְדִים, בְּלִי זֶה לֹא מְבִינִים. אַז הָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב בְּמִשְׁפָּטִים הִלְכוֹת נַחֲלוֹת (ב' י"ד) אֲפִילוּ אָמַר הָאָב עַל מִי שֶׁלֹּא הוּחְזַק בְּנוֹ כְּלָל "הוּא בְּנִי בְּכוֹרִי הוּא", נֶאֱמָן, הוּא אוֹמֵר אֲפִילוּ עַל אָדָם 8 שָׁנִים פָּחוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו מֵעוֹלָם, אוֹמְרִים לוֹ מַה לְךָ וְלוֹ אֵין לָכֶם שׁוּם קֶשֶׁר לֹא יָדְעוּ מֵעוֹלָם שֶׁהוּא קָשׁוּר אֵלָיו, אִם הוּא אוֹמֵר זֶה בְּנִי בְּכוֹרִי, גָּמַרְנוּ, כָּל הַיְּרוּשָׁה עוֹבֶרֶת אֵלָיו, כָּל הָעֹשֶׁר, מִלְיוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בַּקַּרִיבִיִּים, הַכֹּל.

תפילה שכתב הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א לומר ביום הילולת הרמב"ם:

לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת סִיּוּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַל סִפְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָיָה מִיְּחִידֵי הַדּוֹרוֹת וּמִמֹּשֶׁה וְעַד מֹשֶׁה לֹא קָם כְּמֹשֶׁה

אָנָּא ה', זַכֵּנוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לַעֲשׂוֹת סִיּוּם עַל הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, "כִּי מִמֹּשֶׁה וְעַד מֹשֶׁה לֹא קָם כְּמֹשֶׁה", אָנָּא ה', זַכֵּנִי לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁהָיָה יָחִיד בְּכָל הַדּוֹרוֹת וְעַד בִּיאַת מָשִׁיחַ מֵחוּרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, וְנִלְמַד בְּכָל יוֹם וָיוֹם שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בָּרַמְבַּ"ם, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹת סִיּוּם עַל הָרַמְבַּ"ם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בַּהִלּוּלָא שֶׁלּוֹ, וְנַעֲשֶׂה סִיּוּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּכָל יְמֵי חַיֵּינוּ כָּל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִכָּלֵל בְּאָדָם קַדְמוֹן דְּאָדָם קַדְמוֹן בְּכֶתֶר שֶׁל עוֹלָם הָאֲצִילוּת.

תפילה נוספת שכתב הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א לומר על קבר הרמב"ם בטבריה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִימָה, בְּעָמְדִי כָּאן לְיַד הַצִּיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ, רוֹחֲפוֹת עַצְמוֹתַי מִפַּחַד בְּיִרְאָה נוֹרָאָה וְאֵימָה לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ הַתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה, וְאֶזְכֶּה בִּזְכוּת הָרַמְבַּ"ם לִהְיוֹת טָהוֹר וְקָדוֹשׁ לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹשֶֹה נִפְלָאוֹת, וְאֶזְכֶּה מֵעַתָּה בִּזְכוּת הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ לֹא לִרְאוֹת יוֹתֵר שׁוּם אִשָּׁה זָרָה בָּעוֹלָם כְּלַל חַס וְשָׁלוֹם וְלֹא שׁוּם יַלְדָּה זָרָה בָּעוֹלָם כְּלַל חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא לִכְעֹס לְעוֹלָם וְלֹא לְהַקְפִּיד וְלֹא לְהַלְשִׁין עַל אַף אֶחָד, וְלֹא לְהֵעָלֵב מֵאַף אֶחָד, וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲלִיבוּ אוֹתִי רִבְבוֹת פְּעָמִים לְעוֹלָם לֹא אֵעָלֵב מִשּׁוּם אֶחָד, וְאֶזְכֶּה לִלְמֹד אֶת כָּל סִפְרֵי הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ, בִּפְרָט אֶת הַיָּד הַחֲזָקָה אַרְבַּע עֶשְֹרֵה סְפָרִים, עִם הַלֶּחֶם מִשְׁנֶה וְהַמַּגִּיד מִשְׁנֶה רַבֵּנוּ מָנוֹחַ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִיּוֹת וּמִגְדַּל עֹז הַגְרָ"א רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר רַמְבַּ"ן רַשְׁבָּ"א רִיטְבָ"א הַגָּהוֹת הָרַמַ"ךְ תְּשׁוּבוֹת הָרַמְבַּ"ם תְּשׁוּבוֹת אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ"ם אוֹר שָֹמֵחַ וְכָל הַסְּפָרִים וְהַמְּפָרְשִׁים שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל הָרַמְבַּ"ם מִימוֹת עוֹלָם, וּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת שֶׁל הָרַמְבַּ"ם, וְאֵדַע הַכֹּל יָשָׁר וְהָפוּךְ בִּבְקִיאוּת וּבְעִיּוּן, וְלֹא אֵצֵא חַס וְשָׁלוֹם מִן הָעוֹלָם בְּלִי שֶׁאֵדַע אֶת הָרַמְבַּ"ם עַל בּוּרְיוֹ כָּל מִלָּה וְכָל אוֹת עִם כָּל שִׁנּוּיֵי הַנֻּסְחָאוֹת, וְאַתְמִיד בְּלִמּוּד הָרַמְבַּ"ם יוֹמָם וָלָיְלָה לְלֹא הֶרֶף וּלְלֹא לֵאוּת, עִם חַבְרוּתוֹת וּלְבַד, וְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַפְסִיק אוֹתִי מִלִּלְמֹד אֶת הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, עַד שֶׁאֵדַע אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת שֶׁלּוֹ עַל בּוּרְיָן.

תפילה לזכות ללמוד בכל יום 5 פרקי רמב"ם:

שֶׁכָּל זַרְעֵנוּ יַתְמִידוּ בְּלִמּוּד הַשַּׁ"ס וְהָרַמְבַּ"ם

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כֹּל יָכוֹל, זַכֵּנִי לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם שְׁמוֹנָה דַּפִּים גְּמָרָא וַחֲמִשָּׁה פְּרָקִים בָּרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, וְעַל יְדֵי זֶה לְהִכָּלֵל בְּאָדָם קַדְמוֹן דְּאָדָם קַדְמוֹן, בְּנוּקְבָא דְפַרְדַשְׁקָא [חוֹטָמָא דְּעַתִּיק] בְּנֶקֶב יָמִין שֶׁל נוּקְבָא דְפַרְדַשְׁקָא, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּרוּחַ דְּחַיִּין וְחַיִּין דְּחַיִּין, בְּרוּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁזָּכָה אָשֵׁר, שֶׁנֶּאֱמַר ה' אֶחָד 1, "וּלְאָשֵׁר 537 אָמַר 241 בָּרוּךְ 228 מִבָּנִים 112 אָשֵׁר" 501 = 1750. שֶׁמֹּשֶׁה הִתִּיר לְאָשֵׁר אֶת הַחֵרֶם עַל שֶׁבִּתּוֹ גִּלְּתָה שֶׁעוֹד יוֹסֵף חַי וּמֶלֶךְ בְּמִצְרַיִם וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, וְנִזְכֶּה שֶׁכָּל בָּנֵינוּ וּבְנֵי בָּנֵינוּ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת מִגִּיל 7 כְּבָר יִזְכּוּ לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם שְׁמוֹנָה דַּפֵּי גְּמָרָא וַחֲמִשָּׁה פְּרָקִים בָּרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא. וּמִתַּחַת לְגִיל 7 פֶּרֶק אֶחָד בָּרַמְבַּ"ם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, חֲמֵשֶׁת פִּרְקֵי מִשְׁנָיוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם וּשְׁנֵי פְּרָקִים בַּתַּנַּ"ךְ בְּכָל יוֹם, הֵחֵל מִשְּׁמוּאֵל-א', וִיהוֹשֻׁעַ בְּסוֹף הַשָּׁנָה. וְהַבָּנוֹת גַּם כֵּן יִלְמְדוּ מִגִּיל 5 בְּכָל יוֹם וָיוֹם שְׁנֵי פְּרָקִים בַּתַּנַּ"ךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְרַמְבַּ"ם פֶּרֶק אֶחָד בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְסֵפֶר אֶחָד שָׁלֵם מֵחֲמֵשֶׁת סִפְרֵי תְּהִלִּים. וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכּוּ לְהִכָּלֵל בָּאָדָם דְּאָדָם קַדְמוֹן, בְּנִשְׁמַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בַּמְּעָרָה וְאָכַל אַךְ וְרַק חֲרוּבִים לְלֹא קִדּוּשׁ וּלְלֹא אַרְבַּעַת הַמִּינִין כִּי הִשִּׂיג אוֹתָם בְּרוּחָנִיּוּת הַכֹּל עַל פִּי סוֹד, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּנֶקֶב יָמִין שֶׁל נוּקְבָא דְפַרְדַשְׁקָא שֶׁמִּשָּׁם הָרוּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְנִזְכֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל הַמֵּתִים שֶׁבָּעוֹלָם.