איך הדינים והמשפטים נמתקים על ידי ריקודים? כיצד באוכל נכנסים כל הרפואות? חידושים לפרשת השבוע מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

"אשר ידבנו לבו" להוציא כמה שיותר כסף על מצוות!

"צווית צדק אמונה מאוד" שרק אם אדם שונא את הכסף בתכלית השנאה, אז הוא יכול לקבל איזה השגה. "אי אפשר לבוא לחכמה תתאה" הרבי אומר רק מי ששונא את הכסף בתכלית השנאה. ואז הוא זוכה לבחינת אברהם לברית עילאה לחסד עילאה. וזה שהרבי אומר "צוית צדק" שאדם צריך לפזר ממון על כל מצוה שהוא עושה. הוא נוסע לאומן הוא צריך לנסוע בכסף מלא, כמה שהוא משלם יותר כסף על הנסיעה לאומן, אז כך הוא זוכה יותר לאורות של רבנו. כמה שאדם הוא הוציא יותר כסף על המצוה, אז כך הוא זוכה להמשיך יותר אורות, הוא זוכה לאורות אין סוף.

וזה שכתוב בזוהר ב'; שגילה לי אשמדאי שאם אדם עושה מצוה בלי כסף, אז כל הסט"א שולטת על זה. זוהר פרשת תרומה קכ"ח בדף קכ"ט; אומר שלמה המלך: סיפר לי אשמדאי מלכא, הוא אומר סיפר לי שאם אדם עושה מצוה בלי שום כסף, אז שורה על זה רוח טומאה. כמה שאדם מוציא יותר כסף על המצוה, אז כך הוא מסיר את רוח הטומאה מהמצווה. הוא יכול לנסוע לאומן אלף פעמים, והוא לא יקבל שום אור, הוא לא ירגיש שום דבר. "בספרא דחרשאי" בספר הכישופים שלימד אשמדאי את שלמה המלך, וכל מי שרוצה להעביר ממנו את רוח הטומאה, כי מה שאדם יעשה, הוא ילמד, הוא יתפלל, על הכל שורה רוח טומאה. והוא רוצה לבער את הרוח של הסט"א, אז משהו הוא צריך להשתדל בו, הוא רוצה לדחות את רוח טומאה מהמצווה.

כי אדם יכול לתת צדקה וזה הולך בכלל לרשעים, הוא נותן צדקה זה הולך לאנשים לא נכונים, אז הוא רוצה להוריד את רוח הטומאה ולכוף את רוח הטומאה, להשתלט על רוח הטומאה, לגרש אותה. אז כמה שאדם יוציא יותר כסף, וכל מה שיבקשו, הוא לא יתווכח על דבר מצוה. אדם מתווכח, הוא לא מביא את הילד שלו, תאמין ברבי, אז הרבי ישלם לך גם לילד, כמו שהוא משלם לך, הוא ישלם לך גם לילד. היה אחד הגיע לרבי והוא לא הביא את הילד, אז הרבי אמר, הדבר שלי זה דבר מוזר, מאמינים בי ואת הילד לא מביאים. אם תאמין שהרבי ישלים לך את החסרונות, ותוציא 10 אלף דולר, אם זה 9 ילדים אז זה 10 אלף דולר, ואם זה 11 ילדים זה 12 אלף דולר. אז אתה מאמין שתביא את כל הבנים, את כל הזכרים תביא לרבנו, ואתה מאמין בזה. אז זה יהיה כלי שהרבי ישפיע לך פי אין סוף, תוציא 12 אלף, יהיה לך 12 מיליון. ועל זה אומר רבנו בתורה כ"ג; האמונה של האדם זה רק בכסף! האר"י היה הולך לקנות דבר, שופך מטבעות על השולחן אומר קח כמה שתרצה!

"וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת" אם לא היו חוטאים בעגל לא היה צריך ארון הברית:

מה זה עשרת הדברות? בהתחלה שה' ברא את אדה"ר היה התוכנית שכל התורה תהיה חקוקה רק בלב אדה"ר. ואם הוא לא היה אוכל מעץ הדעת, וממתין לשבת, אז כל התורה היתה נחקקת בליבו, כל התורה לפרטיה ודקדוקיה עד סוף כל הדורות. כל זה צריך לכל אדם ואדם, אז היתה חקוקה בלב אדה"ר ולא היו צריכים בכלל ללוחות הברית. במצב שהיינו בני חורין מן המוות, אז ג"כ לא היינו צריכים את הלוחות. כי "אילו קרבנו להר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו"? מה זה ולא נתן לנו את התורה שהתורה היתה נחקקת בלב כל אחד ואחד, כל אבר היה עושה את המצוה שלו. העיניים היו צועקות אל תסתכל, רגליים היו צועקות אל תלך. הידיים היו צועקות אל תיגע והפה היה צועק אל תדבר, האוזניים היו צועקות אל תשמע. אז כל אבר מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, כל אבר היה צועק את המצוה שלו. ברגע שהגיעו להר סיני יכלו לשמוע את כל התורה מהאיברים, כמו אברהם אבינו. אז ברגע שכבר היו רחוקים מהמוות, כבר היו לא היו צריכים את הלוחות. "ושב לבבנו ושכלנו כעצם השמים לטוהר" היינו ממש כמו השמים לטוהר, והיינו כמו שמש והתורה ניתנה בכל לב ולב. ועברנו וחיבלנו לעצמנו, כשאמרנו למשה; משה אין כח משה חלשים, אנשים חלשים, מה אפשר לעשות אין כח, משה מידי מעמיס עלינו, סוחב אותנו לדרכים קשות, אין כח אנשים חלשים. ואנו חיבלנו בעצמנו כשאמרנו למשה "ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות". שתי דברות ראשונות "אנכי" ו"לא יהיה לך" שמענו את זה מפי הגבורה, כל דיבור פרחה נשמתם. אז אמרו למשה מספיק! גם אחרי זה פרחה נשמתם, רק לא היה כזו עוצמה, אז לא היינו אומרים למשה; 'משה תרחם עלינו אין לנו כח'. אם לא היינו אומרים את המילים האלה, אז היה נהיה היינו נהיים "כעצם השמים לטוהר" שהגוף היה נהפך לרוחני לגמרי, כל דיברה ודיברה זה ביטש את הגוף, זה שבר את הגוף, והגוף היה מתבטל לגמרי ונהפך לעצם הנשמה. והנשמה היתה נהפכת לחיה ויחידה. הנשמה, אומר הרבי, השגתי יחידה בתכלית מעלה העליונה, כי הגוף שלו היה בדרגת נשמה. כשבאים לרבי אז ההבל דגרמי [רוח עצמותיו] של הרבי יותר גדול מהנשמה שלנו! אז הם אמרו "ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות", ומאז אחרי שאמרנו למשה; אין כח אנשים חלשים תרחם עלינו. אז מאז ניתנה תורה להיכתב על לוחות האבן, להסיר מעלינו - ממנו לב האבן. אז בסדר אז הלב שלנו נהפך בחזרה ללב אבן, חשבנו שיש לנו כבר לב בשר. לעתיד לבוא יהיה לב בשר, אז הלב חזר להיות לב אבן. אח"כ אמרו בכלל לא צריך את משה; "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו", נעשה עגל והעגל ינהיג אותנו, אז אנחנו נגיד מה שאנחנו נרצה, אז הוא יגיד. אז אומר לא הצלחנו בעגל, עלינו מדרגה לדרגה לא עלינו, או ירדנו. לא היו צריכים להכנס בארון, כשלכל הפחות קיבלו עונש - לוחות אבן, זה גם עונש לוחות אבן, אז לכל הפחות משה היה מחזיק את הלוחות ככה. בכלל לא היו צריכים להכנס בארון, עד שמשה ירד אז אומר "ציויתי" ארון שמשה אמר קודם ארון אחרי זה משכן, בצלאל אמר; לא, קודם משכן אחרי זה ארון, בכלל לא היו צריכים את הארון. בכלל זה כל העניין שמי ציוה? משה ציוה?! בצלאל ציוה! בכלל לא היו צריכים את הארון. לנו היו צריכים, התוכנית היתה שבכלל לא יהיה ארון אלא משה יחזיק ככה את הידיים עשרים וארבע שעות, והארון נושא את נושאיו - אז זה הלוחות נושאות את נושאיו, נושאות את עצמם. וכשפרחו האותיות, אז משה שבר את הלוחות. אבל הלוחות היו צריכות, בכלל לא היו צריכות להכנס בארון, וידיו של משה היו צריכים ללכת ככה כמו שני תשמישי קדושה. "וכסא כבודם" משה היה צריך להיות כסא הכבוד של הלוחות, "ומושב יקרם" ככה היה צריך להכנס לא"י, אם לא היו חוטאים בעגל, ביום שקבלו את הלוחות, באותו יום היו נכנסים לא"י, "מושב יקרו" להכנס עמהם לאלתר, שכל ישראל לארץ "מציון מכלל יופי" לא להשתקע, בכלל לא להשתקע, נכנסים לצִיוֹן, וישר עולים לעולם הבא, ציוֹן זה רק השער לעולם הבא, ארץ ישראל זה רק השער לעולם הבא. 

השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו". הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com

אתר שובו בנים מאחל לכל העוקבים והקוראים שבת שלום ומבורך!!