כיצד רבינו נכנס לארץ ישראל וכיצד זה קשור לא' זעירא, ומי רצה מסרקות של ברזל כמו רבי עקיבא? כיצד נקרא רבי עקיבא או רבי עקיבה וההבדל שיש ביניהם. וגם: מה היא האמבטיה הרותחת שעמלק נכנס אליה? חידושים ופנינים לפרשת השבוע ויקרא ושבת זכור מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א

מהיכן רבינו נכנס לארץ ישראל:

"וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה" סוֹד א' זְעִירָא, אָלֶ"ף זְעִירָ"א (399) גִּימַטְרִיָּא רַבִּי עֲקִיבָה (399), רַק מֹשֶׁה רַבֵּינוּ זָכָה לְא' זְעִירָא, שׁוּם צַדִּיק לֹא זָכָה לְא' זְעִירָא חוּץ מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, וְיֵשׁ כָּאן מִלְיָארְד קֻשְׁיוֹת, "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה" (וַיִּקְרָא א' א') מִי קָרָא לוֹ? "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו", קֻשְׁיָא, "וַיִּקְרָא", מִי קוֹרֵא לוֹ? מַסְבִּיר ר' נָתָן, הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם, "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה", זֶה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, זֶה אָדָם-קַדְמוֹן, כָּל אֶחָד יִקְרָא בְּדַף רצ"א, עַל הַקֻּשְׁיָא הַנִּצְחִית, הַקֻּשְׁיָא הַמְּפֻרְסֶמֶת, כָּתוּב "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה" וְלֹא כָּתוּב מַה, אַחֲרֵי זֶה כָּתוּב "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר", מַה זֶה "וַיִּקְרָא"? מַה הוּא אָמַר לוֹ? אֶלָּא הוּא גִּילָה לוֹ אֶת הַסּוֹד שֶׁל א' זְעִירָא, שֶׁזֶּה הַסּוֹד נִתְגַּלָּה לְרַבִּי עֲקִיבָא, בְּרֶגַע שֶׁסָּרְקוּ אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, כָּתוּב "וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ" (אִיּוֹב כ"ח י') זֶה רַבִּי עֲקִיבָא, הִתְגַּלּוּ לוֹ סוֹדוֹת הַתְּפִלִּין.

כִּי אַחַד הַצַּדִּיקִים שָׁאַל אֶת רַבֵּינוּ; מֵאֵיזֶה מִדָּה נִכְנַסְתָּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? בְּאֵיזֶה צַד נִכְנַסְתָּ? הַרֶבֶּ'ה אָמַר לוֹ שֶׁהוּא נִכְנַס בַּסּוֹד שֶׁל הַתְּפִלִּין - שֶׁל א' זְעִירָא, הַרֶבֶּ'ה גִּילָה כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת סוֹד הַתְּפִלִּין - סוֹד א' זְעִירָא, אָלֶ"ף זְעִירָ"א גִּימַטְרִיָּא רַבִּי עֲקִיבָה עִם ה', וְאַחֲרֵי זֶה זֶה נֶהֱפַךְ לְא', כָּל הָעֲבוֹדָה זֶה לַהֲפֹךְ אֶת הַה' לְא', שֶׁרַבִּי עֲקִיבָה עִם ה' יֵהָפֵךְ לְרַבִּי עֲקִיבָא עִם א', וְהַסּוֹד הַזֶּה הִתְגַּלָּה רַק לְרַבִּי עֲקִיבָא, זֶה הַסּוֹד שֶׁל א' זְעִירָא 399, אָלֶף 111, זְעִירָא 288, בְּיַחַד זֶה 399 - רַבִּי עֲקִיבָה עִם ה', וְבַּסוֹף זָכָה שֶׁזֶּה יִהְיֶה רַבִּי עֲקִיבָא עִם א', כִּי בַּתְּחִלָּה הָיָה "אוֹ'ר זָרֻ'עַ לַצַּדִּי'ק וּלְיִשְׁרֵ'י לֵ'ב שִׂמְחָ'ה" (תְּהִלִּים צ"ז י"א) זֶה סוֹפֵי תֵּבוֹת רַבִּי עֲקִיבָה עִם ה'.

כָּל הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבֵּן אָדָם זֶה לַהֲפֹךְ רַבִּי עֲקִיבָה עִם ה' לְרַבִּי עֲקִיבָא עִם א', וְזֶהוּ סוֹד הָא' זְעִירָא, זֶה סוֹד "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה", כִּי הַסּוֹד הֲכִי גָּדוֹל בַּתּוֹרָה זֶה הַסּוֹד שֶׁל א' זְעִירָא, שֶׁה' קָרָא לוֹ הוּא קָרָא לוֹ בְּתוֹךְ הָא' זְעִירָא, בְּזֶה הוּא קָרָא לוֹ, כִּי כָּל אוֹת קוֹרֵאת לָנוּ, וְאָז הִתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה כָּל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כְּשֶׁה' קָרָא לוֹ מֵהָא' זְעִירָא, וְאָז הִתְגַּלָּה לוֹ הַסּוֹדוֹת שֶׁל עַתִּיקָא, שֶׁל אָדָם-קַדְמוֹן, שֶׁל שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים.

שאדם ידע שה' קורא לו בכל רגע:

שֶׁהָאָדָם יֵדַע יִשְׁמַע, שֶׁה', "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", כָּל רֶגַע קוֹרְאִים לְבֶן אָדָם, כָּל רֶגַע יֵשׁ וַיִּקְרָא, אַז מִי שֶׁהוּא א' זְעֵירָא הוּא יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ אֶת הַקְּרִיאָה. אַלֶ"ף זְעֵירָ"א (399) גִּימַטְרִיָּא רַבִּי עֲקִיבָ"ה (399).

[בְּחֹדֶשׁ אִיָּר] עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּלְמִידִים [שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא] מֵתוּ, [מִפְּנֵי] שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד [זֶה בָּזֶה]. אוֹמְרִים שֶׁכֵּן כִּבְּדוּ יָפֶה אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, אֲבָל בַּלֵּב פְּנִימָה הֵם לֹא מַסְפִּיק הֶעֱרִיכוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, וְלֹא הִפְנִימוּ, אָדָם צָרִיךְ לִנְהֹג שִׂיא הַכָּבוֹד בַּשֵּׁנִי. אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַשֵּׁנִי יוֹתֵר צַדִּיק מִמֶּנִּי, יוֹתֵר קָדוֹשׁ מִמֶּנִּי. הָרַמְבַּ"ם אוֹמֵר שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַגִּיד עַל חֲבֵרוֹ שֶּׁחָטָא, שֶׁאֲפִילוּ הוּא נִכְשַׁל - הוּא אָנוּס, וַאֲנִי לֹא אָנוּס. כָּל הָעִנְיָן שֶׁל [יְמֵי] הַסְּפִירָה שֶׁעַכְשָׁיו הִגַּעְנוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהוּא א' זְעֵירָא, כָּל הָעִנְיָן זֶה. לְקַבֵּל אֶת הָא' זְעֵירָא, - לִהְיוֹת תָּמִיד זְעֵיר – בְּשִׁפְלוּת.

משה רבינו ביקש מסרקות של ברזל:

"א' זְעִירָא" אֶלֶף קֻשְׁיוֹת מֵבִיא הַמְּגַלֶּה עֲמוּקוֹת. הַמְּגַלֶּה עֲמוּקוֹת שֶׁלִּי יֵשׁ בָּזֶה רַק מֵאָה קֻשְׁיוֹת, אֲבָל יֵשׁ מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת עִם אֶלֶף קֻשְׁיוֹת (שֶׁנֶּעֱלַם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים). מַה זֶה אָלֶף זְעִירָא? זֶה רַבִּי עֲקִיבָה, גִּימַטְרִיָּא רַבִּ"י עֲקִיבָ"ה (212 ﬩ 187 = 399) אָלֶף זְעִירָא (111 ﬩ 288 = 399), עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשׁוּם הַשָּׂגָה רַק עַל יְדֵי הָעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, רַק עַל יְדֵי מַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, "כָּל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ" (אִיּוֹב כח, י) דְּבָרִים שֶׁלֹּא הִתְגַּלּוּ לְמֹשֶׁה הִתְגַּלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט ו') כִּי רַבִּי עֲקִיבָא סָרְקוּ אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ מֵה' גַּם כֵּן שֶׁיִּסְרְקוּ אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, ה' אָמַר לוֹ זֶה אִי אֶפְשָׁר, וְאָז ה' הֶרְאָה לְמֹשֶׁה אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אַז הוּא אָמַר לוֹ אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת רַבִּי עֲקִיבָא, יָשָׁר ה' אוֹמֵר לוֹ שְׁתֹק, אוֹמֵר הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וּמְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מַה זֶה שְׁתֹק? שֶׁה' אָמַר לוֹ אַתָּה זֶה רַבִּי עֲקִיבָה, מִי זֶה רַבִּי עֲקִיבָה זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, "אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה" אֶעְבְּרָ"ה רָאשֵׁי תֵּבוֹת רַ'בִּי אֱ'לִיעֶזֶר בֶּ'ן ה'וֹרְקְנוּס עֲ'קִיבָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס, חָרוּב שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה נֶעֱקַר (בָּבָא מְצִיעָא נט:), הַפֵּרוּשׁ כִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס, עֲבוֹדָה שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה הוּא מַשִּׂיג אֶת זֶה בִּשְׁנִיָּה אַחַת, וְאַמַּת הַמַּיִם חוֹזֶרֶת לַאֲחוֹרֶיהָ (שָׁם), כְּלוֹמַר הוּא יָכוֹל לְהַחְזִיר אֶת כָּל הַבְּרִיאָה לְשָׁרְשָׁהּ, הַכֹּל חוֹזֵר לְאָחוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַחְזִיר אֶת הַבְּרִיאָה לְשָׁרְשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה לִפְנֵי הַחֵטְא, וְלָכֵן כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ נוֹפְלִים (שָׁם) כֵּיוָן שֶׁכְּבָר לֹא יִהְיֶה מַחֲלוֹקוֹת יוֹתֵר, אִם הוּא הָיָה מַחְזִיר אֶת הַבְּרִיאָה לְשָׁרְשָׁהּ, אֲמַת הַמַּיִם הוֹלֶכֶת לְאָחוֹר, הַכֹּל חוֹזֵר לְאָחוֹר, וְלָכֵן ה' אוֹמֵר לְמֹשֶׁה חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ (מְנָחוֹת כט ע"ב) שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לִרְאוֹת אֶת ר' עֲקִיבָא, הֶרְאָה לוֹ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ שׁוֹאֵל אֲנִי לֹא מֵבִין כְּלוּם, מַה הוּא אוֹמֵר בִּכְלָל, אָמַר לוֹ ה' חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ, הוּא חָזַר שְׁמוֹנָה שׁוּרוֹת, זֶה סְפִירַת הַבִּינָה, סְפִירַת הַבִּינָה הִיא הַשְּׁמִינִית מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, תַּחְזֹר לַבִּינָה, תַּחְזֹר לְכֶתֶר דְּבִינָה, וְאָז תוּכַל לְהָבִין מַה שֶׁרַבִּי עֲקִיבָה מְדַבֵּר, וְאָז הוּא שָׁמַע שֶׁרַבִּי עֲקִיבָה מְדַבֵּר כָּאֵלֶּה חִדּוּשִׁים וְתַלְמִידָיו שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ מִנַּיִן לְךָ? וְרַבִּי עַקִיבָא עוֹנֶה לָהֶם זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי מַה הַפֵּרוּשׁ הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי? הֲרֵי מֹשֶׁה עוֹד לֹא קִבֵּל אֶת הַהֲלָכוֹת הָאֵלֶּה, וְרַבִּי עֲקִיבָה כְּבָר דּוֹרֵשׁ אוֹתָם, אַז מִי זֶה רַבִּי עֲקִיבָה? זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּעַצְמוֹ, זֶה הַיְּחִידָה שֶׁל מֹשֶׁה, רַבִּי עֲקִיבָה זֶה הַיְּחִידָה שֶׁל מֹשֶׁה.

כִּי מֹשֶׁה הוּא רַק מַשִּׂיג עַכְשָׁיו אֶת בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, הוּא עוֹד לֹא מַשִּׂיג אֶת הַבְּחִינָה שֶׁל הָרוּחַ וְהַנְּשָׁמָה וְהַחַיָּה וְהַיְחִידָה, רַבִּי עֲקִיבָה זֶה הַבְּחִינָה שֶׁל הַיְּחִידָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת זֶה רַק עַל יְדֵי מַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, רַק אִם סוֹרְקִים אוֹתוֹ בְּמַסְרֵקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הוּא יָכוֹל לְהַשִּׂיג אֶת הַהַשָּׂגָה הַזֹּאת שֶׁל "כָּל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ" וְאָז הַה' נֶהְפַּךְ לְא' שֶׁמֵּרַבִּי עֲקִיבָה עָלָה לְרַבִּי עֲקִיבָא וְהוּא זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֶת הָא' זְעִירָא, שֶׁהָאוֹתִיּוֹת י' י' ו' שֶׁמַּרְכִּיבוֹת אֶת הָאוֹת א' כָּךְ: זֶה גִּימַטְרִיָּא כ"ו, וְזֶה סוֹד "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו" (וַיִּקְרָא א, א) זֶה סוֹד הֲוָיָה, כִּי "וַיִּקְרָא" זֶה אָדָם קַדְמוֹן כָּכָה כָּתוּב (בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת) בְּהִלְכוֹת שְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁ"וַּיִּקְרָא" זֶה הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם, זֶה אָדָם קַדְמוֹן.

פרשת זכור

כל יהודי זה אמבטיה רותחת:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. עֲמָלֵק קָפַץ לְתוֹךְ הָאַמְבַּטְיָה. כִּי עַם יִשְׂרָאֵל זֶה אַמְבַּטְיָה רוֹתַחַת, כָּל יְהוּדִי זֶה אַמְבַּטְיָה רוֹתַחַת, כָּל יְהוּדִי זֶה אֵשׁ לֶהָבָה לַה' יִתְבָּרַךְ, כָּל יְהוּדִי הוּא כֻּלּוֹ אֵשׁ לֶהָבָה לַה' יִתְבָּרַךְ, כָּל יְהוּדִי הוּא אֵשׁ לֶהָבָה, הוּא אַמְבַּטְיָה רוֹתַחַת. עֲמָלֵק זֶה "עַם לָק", זֶה בִּלְעָם, עֲמָלֵק בָּבֶל (274) זֶה יוֹצֵא אוֹתִיּוֹת בִּלְעָם בָּלָק (274). כִּי עַכְשָׁיו מַכְרִיתִים אֶת עֲמָלֵק. הַבַּר מִצְוָה מַכְרִית אֶת עֲמָלֵק. בַּבַּר מִצְוָה לֹא נִשְׁאָר שׁוּם זֵכֶר מֵעֲמָלֵק. כִּי יֵשׁ בַּר מִצְוָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. הוּא מֻקָּף בָּאֵשׁ, וְלֹא נִשְׁאָר שׁוּם זֵכֶר מֵעֲמָלֵק. בִּתְנַאי שֶׁהוּא לֹא מְדַבֵּר. מֵעַכְשָׁיו אַתָּה לֹא מְדַבֵּר עַד יוֹם שְׁלִישִׁי אַחֲרֵי מַעֲרִיב, עַד עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ - אָסוּר לוֹ לְדַבֵּר. וְאָז הוּא יִהְיֶה מֻקָּף בָּאֵשׁ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת וְאָז כָּל עֲמָלֵק נִשְׂרַף לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁאָר זֵכֶר מֵעֲמָלֵק וְיִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּהֶרֶף עַיִן אָמֵן.

השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו". הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com

מערכת אתר שובו בנים מאחלת לכם הקוראים והעוקבים פורים שמח ושבת שלום ומבורך!!!