כ"ק מורינו הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א לחג הפסח - כשמשה רבינו הגיע לעולם עם ישראל התחיל להפוך את הסבל והייסורים לתפילה וזעקה לה' יתברך • מרים אמרה לעמרם: "פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא - הייאוש מגיע לניסיון רגע לפני הגאולה"

כתוב ויאנחו בני ישראל, הם התחילו להתאנח. לפני זה הם לא התחילו להתאנח, הם סבלו את כל הסבל והם לא יכלו להתאנח. אדם לפעמים נמצא בסבל נורא והוא לא יכול להתאנח. הוא מקבל את הסבל זה הגבורה שלו, אין לו את הכוח אפילו לשאוף ליותר. הוא כל כך מנותק מהרוח חיים, שהסבל רק יותר מדכא אותו, יותר שובר אותו. במקום שהסבל יעורר אותו לצעוק ולחשוב למה הסבל בא לי, שיחשוב שהוא מנותק באיזה מקום מהשם יתברך, מהרוח חיים האמיתי ולכן בא לו הסבל, במקום זה להיפך, הסבל עוד מגביר לו את הקוצר רוח, מגביר לו את הכפירה, מגביר לו את החוסר אמונה, מגביר לו את היאוש.

אומר ר' נתן אתה ממשיך את כל הגלות כדי שאנחנו נתעורר לתשובה, אבל זה בדיוק להיפך, הגלות רק יותר שוברת אותנו, יותר מיאשת אותנו, יותר מרחיקה אותנו ממך. אפילו אי אפשר להתעורר בתשובה. כל הגלות זה כדי שנתעורר בתשובה ואנחנו בדיוק להיפך. מסביר ר' נתן שעד שבא משה רבנו אז היו כל כך מיואשים וכל כך שבורים, הם היו בקוצר רוח. ואיך שמשה רבנו רק בא לעולם, בא הנשמה לעולם, היא כבר מעוררת את כל הבחינות שיש לה אפילו שהיא לא מדברת. ואז כבר ויאנחו בני ישראל מן העבודה, הם התחילו להתאנח, הם התחילו להתפלל, התחילו לצעוק לה'. ויצעקו ותעל שועתם אל האלוקים. וכל זה רק כשמשה רבנו הגיע, לפני זה הם בכלל לא צעקו, הם רק היו ביאוש בשבר ושום צעקה לא היתה להם.

הגמרא אומרת, עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו, אבא קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא, פרעה הרשע ספק מתקימת גזירתו ספק אינה מתקימת, אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקימת, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך. עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. עמרם נפל ביאוש - ברגע שמגיע הישועה הגדולה, שצריך להוריד את נשמת משה רבנו לעולם, שזה כבר גמר הגלות, כשאדם עומד על פתח הישועה, הוא עומד ממש לפני הישועה, באותו רגע הוא נכנס תמיד ליאוש הכי גדול.

כשאדם רואה יאוש נורא יורד עליו, זה סימן שהוא בפתח הישועה! הוא בשיא היאוש, אין יאוש יותר גדול מזה, זורקים את הילדים ליאור, יצאו ששים רבוא ליאור, אין יאוש גדול מזה.

הוא כבר רואה שהכל אבוד, זורקים את הילדים ליאור, אין מה להביא ילדים לעולם יותר, הוא כבר בגיל מבוגר, וכן יוכבד. לפני שמשה נולד נפל כזה יאוש על כל עם ישראל, ועל עמרם נפל היאוש היותר גדול עד שהוא גירש את יוכבד מרוב יאוש, כשאדם רואה את עצמו על סף היאוש, הוא רואה שכבר הכל אבוד, גמרנו - דוקא זה הרגע שמשם יורדת ובאה נשמת משה לעולם! נשמת משה באה לעולם בשיא היאוש! כשמתיאשים מהגאולה. כמו שמשיח רק יבוא בהסח הדעת כשיתיאשו מהגאולה.

                             מערכת אתר שובו בנים מאחלת לכם הקוראים והעוקבים                                          שבת שלום ומבורך ופסח כשר ושמח!!!