"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" - חידושים ופנינים מאירים לפרשת קדושים, כמעט על כל המצוות המופיעות בפרשה מתשפ"ד, מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:

שואל הָרַמְבַּ"ן, מַה הַפֵּירוּשׁ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ? ועונה, שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, הַמִּצְוָה זֶה רַק לְהָבִיא יְלָדִים וְלֹא לְשַׁעֲשׁוּעִים!!

כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה שַׁעֲשׁוּעִים הוּא יֵלֵךְ לִרְחוֹב יָפוֹ, יֵשׁ שָׁם בָּתֵּי שַׁעֲשׁוּעִים אֲנַחְנוּ נְסַדֵּר לוֹ הַנָּחָה, נִתֵּן לוֹ חָפְשִׁי חוֹפְשִׁי, אֲבָל אִשָּׁה זֶה לֹא לְשַׁעֲשׁוּעִים וְלֹא לַהֲנָאוֹת, הָאִשָּׁה זֶה הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבֶּן אָדָם, זֶה הַכֶּתֶר שֶׁלּוֹ, "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ". וְהאָדָם צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס לָאִשָּׁה כְּמוֹ לְכֶתֶר שֶׁמְּשַׁפְּצִים אוֹתוֹ עִם יַהֲלוֹמִים, עִם מַרְגָּלִיּוֹת! שָׂמִים אוֹתוֹ בְּכַסֶּפֶת מְיוּחֶדֶת. אֶת הָאִשָּׁה צְרִיכִים לִשְׁמוֹר בְּכַסֶּפֶת מְיוּחֶדֶת, וְלֹא לַהֲפוֹךְ אֶת זֶה לְשַׁעֲשׁוּעִים, לְדִבְרֵי תוֹעֵבָה, דְּבָרִים מְגֻנִּים.

עַל דְּבָרִים מְגֻנִּים הִכְחִידוּ שֵׁבֶט שָׁלֵם – שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, רָחֵל רָאֲתָה אֶת הַ"בֶּן אוֹנִי" – אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין נֶהֱרַג וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ "בִנְיָמִין" כִּי רָאָה אֶת הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ וּבֵינֵיהֶם שָׁאוּל שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שֶׁיָּקִימוּ אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִין מֵחָדָשׁ. אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁאִשָּׁה זֶה לֹא לְשַׁעֲשׁוּעַ, וְלֹא לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים מְגֻנִּים אִיתָּהּ, זֶה רַק בִּשְׁבִיל שְׁלֵמוּת הַנְּשָׁמָה, וְלָכֵן צְרִיכִים לִלְמוֹד אִיתָּהּ כָּל יוֹם שָׁעָה.

וְלָכֵן מֹשֶׁה קָרָא לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשָׁתֵנוּ, וְאָמַר לָהֶם: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (וַיִּקְרָא יט, ב), כִּי כָּל אֶחָד חַיָּב לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַגִּיד אֲנִי פָּטוּר מִלִּהְיוֹת קָדוֹשׁ, זֶה קָשֶׁה לִי, אֵין קָשֶׁה, זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה כְּמוֹ כָּל הַמִּצְווֹת! עַל כֵּן "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", עַכְשָׁיו הוֹלְכִים לְחַיֵּב כָּל יְהוּדִי לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, כָּל יְהוּדִי לִהְיוֹת טָהוֹר! מָחָר בְּשֵׁשׁ בַּבּוֹקֶר מַתְחִיל שַׁחֲרִית, וְכוּלָּם חַיָּיבִים לִהְיוֹת פֹּה בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, אֵין שׁוּם פְּטוּר, וּבְחָמֵשׁ כוּלָּם קָמִים מֵהַמִּיטוֹת, יוֹצְאִים מֵהַמִּיטוֹת.

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ"

אָדָם צָרִיךְ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת – אִשָּׁה חֲרִיפָה, אָדָם חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה חֲרִיפָה, כִּי אִם לֹא – הַיְּלָדִים יֵצְאוּ פָּשׁוּט טפשים, כִּי הַיֶּלֶד הוּא 9 חֳדָשִׁים בַּבֶּטֶן שֶׁל הָאִשָּׁה, שְׁנָתַיִם הוּא יוֹנֵק אֶת הֶחָלָב שֶׁלָּהּ אַז הוּא יוֹנֵק אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּהּ, 90% מֵהַשֵּׂכֶל הוּא מְקַבֵּל מֵהָאִשָּׁה, 90%, וְלָכֵן "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" – דָּבָר רִאשׁוֹן "אִמּוֹ", כִּי אָדָם מְקַבֵּל אֶת הַשֵּׂכֶל מֵאִשְׁתּוֹ, אָדָם צָרִיךְ שֶׁאִשְׁתּוֹ תִּהְיֶה חֲרִיפָה, אִשָּׁה מְבִינָה, אִשָּׁה שֶׁיּוֹדַעַת, הִיא קוֹרֵאת אֶת הַפָּרָשָׁה, אֶצְלֵנוּ בָּנוֹת לוֹמְדוֹת אֶת הַפָּרָשָׁה כָּל שָׁבוּעַ, יוֹדְעוֹת אֶת הַפָּרָשָׁה בְּעַל פֶּה, יוֹדְעוֹת אֶת הַפָּרָשָׁה, מַה כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה.

"לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל"

פֹּה לוֹמְדִים אֶת הַדִּינִים שֶׁל כִּלְאַיִם, "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל", כִּי צָרִיךְ לְהַשְׁאִיר לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. רוּת הָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׁנֵי שִׁבּוֹלִים, הִיא לֹא הִסְכִּימָה ללקט יוֹתֵר מִשְׁתַּיִם, לָכֵן בֹּעַז כְּשֶׁרָאָה שֶׁכָּךְ נוֹהֶגֶת שׁאל "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת"? מַה הַפֵּרוּשׁ? אֵיךְ הוּא רוֹאֶה נָשִׁים בִּכְלַל? אָסוּר לִרְאוֹת אִשָּׁה בִּכְלַל! אֶלָּא הוּא שָׁמַע שֶׁהִיא עוֹשֶׂה דְּבָרִים מוּזָרִים, הִיא רַק לוֹקַחַת שְׁנַיִם, כוּלָּם לוֹקְחִים שַׂקִּים הִיא לוֹקַחַת שְׁנַיִם, אַז מִי זֹאת הָאִשָּׁה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת?

כָּךְ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא בְּשַׁבָּת קי"ג ע"ב, "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ", "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ" הִיא הָיְתָה לוֹקַחַת רַק שְׁתַּיִם, הִיא פָּסְקָה הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל, כי לְפִי בֵּית שַׁמַּאי מוּתָּר לָקַחַת שָׁלוֹשׁ, הֵם הוֹלְכִים לְטוֹבַת הָעֲנִיִּים וְהוּא הוֹלֵךְ לְטוֹבַת בַּעַל הַבַּיִת, כִּי בַּעַל הַבַּיִת לֹא צָרִיךְ לְהַפְסִיד, בְּשָׁלוֹשׁ כְּבַר הִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר, זֶה כְּבַר גֶּזֶל, שְׁנַיִם פָּטוּר מִמַּעֲשֵׂר, אִם זֶה שָׁלוֹשׁ בְּבַת אַחַת מִתְחַיֵּב בְּמַעֲשֵׂר, אִם לוֹקְחִים אַז זֶה גַּם גֶּזֶל וְגַם אוֹכְלִים בְּלִי מַעֲשֵׂר, מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"

כשבא הגר להלל, הלל אמר לו שכל התורה על רגל אחת זה "ואהבת לרעך כמוך". אז הגר תפס את הנקודה, זה היה גר חכם שתפס שבאמת הלל קלע למטרה, אמר לו בדיוק את הדבר הכי נכון, שהוא לא יודע איך עושים את זה, אף אחד לא יודע איך עושים את זה, כולם צועקים "ואהבת לרעך כמוך", כולם צועקים אנחנו נאהב את כולם, רק אנחנו נאהב את כולם.

כמה שאדם אומר שהוא יותר אוהב את כולם, ככה הוא יותר שונא את כולם, כמה שהוא יותר מדבר, זה רק מראה שהוא יותר שונא, לכן הוא מדבר כל כך הרבה. אז הגר קלט את עומק הדבר, שבכלל אדם רחוק מזה יותר מכל מצווה. הוא רחוק מהמצווה הזאת, כי זה המצווה הכי קשה, כי אדם הוא אגואיסטי, והוא רוצה שנעשה לו אוכל טוב, ושאשתו תדבר אליו יפה, והוא רוצה שכולם ידברו אליו יפה, וכולם יכבדו אותו, וכולם ישתחוו לו, כולם ינשקו את עפר רגליו.

ואידך פירושא זיל גמור - תתחיל ללמוד תורה

כמו המן הרשע, (שאמר), "כל זה אינו שווה לי" (אע"פ שחוץ ממרדכי) כולם השתחוו לו. כל אחד הוא בחינה של המן הרשע. אז הגר תפס כמה הוא רחוק מהדבר הזה, שהוא תפס כמה הוא רחוק מהדבר הזה, אמר לו הלל זו כל התורה כולה, ואידך פירושא זיל גמור. תתחיל ללמוד תורה, תתחיל לאהוב את השני, תתחיל להיות עניו, לא תעליב את אשתך, לא תעליב, אם היא מעליבה אותך. לא כל דבר צריך לענות, שתצא מזה אש להבה, ואידך פרושא זיל גמור, אתה רוצה להתחיל לקיים ואהבת לרעך כמוך? "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד", זה יותר קל, מה דעלך סני לחברך לא תעביד זה יותר קל מאהבת לרעך כמוך, רק רק מה שאתה שונא אל תעשה, מה שאתה שונא שעושים לך אל תעשה לשני, עוד לא אומרים לך לאהוב את השני, אבל אומרים לך מקודם זה.

לפני ואהבת לרעך כמוך, אומרים לך מקודם, דבר שאתה שונא אל תעשה לשני. אתה לא אוהב שמעליבים אותך, אל תעליב את השני, אתה לא אוהב שמדברים אליך לא יפה, אל תדבר לשני לא יפה. אתה רוצה שאשתך תכבד אותך, תכבד גם אתה אותה, פשוט תתחיל מקודם מזה, עוד לא מדברים על אהבה. אהבה זה כבר מדרגה של אם אתה צדיק האמת, מקודם אל תעשה את הדברים הלא נכונים, אל תעשה את השלילה.

עיקר הניסיון של ואהבת לרעך כמוך הוא בבית עם האישה

אם אדם לא עובד על אהבה, והוא לא עובד לאהוב את השני, וזה לא עבודה יום יומית אצלו לאהוב את השני, ולאהוב את החבר, ובבית לאהוב את אשתו זה הנסיון הכי גדול. אדם יכול ללכת ברחוב לעשות אלף פגמי עינים, וכשהוא יבוא הביתה הוא יתן שתי סטירות לאשתו, בבית זה הנסיון. האר"י אומר, "ואהבת לרעך כמוך" הנסיון זה באשתך, שם זה המצוה.

אדם יש לו רגע של, אני אוהב את השני, באמת אני אוהב אותו, אבל תוך שניה זה מתהפך לו. כי אדם הוא זוהמת הנחש, הנחש הרעיל את כל אחד וכ"א הוא מלא זוהמא. אדם אומר העיקר אני אוהב את השני, הוא אומר אמת, הוא לא משקר, הוא אוהב לשניה אחת, הרהור של אהבה, כן אני אוהב אותו, אני אוהב אותו באמת, הוא מסתובב עכשיו איזה שניה אחת, זה נראה לפני שנה שהוא אהב אותו, כן באמת היה רגעים שאהבתי אותו, באמת, כן שניה אחת מתוך כל המילונים מילונים שניות שבשנה מיליארדים שניות, אז היה לו גם שניה של אהבה. אבל אדם הוא כולו שנאה, וכולו קנאה, וכולו רוצה, לא עוזר לו שמירת עינים, לא עוזר לו שמירת הברית, לא עוזר שום דבר.

כמו שאומר אברהם בן רבי נחמן בששון ושמחה, ששנאת חינם זה לא שייך לשמירת עינים, לא שייך לקדושה, שנאת חינם הוא אומר זה עולה על כולנה. זה כמו שאומר השפת אמת על לשון הרע, שזה עולה על גילוי עריות, ועולה על שפיכות דמים, ועולה על הכל. לשון הרע זה כנגד כולם, כשאדם רוצה לדבר על השני לשון הרע, זה מה שבוער לו 24 שעות, להרגיש שהוא הכי צדיק, והכי קדוש. הוא עם שמירת עינים, עם קדושת הברית, ועדיין הוא ידבר.

שומר עיניים ושומר הברית ועדיין ימכור את יוסף

הוא ידבר והוא ימכור את יוסף, הוא ימכור את השני, והוא יעליל, ימציא עלילות על השני, ויוציא דיבה על השני, ויבנה לו תיאוריות ודמיונות, ודמיונות על השני, כיון שאין לו עבודה פנימית, אין לו שום, שום מציאות של ענוה ושפלות, (כי צריך) שזה (יהיה) החיות שלו, החיות שלו שלהפך, אני כלום ב"ה, כמו שאמר רבי נחום הקנה מודה אני לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנתת חלקי מיושבי בית המדרש, מה יש לי, ב"ה באתי כאן לא גירשו אותי, עשיתי מקודם הרבה עבירות וב"ה לא גירשו אותי, עוד מקבלים אותי, אז החיות של האדם, "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קודשיך ביראתך" החיות של האדם זה "ואני ברוב חסדיך" עוד מקבלים אותי לבית המדרש, נותנים לי עוד להיכנס לבית המדרש, מי אני, מה אני מה אני בכלל? זה עבודה פנימית זה עבודה שאדם צריך לעבוד לעבוד עם עצמו בהתבודדות בינו לבין עצמו שבאמת כ"א יותר גדול ממני חצי שעה הסתובבתי מה מה הוא יותר גדול ממני בסוף הוא אומר בסוף פתאום עלה בליבי רעיון אם הייתי עושה כזה דבר וכך היו מבזים אותי בכל העיר וכך הייתי מתפרסם ה' ירחם בכלל לא הייתי בא לשום בית כנסת והייתי יושב יושב בבית אם הוא עוד יכול לבוא לבית כנסת וכמה שצוחקים עליו אז הוא כבר אז הוא ודאי וודאי הוא יותר גדול ממני. אז זה עבודה שלימה שאדם צריך לדעת הוא צריך (להרגיש כמו שרבנו אמר על מוהרנ"ת שהוא מרגיש עצמו חתיכת גוש בוץ). מה זה אשתיק בלאטע? זה יש אדם שזוכה להוולד עם זה, וגם הוא צריך לעבוד על זה, אם הוא לא יעבוד על זה, זה לא יעזור לו!.

"לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ"

"לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ", מִפֹּה לוֹמְדִים שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת עִם פֵּאוֹת, וְאוֹמֵר הַ"בֶּן אִישׁ חַי" לָלֶכֶת עִם פֵּאוֹת עָבוֹת. זֶה מַה שֶׁהִרְגִּיז אֶת הָמָן, כָּתוּב "מָרְדְּכַי מֻכְתָּר בְּנִמּוּסוֹ", אַז מַה הִרְגִּיז אוֹתוֹ? הַפֵּאוֹת, הֲכִי מַרְגִּיז, שֶׁהוּא עִם פֵּאוֹת! אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בָּאִים כָּל פַּעַם בַּגְּבוּלוֹת, גַּם בְּרוֹמָא וְגַם בְּיוֹהַנְסְבּוּרְג שָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ מַה הַפֵּאוֹת? אָמַרְנוּ זֶה רַדַארִים, עִם זֶה אֲנַחְנוּ יָשָׁר קוֹלְטִים אֶת כָּל הַתִּשְׁדוֹרֶת. אָדָם יוֹדֵעַ מַה לִלְמוֹד, כָּל זֶה בִּזְכוּת הַפֵּאוֹת, כִּי הָאָדָם צוֹמֵחַ מֵהַפֵּאוֹת, לֹא הַפֵּאוֹת מֵהַבֵּן אָדָם. כְּשֶׁאָדָם נִהְיָה בן שָׁלוֹשׁ אַז כְּבַר יֵּשׁ לוֹ זְכוּת לָגַעַת בַּפֵּאוֹת שֶׁל מַעֲלָה, "אֶעֱלֶה בְתָמָר".

כִּי בִּשְׁנַת אֶעֱלֶה בְתָמָ"ר הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת הַגְּאוּלָה כְּבַר, "אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו", בְתָמָר - תרמ"ב, זֶה הָיָה הַגְּאוּלָה מַמָּשׁ. אָז בָּנוּ אֶת כָּל הַמּוֹשָׁבוֹת, אֶת זִכְרוֹן, אֶת רִאשׁוֹן, אֶת מַטוּלָה, אֶת רֹאשׁ פִּנָּה, כְּפַר תָּבוֹר, יְסוֹד הַמַּעֲלָה, אֵיזֶה עֶשְׂרִים מוֹשָׁבוֹת בָּנוּ וְכֻלָּם הָיוּ שָׁם עִם פֵּאוֹת. וְהַפְּקִידִים שֶׁל הַבָּרוֹן כָּל פַּעַם גָּזְזוּ טִפָּה, תּוֹךְ שָׁנָה כְּבַר לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם, לָכֵן הַבָּרוֹן מֵת בֶּאֱמֶת, הוּא מֵת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה כִּי הוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִגְזְזוּ אֶת הַפֵּאוֹת.

כִּי הַיְּהוּדִי זֶה רַק הַפֵּאוֹת, בְּלִי פֵּאוֹת זֶה לֹא יְהוּדִי, אֵין לוֹ שׁוּם שַּׁיָּיכוּת לַיַּהֲדוּת, כָּל הָעֲבוֹדָה זֶה רַק לָלֶכֶת עִם פֵּאוֹת, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, עַכְשָׁיו זֶה פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים, "לֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ" הָיִינוּ אֵצֶל קְלוּגֶר שָׁאֲלָה שָׁם בַּעֲלַת הַבַּיִת, אֵיפֹה כָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לָלֶכֶת עִם פֵּאוֹת? כָּל הַגּוֹיִים שׁוֹאֲלִים כִּי הֵם רוֹצִים גַּם לְהִתְגַּיֵיר, לָכֵן לְפִי רַבִּי מֵאִיר אֶפְשָׁר לְקַדֵּשׁ גּוֹיָה, אַתָּה רוֹאֶה גּוֹיָה אַתָּה אוֹמֵר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶשֶׁת לִי, וּכְשֶׁתִּתְגַיֵיר אַז הִיא מְקוּדֶשֶׁת, וְגוֹי יָכוֹל לְקַדֵּשׁ יְהוּדִיָּה, "וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ".

"וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן"

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'", כִּי כְּבַר מִגִּיל 60 זֶה נִקְרָא שֵׂיבָה, לְשִׁשִּׁים כְּבַר צָרִיךְ לָקוּם, שִׁשִּׁים חָכְמָה, רַב יוֹסֵף עָשָׂה סְעוּדָה בְּגִיל שִׁישִׁים, כִּי אִם אַתָּה מֵת לִפְנֵי שִׁישִׁים זוֹ מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אָדָם שֶׁהוּא כְּבַר הִגִּיעַ לְגִיל שְׁמוֹנִים הוּא יָכוֹל לִחְיוֹת עַד 120, אִם הַגּוּף לֹא קֹרֵס לֹא יִהְיֶה קְרִיסַת מַעֲרָכוֹת.

השיעור עבר עריכה ואם נפלה טעות אין לתלותה ח"ו במורינו הרב שליט"א אלא בכותב "ואיתנו תלין משוגתנו". הציור באדיבות הצייר ר' יהושע ויסמן לרכישה: www.yehoshuawiseman.com

מערכת אתר שובו בנים מאחלת לכם הקוראים והעוקבים שבת שלום ומבורך!!!