"וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג א)

לכאורה מדובר בתיאור פשוט של רועה נאמן המחפש מרעה לצאנו. אך חכמינו רואים בכך מסע רוחני עמוק: מדוע אחר המדבר? כי משה רבנו לא הסתפק במדבר הרגיל, הוא חיפש את המקום הנידח והמרוחק ביותר, שם אין רגל אדם דורכת ואין קול מפריע. דווקא שם, בבדידות ובניתוק מהעולם הזה, יכול האדם להתקרב באמת אל בוראו, להשתחרר מאשליות החומר ולהבין שהמציאות הגשמית היא דמיון חולף.

המסר ברור – אם רוצים לגלות את "היהלום שבפנים", צריך להפסיק לצחצח את הקופסה ולהתחיל ללטש את הנשמה. אלה דברי קודשו של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א: מה זה אחר המדבר? מה זה "וילך אחר המדבר"? וכי משה הלך לחפש מרעה טוב ? מרעה יותר משובח? אומר רבי אברהם בן הרמב"ם -  משה הלך לחפש מדבר אחרי מדבר, הוא לא הסתפק בסתם מדבר, הוא חיפש מדבר כזה שרחוק מכל המדבריות, מדבר שאף אחד לא עובר שם, שום אדם לא עובר שם, שום רגל לא דורכת שם, שרק שם הוא יכל להגיע לשלמות שלו, להדבק בה' באמת, לדעת שאין עוד מלבדו, לדעת שאין לו שייכות לעולם הזה, אין לו שייכות לשום דבר, ולהגיע לביטול העליון.

אדם חייב להיות מופשט מכל גשמיות, לדעת שאין שום גשמיות, אין עולם בכלל, העולם הזה זה חלום, זה דמיון, אומר הזוהר הק' (שלח לך) – לעתיד לבוא לא ישאר שום זכר מן העולם הזה, שום דבר אפילו כחוט השערה, כלום! לא בתים, לא נכסים, לא בעיות, לא צרות, לא ישאר שום דבר מהעולם הזה, כל עוד שיש לאדם עוד זכרון מהעולם הזה אז הוא לא יכול לבוא לתיקון שלו, אלא רק אם מייסרים אותו ומזככים אותו, מהתאוות, מהדימיונות של העולם הזה, עד ששוכח את הכל, שלא יהיה לו שום זכר מהעולם הזה! אדם לא יכול להיכנס לעולם הבא אם יש לו איזה משהו מהגוף, איזה משהו מהעולם הזה. כי בעולם הבא אין בתים, אין אוכל, אין כלום, הכל אחרת לגמרי, הגוף נהפך לנשמה, שום נקודה לא תישאר מהעולם הזה.

מסופר על ר' שמשון מ"היער" – שהיה חסיד ברסלב שעבד את ה' בימים ובלילות בכוחות גדולים ובהתלהבות, שלפתע שבק חיים ונפטר, ובא בחלום לר' אברהם בערניו נכד רבינו וסיפר לו את כל סדר הסתלקותו "בא אלי ר' נתן ולקח אותי לרבינו הקדוש הרבי אמר לי – מי אומר שאתה חסיד ברסלב? היית באומן, עלית לציון, היה לך מסירות נפש? זה הכול נכון, אבל להיות חסיד ברסלב זה לא כל כך פשוט זה לא בא בקלות, יש לי פנקס בא נבדוק ברשימות, הרבי לקח את הפנקס ואמר...זה בסדר אתה רשום בפנקס שלי אתה חסיד ברסלב, אבל יש לך עדין ריח מהעולם הזה!" כל עוד שיש לאדם איזה נקודה מהעולם הזה איזה זיקה לעולם הזה, איזה ריח של גשמיות, של תאווה של העולם, הוא לא יכול להגיע למקום שלו בשמים "באו שני מלאכים לקחו אותי לנהר דינור – נהר של אש, והטבילו אותי... מה אומר גודל היסורים והכאבים שהיו בטבילה זו, היו לאין שיעור כלל וכלל, אין כאלה ייסורים בכל העולם, אולם גם גודל העונג שיש אחר הטבילה בו הוא לאין שיעור – אחר הטבילה חזר עימי ר' נתן לרבינו ז"ל נענה לי רבינו ואמר עדין מרגישים בך עולם הזה לך טבול שנית" אסור שיהיה פה שום אמונה בעולם הזה שום קשר לעולם שום שייכות לעולם, עד שאדם לא יוצא ממנו כל הריח של העולם כל הזוהמה של העולם הזה, לא יוכל להיכנס לעולם הבא "וחזר עימי ר' נתן לטבול שנית, כשחזרתי לרבינו, אמר לי רבינו: אכן נטהרת."

אנחנו רוצים חיים נצחיים, הגוף זה רק קופסא, הגוף הוא רק קופסא לנשמה, למה ה' ברא לנו גוף? זה רק כדי שהנשמה לא תעלה למעלה לפני הזמן שלה, הנשמה אין לה מה לעשות כאן בעולם הזה, היא תמיד רוצה לחזור למעלה לשרשה, אין לה קשר לעולם הזה – עוד פעם לאכול, עוד פעם לשתות זה כבר נמאס!. אדם חייב לאכול כי אחרת הנשמה תברח, ברגע שהוא לא יאכל הנשמה תסתלק ותחזור לשרשה. הנשמה לא רוצה להיות כאן! 120 שנה זה כבר השיא בשבילה אין לה כבר כח יותר היא כבר מבקשת ללכת מפה היא כבר רוצה ללכת מפה, עד 120 שנה היא עוד מחזיקה מעמד, אבל היא רק מחזיקה מעמד ע"י אוכל, לכן צריך תמיד לדאוג לצרכי הגוף. אבל באמת הגוף הוא רק קופסא לנשמה, כמו שיש יהלום בתוך קופסא ויש אחד שכל היום דואג לקופסא, משפץ את הקופסא –

אתה מצחצח את הקופסא כל היום, דואג לה, יש בפנים יהלום, העיקר זה היהלום! העיקר זה הנשמה! תשפץ את היהלום! תלטש את היהלום!, אתה דבר אלוקי, מה אתה מלטש את הקופסא?! בשביל שיהיה לה ברק? אתה כל היום מלטש אותה, בסוף גם ברק לא יהיה  לה מרוב הליטושים, כי לא ישאר שום דבר מהגוף הזה מהקופסא הזאת. הקופסא הזאת מכסה משהו, יש יהלום בפנים! תחפש את היהלום. לכל אדם יש שני דרכים כמו שכתוב - "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע"..."ובחרת בחיים" וכי צריכים להגיד לאדם לא לבחור במוות?

כתוב "חיים..וטוב..מוות ורע" מי טיפש ובוחר ברע? מי בוחר במוות? אלא סימן שפה בעולם הזה הכל מבולבל הכל הפוך המוות נדמה לחיים, הגשמייות התאוות נדמה לאדם לחיים טובים, והחיים – התורה והקדושה נדמים למוות ולכן התורה אומרת תהיה זהיר! יכול להיות שמה שאתה חושב שזה חיים – זה בעתם מוות, תזהר! אתה יכול למות "ובחרת בחיים" תבחר בתורה, בקדושה, בטהרה.

לכל אחד ואחד יש מלחמות ארוכות ארוכות, היו כל כך הרבה שנכנסו לקדושה ולעבודת ה', והיו הרבה שלא יכלו להתמודד עם הנסיונות, לא יכלו להחזיק מעמד. ברגע שבאות המחשבות הרעות, התאוות אדם פשוט שנשבר, הוא אומר אולי המלחמה הזאת זה לא בשבילי, מה יש לך דרך אחרת ?! "ובחרת בחיים" יש טוב ויש רע... אין אמצע אין כזה דבר זה לא בשבילי, אם אתה לא בוחר בחיים אתה בוחר במוות! אתה יכול להדרדר אתה יכול לעזוב את התורה להכשל בראיות אסורות וכו' לכן אתה חייב לבחור בחיים.

כי באמת אם אדם ירצה להתקרב לה' אם רק ירצה, אז אין דבר העומד בפני הרצון, אין דבר שיעמוד בפני הרצון האלוקי, מה שאדם ירצה הוא ישיג כמו שמביא ר' נתן בליקוטי הלכות – שאנשים שרצו להתעשר היו נוסעים למכרות יהלומים נוסעים למרחקים בתוך ג'ונגלים בתוך אינדיאנים בתוך מדבריות, ורוב האנשים היו נהרגים בדרכים, הם נסעו במסירות נפש בשביל להרוויח איזה קילו זהב, קילו יהלומים. אז בשביל הקב"ה בשביל הקדושה אדם לא יעשה מסירות נפש? שילמד מהסיטרא אחרא איך אנשים מתאמצים בסיטרא אחרא, אנשים באוניברסיטאות יושבים בלילות, לומדים כל הלילה לא יישנים בשביל כמה דברים של הבל, של עולם חולף, אז אנחנו בשביל הקדושה, לא נלמד תורה? לא נתאמץ?