לפניכם השיעור היומי המלא כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום שלישי ליל כ"ה בתמוז פרשת מטות־מסעי:

"אז הפרשה מסיימת במחלה נועה חגלה תרצה ומלכה, חמש בנות צלפחד. שמחלה זה כנגד רישא דלא איתידע פסוק לפני הסוף, שהיא זכתה לרישא דלא איתידע, ה' מחל לה על כל העוונות, הכל נהפך לזכויות. אחרי זה תרצה זה כנגד טלא דבדולחא, ואחרי תרצה באה נועה זה כנגד קרומא דאוירא, ואחרי זה באה חגלה שהיא כנגד עמר נקא, סוד עמרם – אבא של משה. שהוא השערות של אדם קדמון, ואחרי זה מלכה שהיא זכתה להיות עין הבדולח כנגד עין הבדולח. זה "וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" זה מלכה שזכתה למלוך על כל האיברים שלה. כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, זכתה להיות מלכה. מלכה זה מלכה שמולכת על כל האיברים ולא עושה מה שבא לה, היא עושה מה שהתורה כותבת, מה שהתורה מכתיבה לנו, מה שמותר מה שאסור, ולכן הנשים לא התבלבלו משום דבר. כי ה' נתן לאשה איי־קיו פי מיליון מאשר לאיש, נתן לה בינה יתירה. "ויבן" כתוב בנות צלפחד כתוב בפרח שושנה למה כתוב "בנות" ולא "נשות" צלפחד, שיהיה כתוב מילה אחרת. בנות שהאשה יש לה בינה יתירה, יש לה הבנה יותר מהאיש, היא מבינה כל דבר לעומק יותר מהאיש, ולכן שום אשה לא חטאה בעגל, שום אשה לא התפתתה לעגל. אפילו שהגברים הסבירו שזה מעשה מרכבה שור במרכבה, וזה מלאך מיכאל או גבריאל, כל אחד הסביר לאשתו, כל מיני פירושים. כל אשה אמרה שמענו "לא תעשה לך פסל וכל תמונה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל השמים מתחת לארץ" זה לא משנה מרכבה לא מרכבה, זה בשמים ממעל, זה גם בשמים אסור. אבל רק הנשים הבינו, הגברים לא הבינו, כי לגבר אין את השכל שיש לאשה. האשה בכל דבר מבינה יותר מהבעל, הבעל הוא לומד גמרא, אבל הוא צריך ללמוד כל יום עם אשתו את הסיפורים, חרדל ודבורים. אם יש לאדם מאה שדות של חרדל, מאה דונם. דונם זה מילה טורקית – זה שלושים ושתיים על שלושים ושתיים. שזה אלף עשרים וארבע. כי אמרנו שצריכים ללמוד כולם יהושע ושופטים ושמואל. כל בת צריכה ללמוד פרק אחד מהשלושה ספרים, כל אחד – כל בת בלי יוצא מהכלל, עם הרש"י, רש"י תגיע... זה יש חמישים וחמש פרקים בשמואל. כי הנוצרים חילקו את זה לשתיים וזה באמת בתורה זה לא מחולק, זה היה הכל ספר אחד. עד שבאו הנוצרים וחילקו את הכל לשתיים, את המלכים לשתיים, אבל האנשים לא שמו לב שזה הנוצרים עשו, ועכשיו כבר אי אפשר לבטל את זה. ויש לנו שלושים ואחד פרקים בשמואל א', ועוד עשרים וארבע פרקים בשמואל ב', וכ"ד פסוק ג', שם כתוב "כהם וכהם" שיואב אומר – יואב בזכות שהיה מחלק פחיות, וקרטיבים וארטיקים לכל התינוקות בירושלים, לא היה תינוק שלא קיבל ארטיק או קרטיב או פחית או שלושה ביחד, אז ה' נתן לו כח לברך את עם ישראל פי אלף מיליארד טריליון, כי אנחנו עושים שְׁתַּיִם אַרְבַּע שְׁמוֹנֶה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה, מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ, חָמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁתֵּיִם עֶשְׂרֵה, אֶלֶף עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. תוך שניה הגענו לאלף, תוך שתי שניות מגיעים למיליון תוך שלוש שניות מגיעים למיליארד, ארבע שניות מגיעים לאלף מיליארד, חמישים שניות מגיעים למיליון מיליארד, בשישים מגיעים כבר לטריליון – מיליארד כפול מיליארד שמונה עשרה אפסים, כל שישים זה עוד שמונה עשרה. אחרי זה בשבעים מגיעים לאלף טריליון, בשמונים מגיעים למיליון טריליון, בתשעים מגיעים למיליארד טריליון, במאה שזה כבר שלושים אפסים, מגיעים לאלף מיליארד טריליון. מאה ועשר מגיעים למיליון מיליארד טריליון, ואחרי במאה עשרים מגיעים למיליארד מיליארד טריליון, זה פעמיים טריליון, זה שלושים ושש אפסים, ואחרי זה ממשיכים הלאה אחרי מאה עשרים למאה שלושים, אז מגיעים לאלף טריליון טריליון, אחרי זה במאה ארבעים מגיעים למיליון טריליון טריליון, מאה חמישים זה מיליארד טריליון טריליון, מאה שישים זה אלף מיליארד טריליון טריליון, מאה שבעים זה מיליון מיליארד טריליון טריליון, ומאה שמונים מגיעים למיליארד מיליארד טריליון טריליון, מגיעים לשלוש פעמים טריליון חמישים וארבע אפסים, אז עכשיו אנחנו מגיעים למאה תשעים זה חמישים ושבע אפסים, במאתיים מגיעים לשישים אפסים במאה היינו שלושים, ובמאתיים מגיעים כבר לשישים, מאתיים ועשר שישים ושלוש, מאתיים עשרים שישים ושש, מאתיים שלושים שישים ותשע, כד של רבקה, עשר פעמים כד כתוב בתורה תשע פעמים. היה כתוב עשר פעמים, אז היא הייתה מכניעה את עשו לגמרי, לא היה עמלק, לא היה חמאס לא היה חיזבאללה. חיזבאללה פירושו מפלגת האל. אללה, וחזב זה מפלגה. זה כמו שיש מפלגת הבעת', זה מפלגת האל. עכשיו הם אמרו שהם יזרקו כאן אלף טילים אם יפציצו להם משהו הכי קטן, הם יזרקו פה אלף טילים, כמובן ששום טיל לא יגיע, אבל זה מה שהם אמרו. אז הרי הם זרקו שלוש מאות, זה היה במוצאי שבת – לפני פסח. הם זרקו שלוש מאות אז שום טיל לא הגיע, רק לנבטים הגיע טיל אחד פוצץ שם מטוס הרקולס של אמריקאים, אבל זה רק עשה נזק. על כל פנים אנחנו הולכים בשם ה' השכפצי"ם שלנו זה הציצית לא צריכים שכפצי"ם, יש לנו את הציצית שום שכפ"ץ לא עוזר מול טיל, רק הציצית מגינה עלינו. הגבר מוציא את האשה בציצית בתפילין, כי התפילין של יד זה כנגד הראש של האשה, שהיא כנגד היד. ואחרי זה יש קשר של תפילין זה לאה, קשר של ראש – ד'. ואחרי זה יש תפילין של ראש – זעיר אנפין. שזה זכתה מחלה. כי האשה היא תמיד זוכה יותר מהאיש, "אשת חיל עטרת בעלה" האשה מובטח לה גן עדן, היא לא צריכה שום דבר. לאשה אין שום דין, הדין יש רק לאיש, ההוא מתבלבל מהעגל, הוא מתבלבל מכל דבר. כתוב "עז כנמר" האשה יש לה עזות "עז כנמר" היא לא מפחדת מאף אחד, עושה מה שצריך. היא סרגל, ה' ברא אותה סרגל, עם איי־קיו פי מיליון מאשר לאיש. צריכה לדעת את כל החשבונות איך עושים עיגול ורוחב, אם יש רוחב, אז עושים פי שלוש. אם הרוחב הוא עשר אז זה שלושים, אם הרוחב זה עשרים זה שישים, רוחב שלושים זה תשעים. אבל באמת זה לא, [אלא] שלוש נקודה ארבע עשרה, אם רוצים לדייק – נקודה ארבע עשרה. אחרי זה עשרים ושמונה, חמישים וחמש. אז אם עושים שתיים נקודה ארבע עשרה כפול, אם זה עשר זה שלושים ואחד נקודה ארבע עשרה, עשרים - שישים ושתיים נקודה שמונה, שלושים - תשעים וארבע נקודה שתיים. ואם אנחנו ארבעים זה מאה עשרים וארבע נקודה שש. תמיד מכפילים בשלוש ארבע עשרה, זה כל אשה צריכה לדעת את זה כבר בגיל שלוש עשרה. צריכה בגיל שלוש עשרה יש איי־קיו יותר מיליון מבן גילה. הבן הוא מסתובב ברחובות, לא יודע מה נעשה איתו, והאשה כבר יושבת ולומדת וממוקדת ומחושבת ומדויקת, והבן הוא מפוזר, הוא לא יודע מה קורה איתו בכלל, למה הוא שייך. ברוך ה' שיש מי שמציל את הבנים גם כן. אבל הבת היא תמיד יושבת בית, היא תמיד יותר ממוקדת יותר מיושבת בדעתה מהאיש, מהילד. ולכן מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה בזכותם נוסעים לארץ ישראל. כי מחלה זה רישא דלא איתידע, ותרצה זה כנגד קרומא דאוירא, ונועה כנגד טלא דבדולחא, ואחרי זה חגלה זה עין הבדולח, שעל זה אנחנו אומרים "וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם" שהבדולח זה חגלה זכתה לעין הבדולח. ואחרי זה באה מלכה שהיא זוכה יותר מכולם, שהיא זוכה למלוך על כל העולם כמו אסתר שמלכה על מאה עשרים עשרים ושבע מדינות. כי זה היה הויכוח בין ושתי ואחשוורוש, אחשוורוש היה הוא היה הבן של דריוש, אבל ושתי הייתה הבת של בלשצאר שהוא השתכר באותו לילה הוא שתה אלף חביות, ואז הוא ראה את השירותים ומסכן הוא נתקע שם חצי שעה, הוא שתה אלף בקבוקים והוא לא יכל לחזור הוא התבלבל בדרך. הוא היה כבר מטושטש לגמרי, הוא לא ראה את הדרך. הוא הגיע לכניסה הראשית שם עמדו כורש ודריוש, הוא אמר אני המלך תנו לי להכנס. הם אמרו המלך אמר אפילו אם המלך יבוא לפוצץ לו את הראש, וזה נגד האג ונגד הפרקליטות. שהיום אחד אמר איזה מילה לנוח'בה אחד למחבל אחד לרוצח אחד, רק אמר לו איזה מילה אז כבר יש לו מאסר עולם, ואולי עשר מאסר עולם. אז כמובן שדריוש קיבל מאסר עולם, שהוא זרק לו מנורה בראש, מסכן, מסכן בלשצר, אבא של ושתי. ואז [כורש ו]דריוש תפסו את השלטון, הם היו השומרי ראש. הם אמרו לכל הפרסים... הפרסים היו המלצרים, ואדונים היו הכשדים, אז הם אמרו לכולם להתמרד, הכל היה באמצע הסעודה. ושתי לא הבינה היא חשבה שכולם השתכרו היא הייתה ילדה בת שתים עשרה, היא לא קלטה מה קורה. היא רצה מהר לראות מה קורה עם אבא שלה, חשבה שהוא יושב על כסא המלכות, זה כבר היה דריוש, הוא לבש בגדי ארגמן של בלשצאר ואת הכתר של בלשצאר והוא כיסה אותה עם הגלימה שלו. ילדה בת שתים עשרה, ואחרי זה הוא חיתן אותה עם אחשוורוש שהיה רוחץ הסוסים של בלשצאר, וכל הזמן הייתה מעליבה אותו, מסכן אחשוורוש, מי אתה בכלל, רוחץ הסוסים, מה אתה...? מה היית כרוז, סתם היית מנקה ארובות, כמו באירופה כל היתומים מנקי ארובות. שחורים מפיח – כושים. אתה איזה מנקה ארובות, רוחץ סוסים כל היום. והוא לא סלח לה, אמר בוא נעשה משתה, עשו משתה מאה שמונים יום, הוא אמר נראה מי יתלה את מי אני יתלה אותך או את תתלי אותי, כך הוא אמר לה. כמו בלשצאר תלו אותו בסוף המשתה, ואז אחשוורוש וושתי באמת כתוב שנבוכדנצר עשה ארבע פסיעות, כשהיה בלאדן בן בלאדן הוא ראה שהשמש זזה אחורה הוא חשב שהיא זזה קדימה, חשב שזה שבע בבוקר, הוא חשב שהוא ישן כל הלילה. אולי הוא ישן עם פוטין וטראמפ, הוא אמר מה קורה כאן. ואז הוא נרדם הוא אמר מה איך נרדמתי עד הבוקר, אז אמרו לו, לא זה היהודים, יש אצל היהודים מלך קוראים לו חזקיה הוא הזיז את השמש אחורה, כמו מתושלח הזיז את השמש ממערב למזרח, שבע ימים. אז מה קורה כאן עכשיו, מי מזיז, טוב אז הוא שלח לו מתנות, אז הוא כתב מכתב תודה, אז הוא כתב מכתב בלאדן בן בלאדן כתב מכתב למלך חזקיהו, מכתב לירושלים, מכתב לאלוקי ישראל – לאלוקי חזקיה. אז הנץ אמר לו לא ככה סליחה, רץ שלושה פסיעות, הוא אומר ארבע פסיעות. ושתי טענה שהוא רץ ארבע פסיעות. יש שתי נוסחאות, בסנהדרין כתוב ארבע פסיעות בהגהה, בירושלמי כתוב שלוש פסיעות. ואז הוא רץ שלוש פסיעות לכן הוא זכה לשלוש דורות מלכות, על כל פסיעה אז דור שלם של מלכות ארבעים וחמש שנה הוא מלך, עשרים ושלוש מלך אוויל מרודך. קרא לו אוויל – לבן שלו. כי כשהוא נהיה בהמה אז הוא מלך שבע שנים, אוויל הטיפש הזה אני לא יתן לו את המלכות שלי. שם אותו בצינוק עשרים ושלוש שנה. וככה הוא מלך עשרים ושלוש שנה אוויל מרודך. ועוד שנתיים מלך בלשצאר ויום. ביחד זה שבעים שנה, ולכן ושתי מלכה על מאה עשרים ושבע מדינה, האמת זה לא ושתי זה אסתר. כתוב בזכות מה זכתה אסתר למלכות בזכות שרה, שכל שניה היא עבדה את ה'. כל שניה, לכן על כל שניה שבת דבקה בה' אומרת תהלים אומרת פרק בתנ"ך, יהושע שופטים שמואל, על כל שניה היא כובשת מדינה, אז שרה כבשה את כל המאה עשרים ושבע מדינות. בזכות מה אסתר זכתה למלוך על מאה עשרים ושבע? בזכות שרה, שכל שניה היא כבשה עוד מדינה. כל שניה שבת חושבת על ה', אומרת פרק בתהלים, ברכת המזון בכוונה, היא כובשת עוד מדינה. כל אות כובשת מדינה. אז שרה כבשה עוד מדינה ועוד מדינה, עד שכבשה את כל העולם, ואסתר מלכה על כל העולם. ושתי לא ידעה בזכות מי זה, זה היה בזכות אסתר, שזה היה הזכות שלה בזכות אסתר המלכה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!"‏.