ביום שני ליל ט"ז כסלו פרשת וישלח התקיים שיעור במעונו של מורינו הרב שליט"א לבחורי ישיבה ספרדית בירושלים. לפניכם תקציר ממהלך השיעור:

נעסוק במכירת יוסף, עיקר מחלוקת האחים ויוסף היה על האחים בני השפחות וכן על כך שרצה יוסף לקחת את המלכות כפי שסיפר בחלומות. ופסקו לו דין מיתה ומכרוהו. רק אחרי 22 שנה הבינו שעשו טעות, אך לא התחרטו על המכירה עצמה רק אמרו "אשמים אנחנו" על "בהתחננו אלינו" שהיינו צריכים לעשות את המכירה, אבל עם רחמים. ויוסף 22 שנה נמצא בלי אבא בלי אחים, בערוות הארץ עם הניסיונות הכי נוראים שיש בלי שום חיזוק. ובסוף אחר פטירת יעקב, כשיוסף הפסיק לאכול עמם, אזי היו בטוחים שכעת שיעקב נפטר יתנקם בהם, אך יוסף רק מנחם אותם. ועל מכירת יוסף אין כפרה. כי כתוב ששרו של מצרים עומד ביד שמאל עם האיל של עקידת יצחק ומקטרג שאברהם לא הקריב את יצחק, ובאמת יצחק התעבר באיל. וביד ימין את שעיר העיזים שאותו שחטו בכדי לטבול את כתונת הפסים של יוסף בדם. ומקטרג שלא יקרע הים - על עם ישראל שמכרו את אחיהם מה שבמצרים לא היה. לכן בחנוה קוראים את פרשיות יוסף, ובויגש קוראים "אני יוסף" שפעם ב־17 שנה יוצא עשרה בטבת - הילולת מוהרנ"ת בערב שבת ויגש. שאז מגלים מי יוסף האמיתי. והאחים לא הבינו מדוע יוסף חושב שגנבו את הגביע הרי הביאו לו ממון רב, ויוסף הסביר להם שע"י הגביע "נחש ינחש" והם גנבו את הגביע בכדי לגלות את 'האח האובד' שלהם במצרים ויחטפו אותו כמו שחטפו את דינה. כי הרמב"ן שואל מדוע יעקב כועס על שמעון ולוי, הרי שחררו את בתו. ובאמת החידושי הרי"ם כותב שזו הייתה דרשת הבר מצווה של שמעון ולוי, ששמעון ולוי סברו כהרמב"ם שמפני שבני העיר לא מיחו על כן נתחייבו כולם מיתה, והרמב"ן סובר שהיות והתבטלו ליעקב וקבלו ע"ע מצוות, על כן לא היה להרגם. וכיוצא בכך נחלקו האחים ויוסף בדין בני בלהה וזלפה האם דינם כבני שפחות וניתן למכרם וממילא גם לא נוטלים חלק בירושה. ובפרט שלבן התנה עם יעקב שלא ישחרר את בלהה וזלפה. אך יעקב גיירם. ויסוד המחלוקת הוא בגיטין בדעות ר"מ ורבנן שלר"מ שטר קידושין נחשב כשטר שחרור וכך סבר יוסף, ואילו רבנן סוברים כי צריך שטר שחרור מלבד שטר הקידושין. ובאמת האחים הגיעו לדותן בכדי למכור את בני בלהה וזלפה ויוסף הפריע להם בכך. וההוכחה של האחים שלא היה קידושין כי יעקב סבר שדינם כבני נח ולא היה חייב קידושין מלפני ביאה וא"כ אז אין חזקתם כשרות,  כי לא שחררם וחזקתם נשארת כעבדים וניתן למכרם. והתירוץ לקושיא מדוע פסקו האחים דין מיתה ליוסף הוא מפני שהאחים סברו שניתן לאכול עוף מן החי כשיטת הרדב"ז ברמב"ם, ומה שאסור זה רק בשר. ואילו יוסף סבר כמובא בשיטת הכרתי ופלתי בדעת הרמב"ם שאסור לאכול בכלל אבר מן החי והאחים דינם כבני נוח שנהרגים על כך. וממילא האחים הבינו שיוסף רוצה להרגם ויש לו דין רודף ומשם פסקו לו דין מיתה.