מהו סוד חנוכה וכיצד הוא קשור אל חנה הנביאה? מדוע אלכנסדר מוקדון השתחווה לשמעון הצדיק וכיצד זה קשור לשמירת הברית? ואיך יכול להיות שהשמש יותר גבוה מכל הנרות?

לפניכם שיעור מרתק על ימי החנוכה מהגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א:

האורח של חנוכה

כתוב בכוונות האר"י, ש'חנוכה' זה אותיות 'חנה כ"ו'. חנה היא זו שהתחילה להוריד את האור של חנוכה לעולם. חנוכה עם ו' באמצע זה חנה כ"ו = 'דם אדם', שבחנוכה מתחלף כל הדם מהאדם.

מסביר ר' נתן בהלכות מתנה (ה' ס"א): מה הפירוש שחנוכה זה חנה כ"ו? כ"ו זה הוי"ה. מה הפירוש חנה הוי"ה? אלא, שחנה היא התחילה להוריד את האור של חנוכה לעולם, כי חנה ראתה מה שיהיה עד סוף הדורות. (ולכן אמרה בתפילתה:) "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל" - זה הולך על חנוכה. 'קשת גבורים חתים' זה היוונים, המקדונים, 'ונכשלים אזרו חיל' זה 'גיבורים ביד חלשים'. הנכשלים שהלכו בלי כוח, רק לשם שמים – הם עשו חיל.

"ותתפלל חנה"

כל זה חנה כוללת בתפילתה. "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ". שבעים אומרת הגמרא בט"ו עמוד ב' במגילה, זה ה70 בנים של המן, שחוץ מהעשרה שנתלו עוד 70 בנים נהפכו לקבצנים. כל זה התנבאה חנה בתפילתה. שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו.

אנחנו חוזרים לפסוק "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל", הקשת של הסטרא-אחרא, של הגיבורים, של המקדונים. כמו שכתוב בתרגום, שהיא התנבאה על מלכות מוקדון, כי אלכסנדר היה ממוקדון. הוא כבש את כל יוון, ואחרי זה את פרס, ואחרי זה את כל העולם ואת ארץ ישראל, עד שהוא ראה את דמות שמעון הצדיק (יומא דף סט ע"א).

דמות הצדיק מנצחת

כי הצדיק - הדמות שלו הולכת לפני כל המלכים. לפני כל המלכים הולכת דמות הצדיק, והוא כרע לה ברך, סגד, השתחווה בפישוט ידים ורגלים. וכל השרים נבהלו. כי (בתחילה) הוא אמר להם: "עכשיו הולכים להחריב את ארץ ישראל, הולכים להחריב את בית המקדש, הולכים לעקור את שם ישראל מן העולם". כולם שמחו וצהלו, והייתה שמחה וצהלה בכל המחנה. "ותעבור הרינה במחנה". כל המחנה הולך לכיוון ירושלים עד שהגיעו לאנטיפטריס. כשהגיעו לאנטיפטריס פתאום רואים את שמעון הצדיק. המלך נפל מהמרכבה מלוא קומתו, בפישוט ידיים ורגליים- - -

כמו שאנטונינוס כרע ברך לרבי יהודה הנשיא ואמר (עבודה זרה י ע"ב): "מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא!" אני רוצה שתנסה לדרוך עלי. אומר [לו רבי יהודה הנשיא]: "אתה מוֹלך על כל העולם, אתה הקיסר של כל העולם. איך אני יכול להעז לדרוך על הקיסר של כל העולם?!" ואז אנטונינוס השתחווה לפני רבי בפישוט ידים ורגלים ואמר: "רבי, מי יתנני להיות מצע תחתיך בעולם הבא!"

כוח שמירת הברית

כשאדם הוא צדיק, כשאדם הוא שומר ברית, לא מרים ידיים מתחת לאבנטו, (כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת דף קיח ע"ב שכך שהיתה הנהגתו של רבי יהודה הנשיא), אז כל מלכי העולם באים ממילא להשתחוות לו. כי כתוב "והריחו ביראת ה'". הריח זה קדושת הברית, הריח הטוב שיש לבן אדם זה קדושת הברית, שאם הוא לא רואה שום אשה הוא זוכה שעל ידי זה "והריחו ביראת ה' ", שכל המלכים יבואו וישתחוו לפניו, יכרעו לפניו ברך. כמו אלכסנדר מוקדון שנפל לפני שמעון הצדיק מלוא קומתו בפישוט ידיים ורגליים, כמו אנטונינוס קיסר שנפל לפני רבי יהודה הנשיא. כל יום היה בא אליו, מבשל לו את האוכל, רוחץ לו את החדר, ואחרי זה היה משתחווה ואומר: 'רבי כשאתה עולה למיטה תדרוך עלי! אני רוצה להיות הדוֹם רגליך, ועפר תחת כפות רגליך לעולם הבא'.

הנשמה הראשונה

וכל זה ראתה חנה בנבואתה. היא ראתה איך קשת הגיבורים, איך אלכסנדר מוקדון משתחווה לשמעון הצדיק. "אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלוקינו". כי לפני הצדיק כל העולם משתחווים. כל העולם משתחווים לפני הצדיק בין ביודעים ובין בלא יודעים, כי הוא הרוח חיים של כל העולם, הוא הרוח חיים, הנשמה הראשונה שנבראה לפני כל הבריאה כולה - זה נשמת הצדיק.

וזה שכתוב קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל. אומר התרגום: על מי חנה מתנבאת? על מלכות יוון. מתי חנה הייתה? חנה הייתה אלף שנה לפני מלכות יוון! כאלף שנה לפני מלכות יוון חנה מתנבאת על מלכות יוון ואמרת: אני רואה איך שכל הקשתות נשברים מול החשמונאים. "קשתות דגיבורי מקדוֹנאי יתברין ודבית חשמונאי דהוו חלשין יתעבדן להון ניסין וגבוראן" - ובית החשמונאים שהם חלשים [יעשו להם ניסים וגבורות].

י"ג מדות של רחמים

כי הם היו בסך הכל חמשה. רש"י אומר שתים-עשרה, וכך יש מדרש שאומר שתים-עשרה. אנחנו יודעים על חמישה, אולי אלו היו החמישה המפורסמים, הגיבורים, אבל רש"י מביא שתים-עשרה, וכך מובא בספר 'בית המדרש' שהיו שתים-עשרה. כנראה הם (החמישה) היו המובילים, הם היו הגיבורים, או שהאחרים היו יותר צדיקים, נחבאים אל הכלים. ומתתיהו שהוא היה הכהן הגדול עם השתים-עשרה בנים, זה יוצא בדיוק כנגד שלוש-עשרה מידות, שלוש-עשרה מידות של רחמים שצריכים לכוון בהדלקת נר חנוכה, א־ל רחום וחנון וכו'.

כל פעם שמדליקים נר חנוכה צריכים לכוון עוד מידה ועוד מידה, עד שנבוא למידה השמינית. אחרי "א־ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר". ביום השמיני כבר מגיעים לנוצר. יום השביעי זה אמת, אז נגיע למידת אמת ואחרי זה נגיע לנוצר, לרצון. שואל ר' נתן: מה עם שאר המידות? [אלא], כשמגיעים למידה השמינית שנקראת 'רצון' = 'נוצר' חסד לאלפים – אז כל הנרות נדלקים, בכל העולם כולו נדלקים כל הנרות, כל השלוש-עשרה מידות נשלמים ביום השמיני, "קל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה".

פנימיות הטוב של יהודי

ואז נמחלים כל העוונות. ביום השמיני של חנוכה זה ה'חותם בתוך חותם', נמחלים כל העוונות, כי [מתקיים] "והייתם לי סגולה מכל העמים". כי כל העוונות של עם ישראל הם רק מהשפה ולחוץ, הם לא נכנסים לפנימיות של שום יהודי. היהודי הכי רשע אומר: "שלא עשני גוי", היהודי הכי רשע – הבנים שלו כבר ילמדו בישיבות. כמו שרואים בדור שלנו, מגיעים יהודים שלא ידעו צורת אות בכלל, לא ידעו שיש תורה בעולם. כל אחד נושא בתוכו את הגנים של אבותיו ואבות אבותיו, שכולם היו יהודים קדושים. כל הסבים היו יהודים קדושים שלא פתחו את העיניים בחיים שלהם. אין אדם שאין לו סבא שלא ראה שלא ראה את אליהו הנביא. כל אחד יכול לשמוע מאבותיו, מסבותיו על סבא שלפני מאה שנה מאה חמישים שנה - שהיה לו גילוי אליהו.

וזה מה שמביא את כולם לחזור בתשובה, כי כל אחד כשמגיע חנוכה יכול לראות את אליהו הנביא. כי בחנוכה הרב'ה נכנס לנשמה של כל אחד ואחד, כשאנחנו אומרים: 'בזכות רבי נחמן' אז רבינו נכנס לנשמה של כל אחד ואחד!

נשמת רבינו מתגלית

כשמגיע חנוכה, מיד איך שמדליקים את הנר ואומרים מקודם: 'הריני מקשר את עצמי לרבנו נחמן בן שמחה בן פייגא', מתקשרים לצדיק האמת שהוא הראש לכל הבריאה, הוא ה'בראשית' = 'ראש בית', מיד הוא נכנס לנשמה של כל אחד ואחד.

הרב'ה מספר סיפור (בחיי מוהר"ן אות פ"ה), איך שאחרי הדלקת הנר פתאום נפתחת הדלת ומישהו נכנס. זה היה אליהו הנביא, כמו בליל הסדר - פותחים את הדלת כדי שיכנס אליהו הנביא.

וזה מה שקורה בכל יום שמדליקים את הנר - נכנס הצדיק האמת, נכנס אליהו הנביא. "פתאום נכנס אורח". מי זה האורח? לפעמים אדם מגרש את אליהו הנביא, בא לו איזה עני, דופק בדלת, אומר: "לא, אין לי זמן עכשיו" וזה (בדיוק) היה אליהו הנביא. וזה שרבינו מספר לנו מה קורה ברגע שמדליקים את הנר: פתאום נכנס אורח.

לא לגרש את האורח!

נכנס האורח והבעל הבית לא מגרש אותו. והוא יושב לידו, מדבר אתו, מספר לו את הצרות שלו. האורח אומר לו: ממה אתה מתפרנס? אומר: 'אני מתפרנס מן העולם'. הם סחים, מסיחים, ופתאום הבעל הבית מתחיל להרגיש כאלה געגועים, פתאום מרגיש שמשהו נכנס לו לתוך הלב, הוא לא הרגיש כאלה געגועים בחיים שלו, מרגיש איזה געגועים! איזה כיסופים! איזה התעוררות! איזה געגועים לה'! געגועים לאורח הזה, מתחיל לאהוב אותו. הוא לא יודע מה קורה כאן, בסך הכל איזה אחד נכנס לו כאן אחרי הדלקת הנר; מי הוא? מה הוא? אבל הגעגועים הולכים וגוברים, הולכים וגוברים. הוא מתחיל שהוא כבר לא יכול להתאפק. הוא אומר: 'אולי תלמד אותי משהו?' הוא מתחיל להרגיש שכנראה האורח הזה זה לא סתם. אולי תלמד אותי משהו?!

רבינו מסביר כאן: כשמגיע חנוכה נכנס לך אורח לתוך הבית, רק תצא מהתאוות שלך, תצא מהפגמי ברית, מהפגמי עיניים. בא אורח - אל תגרש אותו, ואז האורח נכנס לך בתוך הלב! בתוך הלב!

הסוד של חנה ואלקנה

(אצל חנה יש עוד פסוק). כתוב "ועלה האיש ההוא מעירו ימים ימימה". אומר האר"י הקדוש בפרי עץ חיים, "ועלה האיש" - מגיע חנוכה אז יש עליה לכל העולמות. אלקנה וחנה עולים, חנה עולה לבינה, בינה של שם ס"ג. חנה גימטריא ס"ג, אלקנה עולה לאבא, אבא זה י' ק' ו' ק'.

י' ק' ו' ק' במילוי זה ע"ב, אבל אם כותבים באחוריים י' זה 20 י' י' ה' 35 יחד זה 55, י' ה' ו' זה עוד 57, 55 ועוד 57 זה 112, ובסוף יש י' ק' ו' ק' מלא, עוד ע"ב אחד. 112 ועוד 72 זה קפ"ד. קפ"ד זה הגימטריא של אלקנה. אלקנה בלי א' 185 קפ"ה, וי' ק' ו' ק' באחוריים זה בדיוק קפ"ד. אלקנה הוא השם קפ"ד (עם הכולל), הוא השם של אבא, הוא עולה מעלה מעלה, הוא מתאחד עם חנה שזה הס"ג, ואז מתחילים לקבל כאלה חידושים, כאלה חידושי תורה. ואז הבעל הבית משתוקק.

השמש מעל כולם

כי בכל חנוכה, עם כל הדלקת הנר עולים יותר גבוה. כי ה'שַּׁמָּשׁ', אומר הקב הישר, הוא בחינת 'אבא', "שרפים עומדים ממעל לו". השמש הוא יותר גבוה. זה הצדיק, הצדיק בחינת אבא שממנו יוצאת הבינה, ואחרי זה כל השבעה ספירות יוצאות מהבינה. וזה הסוד של תפילת חנה "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה". מי זאת העקרה שילדה שבעה? העקרה הזאת זה אימא עילאה, זה חנה.

העקרה הזאת היא חנה שהיא זוכה ללדת את כל השבעה ספירות. כי מי שזוכה לבחינה של חנה, של אימא עילאה, הוא זוכה לכל השבעה ספירות: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. חנה היא ממשיכה לעולם את כל השבעה ספירות וזה עד עקרה ילדה שבעה עד עקרה ילדה שבעה.

(מתוך שיעור יום ג' פרשת מקץ כ"ו כסלו תשס"ט. השיעורים עברו עריכה במקצת, ואם טעינו או לא עמדנו על המכוון - איתנו תלין משוגתינו, ולא לתלות ח"ו דבר שאינו ראוי במורינו הרב שליט"א)