מדוע כל שנה יוצא הילולת מוהרנ"ת בפרשת ויחי? מה הסוד שנקרא יארצייט של צדיק בשם 'הילולא'? כיצד על ידי שלא יושבים על הכסא, זוכים להיות האדם היושב על הכסא?

כל התשובות לשאלות תמצאו בשיעור אש להבה שלפניכם, שנמסר ע"י מורינו הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א בהילולת גאון עוזנו מוהרנ"ת זיע"א:

אם חנוכה יתחיל בשבת, כשיש שתי שבתות בחנוכה, קוראים [פרשיות] וישב מקץ. יוצא שאנחנו מתחילים ממש במכירת יוסף. האור של חנוכה מתחיל במכירת יוסף ממש, לכן 'אנטיוכֻס' גימטריא 'יוסף', זה הקליפה שנוצרה ממכירת יוסף 156. בשנים רגילות רק מקץ [חל בחנוכה, ואילו] וישב זה לפני חנוכה. ויש שנים שזה קרה כמו כשרבי נתן הסתלק. תמיד עשרה בטבת יוצא בפרשת ויחי "ויחי יעקב", [כי שני המילים] 'ויחי' 'נחמן' זה בדיוק 182, גימטריא יעקב, להראות שהצדיק חי וקיים- - -

היארצייט של רבי נתן זה ויחי יעקב. "יעקב אבינו לא מת" (כמו שאומרת הגמרא בתענית ה ע"ב: א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת. א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א''ל מקרא אני דורש שנאמר: "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים". מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים). להיפך, הוא לקח את ה-ו' מאליהו. ה-ו' זה עץ החיים, ויעקב לקח את ה-ו' מאליהו.

בחינם ספדו ספדניא קברו קבריא חנטו חנטיא? וכי חנטו אותו לחינם? אומרת הגמרא: כל מה שאתה רואה זה שטויות; בתורה לא כתוב את המילה מת. אצל אברהם כתוב ב'חיי שרה': "ואלה שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה שבעים שנה וחמש שנים ויגוע וימות בשיבה טובה זקן ושבע ימים ויאסף אל עמיו", ואחרי זה בסוף וישלח כתוב על הפטירה של יצחק: "ויגוע יצחק וימות ויאסף אל עמיו זקן שבע ימים ויקברו אותו עשו ויעקב בניו".

ואילו בפרשת ויחי כתוב פרשת ויחי כתוב (מ"ט ל"ג) "ויאסוף רגליו אל המיטה ויגוע ויאסף אל עמיו". לא כתוב מת, רק ויגוע. ויגוע זה כמו חולשה. שתיל גווע, גווע זה רק מצב של חולשה. הוא נראה כאילו הוא מת. "ויאסוף רגליו" - הוא העלה את הניצוצות, הוא לא השאיר שום ניצוץ שלא תיקן אותו, אפילו רגלין דרגלין, הניצוצות הכי נמוכים הוא תיקן אותם. אין ניצוץ שהוא לא תיקן אותו.

בשנים הרגילות, בשנה מלאה שחשוון וכסלו מלאים, וגם בשנה רגילה שחשוון חסר וכסלו מלא, תמיד יוצא לנו היארצייט של רבי נתן בפרשת ויחי יעקב, להראות שהוא חי וקיים, אבל אותו יום שישי שנפטר רבי נתן זה היה ערב פרשת ויגש, זה יכול לקרוא פעמיים שלוש פעמים במחזור, ואז חנוכה יסתיים שבוע קודם ביום שישי, ומקץ חל בדיוק יום אחרי חנוכה.

השנה שרבי נתן נפטר חל בערב פרשת ויגש. זה היה תר"ה, שאז היה פעמיים במחזור. זה היה מחזור רצ"ה, רצה ה' - שהכל עלה לרצון וליקוטי תפלות התחברו ונדפסו אז מקודם, ורבי נתן זכה לחבר את הספרים שלו, [המחזור הזה] היה בדיוק עד תר"ה. כשרבי נתן נפטר נגמר המחזור. ויגש היה פעמיים במחזור בתקפ"ח ובתר"ה.

עכ"פ הפטירה של היתה בפרשת ויגש שאז הצעקה "אני יוסף". אז ההתגלות של הצדיק, אז ההתגלות שאני יוסף. "ולא היה איש עמו בהתוודע יוסף אל אחיו". פתאום הצדיק מתגלה למישהו, מתגלה אליו אפילו שהיה ראוי לזרוק אותו ולהשליך בכלל לארץ אחרת, שבכלל לא ידע שיש כזה דבר בעולם.

וזה שאנו קוראים [בתורה] שהצדיק רוצה להשפיע עשירות. הצדיק הוא חי, לא הולכים ליארצייט של אנשים מתים ח"ו, הולכים ליארצייט של אנשים חיים! זה נקרא 'הילולא'; רוקדים שרים שמחים - זה הילולא של צדיק. צריך רק לרקוד ולשמוח. באים ליארצייט של צדיק יודעים שהוא חי וקיים. לכן בדרך כלל זה יוצא ב"ויחי יעקב". [אבל שנת הפטירה בפועל] הייתה ב"אני יוסף ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". כשיהיה ההתגלות לעתיד לבוא אנשים יֵדעו שהם איבדו כאלה דברים... איבדו כאלה תורות... איבדו כאלה סגולות... איבדו כאלה עצות...

הצדיק אומר: 'אני רוצה לתת לכם חצרות מצוירים', כך אומר הרבי. הוא רוצה לתת לנו חצרות מצוירות גינות עם חצרות יפים, שלכל אחד יהיה וילה עם חצר יפה, עם גינה יפה. זה הצדיק רוצה לתת לנו. אבל הוא יודע שאנחנו נשקה כל יום את הגינה או נשב שם עם כסא נוח, עם איזו שמשיה נשב שם כל היום אז הוא מחכה שיהיה לנו יותר שׂכל, אולי בגיל יותר מבוגר שיהיה לנו יותר דעת נשב עם גמרא שם... 

הצדיק רוצה לתת לנו, הצדיק הוא האוהב האמיתי, אבל הבן אדם לא רואה את זה. הרבי אומר: 'אני רוצה ממכם ביטחון'. הרבי אומר: 'שתהיו כמו הבעש"ט, כמו הנועם אלימלך שזרקו באמת את הכסף. רק אני יודע שאתם לא מסוגלים לזה, אתם לא תשלמו את הגמ"חים, אתם תיפלו בסוף מזה'.

כמו שכתוב בכוכבי אור שאחד, קראו לו חיים גירסמן, רצה לעזוב את החנות, אמר לו רבי נתן: אל תעזוב את החנות באמצע, כי לא תמיד האדם במוחין דגדלות. אדם עכשיו הוא בהתלהבות, מוכן ללמוד יומם ולילה. אבל כשמגיע זמן שהמוח נסתם, הלב נסתם ואי אפשר אפילו להתפלל, [ואז האדם חושב] 'אם לכל הפחות היה לי חנות, הייתי הולך לחנות יושב שם 8 שעות מעביר את הזמן בחנות. ככה להתפלל אני לא יכול, ללמוד אני לא יכול. אני סתם מסתובב כמו בטלן; כסף אין לי, אוכל אין לי - אני נהיה קירח מכאן ומכאן'.

אדם בוער, רוצה לעזוב את הכל, הולך ללמוד תורה. אבל זה רק האור מלמעלה, אתה לא עבדת על זה. אתה צריך הרבה לעבוד כדי שיפּתח המוח, הרבה לעבוד. עכשיו נותנים לך בעירה גדולה מלמעלה, זה כדי שתמשיך הלאה, לא שעכשיו תסגור את החנות באמצע. אבל אם אומרים לך: תסגור את החנות, תשמח! אומרים לך: אדוני תלך מהמשרד, תשמח! סגרו לך את החנות? תשמח! אומרים לך ללמוד תשמח!

אתה תשב ליד הגמרא שעה שעתיים, עכשיו תסתכל קצת באגדות, בסיפורים. אין לך חברותא אז תלמד קצת עין יעקב, קצת זוהר - העיקר תשב 8 שעות ליד הספר, מה מקפיץ אותך? אתה לא ילד בגיל שש עשרה שקופץ כל היום!

אומר מוהרנ"ת אומרים לבן אדם לסגור את החנות, בדרך כלל הכל נסתם, יש לך סתימה במוח, סתימה בלב, בשתיהם יש לך סתימה... במקרה פתחו לך את הסתימה. הצדיק פתאום פתח לך את הסתימה לרגע, נתן קצת לדם לזרום כמה רגעים לזרום, עכשיו הוא אומר: תעבוד לבד, תפתח את הסתימה עם תפילה, תדפוק את הראש בקיר. תעלה על ההרים תצעק! קח את הגמרא עם ליקוטי תפילות. אין לך חברותא? תגיד ליקוטי תפילות, אבל בינתיים אל תזוז מהכסא!

הרבי אומר: מי זה אדם? היושב על הכסא! אתה לא יכול לשבת על הכסא זה בעיה גדולה... "אמר בזה הלשון: "כשיושבים על הכסא אז הוא אדם". "אז מֶען זֵיט אוּן דִי שְטִיל דֶער אִיז אַ מֶענְטְשׁ" והדברים סתומים מאוד". הרבי רוצה שאדם ישב על הכסא, לא ירוץ, לא יקפוץ. יש לו חיוּת; הוא רץ, עושה פועל. [אבל באמת] מי צריך את הפעולות שלך?  כשיבוא משיח הכל סוגרים. משיח מגיע - אין מקח וממכר, אין כלום!

(מתוך יארצייט מוהרנ"ת התשנ"ז קלטת מס' 51).