"אנחנו נעצור את השמש" - מה בין זרח שזרח כשמש לבין דוד שזכה למלכות? יש פסיקת הלכה שבאה מחרב, ויש פסיקה שבאה מלב טהור. מה בין שמואל בן יתר ששלף חרב כדי לפסוק, לבין דוד שמסר נפש אך נמנע מלשתות – כי אין פוסקים הלכה ממעשה של מסירות. מסע בין מדרשי חז"ל וסוגיות הגמרא מעורר את השאלה: האם ההלכה עוברת מדור לדור בכוח – או מתוך עיון ובירור?

יום א' ג' תמוז תשפ"ה - החיזוק היומי מהגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

¹זָרַח הוא היה הצדיק הכי גדול, הוא זָרַח כמו שמש, כי שאול שאל (מדרש שמואל פרשה כ"ב) ממי דוד בא? מזרע זָרַח או מזרע פֶּרֶץ?

ענו לו: אל תשאל זרח או פרץ, תשאל אם הוא יהודי בכלל. "לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד־עוֹלָם" (דברים כ"ג ד').

לא, כתוב עמוני ולא עמונית (יבמות עז א)! מואבי ולא מואבית!

ענה, זה לא תירוץ, ניצבת אם דוד אמרה לו, תגיד מצרי ולא מצרית, אדומי ולא אדומית.

אז בא שמואל בן יתר, פעם קראו לו שמואל הישראלי פעם שמואל בן יתר, ושלף את החרב. שואלת הגמרא, וכי פוסקים הלכות על ידי חרב? שמואל אמר מי שלא ישמע להלכה הזו, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ידקר בחרב.

אז איך זה, פוסקים הלכה עם חרבות? הלכה זה הלכה, לא בועטים בשום חרב! העיקר זה לפסוק את ההלכה, אדם צריך ללמוד בדרך של אַסּוֹקֵי שְׁמַעְתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא! ללמוד הלכה כמו ²שבט בנימין שקפץ לים (ילקוט שמעוני על נ”ך תשצ”ט), כי זה היה ההלכה.

העבודה זה לברר את ההלכה כמו דוד המלך, "מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם" (שמואל ב כג טו), כל הבורות היו בידי הפלישתים, כל הבארות. ³הלכו שלושה גיבורים, היה להם דין של סנהדרין לפסוק שהמים כשרים, אבל דוד לא רצה לשתות את המים. דוד אמר, בשום אופן אני לא שותה את המים, אמר, אני עם 20 אנשים - כך שלא אומרים הלכה בשם מי שמוסר נפש על ההלכה. דבר הלכה, מי שמוסר את הנפש לא אומרים דבר הלכה משמו.

אז עכשיו דוד המלך אמר, "מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם", הוא נולד בבית לחם יהודה. שאול שאל את יהונתן, מה אתה עושה לי? מה אתה משלח אותו? שאול רצה להרוג אותו, הוא שאל את יהונתן, מה הוא עשה לך?

כי הוא הרג את הפלישתי! הפלישתי, גוליית זה אדם חף מפשע, הוא לא עשה שום רע לאף אחד, למה להרוג אותו?

דוד בא אל גוליית עם מקל, גוליית אמר לו, מה אתה בא אליי עם מקל? אתה לא מתבייש? איפה הכבוד? איפה הדרך ארץ? זה לא דרך ארץ ככה לבוא עם מקל! תבוא עם חנית עם כידון.

כתוב ב'עץ חיים' על הפסוק "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקים" (שמות ד כ), יש מטה אלוקים בידי, אבל בסוף השתמשו בכידון. איך שמשה נפטר השתמשו בכידון, יהושע היה לו כידון, אחז בכידון "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם".

"שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" יצא ביום שלישי, ביום שלישי ג’ תמוז נעצור את השמש - "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם".

——————————

1. פרץ וזרח הם תאומים שנולדו לתמר ויהודה בן יעקב. פרץ – פרץ את הדרך ויצא ראשון, אף שזרח הוציא תחילה את ידו. בית דוד אכן מיוחס לפרץ, ככתוב בסוף מגילת רות: "וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה... וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" – כולם מזרע פרץ. כאשר דוד בא לפני שאול לאחר שניצח את גוליית, אמר שאול: "שאלו שאול: מי זה הנער? אמר: אם מפרץ הוא – עתיד למלוך, ואם מזרח הוא – סופו להיות חשוב. אמר לו הקב"ה: חייך, זה וזה משלו!". כלומר, שאול ניסה להבין – האם דוד בא מזרעו של פרץ, שמהלך הדורות ממנו יצא מלכות (כמו שנאמר בספר רות על בית דוד), או מזרח (זרח) – הבכור, שממנו תצא חשיבות, אך לא מלכות.

2.  גמרא סוטה ל"ז ע"ב: "בשעה שעמדו ישראל על הים... זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחילה. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה... והיו שרי יהודה רוגמים אותם באבנים.          לפיכך זכה בנימין להיות אושפיזכא לגבורה" (זכה שבית המקדש נבנה בחלקו של בנימין). 3. "וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בְּשַׁעַר?", וַיִּבְקְעוּ שְׁלוֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם..., וַיְמָאֵן לִשְׁתּוֹתָם, וַיִּסֶּךְ אֹתָם לַה', וַיֹּאמֶר: הֲחַלֵּה אֶשְׁתֶּה אֶת דַּם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשָׁם?".