איך בונים את המוח? סוד הלימוד וההתמדה

שיעור מס' 1 | יום רביעי פר' קדושים כו' ניסן תשנ"ה

הרב ברלנד שליט"א מסביר מדוע הניסיון להיות "גאון" במהירות מוביל לייאוש, ומהי הדרך האמיתית לקנות קניין בתורה. על ההבדל בין התלהבות רגעית שנעלמת כמו "כדורי אש", לבין בניית הכלים השכליים שמחזיקים מעמד.

התפילה צריכה להיות בבחינת "תחנונים", כמו רש ועני העומד בפתח. אדם צריך לדמות את עצמו לעני הדופק על הדלת, מתחנן לפרוסת לחם או לצדקה קטנה. כך צריכה להיראות התפילה – בנחת, במתינות, לאט לאט.

כמו אותו עני שמבקש בנחת ואינו ממהר, כך האדם צריך לומר את בקשתו מילה במילה. אם הוא ירוץ ויבלע את המילים, בעל הבית לא יבין מה הוא רוצה ויסגור בפניו את הדלת. דוד המלך אומר: "עני ואביון אני". התפילה דורשת את הגישה הזו של עני בפתח, המבקש על נפשו בנחת ובמתינות. הטעות הגדולה היא המחשבה שעל ידי מהירות נשיג יותר; ההפך הוא הנכון – המהירות רק גורמת לאדם לאבד את השפע. דווקא ככל שמתפללים לאט יותר ובנחת, כך המוח נפתח יותר והאדם זוכה ליכולת ריכוז גבוהה יותר, שמשפיעה לאחר מכן גם על לימוד התורה.

הטעות של מבקשי הגאונות המהירה

בנוגע ללימוד התורה, אנשים רבים שרויים בטעות נוראה. כולם רוצים להיות גאונים תוך שנה, או לכל היותר שנתיים. אדם מתחיל ללמוד בהתלהבות, אך כעבור זמן מה הוא רואה שהוא עדיין לא נהיה "גאון". או אז הוא נופל לייאוש, סוגר את הגמרא ואומר לעצמו: "ניסיתי, למדתי שבעה דפים ביום, ישבתי 18 שעות על הגמרא, עברו שנתיים ועדיין אינני גאון". מתוך כך הוא מתייאש ועוזב את הלימוד.

זוהי טעות יסודית. אדם צריך לדעת שדרך הלימוד האמיתית היא ללמוד קטע אחר קטע, משנה אחר משנה. לא לרוץ, אלא ללמוד שורה במשנה, שתי שורות, רבע עמוד או שליש עמוד – ולא לנסות לבלוע את כל העמוד מיד. אמנם אפשר לעבור על העמוד פעם או פעמיים כדי לקבל תמונה כללית, אך הלימוד עצמו דורש התעמקות בחלקים קטנים.

הסוד הוא החזרה. יש ללמוד רבע עמוד ולחזור עליו עשרות פעמים, עם רש"י ועם התוספות, עד שהדברים נקלטים במוח. בכל מילה ברש"י ישנם אינסוף דיוקים, מחלוקות ראשונים ואחרונים ושיטות בהלכה. הבעיה היא שהאדם חסר סבלנות; הוא רוצה להיות גאון כאן ועכשיו. וכשזה לא קורה, הוא מסיק בטעות: "כנראה שזה לא בשבילי, לא נולדתי ללמוד גמרא".

לבכות על כל קטע וקטע

רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, מלמד אותנו שאין קיצורי דרך. הרבי היה בוכה על כל קטע וקטע שלמד. הוא היה בוכה: "לא הבנתי את המשנה, לא הבנתי את הגמרא, לא הבנתי את הזוהר". הרבי לא נולד כשהוא יודע את כל הש"ס ביום הראשון ואת עץ חיים ביום השני. הרבי עמל ויגע.

העבודה של האדם היא לדעת את סדר הלימוד ולפתח סבלנות לחזור על אותו עמוד עשר או עשרים פעמים. צריך לשבור את הקליפות המונעות את ההבנה. הרבי דורש מאיתנו קודם כל להיות "ליטאים" במובן של לימוד מעמיק, בלי דמיונות. הוא צוחק מכל ההתלהבויות הריקות שאין בהן ממש.

משל "הצלחות המעופפות"

רבנו מסביר (בלקוטי מוהר"ן תורה קנ"ט) עניין עמוק לגבי התלהבות שאינה מבוססת על שכל, ומשווה זאת לתופעה שאנו מכירים היום כ"צלחות מעופפות". אנשים רואים כדורי אש בשמיים ומתרגשים, חושבים שמדובר בחלליות שהגיעו מכוכבים רחוקים במרחק מיליארדי שנות אור, עם יצורים ובניינים.

אבל הרבי, כבר לפני מאתיים שנה, הסביר את התופעה הזו בפשטות: אלו הם אדים העולים מן הארץ, גזים שמתקבצים ומתלקחים לכדי כדור אש כתוצאה מלחץ באוויר ורוחות. זה נראה כמו כדור אש בוער, ולפעמים זה יכול לבעור שעה או שעתיים, אבל בסופו של דבר – זה רק אוויר חם שהתלקח. אין שם שום "חייזרים" ושום מסתורין, אלא תופעת טבע של התלקחות גזים.

"הרבי אומר: זה טוב שאדם מתלהב, לא צריך להיות 'פריג'ידר', לא צריך להיות קרח. אבל אם תתלהב יומיים-שלושה וזה ילך לך, ואין לך מוח – אם אתה לא לומד גמרא – אז זה לא שווה כלום. כל ההתלהבות הזו לא תחזיק מעמד."

הנמשל הוא ברור: יש אנשים ש"נבער ליבם" לה' יתברך. הם מתלהבים, רצים, מחפשים איפה יש "אקשן", קופצים על שולחנות וחושבים שהם כבר צדיקים גמורים. הם מחפשים מקומות שבהם יש התלהבות חיצונית. נכון, אסור להיות קרים כמו קרח, אבל התלהבות ללא בניית המוח, ללא לימוד התורה בעמל, היא כמו אותן "צלחות מעופפות" – בלון נפוח של אוויר חם שמתפוצץ ונעלם.

לבנות את הכלים השכליים

ההתלהבות הזו מחזיקה שעה, חצי יום, אולי שבוע – אבל היא לא לנצח. אם האדם לא בונה את המוח שלו, לא בונה את השכל דרך עמל התורה, הוא נשאר ריק. הרבי מסביר (בתורה קנ"ו) שצריך שהמחשבה תתנועע. אי אפשר להסתמך רק על "מסירות נפש" של נסיעה לצדיק או קפיצות.

אדם יכול לנסוע לאומן, לעשות מסירות נפש, להגיע לצדיק – וזה דבר עצום וחשוב שבלעדיו אי אפשר להתקרב. אבל זה לא מבטיח שהמוח יאיר לו. כדי שהחכמה תאיר, נדרשת עבודה אחרת לגמרי – עבודת היגיעה בתורה.

בלי בניית הכלים השכליים, האדם עלול חלילה לצאת מדעתו מרוב אורות ללא כלים. הוא חושב: "אני ברסלבר, הייתי באומן, אני פטור מלפתח את המוח". הוא מסתפק בחיצוניות. אבל בשמיים, וגם בארץ, פוסקים שזה לא מספיק. אי אפשר לקנות את העולם הבא רק בויזה של "הייתי באומן". רבנו רוצה שנבנה קומה אמיתית, שנחשוף את האמת וננקה את השקרים והדמיונות.

העיקר הוא העבודה הפנימית והשכלית. גם יהודי תמים שיושב בפינה ולומד תורה 13 שעות ביום, שלא דיבר לשון הרע מעולם ורואה את עצמו כעפר ואפר – יכול להגיע למדרגות גבוהות יותר ממי שעושה רעש וצלצולים אך תוכו ריק. המטרה היא לא הרעש, אלא בניית האדם מבפנים, נדבך על גבי נדבך, בסבלנות ובהתמדה.

---
חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 1
חלק הבא ←
כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2