פרשת ויקהל-פקודי - סוד השם ושורש הנשמה

סוד השם: שורש הנשמה ותפקיד האדם בעולם

"רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל" (שמות לה', ל')

אומר הזוהר הקדוש – שכל הכח של הבן אדם זה בא מהשם שלו. "ראו קרא ה' בשם בצלאל", בצלאל זה בצל-אל. כבר בשמו שנתן לו אבא שלו נרמז שהוא יעשה את המשכן. לאבא שלו הייתה רוח הקודש, הוא ידע שהוא יעשה את המשכן אז הוא נתן לו את השם הזה שבאמת הוא יזכה לזה. נתן לו את השם בצלאל שהוא יעשה צל-לאל, שהוא יעשה משכן לאל.

לכן אומר הזוהר בפיקודי שרק בגלל השם הוא נבחר לעשות את המשכן, רק בזכות השם שלו הוא נבחר יותר מאיש אחר, והוא בנה את המשכן. בגיל 13-14 הוא כבר בנה את המשכן וידע דברים שמשה לא ידע. משה רצה לעשות קודם את הארון ואחרי זה משכן, אמר בצלאל "קודם עושים משכן ואחרי זה ארון". אמר לו משה "בצל-אל היית", אז היו דברים שכביכול משה לא ידע ובצלאל ידע.

"לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ" (תהלים מו', ט' - אל תקרי שמות אלא שמות)

ה' גזר בבריאת העולם כמה שמות ראובן יהיו, כמה שמות שמעון יהיו, כמה שמות נחמן יהיו. ע"י השם מתעורר על האדם כח עליון מלמעלה, ועם הכח הזה הוא יכול לעשות דברים נפלאים. ע"י שנותנים לילד את השם של הצדיק מתעורר אותו האור של הצדיק שעל שמו נתנו את השם, מתעורר האור מהעולם העליון ויורד וחופף על הילד כל החיים.

השם של האדם זה לא דבר פשוט בכלל. הבעל שם טוב הקדוש אומר שהשם של האדם זה סודות נוראיים. אדם צריך לדעת את השם שלו, להתבונן בשם שלו, לדעת מה מרומז בשם שלו. השם שלו זה שורש נשמתו, כל אחד יש לו שורש נשמה לפי השם שלו. בשם של האדם נרמז כל מה שצריך לעבור עליו במשך החיים שלו, הכול מרומז בשם שלו.

ראוי שכל אחד יידע על שם איזה צדיק הוא נקרא, כי אדם חי ע"י השם, אדם צריך לחיות לפי השם שלו. כל החיות של הבן אדם זה השם שלו, ולכן כשאדם עולה למעלה שואלים אותו מה שמו? אתה לא חיית לפי השם שלך! היית צריך ללכת לפי השם שלך! אם היית הולך לפי השם שלך, היית מגיע לכל הדברים שבעולם.

מאבק רוחני על שמות של צדיקים

אומר ה"נועם אלימלך" שהשמות של הצדיקים זה ממש מספר מצומצם מאוד. לה' יש אוצר של צדיקים, אבל הם מועטים מאוד. מי יזכה בשמות של הצדיקים האלה? אם אדם רוצה בן צדיק, דבר ראשון שיתן לו שם של צדיק. כמה שיתן לו שם של צדיק יותר גדול, ככה יותר בטוח שהילד הזה יהיה צדיק.

אחרי שנותנים שם צריך גם לחנך אותו, לשמור עליו, ולא ללכת לישון בשבת אלא לשיר איתו זמירות שבת. כשנותנים לילד שם של צדיק, אז הצדיק הזה מגן על הילד, שומר אותו מחברים רעים ומדברים רעים. הנשמה של הצדיק מלווה את הילד לכל מקום. ברגע שנותנים שם של צדיק אז מתעבר בילד ניצוץ מהצדיק הזה.

לקרוא שם של צדיקים זה ניסיון גדול מאוד. נשמות של צדיקים הם מועטים באמת. יש היכל של שמות, יש עולם של שמות. כשאדם הולך לקרוא שם לילד שלו ויש לו רעיון לקרוא לו בשם של צדיק, אז מיד יש מניעות. מיד חוטפים לו את הרעיון הזה והוא אומר "אולי כזה שם, אולי שם אחר". הוא לא מבין שמהשמים דוחים אותו, לכן צריכים להלחם על השמות ולהאבק.

הגאולה העתידה: התאחדות עם כל הברואים

כתוב שבמצרים נגאלה הדעת. אבל בדעת יש שני חלקים. יש חלק אחד של הדעת שאני עם בורא עולם. יש חלק שני של הדעת, שאני עם כל הברואים ביחד עם בורא עולם. אני לא לבד. מה זה אני עם בורא עולם? אני עם הסגנון שלי ועם הבית הסגור שלי, ואל תפריעו לי עכשיו. זו מדרגה מאד גבוהה, אבל עדיין כל אחד לעצמו.

הגאולה העתידה, שתהיה לעתיד לבוא, אותה אנחנו צריכים להכין, היא גאולה כזאת ששמה גם הבן הרשע ניגאל. שמה אין מישהו שהוא פחות ממני שאני יכול לחשוב עליו רע. הגאולה האחרונה זה שתהיה התאחדות עם כל הברואים כולם, עם בורא עולם ביחד.

בורא עולם נמצא בליבי. "בלבבי משכן אבנה לו". אבל אותו בורא עולם שנמצא בלבבי, נמצא בלבבות של כולם, של כל עם ישראל. אם האדם לא יכול להתחבר עם האלוקות שנמצאת אצל החבר ואצל כל בני האדם, והוא מתנשא וחושב שהוא יותר חשוב, אז באותו רגע בעצם הוא מאבד את הקשר האמיתי שלו עם הקב״ה.

פרפראות לתורה: עונג שבת והפצת החכמה

ע"י עונג שבת מתברכין ששת הימים. על כן עיקר הפרנסה והברכה נמשכת משבת ע"י אכילה של שבת, שהיא עונג שבת, כפי שכתוב בזוהר הקדוש:

"בגין דמיניה מתברכין כל שיתא יומין עלאין וכו'"

כי עיקר הפרנסה נמשך מבחינת הארת הרצון. היינו מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת ים החכמה, שמשם מקבלת המלכות. על כן ע"י עונג שבת, שעל ידי זה זוכין להארת הרצון, מתברכין כל הששת ימים, בבחינת "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".

"וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ" (שמות לה', לד')

מעירים על כך חכמי ישראל: בכל המקרא כולו מצינו רק פעמיים את המלה "ולהורות". בפרשתנו, "ויקהל", נאמר: "ולהורות נתן בלבו", ובפרשת "שמיני" נאמר: "ולהורות את בני ישראל". עובדה זו צריכה להנחות כל אדם מישראל, שאם נתקים בו: "ולהורות נתן בלבו" - אם חנן אותו ה' בחכמה ובדעת – אל יחזיק זאת "בלבו" לעצמו בלבד, אלא יפיץ את מעינות התורה והחכמה ברשות הרבים, ויביא בכך תועלת לכלל ישראל.

סיפורי צדיקים: בזכות השאלת הש"ס

מסופר על הגאון בעל "שאגת אריה" (רבי אריה ליב) מוולוז'ין, שבזמנו היה גר איש אחד בשם רבי יצחק, שהיה גביר וגם פרנס הקהילה. יום אחד, לפני שיצא למסעות מסחרו, בקשה ממנו אשתו, שהיתה צנועה וחכמת-לב, שבמקום תשורות מן הדרך היא מעדיפה שיקנה לביתו ש"ס שלם (דבר שהיה נדיר ויקר באותם זמנים).

שמע רבי יצחק בקול אשתו, וכשחזר הביא לביתו ש"ס שלם. כדי לא להחזיק טובה לעצמם, החליטו להשאיל את כרכי הש"ס למי שחשקה נפשו בלימוד התורה. לימים, הגיע לעיר הגאון בעל "שאגת אריה". הוא התבודד באחד מבתי המדרש ושקד על לימודו, כאשר מידי פעם היה נכנס לבית הגביר כדי ליטול אחד מכרכי הש"ס.

אשת רבי יצחק, שחשה שלפניה עומד אדם גדול, אמרה לו: "רבי, אל לו לאדוני להטריח את עצמו לבוא לביתנו בכל פעם, שהרי ביטול תורה הוא. אני אשלח בכל בקר את משרתי והוא יביא לכבודו את הגמרות". לאחר תקופה ארוכה, כאשר נאלץ בעל "שאגת אריה" לעזוב את העיר, ברך אותה: "כשם שזיכית אותי ללמוד מן הש"ס שברשותך, אני אברך אותך שיולדו לך שני בנים אשר יאירו את עיני ישראל. בן אחד יזכה ללמד את בחורי ישראל את הש"ס, ואילו הבן השני יזכה לדעת את כל התורה בעל־פה".

ואכן נתקיימה ברכת הצדיק: הבן האחד היה לגאון רבי חיים מוולוז׳ין, שהקים את ישיבת וולוז׳ין. ואילו בנה השני, רבי זלמל׳ה, התגלה מעל כל בני דורו בידיעת כל התורה בעל-פה.

ה"גיהנום" של רבי אלימלך מליז'ענסק

בעת שנפטר הרה"ק ר׳ אלימלך מליז'ענסק והסתלק לבית עולמו, היה יושב הרה"ק מקאז׳ניץ זיע"א ליד שלחנו, והיה שמח וצוחק. שאלו אותו חסידיו על כך, השיב להם: ראיתי את הרה״ק ר׳ אלימלך מליז'ענסק בעולם העליון, בבית דין של מעלה.

שם שאלו אותו: "האם למדת תורה?" והוא, ברוב ענותנותו, השיב להם: "לא!". שאלו אותו: "ומעשים טובים עשית?" ושוב השיב: "לא!". אמרו לו: "אם כך, צריך אתה ללכת לגיהנום". לקחו אותו, והניחו אותו בגן-עדן. כאשר הגיע ר׳ אלימלך מליז׳ענסק ל"גיהנום" (שהיה בעצם גן עדן), אמר: "איזה בורא נעים יש לנו - אם זה הוא הגיהנום, איך כבר נראה גן-עדן...?".

תפילה לזכות לילדים צדיקים ומאירי עולם

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יָכוֹל אֲשֶׁר לֹא יִבָּצֵר מִמְּך מְזִמָּה, זַכֵּה אותנו לִהְיוֹת מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֲשֶׁר הִתְנַבֵּא וְאָמַר "הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְּלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאוֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים".

אָנָּא רַחוּם וְחַנּוּן, זַכֵּה אותנו לילדים שֶׁיִּהְיוּ בְּדַרְגַּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה וְשִׁמְחָה וֶאֱמוּנָה, וְיִהְיוּ מְלֵאֵי אֱמוּנָה וּמְלֵאֵי שִׁמְחָה מְלֵאֵי קְדוּשָׁה וְטָהֳרָה, וְשֶׁיָּאִירוּ אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְיִהְיֶה אוֹרָם הוֹלֵך וּמִתְגַּבֵּר מֵרֶגַע לְרֶגַע וּמִשְּׁנִיָּה לִשׁנִיָּה, וְלֹא יִפָּסֵק אוֹרָם אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, אֶלָּא אַדְּרַבָּא אוֹרָם יֵלֵך וְיִגְבַּר יֵלֵך וְיִתְעַלֶּה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים בָּעוֹלָם הַבָּא וּבָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָאִירוּ בְּאוֹרָם אֶת כָּל הַמַּחְשׁכִּים עַד שׁיִּזְכּוּ בְּכֹחַ אוֹרָם הַנִּפְלָא לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כְּהֶרֶף עַיִן אָמֵן.