עומק סוד הלוחות: מדוע לא נאמר "טוב" בלוחות הראשונות?

שיעור מס' 32 | שיעור א' - (המשך ממס' 31) בוקר יום ו' פר' מטות, כ"ג תמוז תשנ"ה

המאמר מבאר את הקשר העמוק שבין שבירת הלוחות להסתלקותם של אלימלך ומחלון במגילת רות. דרך סוגיית הגמרא במסכת בבא קמא, מתבאר כי הלוחות הראשונות נחצבו ממקום עליון שבו אין כלל אחיזה לרע, ולכן לא נכתבה בהם המילה "טוב", וכיצד תיקון חטא העגל מתבצע בכל דור ודור.

הסתלקותם של אלימלך ומחלון במגילת רות אינה רק מאורע היסטורי, אלא היא בחינה ממשית של שבירת הלוחות. כאשר אלימלך ומחלון נפטרו, התרחשה בעולם שבירת הלוחות הראשונות, ומי שנשארו – רות ונעמי – הן הבחינה של הלוחות השניים.

סוד הלוחות במגילת רות

כדי להבין זאת לעומק, עלינו להתבונן בשאלה המובאת במסכת בבא קמא (דף נה ע"א). הגמרא שואלת שם:

"מפני מה לא נאמר 'טוב' בדיברות הראשונות, ונאמר 'טוב' בדיברות האחרונות?"

לכאורה, איזו מן שאלה זו? הרי כל ילד יודע מה כתוב בלוחות! אלא ששאלת האמוראים הייתה עמוקה הרבה יותר: מאיזו בחינה רוחנית ירדו הלוחות? השאלה לא הייתה טקסטואלית, אלא מהותית: האם הלוחות הראשונות באים ממקום כה גבוה, עד שהמילה "טוב" קטנה מדי עבורם?

כי ברגע שאומרים את המילה "טוב", הדבר מראה שיש גם רע בעולם. אם יש טהור – סימן שיש טמא. אם אתה אומר שיש טוב, בהכרח אתה מכיר במציאות של רע.

למעלה מן הטוב והרע

הלוחות הראשונות באו מספירות עליונות עצומות, מבחינה שנקראת "עתיקא קדישא" ו"אריך אנפין". במקום הגבוה הזה של "עתיקא קדישא", לא שייך בכלל המושג של טוב, כי אין שם שום רע כלל. הלוחות הראשונות היו למעלה מן הטוב, במדרגה של "פסקה זוהמתם", מקום שבו אי אפשר כלל להגיד את המילה טוב.

לעומת זאת, לאחר שבירת הלוחות ירדנו למדרגה של הלוחות השניים. שם כבר שייך המושג "טוב", ולכן נאמר בהם "למען ייטב לך". זהו סוד הפסוק "מצא אישה מצא טוב" – בחינת האישה, שהיא בחינת נעמי ורות, מייצגת את הלוחות השניים שבהם מאיר ה"טוב". הלוחות הראשונות, לעומת זאת, כללו את ההארה השלמה של אלימלך ונעמי, מחלון ורות יחד.

תיקון חטא העגל בכל דור

אחרי שהלוחות הראשונות נשברו, לצערנו, בכל דור ודור הם נשברים מחדש. זהו הצער הגדול שלנו – בשבעה עשר בתמוז ירדו הלוחות ולא זכינו לקבל אותם. שבירת הלוחות בזמן השופטים התבטאה בהסתלקות של אלימלך ומחלון.

בכל דור ודור ישנה בחינה של עשיית עגל, וכל העניין שלנו הוא לתקן את העגל הזה. אברהם אבינו תיקן את שני העגלים של עשרים הדורות שקדמו לו – מאדם עד נח, ומנח עד אברהם. לכן הוא קרא למקום המקדש "הר", ויחד עם בחינת "רו", אלו שני עגלים. אחריו בא יצחק אבינו ותיקן את העגל של הדור שלו, ואז המקום נקרא "שדה" (בגימטריה 309). לאחר מכן בא יעקב אבינו, תיקן את העגל של דורו, וקרא למקום "בית".

אם לא קיבלנו את הלוחות בשבעה עשר בתמוז והם נשברו, סימן שעשינו עגל. ומהי עשיית העגל בדורנו? זוהי הסתלקותם של הצדיקים. ברגע שמסתלקים צדיקים נוראים, זוהי ממש שבירת הלוחות.

קולות וברקים בבית לחם

כאשר מסתלקים הצדיקים והצדקניות, נשברים כל הלוחות. אך מכיוון שבמגילת רות הסתלקו רק אלימלך ומחלון, נשארו נעמי ורות. על כך נאמר:

"ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם"

"ותלכנה שתיהן" – אלו שתי הלוחות, הלוחות השניים שנותרו. וכאשר הן הגיעו לבית לחם, הכתוב מתאר: "ותהום כל העיר עליהן". מה פירוש "ותהום"? זהו בדיוק מה שאירע במעמד הר סיני, שעליו נאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". פתאום נהיו קולות וברקים בעיר, ואנשים שמעו את ההארה העצומה של מתן תורה.

השם יתברך יעזור שנזכה לשמוע קולות וברקים מחדש, ויבנה בית המקדש ותבוא גאולה שלמה, במהרה בימינו אמן.

חלק 3 מתוך 3 — שיעור מס' 32

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי)