סוד עפר ואפר: המדרגה העליונה של איוב ואברהם אבינו

שיעור מס' 39 | יום ה' פר' כי תבוא, י"ט אלול תשנ"ה - 2 שיעורי בוקר בישיבה

מאמר מעמיק המבאר את גודל הפוטנציאל הרוחני של איוב, שיכול היה להשיג את מדרגת האבות הקדושים דרך ניסיונותיו. מתוך התבוננות בייסורי איוב, מתגלה כי השלמות הרוחנית האמיתית אינה נמדדת רק במעשי חסד וגבורה, אלא בהגעה לענווה מוחלטת של \

ישנו דיבור מופלא מהרוז'ינער על החשיבות העצומה של מסירות נפש בלקיחת ילדים לצדיקים. מסופר על רבי אברהם ב"ר נחמן, שאמר לרבי ברוך בעת הפרעות הקשות של שנות תר"פ-תרע"ט, כשהוציאו אנשים מהרכבות והייתה סכנת נפשות ממש: "אם היית לוקח את הילד שלך, רבי יוחנן, שהיה אז כבן ארבע עשרה, היית מקיים את מצוות העקידה". זהו פלא עצום – האב נוסע, הבן רוצה לנסוע, והאב אינו לוקח אותו. הרי אם האבא מאמין שהנסיעה לצדיק עוזרת לו, מדוע שלא יאמין שגם לבן זה יעזור?

על כך אמר הרוז'ינער דברים נוקבים, כאשר נכנסו אליו חסידים וטענו שקשה לנסוע עם הילדים בדרכים הארוכות. הוא השיב: "אם היה להם שכל, כל החסידים האלה היו כופתים את בניהם בחבלים כדי להביאם לצדיק". והוסיף משפט מצמרר: "מי שמונע את בניו מלנסוע לצדיקים, הרי זה כאילו משליכו לתוך האש". הרוז'ינער דייק ואמר דווקא "לתוך האש" ולא למים, שכן ממים עוד אפשר לצאת, אך מהאש אי אפשר לצאת. זהו חיזוק עצום לדעת עד כמה הצדיקים הקפידו שכל אחד ייקח את ילדיו אליהם.

שיוויתי ה' לנגדי תמיד: ההבדל בין איוב לאברהם

כדי לזכות לילדים ולחנכם כראוי, על האדם להתגבר כארי לעמוד בבוקר, לעורר את השחר ולא לאחר את זמן התפילה. הדבר הראשון שעליו לעשות הוא ליצור את ה"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" – להעמיד את שם הוי"ה מול העיניים.

כאן טמון ההבדל העמוק בין איוב לאברהם אבינו. אצל איוב נאמר:

"אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע"

אך האבות הקדושים היו בבחינת "מרכבה" לשכינה. "האבות הם מרכבה, שם הוי"ה לא זז מול העיניים שלהם. הם כל הזמן רואים את שם הוי"ה מתנוצץ בכל הצבעים, שזה כבר עולם האצילות."

איוב היה יכול להיות כמו אברהם אבינו. כל עניינו של אברהם היה ההכרה של "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". איוב חשב שהוא יגיע לדרגה זו, ולכן אמר בסוף דבריו:

"עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר"

הוא חשב שהוא יכול להיות כמו אברהם, וכמעט שהגיע לכך. אילולא התלונן ובעט בייסוריו, הוא היה משיג את מדרגת אברהם אבינו ואף למעלה מכך.

סוד העיבור: להשיג את מדרגת האבות

המדרש אומר שכאשר הקדוש ברוך הוא מביא על האדם ייסורים, אל לו לבעוט בהם כפי שבעט איוב. מטרת הייסורים הייתה להשוות את איוב לאבות העולם, ואף להעלותו עליהם. כיצד יכול אדם לעבור את האבות הקדושים? הסוד הוא שהאבות "מתעברים" בו. כאשר אומרים שצדיק עבר צדיק אחר, הכוונה היא שנשמת הצדיק הראשון התעברה בו, וכך הוא נהיה "פי שניים".

כך היה אצל דוד המלך, שעליו אומר רש"י שעבר את האבות הקדושים והוא הולך לפניהם לעולם הבא, משום שהוא נכלל משלושת האבות ונקרא "ראש השלישים". כאשר אדם עובר ייסורים – קשה לו ללמוד, קשה לו להתפלל, קשה לו לקום חצות – עליו לדעת שהוא אינו מבין לאילו דרגות עצומות הוא יכול להגיע.

אליהו אומר לאיוב:

"אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח"

כל מה שהשם בחן אותך, היה כדי שתגיע למידת הנצח ותהיה יותר מאברהם אבינו, על ידי שאברהם יתעבר בך. החיד"א מביא שאברהם אבינו פחד שבמקום שיגידו "אלוקי אברהם" יגידו "אלוקי איוב", ובמקום "מגן אברהם" יגידו "מגן איוב". "אם אדם אינו רוטן בייסוריו, אי אפשר לדעת לאילו דרגות הוא יכול להגיע." שמו של איוב מרמז על כך: א' (אברהם), י' (יצחק ויעקב), ו-ב' (ובניו – שנים עשר השבטים). הוא היה ראוי להתעבר מכולם.

התיקון של תרח וסוד הייסורים

בספר "חסד לאברהם" מובא בשם האר"י הקדוש שאיוב היה גלגול של תרח, אבי אברהם. תרח מת בשיבה טובה כדי שאברהם לא יצטער, ולכן לא קיבל עונש על עבירותיו בחייו. איוב בא לעולם כדי לתקן זאת.

אשתו של איוב, שאמרה לו

"עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ"

הייתה דינה בת לאה. דינה הייתה מזומנת לעשיו, ובכתה כדי לא ליפול בחלקו. מכיוון שהייתה ראויה להינשא רק לנשמות שכלולות מאברהם, יצחק ויעקב, השם נתן לה את איוב כדי שתחזיר אותו בתשובה וכדי שיזכה לעיבור נשמות האבות.

הטעות של איוב: חסרון ה"עפר ואפר"

אם איוב היה איש תם וישר, מה היה הפגם שלו? האר"י הקדוש מסביר שהפגם מתגלה באחרית דבריו (פרק מ"ב). איוב מתפאר במעשיו הטובים: הוא היה יוצא לקרב למען אלמנות, מפרנס עניים, ונכנס לבתי משפט כדי לשבור את שיניהם של שופטים מושחתים

"וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל"

אך למרות כל מעשי הגבורה והחסד, חסרה לו נקודה אחת – הענווה המוחלטת. "אדם יכול לעשות את הכל, אבל אם חסר לו דבר אחד – 'עפר ואפר', ההכרה שהוא כלום – חסר לו העיקר."

בנוסף, איוב טען כלפי עם ישראל שהם "עם מפוזר ומפורד" שלומד את המידות הרעות מכל אומה במקום ללמוד את הדברים הטובים. במקום לראות את הטוב שבאומות וללקט אותו, הוא ראה את הקטרוג והשליליות.

אהוב את המוכיחך: הסכנה שבכבוד

איוב טען שהוא קיים את הציווי לאהוב את שונאיו, נשא אותם על שכמו ונתן להם מתנות. במסכת כלה מוסבר הכלל האמיתי: "אהוב את המוכיחך, ושנא את המכבדך". האדם צריך לאהוב את מי שמבזה ומוכיח אותו, כי הוא אומר לו את האמת. לעומת זאת, מי שמכבד ומחניף לו – מכניס אותו לאשליות שהוא צדיק.

רבינו מביא בליקוטי מוהר"ן (תורה רל\

שיעור מס' 39