סוד הלהבה של בית יוסף: לראות את ההתפארות בכל יהודי

שיעור מס' 49 | *יום ב' פר' ויגש, ב' טבת, זאת חנוכה תשנ"ו - ילדי כרובי הנחל בבית הרב

מאמר עמוק המבאר כיצד אור החנוכה ממשיך להאיר גם לאחר החג בבחינת \

מבית יעקב לבית יוסף: האור ההולך וגובר

הכתוב אומר:

"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח).

עד היום השמיני של חנוכה, שבעת הימים הראשונים היו בבחינת "בית יעקב אש" – כנגד שבע המידות. אך ביום השמיני אנו מגיעים לבחינת "נוצר חסד". מסביר רבי נתן ש"נוצר" הן אותיות "רצון". עכשיו מתגלית הלהבה, "בית יוסף להבה", והלהבה הזאת צריכה להלהיב את הלב מיום ליום יותר ויותר.

חנוכה עבר, ונדמה שאין לנו כבר כלים להמשיך את האור. אנו בעצם רוצים להדליק הלאה את נרות החנוכה, כי הנס הוא לדורי דורות ולנצח נצחים. כעת, כשאין לנו כלים פיזיים, אנו ממשיכים זאת רק עם רצונות, התלהבויות ושמחות. באמת, האור הולך וגובר, האור הולך ועולה, רק שבבחינת "אתגליא" (בגילוי) כבר אי אפשר להדליק, כי אלו אורות כל כך גדולים שאי אפשר להכילם בנר קטן של זכוכית עם קצת שמן ופתילה. עכשיו הכל ממשיך על ידי אותיות התורה ואותיות התפילה. התיקון נעשה על ידי הרצון החזק והתלהבות הלב שגוברת מיום ליום.

המהדרין מן המהדרין: לחפש את ההתפארות בכל יהודי

רבי נתן מסביר (בהלכות ברכת המזון ד') שכל המהות של חנוכה היא להבעיר ולראות את הטוב של כל אחד. זו כל הנקודה של חסידות ברסלב: לא לבזות אף אדם בעולם, אלא רק לראות את ההתפארות שבו. "המהדרין מן המהדרין" פירושו לראות עוד הידור ביהודי, ועוד הידור ביהודי.

רבנו לימד אותנו להדליק את הנר הקטן בכזו התלהבות ודבקות, שזה יעשה אור גדול שממנו יחזרו כולם בתשובה. הצדיק אוסף את כל הנקודות הטובות של כל יהודי ויהודי. הוא רואה התפארות, ועוד התפארות, ועוד התפארות.

לכן, הקבלה הראשונה שאדם צריך לקבל על עצמו היא לא לדבר על שום יהודי ולא לצחוק על שום יהודי. איך אני, היהודי הכי קטן, יכול לצחוק על יהודי אחר? עלינו רק לראות את התפארת בכל יהודי ולחפש עוד הידור. יהודי אחד אומר שיעורים, השני מתפלל בהתלהבות, השלישי מחלק צדקות. בכל יהודי יש דבר מיוחד שהוא עושה שיהודי אחר לא עושה. כל יהודי הוא דבר חדש לגמרי, וזהו האור האמיתי של חנוכה.

סודות הבריאה מתגלים למי שרואה רק טוב

מדוע הצדיק זכה להיות צדיק? אומר רבנו: רק בגלל סיבה אחת – הוא כל הזמן מחפש רק נקודות טובות בכל יהודי. הוא לא רואה שום חיסרון ביהודי, הוא לא מבזה יהודים ולא מבטל אותם. הוא לעולם לא יאמר על מעשה של יהודי "זה לא שווה" או "אין לזה ערך". כל מה שיהודי עושה גורם שעשועים בלי סוף למעלה.

אדם יכול עם מצווה אחת להביא את הגאולה. אם ראובן היה לוקח את יוסף על הכתפיים ומביא אותו לאבא שלו, הייתה באה הגאולה ולא היינו סובלים את מכירת יוסף. אבל האחים פחדו אחד מהשני. לפעמים אדם מפחד להתפלל בכוח, מפחד להתפלל בהתלהבות, מפחד לרקוד או לשיר, כי הוא חושש מה יגידו עליו. אבל הצדיק לא מתבייש מאף אחד ועושה מה שצריך לעשות, והוא מחפש רק את הנקודות הטובות.

השם יתברך מתפאר בכל יהודי, והוא ברא את כל הבריאה עם סודות נוראים. למה יש אריה בעולם? למה יש יתוש בעולם? הכל סודות נוראים. אם תראה רק את ההתפארות בכל יהודי, יגלו לך אפילו למה השם ברא יתושים ואריות, ומה הסודות הנוראים של כל הבריאה.

ישוב הדעת ושפלות אמיתית

היסוד הוא לדעת: "אני הכי גרוע מכולם, ולכן אני צריך את הטיפול הכי טוב". ככל שהחולה יותר גדול, הוא צריך טיפול יותר חזק. אדם צריך תמיד לדעת שהוא הכי קטן מכולם. רבנו כותב בשיחות הר"ן שנר חנוכה נועד כדי לראות את השפלות שלי. מתי אדם לא ידבר על אף אחד? רק כשידע באמת שהוא הכי נמוך מכולם.

הכתוב אומר:

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (בראשית לז, א).

המילה "וישב" היא אותיות "ישוב" – ישוב הדעת. הדבר הראשון שאדם צריך הוא יישוב הדעת. כאשר השם אמר לאברהם אבינו:

"שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו, א)

טמון בכך סוד עצום. המילים "שכרך הרבה מאד" עולות בגימטריה בדיוק למילים "ישוב הדעת" (797). כלומר, השכר הגדול ביותר של האדם הוא לזכות ליישוב הדעת. אדם צריך לרקוד ולהתלהב, אבל תמיד להישאר עם יישוב הדעת, שפירושו לראות את שפלותו.

כל העבודה של האדם היא לראות את שפלותו, ואז הוא לא ידבר על אף אדם בעולם. הוא רק יראה שהשני יותר טוב ממנו: זה מתפלל יותר טוב, זה לומד יותר טוב, זה מחלק צדקות, זה יותר שקט ממני. מה אכפת לי שהחבר שלי יותר טוב ממני? אדרבה, שיהיה יותר טוב ממני! זה רק צריך לדרבן אותי להתפלל יותר בכוונה, לרקוד ולשמוח.

עד שתכלה רגל מן השוק: ביטול תאוות הממון

חנוכה פועל את הבחינה של "עד שתכלה רגל מן השוק". רבנו מסביר שזה מרמז על ביטול "רגל על לשונו" – שאף אחד לא ידבר לשון הרע על השני. בנוסף, זה מרמז על ביטול השוק והמשא ומתן. חנוכה נועד לבטל את תאוות הממון ואת הרצון להחזיק כסף. כסף הוא הריח הכי רע שיש בעולם, וכבר לילדים קטנים יש תאוות ממון נוראה שצריך לשרש מההתחלה.

כשיבוא משיח, מי שלא הרגיל את עצמו ללמוד תורה עכשיו, זה כבר לא יעזור לו. משיח יגיד לו: "מה אני יכול לעזור לך? אתה לא יכול לשבת ללמוד? תלך לעבוד". זה יפתח נגריה, זה יפתח חנות ירקות, זה יעשה נעליים. לא יהיה שום משא ומתן ותאוות התעשרות, אלא ועדה שתחלק את הדברים. אנשים רוצים משיח עכשיו, אבל אם משיח היה בא עכשיו, כל אחד היה קובר את עצמו באדמה מרוב בושה על מצבו.

סודו של משיח: העניו מכל אדם

משיח יהיה שיא השפלות. החתם סופר אומר שאם אדם מתחיל לחשוב "אולי אני המשיח", הוא כבר הפסיד את האפשרות הזו. משיח יהיה אדם שמעולם לא חשב שהוא ראוי להיות משיח.

משה רבנו התווכח עם הקב"ה שבעה ימים שלמים בטענה שהוא אינו ראוי. הוא אמר: "ריבונו של עולם, בטח יש פה איזה טעות, אני לא משיח". רק משה רבנו יכול להתווכח עם הקב"ה שבעה ימים שהוא לא משיח, ולכן דווקא הוא זכה להיות הגואל. משיח יהיה באמת משיח כי הוא ידע שהוא הכי פחות מכולם. מי שידע שהוא הכי פחות מכולם, הוא יהיה מוכן להתווכח עם הקב"ה שהוא לא משיח.

"מרגלים אתם": להפסיק לחפש חסרונות

בחנוכה אנו קוראים את פרשת מקץ, בה יוסף צועק על אחיו:

"מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (בראשית מב, ט).

מהו מרגל? מרגל הוא אדם שמדבר לשון הרע, שמעביר סודות מאחד לשני, שמחפש חסרונות בזולת. יוסף צועק להם: "אתם מרגלים! אתם מדברים לשון הרע!". הצדיק צועק לנו בשבת חנוכה את אותה צעקה: תפסיקו להיות מרגלים אחד על השני!

על ידי בחינת השמן של נר חנוכה, אדם זוכה לשכל אמיתי – לראות שהוא הכי נמוך מכולם. זו הקבלה שצריך לקבל אחרי חנוכה: לא לדבר יותר על אף חבר ועל שום יהודי. אף יהודי לא לוקח את הלחם שלי ולא את הכסף שלי. לשון הרע זו סתם תאווה בלי שום צורך. אם אדם ייצא מהדבר הזה, לא ידבר על שום אדם, לא ייפול בגאווה ויראה רק את השפלות שלו ואת ההתפארות של השני – נזכה באמת שהיום תבוא הגאולה, והארץ תאיר מכבודו.

שיעור מס' 49