בזיונות לכפרה לפני יום הכפורים

אחד הדברים הנפלאים שנתן ללמוד מאישיותו של נח, שהוא התעקש לעמוד בצווי השם יתברך והמשיך בבנית התיבה, למרות כל הבזיונות שבזו אותו אנשי דורו ולעגו לו על אמונתו בדבר ה' שיהיה מבול, כך במשך מאה ועשרים שנה. דרכו היחודית של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בעבודת קבלת הבזיונות בשמחה ובאהבה היא מן המפרסמות, דומה כי מורנו הרב אינו יודע מהי שנאה, אך כלפי הכבוד המדמה הוא ממש מלא בשנאה ותעוב. ומאידך, אהבה רבה וחבה יתרה נודעת אצל מורנו הרב לבזיונות וההשפלות, יהיו אשר יהיו.

את המעשה הבא ספר בעל המעשה הרב נתן הלר שליט"א מתלמידיו של מורנו הרב, כפי שבדידו הוה עובדא לפני 32 שנים. היה זה בעת לדת בנו בכורו, אשר נולד לו במזל טוב לפני 32 שנה ביום ט' באלול, ובערב יום הכפורים התכוננו בני המשפחה לקים את מצות פדיון הבן. ערב יום כפור הוא זמן לחוץ ועמוס לרוב האנשים, אך מצוה חשובה זו של פדיון הבן אשר נודע כי האוכל מסעדת פדיון הבן כאלו התענה פ"ד תעניות, גרמה להמון רב של ידידים ומכרים להגיע לשמחה. הפדיון היה אמור להערך בהיכל בית המדרש של חסידי ברסלב במאה שערים [השול], ואל השמחה הגיעו רבנים חשובים והמון ידידים ומכרים של המשפחה המרחבת.

כולם המתינו לבואו של הרב, גם הרבנים ושאר משפיעי ברסלב שנכחו במקום הבינו שרבי נתן הלר בעל השמחה לא יתחיל בפדיון לפני בואו של מורו ורבו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, ועל כן המתינו בסבלנות. אך לכל סבלנות יש

גבול, ובערב יום הכפורים כנראה שהגבול צר וקצר ביותר. וכשהרגישו שהשעה נוקפת והרב לא נראה באופק, החלו להשמע רטינות מכל הכוונים, תחלה בלחש ולאחר מכן בקול רם.

בעל השמחה הבין שהאברך שנשלח כדי להביא את מורנו הרב מביתו שברובע היהודי, לא עמד בשליחותו משום מה, והחליט לצאת בעצמו להביא את הרב מביתו. הוא לקח את רכבו של אביו והשאיר את כל המוזמנים בבית הכנסת. כשהגיע לביתו של הרב, מצא את הרב יושב ומברך ברכת המזון. רבי נתן הלר המתין במשך עשרים דקות תמימות! עד שמורנו הרב סים לברך, ואז נכנס מורנו הרב למכונית ונסע עמו לעבר השול.

בכניסתם לבית המדרש אמר מורנו הרב לרבי נתן הלר "יהיה קצת שמח כאן, אבל אל תבהל מכך". בדבריו אלה הכין אותו הרב למה שעתיד להתרחש בדקות הקרובות, אך כל ההכנות שבעולם לא השתוו לעצמת הבזיונות שנשפכו על מורנו הרב בשעה שרק פתחו את דלת הכניסה.

מכל עבר החלו להשמע קריאות גנאי וצעקות, איך הרב לא מתביש כביכול להשאיר אותם כך בבית הכנסת בערב יום כפור ונותן להם לחכות כך זמן ארוך. ומורנו הרב מקבל הכל בדומיה ורק אומר בהתנצלות: "אתם צודקים, מחילה, אתם צודקים".

אחד ממתפללי בית הכנסת החליט לעשות מעשה ולהראות את כחו והתקרב למורנו הרב באגרופים קמוצים, כמי שבכונתו להכות חלילה או לדחוף במחאה על כך שהצרך להמתין זמן ארוך. העבדה שאלו הן השעות האחרונות לפני יום הכפורים הקדוש לא מנעה אותו מלבוא ולנסות להרים את ידו בקדוש ישראל צדיק הדור, אלא שרבי נתן הלר נעמד מיד בחיץ בינו לבין מורנו הרב ומנע ממנו להתקרב למורנו הרב.

רבי נתן הלר היה בעבר ביחידה מבחרת בצבא ושרת בגדוד צנחנים, כך שכוח רב היה לו כדי להתגונן ולהגן על הרב גם מפני אגרופיו של הלה. אלא שבאותו רגע קרה דבר שאין לו הסבר בדרך הטבע. מורנו הרב אחז בקצה השרוול של רבי נתן הלר ודחף אותו הצדה. היה נצרך כוח אדיר כדי להזיז את רבי נתן ממקומו כשהוא מאמץ את שריריו כדי להגן על הרב

מפני הזעם, אך כמו בספור על יעקב אבינו ע"ה אשר גלל את האבן מעל פי הבאר כחולץ פקק מעל פי הבקבוק, כך הרגיש רבי נתן הלר, שהרב אוחז בקצה שרוולו ובכח עליון אדיר ועל טבעי מסלק אותו לצד כדי להיות מול היהודי הזועם ללא כל הגנה.

אלא שהיהודי נבהל בראותו שהרב מוכן ומזומן לקבל מכות ואינו מוכן להתגונן, והתישב במקומו בדממה. כל התהליך ארך כעשר דקות, בהן מגיעים אחד אחרי השני מתפללים ואורחים וקובלים לפני הרב שלא ראוי מה שעשה ושזה בושה וחרפה לאחר, וכל אחד מאריך כפי כחו לבזות ולהשמיץ את מורנו הרב, ולכלם עונה ומשיב הצדיק בנועם ובהתנצלות כנה ואמתית: "אתם צודקים, מחילה".

לאחר מכן הרב החל למסור שעור, כאלו לא קרה דבר, ודבר ממעלת הפדיון וקדושת יום הכפורים, ומיד לאחר השעור נגשו לערוך את הפדיון.

רבי נתן הלר מסים את ספורו המרגש בהתרגשות עצומה מגדלתו של הצדיק שאנו זוכים להתקרב אליו ולדבוק בעצותיו ולשתות ממימי תורתו ותפלותיו, ומספר שאמנם כיום אנו רגילים למראות אלו והנפש שלנו כבר נעשתה מרגלת בכך, אך באותם ימים שלאחר פדיון הבן, לא הצליח לישון כמה לילות מעצמת העבודה העצומה של קבלת הבזיונות שראה אצל מורו ורבו צדיק הדור שליט"א.

מתוך הספר "פלא עליון חלק ג"