סוד יישוב הדעת של פורים: מאור הצדיק ועד לשמחה דקדושה
שיעור מס' 84 | *מוצ"ש י"ד אדר ב' תשנ"ז (ליל פורים דפרזים) שיעור לבחורי החבורה.
מאמר מעמיק על מהותו הפנימית של חג הפורים. כיצד מצוות החג, השמחה והריקודים נועדו להפוך אותנו ממקבלים לנותנים, להמשיך עלינו שכל ודעת, ולהביא אותנו לשיא יישוב הדעת של כל השנה כולה.
מצוות משלוח מנות איש לרעהו בפורים טומנת בחובה סוד עצום. המנות של פורים הן בבחינת המן שירד במדבר. כל מה שאוכלים בפורים הוא בחינת מן, משום שהאכילה בפורים היא אכילה דקדושה, וכל השפע מגיע מהצדיק האמת.
המטרה במשלוח מנות היא להאיר את הארת הצדיק מאחד לשני. בכל דור ישנו צדיק שהוא בחינת מרדכי, המציל אותנו מקליפת המן ועמלק. כאשר אנו שולחים מנות איש לרעהו, אנו מעבירים את הארת הצדיק הלאה. ישנם אנשים שרחוקים מהצדיק ואינם מקבלים ממנו את אור החיים, ולכן כל אחד צריך להאיר לחברו מההארה שהוא עצמו מקבל. כך, לאט לאט, כולם יקבלו את רוח החיים של הצדיק, עד שבפורים מאיר אור הצדיק בהארה נפלאה שאין כדוגמתה בכל השנה כולה.
סוד הצדקה: להפוך ממקבל לנותן
לאחר משלוח מנות, אנו מקיימים את מצוות מתנות לאביונים. מטרת המצווה היא ליצור התקשרות בין כולם, כי לכל אחד יש נקודה מהצדיק האמת. ככל שאדם מרבה לתת צדקה, כך הוא מסוגל לקבל יותר את רוח הצדיק.
הצדיק נקרא על שם הצדקה, משום שהוא מהווה צינור של שפע לכל העולם. הצדיק חונן ונותן, הוא אינו לוקח לעצמו דבר, אלא יורד לעולם רק כדי להשפיע לכולם. כפי שמובא בספר "עשרה מאמרות", משה רבנו מעולם לא קיבל חינם. אפילו על שלושת החודשים שבהם ינק מאמו, הוא שילם לה, שכן בתחילה הייתה זו הצלת נפשות עבורה, אך לאחר מכן דאג שישלמו לה על כל הנקה והנקה.
טבעו של האדם הוא להיות מקבל; הוא דורש את כל ההנאות לעצמו. אך על ידי נתינת צדקה, האדם הופך ממקבל לנותן. רק כאשר האדם הופך לנותן, נוצר אצלו כלי לקבל את כוחו של הצדיק, שאין לו שום נגיעה אישית ושום כוונה לעצמו.
שמחה של קדושה מול אש זרה
עיקר עניינו של פורים הוא "שמחה ומשתה ויום טוב". אולם, יש להבחין בין סוגי השמחה. רבי נחמן מברסלב מסביר (ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"א) שאדם יכול לרקוד ולהתלהב, אך זו עשויה להיות התלהבות של "אש זרה", בדומה לחטאם של נדב ואביהוא.
השמחה האמיתית של פורים היא התלהבות דקדושה. בפורים אנו חייבים להרגיש את הקדושה בתוך השמחה. מי שרוקד מתוך התלהבות היצר, מתוך מחשבה שפורים הוא זמן של התפרקות והשתוללות, הרי זו אש זרה שמביאה עליו דינים חלילה.
לעומת זאת, ריקוד של קדושה ממתיק את כל הדינים שבעולם. החיצונים נאחזים ברגליים, כפי שכתוב:
"רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת" (משלי ה', ה')
לכן, כאשר אדם רוקד, עליו לכוון להמשיך על עצמו קדושה וטהרה, ובכך הוא מכניע את החיצונים וזוכה שריקודיו יהיו בבחינת "אשה ריח ניחוח לה'".
עלי הגיון בכינור: לרקוד עם שכל
דוד המלך אומר:
"עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" (תהלים צ"ב, ד')
הריקוד והשירה חייבים להיות מלווים בהיגיון, בשכל ובדעת. אי אפשר לרקוד סתם כך, ללא שכל. על האדם לראות את השכל שיש בכל דבר, כפי שמבאר רבינו בתורה א', שהשכל הוא אור גדול המאיר לאדם בכל דרכיו.
על ידי ריקוד ושירה מתוך דעת, ממשיכים שכל עצום. רבינו אומר (תורה ס"ד) שכל חכמה וחכמה יש לה זמר מיוחד, וכל השכלים באים מהניגונים. ככל שאדם מנגן ושר יותר בקדושה, כך הוא יכול להמשיך על עצמו יותר שכל ודעת, עד שהוא זוכה לראות ניסים בכל יום ולהכריז:
"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהלים ק"ה, א')
שיא יישוב הדעת של כל השנה
במהלך השנה, האדם עלול להיות "שיכור" מדברים שלילים: שיכור מאפיקורסות, ממחלוקת, מלשון הרע או מגאווה. השכרות של פורים באה לעשות בדיוק את ההיפך – להוציא אותנו מכל השכרויות הפסולות של השנה.
כשאדם שותה בפורים בקדושה, הוא מגיע לשיא יישוב הדעת. אין יישוב דעת גדול יותר מזה שאנו זוכים לו בפורים. זהו יישוב דעת שאפילו ביום הכיפורים קשה להגיע אליו. ביום הכיפורים אנו יושבים מרותקים למקומנו בבית הכנסת, אך בפורים, דווקא מתוך השירה, הריקודים והשתייה, מתגלה יישוב הדעת האמיתי והפנימי של האדם.
זה היה סודו של מרדכי היהודי. המן הרשע איים להשמיד ולהרוג, אך מרדכי "לֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ". הוא עמד ביישוב דעת מוחלט מול כל האיומים. מוהרְנַ"ת מסביר (הלכות שלוחין) שמרדכי זכה ליישוב הדעת העצום הזה בזכות עמלו בתורה. ששת הלבושים שבהם יצא מרדכי:
"בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן" (אסתר ח', ט"ו)
מסמלים את ששת סדרי המשנה שמרדכי למד בעמקות נפלאה, פנים ואחור, עד שזכה להיות פוסק הדור ו"דורש טוב לעמו".
חלק 1 מתוך 4 — שיעור מס' 84