סוד הממשלה על המלאכים וכוחה של אהבת ישראל
שיעור מס' 85 | *כ"ט אדר ב' תשנ"ז בשערי תורה
התכלית של כל יהודי היא לברוא מלאכים מכל דיבור ומצווה ולמשול בהם. כדי לזכות למדרגה זו, עלינו לאהוב כל יהודי אהבת נפש – אפילו את שונאינו, לשמור על קדושת העיניים והלב, ולהתקשר לצדיקי האמת שבדור.
הכלל הוא שכל אדם צריך שתהיה לו ממשלה על המלאכים. רבי נחמן מברסלב מלמד שאם אדם מקיים את העצות של הצדיק, הוא זוכה לשלוט על המלאכים, והם הופכים להיות השלוחים שלו, כפי שנאמר:
"כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ".
המלאכים ישמרו עליו ויסובבו אותו. כיצד זה קורה? בכל שנייה, עם כל אות וכל מילה של תורה או מצווה שאדם מוציא מפיו, הוא בורא מלאך. המלאך הזה שומר עליו ומשרת אותו.
התכלית של כל יהודי היא לברוא רבבות מלאכים מכל דיבור, מכל הליכה ומכל תנועה. יעקב אבינו חזר עם מחנות של מלאכים שהקיפו אותו. אדם לא יכול לפטור את עצמו ולומר: "אני חזק, אני גיבור, יש לי שכל ואני יכול להסתדר בעצמי. בשביל מה אני צריך לברוא מלאכים? זו דרגה ששייכת רק לצדיקים גדולים". חס ושלום! זוהי התכלית של כל איש ישראלי.
כל מילה ואות בגמרא שאתה לומד באימה, ביראה, בקדושה ובטהרה – בוראת מלאך. אם אדם מוותר על התכלית הזו ורוצה להישאר "פשוט" ללא כוונות, הוא עלול להצטרך לחזור בגלגול כדי להשלים את ייעודו. לכן, כל מילה צריכה להיות מחושבת, ללא לשון הרע או דברים בטלים. ה' רוצה ומחייב אותך שיהיו לך מלאכים שישמרו עליך.
לאחוז בכיסא הכבוד: לאהוב את השונאים
בתורה א' (חלק ב' בליקוטי מוהר"ן), מסביר הרבי את התנאים כיצד אדם יזכה לברוא מלאכים ולמשול בהם. התנאי הראשון והבסיסי ביותר הוא התקשרות לשורשי הנשמות. פירוש הדבר הוא לאהוב כל יהודי ויהודי בעולם אהבת נפש.
אהבה זו נקראת "לאחוז בכיסא הכבוד". כאשר משה רבנו עלה למרום לקבל את התורה, אמר לו הקדוש ברוך הוא:
"אֱחֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי".
ה' אמר למשה: "אם אתה רוצה לקבל את התורה, לברוא מלאכים ולמשול בהם, אתה חייב להתחיל מחדש לאהוב כל יהודי אהבת נפש". למשה רבנו היו שונאים רבים, כמו דתן ואבירם שהלשינו עליו לפרעה והתנכלו לו בכל צעד, וכן קורח שחלק עליו. למרות זאת, ה' ציווה עליו לאהוב דווקא אותם.
ככל שיש לאדם יותר שונאים, כך הוא צריך לאהוב אותם יותר. בסופו של דבר, כולם יהודים טובים שעמדו במעמד הר סיני. לכל יהודי יש אות בתורה. כאשר דתן ואבירם נבלעו באדמה, כביכול נפלו אותיות מהתורה ונוצר בה פגם. תפקידנו כעת הוא להעלות אותם חזרה ולהשלים את אותיות התורה. לכן, גם אם אדם שונא אותך, עליך לדעת שהוא אות בתורה, והשנאה שלו נובעת מרוח שטות שנכנסה בו.
גבורתו וצניעותו של שאול המלך
דוגמה מובהקת לכך אנו רואים אצל שאול המלך שרדף אחרי דוד. דוד המלך הבין שזו רק רוח שטות, וסירב לפגוע בו. כאשר אבישי בן צרויה רצה להרוג את שאול בשנתו, דוד הזדעזע ואמר: "חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה". דוד אמר שאולי שאול ימות במלחמה או ממחלה, אך הוא עצמו לא ייגע בו.
על מילים אלו יצאה בת קול והוכיחה את דוד: "איך אתה אומר כאלה מילים על שאול? הרי שאול צדיק ממך!". המדרש אומר על כך: "מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ". דוד אמנם הרג את גוליית מרחוק בעזרת קלע ואבן, אך שאול גילה מסירות נפש עצומה פי כמה.
כאשר ארון הברית נשבה בידי הפלשתים, שאול רץ שישים מיל משילה לשדה המערכה. הוא נאבק פנים אל פנים עם גוליית, חטף מידיו את לוחות הברית ששקלו טונות, ורץ איתם חזרה שישים מיל נוספים כדי להשיבם לשילה. בת הקול אמרה לדוד: "אין לך מסירות נפש וגבורה כמו של שאול, איך אתה מעז לדבר כך על משיח ה'?"
גדולתו של שאול התבטאה גם בצניעותו המופלגת. הוא היה מכוסה לחלוטין בסדינים וטליתות, עד שדוד חתנו לא זיהה אותו במערה. שאול שמר ששום נקודה בגופו לא תהיה חשופה, שכן כל חשיפה מאפשרת לכוחות הטומאה להיאחז באדם, ומשם נוצרים כל פגמי הברית.
האש השורפת של ראיות אסורות
צניעות וקדושה זו אפיינה את גדולי ישראל בכל הדורות. מסופר על הבבא סאלי זצ"ל שהיה נכנס למקווה כשהוא עטוף לגמרי, מחליף את בגדיו בתוך המים, ויוצא כשהוא מכוסה בשמיכות רבות. בדורנו, אנו בקושי מבינים את המושגים הללו של קדושה. אם אדם היה מבין באילו טומאות הוא שקוע, הוא היה הופך לגל של עצמות מרוב פחד.
האלשיך הקדוש מסביר את גודל הזהירות מראיות אסורות דרך מעשה שם ויפת, שכיסו את נח אביהם. התורה מדגישה שלושה דברים: "וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית", "וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית", "וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ". מדוע הכפילות?
תחילה הם החזיקו את גופם חזק כדי ללכת אחורנית מבלי לזוז. לאחר מכן, הם הקפידו שגם פניהם לא יזוזו אפילו מילימטר. ולבסוף, "לא ראו" – הם שמרו אפילו על גלגלי העיניים שלא ינועו לצדדים. הקדוש ברוך הוא ברא את העיניים כך שיוכלו לראות לצדדים כדי להתגונן מסכנה, אך חלילה לא כדי להסתכל בראיות אסורות.
מכל ראיה אסורה יוצאת אש רוחנית ששורפת לאדם את הפנים ואת המוח. גם אם אדם עוצם את עיניו, אם פניו מופנות לדבר עבירה, "עור הפנים" שלו נשרף והוא מאבד את "אור הפנים" ואת הקדושה.
כך גם לגבי הלב. ההלכה אוסרת להתפלל כאשר "לבו רואה את הערווה", ולכן יש לחגור חגורה (גארטל) המפרידה בין הלב לפלג הגוף התחתון. אם אדם לא חוצץ את לבו, הלב שלו נשרף רוחנית. הוא מאבד את היכולת להרגיש את ה', להתרגש מקדושה או להבין דיבורים של אמונה, כי לבו נאטם.
התקשרות לצדיקים וקבלת תוכחה באהבה
כדי להינצל מכל זה ולזכות לקדושה, העבודה המרכזית היא להתקשר לצדיקי הדור. ישנם צדיקים בדורנו שמעולם לא פגמו בברית ולא פגמו בעיניים. עלינו לאהוב אותם אהבת נפש, בין אם הם שייכים לחוג שלנו ובין אם לא. הם אלו ששומרים על חומות הדת, על החינוך, הצניעות והקדושה של עם ישראל.
הרמב"ם כותב שאם מת אדם כשר והציבור לא בוכה עליו, "ראוי לקוברו בחייו". צדיקי הדור הם השליחים של ה', דרכם יורד האור והתורה לעולם, ובזכותם יש לנו בתי כנסת ומקוואות בכל מקום.
ההתקשרות הזו לשורשי נשמות ישראל כוללת גם את אלו ששונאים אותנו. אם מישהו שונא אותך ומוכיח אותך על כך שאינך קם לתפילה או שאינך לומד כראוי – הוא צודק! במקום לשנוא אותו בחזרה, עליך להודות לו. הוא משמש כמוכיח שלך בחינם.
משה רבנו נדרש לאהוב את דתן ואבירם בעודם בחיים. ה' אמר לו: "אחוז בכיסא כבודי – תאהב אותם אהבת נפש, ורק כך תוכל להוריד תורה לעם ישראל ולמשול על המלאכים". כל יהודי הוא צינור מתוך שישים ריבוא הצינורות של שם הוי"ה. כאשר אדם אוהב כל יהודי, מקבל באהבה את תוכחתם של אלו שדורשים ממנו להתעלות, ומתקשר לצדיקי האמת – הוא משלים את שם הוי"ה, זוכה לקדושה אמיתית, ומגיע לתכלית של בריאת מלאכים מכל דיבור ומעשה.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 85