סוד האור האין סוף: מעלת ייחוד חתן וכלה וההתקשרות לאבן השתייה

שיעור מס' 106 | וזה ידוע שייחוד חתן וכלה, בשרשו העליון הוא גבוה מאד מאד זה יותר גבוה מיום הכיפורים כמו שאומר הדגל שחתן וכלה יותר גבוה מיום הכיפורים גבוה מאד מאד לכן לא אומרים תחנון כי כבר העוונות מתכפרות בלי בלי נפילת אפיים, איך העוונות מתכפרות ? שמקבלים את המוחין, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אז עכשיו זה זמן שבע ימים של יום הכיפורים, היה כאן 14 יום של יום הכיפורים, שהוא גבוה מאד מאד גבוה מעל גבוה שלית מחשבה תפיסה תמן כלל שום מחשבה ושום מוח לא יכול לקלוט ולהבין לאיזה עולמות עולים החתן והכלה, הם עולים לעולמות טמירים ונעלמים כמו אדם וחוה לפני החטא, כמו שאומר האמרי אמת בפר' ויקרא שהם עולים לאור שבעת הימים אור הגנוז ונעלמים בעולמות עליונים וטמירים ומשם מורידים שפע לכל מי שנמצא במחיצתם כל השבע ימים מורידים שפע מוחין כאלה מוחין שע"י המוחין האלה מתכפרין כל העוונות, אדם אדם נשלמים לו המוחין ע"י הריקודים, השירים, ששרים עם החתן והכלה, אז עי"ז נהיה נהיה כלים, לכל המוחין הנפלאים שיורדים לכל הציבור, ובפרט להם, מוחין לכל החיים כי כפי מה שהחתן והכלה שמחים שמחים בימים האלה לא יושנים, לא אוכלים, רק שמחים בה', רק מרגישים את היחודא עילאה, את הדבקות בה' אז ככה נשפעים לו עכשיו מוחין לכל ה70- שנה, כל יום זה כנגד 10 שנים, אז כל כל שעה זה כמו כמו שעתיים וחצי, כל שעה זה כמעט שעתיים וחצי, כל שעה זה משפיע על שעתיים וחצי אבל, וכל זה הוא בחי' התורה הנ"ל שנאמרה על החתונה "כי אור להביות הלב של איש ישראל הוא עד אין סוף" כל שעה יוצא כמו חצי יום, שעתיים וחצי זה כמו יום, כי אור להביות הלב לבו הוא משורש נשמתו, כי עכשיו עולים לשורש הנשמה, הרבי אומר בתורה מ"ט "שאור להביות לב איש הישראל זה עד אין סוף" שהנשמה עולה עד אין סוף, הנשמה עולה עד אין סוף, הנשמה של החתן והכלה עולים עד אין סוף, עולים עד הבינה, החתן בעצמו נהפך לבינה, והם צריכים להעלות את כל מי שנמצא במחיצתם, הם מעלים אותם לספירת הבינה, לאור אין סוף, עכשיו עולים ממש לאור אין סוף, כי כי ירושלים ירושלים זה מלכות דאצילות, הקב"ה נשבע שהוא יכנס בירושלים של מטה עד שהוא יכנס בירושלים של מעלה, אז ירושלים של מטה זה זה נקרא מלכות דאצילות, ירושלים של מעלה נקרא מלכות דאין סוף מלכות של אדם קדמון, עכשיו נהיה ייחוד בין מלכות דאצילות למלכות של אין סוף, שזה החתן והכלה כאילו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים, כי האיש הוא בחי' אצילות, האיש הוא בחי' אין סוף, והאשה היא בחי' אצילות, אז האיש הוא בחי' מלכות אין סוף, ירושלים של מעלה, והאשה ירושלים של מטה, היא המלכות של המלכות מלכות דאצילות, הוא מלכות דאין סוף, אז נהיה עכשיו ייחוד, שזה עכשיו נבנתה חורבה מחורבות ירושלים, כלומר ירושלים נבנית גם של מעלה גם של מטה, כי אם החתן והכלה זוכים באמת לקדושה וטהרה אז הם זוכים להעלות את כל הציבור איתם ביחד עד אין סוף ועד אין חקר להמשיך לכולם לכולם מוחין, להמשיך לכולם מוחין, כי עכשיו 12 חודשים אומר הזוהר ב"כי תצא", "בונה ירושלים ה'" יש ירושלים של מעלה ויש ירושלים של מטה, נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה ומלכות דאצילות נקראת ירושלים של מטה, מלכות דאין סוף נקראת ירושלים של מעלה, וזה ייחוד חתן וכלה, אז כאן הפי' על התפילה, על זה פירוש פירוש נפלא, אז "בונה ירושלים ה'" אז אנחנו צריכים לחבר את מלכות דאצילות עם מלכות דאין סוף, החתן הוא מלכות דאין סוף והוא צריך לקבל את האור מאין סוף, לקבל את המוחין, הוא תפקידו לקבל את המוחין, הוא תפקידו לקבל את המוחין ולהשפיע על הכלה שנקראת מלכות דאצילות, וזה מסביר הזוהר ב"כי תצא", "כי יקח אשה חדשה לא ייצא לצבא ושימח את אשתו אשר לקח", נסתכל רגע בפסוק ב"כי תצא" "כי יקח איש אשה חדשה לא ייצא בצבא --- לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח" אז מפרשים "נקי יהיה" כתוב בכל ספרי החסידות, נקי מכל התאוות, שנה ראשונה אז נקיים מכל התאוות, שנה ראשונה רק חיים מהאור האין סוף, רק חיים מהדביקות בה', ששנה יורד יורד כזה אור, כזה אור, שלהיפך מתנקים מכל התאוות, ולכן זה נקרא "קידושין" לא נישואין, לא חתונה, זה נקרא "קידושין, שהחתן והכלה מתקדשים בשנה הראשונה בכאלה קדושות, בכאלה קדושות, וזה אומר הזוהר ב"כי תצא" רע"ז ע"ב שזה הענין של ה12- חודש, 12 חודש הוא אומר, זה כנגד 12 בקר, הכיור של שלמה עמד על 12 בקר, ויש אומרים שזה כנגד 12 בקר שהביאו הנשיאים, שלא מתו לעולם, ועכשיו החתן והכלה מקבלים כאלה מוחין של תחית המתים, הם יכולים פשוט להחיות מתים, החתן והכלה הם זוכים להדבק בה' עכשיו, ובשנה הזאת הזאתי זה כל השנה, בשבעה ימים ממש מאיר אור שבעת הימים, ממש עולים לספירת הבינה - אמא עילאה, זה הספירה של יום הכיפורים, ולמעלה מיום הכיפורים אומר הדגל, למעלה, הרבה יותר למעלה מיום הכיפורים, הם ממשיכים כאלה מוחין לכל לכל הנלווים אליהם, לכל המשתתפים איתם, לכל השמחים איתם, כאלה מוחין שזה מוחין שיות ממה שנשפעים מיום הכיפורים, וזה וזה וזה בכל השבעה ימים האלה, וגם בכל השנה בכל השנה נשפעים כאלה מוחין, שאת המוחין האלה הם לא יקבלו אח"ז עד סוף החיים, רק כפי מה שהם קיבלו ב7- ימים הראשונים, שאמרנו כל שעתיים ו.4 זה נקרא שעתיים וחצי כמעט, זה יום - נגד יום - כנגד שנה - נגד שנה - זה יום - זה כנגד 10 שנים, אז שעתיים וחצי זה כנגד כנגד שנה, ואח"כ יש להם עוד 12 חודש שנשפעים להם כאלה מוחין, שאת המוחין האלה לא יקבלו אח"ז בכל החיים, רק כפי מה שהם זכו להמשיך את זה ב7- ימים האלה, וב12- חודש האלה, וזה זה 12 בקר שעליהם עומד הים של שלמה, שהים של שלמה זה מראה למלכות דאצילות, שעומדת על 12 בקר, זה ה12- חודש, 12 חודש, ובתיקון של הכלה זה ב12- חודש האלה, הוא ממשיך לכלה מוחין, החתן חייב להמשיך לכלה מוחין, הוא חייב להמשיך לה, הוא המלכות דאין סוף, הוא חייב, והוא והוא הכיור של שלמה, הוא נחשב לכיור של שלמה, שימשיך לכלה שהיא עומדת על 12 בקר, שיש עכשיו 12 חודש, שזה נאמר שנה אחת, מה זה השנה הזאתי, מה שנה אחת חופש ? מה זה שנה חופש ? שנה שצריך להמשיך מוחין ! זה לא חופש ! שנה הוא חייב להמשיך כאלה מוחין עכשיו, כאלה מוחין, הוא צריך להמשיך בשנה הזאת, וכל חודש הוא מקבל מוח חדש לגמרי, והוא ממשיך מוחין לכלה ב12- חודש האלה, כאלה מוחין צריך להמשיך לה, כאלה מוחין שזה ימלא אותה לכל לכל החיים, לכל ה120- שנה, זה 12 חודש כנגד 120 שנה, כנגד 120 שנה, וזה סוד נורא של ה12- חודש האלה, שהתורה אומרת ושימח את אשתו שנה שלמה, מה זה שנה שלמה ? למה לא חצי שנה ? למה לא 9 חודשים ? הריון זה 9 חודשים ! למה לא שנתיים ? יניקה זה שנתיים ! למה דוקא שנה ? אלא 12 חודש אומר הזוהר יש בזה סודות נוראים, שהבקר עומד על 12 חודש, על 12 בקר זה הים של שלמה, החתן הוא הים של שלמה, הוא בחי' שלמה המלך, הוא צריך להשמיע להשפיע על ה12- בקר, הוא משפיע על ה12- חודש מוחין כאלה, וזה רז, וזה "איהו רזא דשנה" ויש בזה סוד נורא למה זה שנה, למה זה לא 9 חודשים ? למה זה לא שנתיים ? למה זה דוקא שנה? כי בעיקר החתן צריך לשמח, הוא צריך לשמח ! החתן יגיד מה פתאום שאני ישמח אותה ? שהיא קצת תשמח אותי ג"כ, מה אני אני אני צריך כל היום רק לרקוד ולשיר ? מה אני זמר ? אני זה ? אני אני רוצה לשבת בשקט ! שהיא קצת תשיר ! שהיא קצת תשמח ! אז אומר הזוהר לא ! זה טעות ! לא כתוב ושימחה את בעלה, לא כתוב ושמחו שניהם, לא כתוב ושמחו זה את זה את זו, וזו את זה, כתוב "ושימח את אשתו", זה המצוה שלו ! הוא יגיד אחרי 7 ימים, הוא יגיד לאשתו, תשמעי אשתי היקרה כבר נמאס לי, עכשיו תתחילי לשמח אותי קצת, אז הוא עובר על עשה ! הוא עובר על עשה ! הוא עובר על עשה ! הוא רוצה לעשות חלוקת עבודה, שויון זכויות הוא רוצה, אין שויון זכויות בתורה, בתורה אין שום שויון זכויות, יש דברים שהוא חייב, ויש דברים שהיא חייבת, וכל אחד צריך במסירות נפש לעשות את התפקיד שלו, התפקיד שלו זה להמשיך מוחין לאשתו, זה התפקיד שלו אומר הזוהר "ושימח את אשתו" ולא כתוב ושימחו זה את זה, לא כתוב ושמחו יחדיו, כתוב "ושימח את אשתו" האיש הוא צריך להמשיך מוחין לאשה, הוא צריך שיהיה לו מוח, הוא צריך ללמוד הרבה גמרא שיהיה לו מוח ! כי אם הוא לא ילמד גמרא לא יהיה לו מוח ! הוא צריך להתחיל ללמוד ב9- בבוקר, את ה8- שעות, אם זה עד 1:00, אם זה אח"ז מ3:00- עד 7:00, את ה8- שעות, אם לא אין לו מוחין ! אין לו מוחין ! הרבה נשים בורחות אחרי חודש הביתה, בורחות הביתה, מה התחתנו עם קיר ? מה התחתנו עם כסא ? עם שולחן ? עם מה התחתנו ? כמו שבורחות הביתה אחרי חודש אז בא האבא באה אמא מפייסים, וזה, אבל האיש הוא צריך להיות גם אבא, וגם אמא, וגם אח, וגם אחות, וגם חברות, וגם לשמח, וגם הוא צריך הכל ! הוא צריך הכל ! לכן הוא איש לכן הוא איש! הוא לכן הוא איש ! היא ספירת המלכות, והוא יש לו 9 ספירות, הוא צריך הוא צריך לשמח ואז יהיה "אשת חיל עטרת בעלה", אם הוא ישמח אז היא תעלה לכתר, האשה קופצת ישר ממלכות לכתר, ואז היא נהיית עטרת בעלה ! "ושימח את אשתו" לא כתוב וישמחו - ביחד, וישמח, לא כתיב אלא "ושימח" "הוא יחדי לכלה" הוא חייב לשמח אותה כגוונא דא וזה, וזה ואז אם הוא משמח אותה אומר הזוהר, נהיה שמחה בכל העולמות, הוא יגיד מה לי ולכלה הזאת ? מה לי ולאשה הזאת ? התחתנו ! בסדר היא נפלה בפח נפלה בפח מה אני יכול לעשות, מה אני אני יכול לשמח כל היום ? לרקוד. לשיר ? מה אני יכול ? אני רוצה קצת לנוח, קצת לישון, קצת אני בא הביתה אני רוצה לישון ! לנוח ! לישון עד הבוקר ! בבוקר אני יקום אני יילך לענינים שלי ! בקושי יפגשו בשבת ! אז התורה אומרת, לא ! אם אתה משמח את אשתך אז אתה משמח משמח 12 עולמות, יש 12 היכלות למעלה, שהם רק מקבלים את השמחה מזה שהאיש בא הביתה בשמחה, עם מוחין, עם דעת, ועל כן "נקי יהיה לביתו שנה אחת" עוד נותנים לו נקי, מה זה נקי ? נקי מעבודת המלך, אבל לא נקי מעבודת השם ! הוא נקי מכל עבודות המלך, נקי ממיסים, נקי מארנוניות, נקי מגולגולת, נקי ג"כ ממלחמת רשות, מלחמת מצוה שזה פיקוח נפש הוא לא נקי ! אבל ממלחמת רשות הוא נקי, נקי, "ולא יפוק לחילא לאגחא קרבא", כי הוא צריך לשמח את ה12- היכלות שבשמים, יש 12 ההיכלות, וכל חודש החתן והכלה נכנסים להיכל אחר, נכנסים להיכל אחר החתן והכלה, "אשתכחא חדוא לעילא ותתא" בכל חודש צריכים להכנס יש 12- היכלות, וכל חודש נכנסים להיכל אחר, וצריכים שיהיה שמחה למעלה ולמטה, "ואתא חדוה לעילא" ובזה שהוא משמח את אשתו הוא מעורר חדוה בשמים, הוא ממש משמח את השכינה הקדושה, כיון שהיא היא מלכות דאצילות, הוא מלכות דאין סוף, היא נקראת השכינה הוא בחי' קוב"ה, וכל רגע ורגע שיש שמחה בבית, יש אור בבית, אז נהיה נהיה עוד יחוד בין קוב"ה ושכינתיה, עוד ייחוד ביו קוב"ה ושכינתיה, לכן זה הריקודים והמחולות שרוקדים כל ה7- ברכות, ומזה צריך להמשיך על כל השנה, ימשכו כל הזמן, ימשכו כל החיים, כל החיים, אומר "זכאין" אומר הזוהר, "זכאין עמא קדישא" איפה יש כזה תורה ? איפה יש כזה כאלה מצוות ? איפה יש כאלה גילוי סודות ? שום עם ולשון לא זכה לזה ! לא זכה לכאלה גילויים ! לכאלה סודות ! לכאלה סודות ! שום עם ולשון ! "זכאין עמא קדישא" שזה רק מגלים את זה לעם ישראל, לעם ישראל, כמו שאומר הזוהר בבלק אומר הזוהר כשהקב"ה, הוא אומר "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש" מקודם ה' ה' היה צריך, מה הפירוש "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" ה' מקודם הלך לשעיר הרי ? ומה זה וזרח משעיר למו ? אז אומר הזוהר בבלק, אומר הזוהר, הקב"ה כשהלך לבני שעיר שיקבלו את התורה היה לו פחד נורא אולי הם כן יקבלו ? אולי הם כן יקבלו ? ח"ו אם הם יקבלו אנחנו היינו אבודים ! ה' הלך בפחד נורא, אומר הזוהר בבלק הוא אומר זה לא סתם, הוא הלך לשעיר, הוא הציע להם תורה! ואם הם כן היו מקבלים ? למה לא ? מה רע בתורה ? יש שבת ! יושנים, רוקדים, אוכלים שלוש סעודות, אז ה' פחד, ה' יחזיר אותם בתשובה את היהודים, אבל הגויים ה' ה' פחד ממש, אולי יקבלו כן את השבת ? אולי אולי אולי ח"ו כזה שמחה חתן, כלה, שבע ברכות, שנה שצריך לשמוח, כאלה סודות, ה' היה לו פחד נורא, פחד נורא, אז אומר אומר הזוהר "ה' בצאתך משעיר, בצאתך משדה אדום, ארץ רעשה" כשהקב"ה חזר משעיר זרח, הוא חזר בכזו שמחה שלא קבלו את התורה, בכזו שמחה הוא חזר, ח"ו אם הם היו מקבלים את התורה מה היינו עושים ? "מאי אתמר רעשה" מקודם הארץ היא רעשה, היא פחדה פחד מות, ואותו דבר מפארן "הופיע מהר פארן" הוא הופיע עם שמחה מהר פארן, שהגוים הוא ישר הראה להם דבר כזה שהם לא ירצו, אבל הוא פחד אולי יגידו לו תראה לנו עוד מה שהוא, נראה, נתמקח, אולי יש לך עוד הצעות ? אם ישר אדם הראו לו דבר לא לפי רוחו כבר הוא אומר, לא רוצה ! לא רוצה ! לא רוצה ! תעזוב אותי ! ה' פחד אולי יהיה להם קצת יותר שכל, יגידו, רק זה יש לך להציע ? אולי עוד דברים ? בוא בוא נתמקח, בא נקח חלק מהמצוות, נקח, אם לא לא תרצח, אז יש תרי"ב מצוות יקחו יקחו ת,ר,י,ב מצוות, יגידו מצוה אחת קשה לנו, אבל תן לנו את ה-תרי"ב מצוות, אז הקב"ה ישר, זה היה כזה שמחה להקב"ה, שישר אמרו לו לא רוצים, יש כזה מצוה בכלל לא רוצים את הכל ! אדם לפעמים מראים לו דבר, מתחילים להראות לו את הדבר שיודעים שהוא לא ירצה, מטעים אותו מן השמים, אז אז אומר הזוהר: "אשתכחא חדוא לעלא ותתא" אז הקב"ה בא בכזה שמחה, כזה שמחה, והוא לא סתם, הוא אומר הוא עשו יכל להגיד לו למה הצעת לי כזו עיצה ? זה היה פה קצת תרמית, הוא יכל אחרי זה לבוא בטענות, אז ה' ה' אמר לו: אולי בכל זאת ? אולי בכ"ז ? אולי בכ"ז תקבל את זה ? הוא אומר "לא"! אם יש כזה דבר אני לא רוצה, אני כבר גמרנו, כבר נפסל לי כל הענין הזה, אני כבר יצא לי כל החשק מכל הענין הזה, אז ה' אמר לו: אולי בכ"ז ? אולי בכ"ז ? וכמה פעמים ה' ניסה לפתות אותו, שלא יגיד סתם הציעו לי הצעה, סתם פיתו אותי, סתם רימו אותי, למה לא הראו לי דברים אחרים ? אז ה' חזר חזר כל פעם, חזר וחזר וחזר, אז הקב"ה "זרח משעיר למו הופיע לעמ"י מהר פארן --- קדישא, אמר אז בא הקב"ה ישר הוא דילג ל"לא תרצח" והוא הלך לס"מ שרו של עשיו, ואמר לו אולי בכ"ז תקבל את התורה ? מה ? כל החיות שלי רק מלחמות ? מה עשיו עושה ? מלחמות ! כובש מדינות ! אם לא אכבוש מדינות מה אני יעשה ? אני ישתגע משעמום ! מה יש לו לעשות ? מה הוא לומד תורה ? אדם לומד 8 שעות, מה יש לו לעשות ב16- שעות עכשיו ? הוא כבר עבד 10 שנים, הוא כבר משתגע, הוא הולך, ועושה מלחמות, כובש מדינות, עושה כלי משחית, חולם לכבוש מדינות, עכ"פ הוא חולם על זה, הוא עוד לא יכול, א"א לראות כי ה' סידר שגם למדינה השניה יהיה אותו כלי משחית, אז א"א להפעיל את הכלי המשחית,אבל כל אחד חולם אולי בכל זאת השני יהיה טיפה חלש, אולי בכ"ז יהיה לי טיפה אומץ, אז כל אחד כל החיים רק חולם מתי הוא כבר ילך לכבוש מדינות, מזה הוא, אז זה כל החיות של של עשו, שאפילו שלמעשה רואים מלחמת עולם זה קורה פעם פעם אז זה היה וגם נגמר ב17- כבר התחילו ב39- אחרי 22 שנה, אחרי שמונה עשר, אחרי 21 שנה כבר התחילו מלחמת עולם, עכשיו ברוך ה' כבר 55 שנה בלי מלחמת עולם, א"א לדעת מה שיהיה בעוד רגע, על כל פנים החלום על מלחמת עולם רק בחלום הזה, זה כזה תענוג, זה כזה חיות, לעשו יש לי כבר כך וכך לרוסיה יש כבר 30 אלף טילים אטומיים, ולאמריקה מאידך יש גם כן בטח 30 אלף טילים אטומיים, וכל אחד סופר את הטילים שלו, ואני מתי שאני רוצה אני יכול לכבוש את העולם, ואני פשוט רק מרחם, אני עושה לפנים משורת הדין, אני מתחשב קצת עוד בעולם, אני קצת, אבל מי שהוא יעצבן אותי אני יראה להם מי אני, ורק כל השטויות האלה זה כל החיות של עשו ! זה כל החיות שלו ! אין לו חיות אחרת ! יש לו חיות מכוס תה ? אז אומר אז אומר עשו, זה כל החיות שלי, אני חולם על מלחמות, אם אני לא עושה מלחמות אני חולם על מלחמות ! מזה אני חי ! אתה רוצה לקחת לי את החיות הזאת ? את החיות הזאת ? אז מה אני יעשה ? אז הוא אמר לו אולי בכ"ז תקבל ? אולי בכ"ז ? אולי בכ"ז - אמר, אז אמר, אז למי אני יתן את זה ? אז אז ה' סידר ככה, אז עשו אמר תתן את זה לבני יעקב, בני יעקב, תתן להם ! והוא חשב בליבו להם זה יהיה טוב, בני יעקב יקבלו את ה"לא תרצח" והם לא יעשו מלחמות, ואם הם יעשו מלחמות אז הוא יעביר אותם מן העולם, אמר לו הקב"ה, אבל הרי אתה בכור ? אתה בכור ? לך זה מגיע ! אמר מה ? כבר מכרתי את הבכורה שלי ממזמן ! וכבר הודיתי על הברכות כמו שכתוב "ויברך אותו שם" וכבר הודיתי על הברכות, והבכורה כבר שייכת ליעקב, אז ה' סיבב שהוא עוד פעם הוא יודה על הברכות על הבכורה, ואני כבר מכרתי את הבכורה, ואני מסכים שהוא יהיה בכור, רק רק אל תתנו רק רק שיתנו את התורה ליעקב, אחרי זה הוא הלך אז הקב"ה אמר תשמע, תן לי עיצה, תראה, אתה לא רוצה, לך לא מוצא חן "לא תרצח", אני יבא אליהם, גם להם משהו לא ימצא חן, מה יש פה 613 מצוות, מה אני כבר בטוח שהם יקבלו ? אני אתה כבר הכזבת אותי, עכשיו תתן לי עיצה, אני מפחד מהיהודים האלה, היהודים האלה, אני יבא אליהם, אני יגיד להם שבת, אז הם יגידו שהם רוצים ליסוע לים, עונג שבת זה ליסוע לים ! אני יודע מה שהם יכולים להגיד, כמו שאומרים היום החופשיים ! אז הם לא טענו את זה כי היו כי היה להם את המוחין, ראו את המוחין של שבת, ראו את השבת, אבל ברגע שאדם לא רואה את המוחין של שבת, אז אצלו עונג שבת זה זה לנסוע שמה, 6 שעות עד הכינרת ולהצלות שם בשמש, והאוכל אוכל נופל בתוך החול, ולריב שם, וכל הילדים בוכים וצורחים למה נסענו ? ולזה הוא קורא עונג שבת והסטייק נשרף שם על האש, בכלל נשרף, לא נשאר כלום בקושי כל אחד יודע, כולם זה פשוט ספרו לי איך זה הולך בדיוק, ואחרי זה צריכים לחזור 6 שעות ומחר מחר, באים לעבודה, כבר לא יודעים בכלל איך שעובדים, הרגלים נכנסים בתוך המכוניות, נחתכים ידיים, נחתכים אצבעות, כבר לא יודעים בכלל מה נעשה, לא די 6 ימים הוא כבר מותש, היום השביעי זה שקול כנגד כל ה6 ימים, זה ממש כמו שהגמרא אומרת ה6 הימים,היום השביעי שקול כנגד כנגד כל השישה, הוא ככה הותש, וככה טרח, וככה סבל, כל השישה, מגיע יום ראשון הוא כבר לא יודע מה נעשה בכלל, אז בכ"ז קוראים לזה עונג שבת, אני יודע מה, יש כל מיני מושגים שאנחנו לא לא מכירים אותם, אז הקב"ה אומר אני יבוא ליהודי לקבל שבת, יגידו רוצים ליסוע לים, אני יודע מה מה שהם יכולים להגיד לי ! אז תתן לי עיצה לשחד אותם, אני יודע, אני צריך לבוא אליהם עם מוחין, צריכים לבוא להראות להם איזה אורות, אני לא יכול סתם להגיד להם שבת ! שבת! מה, שבת לא נוסעים לים ? לא הולכים לטיולים ? מה זה כאן ? אי אפשר אפילו להרים טלפון ? מה קורה כאן ? אז אני רוצה לשחד אותם ! אז אמר הס"מ : רבונו של עולם, כל האורות שיש לי, אמר כל האורות שיש לי, אני נותן אותם עכשיו לך, תראה אותם לעמ"י, תן אותם לעמ"י, העיקר שיקבלו את השבת, העיקר שיקבלו את התורה, כל אני פושט את כל האורות, אני יהיה שחור משחור, חושך גמור אני מוכן להיות, העקר תעזוב אותי, תן את התורה ליהודים, הס"מ התפשט מכל האורות שלו אומר הזוהר כאן, בקצב', בלק, התפשט מכל אורותיו, וה' בא עם שלל אורות, בא עם ברקים, רעמים, שלל אורות, ראו את כל האורות בעולם וכל האורות שהיה לס"מ ה' הביא את זה לעמ"י, כי אומר וזה השורש ס"מ נדב משלו כדי שעמ"י יראה כאלה אורות, שבת עם כאלה אורות, עם כאלה חויות, להרגיש כאלה דברים שבכלל אין שום הוא אמינא לא לקבל את שבת לא לקבל את השבת, אח"ז ה' הלך לישמעאל, אמר לישמעאל, "רוצה לאשחדא להוא טול נהורא ותן מכל חילי שמיא והב עלייהו שיקבלו" אח"ז הלך לישמעאל --- הלך לערב אמר אמר ערב נו מה דעתך על התורה ? ישר הראה לו מה שהישמעלים ה' ירחם הראה להם, הראה להם מה שהראה להם, אמרו אם יש כזה דבר הם לא לא מוכנים, לא מוכנים ! אמר למה ? מדוע ? מה יש ? התחיל להתחנן, התחיל להתחנן, הקב"ה התחיל להתחנן, אמר, מה אני רוצה שרק אתה תקבל, אמר לא תן את זה ליצחק, תן ישמעאל, אחיו זה יצחק, תן לבנים של אח שלי, אמר למה ? אבל אתה הרי הבכור ? אתה הבכור ? מוותר על הבכורה, מוותר על הכל, רק תן את זה לבני יצחק, לא לי ! לא לי ! לא לי ! אז הופיע מהר פארן, מה זה הופיע מהר פארן ? אז אז ה' אמר ומה אני יעשה אם לא יסכימו, כמו שאתה לא מסכים, אולי גם הם לא יסכימו ? אמר קח קח קח את כל האורות שלי, כל שלל האורות שיש לי, את כל האורות, ותן לעם ישראל, אז - הקב"ה הופיע עם עוד אורות, היה לו את כל האורות של הס"ם, כל האורות של ערב, כל האורות, התפשטו כל האורות, נשארו חושך גמור, חשכה גמורה, וכל כל האורות האלה ה' הופיע בהר סיני, זה "זרח משעיר למו" הוא זרח כמו שמש, הוא בא מהר שעיר כמו שמש, כי האורות של הס"ם זה יותר משמש, מלאך מאיר יותר משמש, אז "זרח" ראו אורות כאלה יותר משמש, כי "וזרח" הוא לקח את כל את כל האורות שהיה לס"ם ועם זה הוא הופיע, אחרי זה לקח את כל האורות שיש לערב, היה שם קצת פחות אורות, אז רק הופיע, רק הופיע, והאור נקרא ג"כ "יפעת", האור נקרא אז הוא הופיע ולא רק זה, "ואתא מרבבות קודש" מה זה רבבות קודש ? וכך הוא הלך לשרים של כל אומות העולם לפני שה' הגיע להר, לישראל הוא הלך לשרים של כל אומות העולם, לכולם הוא הציע מה שהציע, לכולם הוא הציע את התורה, וכל אחד מצא איזה פסול שלא זה לא תגנוב, וזה ככה, זה לא תשקרו, וזה וכל בכל אחד ואחד זה לא תונו איש את עמיתו כל אחד רק מצא את איזה דבר שזה לא מתאים לו, אז אז הקב"ה ג"כ אמר לו אז איך אני אתן להם ? מי אומר שהם יסכימו ? אז כל מלאך אמר, אני נותן לך את כל האורות שלי, את כל האורות שלי, תן את זה ליהודים, רק, רק תעזוב אותי ! וכך ה' בא עם שלל אורות, "אתא מרבבות קודש" לקח את כל האורות של כל הממונים על שאר הבני עלמא, וככה הוא בא עם שלל אורות לישראל, בכלל בכלל כבר שכחו שיש ים, שיש ככה, רק ראו את האורות, רק ראו את המוחין, ובכל מצוה ראו את האורות, ראו את המוחין שיש בכל מצוה, ואת האורות שבכל מצוה, אז אומר, אז אומר הזוהר "זכאין עמא קדישא שהקב"ה מגלה להם כאלה סודות" שמה מה זה "ושימח" ? מה זה שבעת ימי המשתה ? מה זה 12 חודשים שלשמח חתן וכלה ? שהאיש שם את המוחין ! זה חוב עליו! אחרי שבע ימים האיש יכול להגיד אני כבר התעיפתי, עכשיו שאשתי קצת תשמח אותי ! הוא אומר לא ! זה החיוב שלך ה12- חודש ! ובזה אתה משמח את כל ההיכלות של מעלה, ואשרי העם שמגלים מגלים להם כאלה סודות והקב"ה חדי בהון וזכאים הם בעולם הזה, וזכאים הם לעולם הבא.

מאמר מעמיק המבאר את סוד האור האין סוף היורד לעולם בייחוד חתן וכלה, הגבוה אף מיום הכיפורים. דרך סודות מתן תורה וההתקשרות לאבן השתייה, מתבאר כיצד ביטול השכל העצמי והתבודדות מובילים את האדם להשגות אלוקיות ולתיקון נשמתו.

ידוע שייחוד חתן וכלה בשורשו העליון הוא גבוה מאוד, אפילו יותר מיום הכיפורים, כפי שאומר ה'דגל מחנה אפרים'. לכן לא אומרים תחנון, כי העוונות מתכפרים ללא צורך בנפילת אפיים. כיצד מתכפרים העוונות? על ידי שמקבלים את המוחין. הרי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, וכעת, בשבעת ימי המשתה, מאיר אור של יום הכיפורים. זהו מצב הגבוה מעל גבוה, שלית מחשבה תפיסה תמן כלל. החתן והכלה עולים לעולמות טמירים ונעלמים, ממש כמו אדם וחוה לפני החטא, וכפי שאומר ה'אמרי אמת', הם עולים לאור שבעת הימים, לאור הגנוז.

משם הם מורידים שפע לכל מי שנמצא במחיצתם. כל הריקודים והשירים ששרים עם החתן והכלה הופכים אותנו לכלים לקבלת המוחין הנפלאים הללו. כפי שהחתן והכלה שמחים בימים אלו, דבקים בה' ומרגישים את הייחוד העליון, כך נשפעים להם מוחין לכל שבעים שנות חייהם. כל שעה בימים אלו משפיעה על שנים רבות קדימה. כל זה קשור לתורה מ"ט בליקוטי מוהר"ן:

"כי אור להביות הלב של איש ישראל הוא עד אין סוף"

הנשמה של החתן והכלה עולה עד האין סוף, עד לספירת הבינה, והם מעלים איתם את כל הציבור.

בניין ירושלים של מעלה וירושלים של מטה

החתן והכלה בונים חורבה מחורבות ירושלים. ירושלים של מטה היא ספירת 'מלכות דאצילות', וירושלים של מעלה היא 'מלכות דאין סוף'. הזוהר הקדוש אומר:

"נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה"

החתן הוא בבחינת מלכות דאין סוף, והכלה היא בבחינת מלכות דאצילות. תפקידו של החתן הוא לקבל את האור מהאין סוף ולהשפיע את המוחין על הכלה.

על כך נאמר בתורה: "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח". ספרי החסידות מסבירים ש"נקי" משמעותו נקי מכל התאוות. בשנה הראשונה הם חיים רק מהאור האין סוף ומהדבקות בה'. לכן זה נקרא "קידושין", כי הם מתקדשים בקדושות עצומות. הזוהר בפרשת כי תצא מסביר ששנים עשר החודשים הללו מכוונים כנגד שנים עשר הבקר שעליהם עמד הים של שלמה. החתן, שהוא בבחינת שלמה המלך, חייב להשפיע מוחין לכלה במשך שנים עשר חודשים אלו, מוחין שימלאו אותה לכל מאה ועשרים שנות חייה.

ושימח את אשתו - חובת הבעל

התורה אומרת "ושימח את אשתו שנה שלמה". למה דווקא שנה? כי בשנה זו החתן חייב לשמח. החתן עלול להגיד: "למה שרק אני אשמח אותה? שהיא תשמח אותי גם כן! אני רוצה שוויון זכויות". אבל הזוהר אומר שזו טעות. לא כתוב "ושימחה את בעלה" ולא "ושמחו שניהם", אלא "ושימח את אשתו" - זו המצווה שלו! בתורה אין שוויון זכויות במובן הזה; לכל אחד יש את התפקיד שלו במסירות נפש.

התפקיד של האיש הוא להמשיך מוחין לאישה. הוא צריך ללמוד הרבה גמרא שיהיה לו מוח! כי אם הוא לא ילמד גמרא לא יהיה לו מוח! הוא צריך להיות עבורה גם אבא, גם אמא, גם אח וגם חבר. אם הוא ישמח אותה, היא תעלה מספירת המלכות לספירת הכתר, ותהיה "אשת חיל עטרת בעלה". כשהוא משמח את אשתו, הוא מעורר חדווה בשמיים ומשמח שנים עשר היכלות עליונים, וגורם לייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

סוד מתן תורה והאורות הגנוזים

הזוהר הקדוש בפרשת בלק מגלה סודות נוראים על מתן תורה. כאשר הקב"ה הלך להציע את התורה לבני עשיו ולבני ישמעאל, היה לו פחד נורא שמא הם יסכימו לקבל אותה. הרי אם הגויים היו מקבלים את השבת ואת קדושת התורה, מה היה נשאר לנו? אך כאשר הם סירבו, הקב"ה חזר בשמחה עצומה:

"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן"

שרו של עשיו (הס"מ) ושרו של ישמעאל ראו שהקב"ה חושש שמא עם ישראל לא ירצה לקבל את התורה, למשל את השבת שאוסרת עליהם לנסוע ולטייל. לכן, השרים של אומות העולם הציעו להקב"ה לקחת את כל האורות הרוחניים שלהם ולתת אותם לעם ישראל כ"שוחד", העיקר שיקבלו את התורה ויעזבו אותם לנפשם. כך הופיע הקב"ה בהר סיני עם שלל אורות עצומים, "ואתא מרבבות קודש" - עם כל האורות של המלאכים הממונים על אומות העולם. עם ישראל ראה את המוחין והאורות שבכל מצווה ומצווה, וקיבל את התורה בשמחה. אשרי העם שזכה לגילוי סודות כאלה!

ההתקשרות לאבן השתייה וביטול השכל העצמי

כדי לזכות לאורות הללו, אנו זקוקים לכלים. בזמן שבית המקדש היה קיים, האור היה יורד דרך צמצומים: המנורה, השולחן, מזבח הזהב ומזבח העולה. אך כיום, בתוקף הגלות, כשירדנו למקומות נמוכים ולחמישים שערי טומאה, איננו יכולים לקבל את החיות דרך הכלים הללו. כעת, אנו חייבים לקבל את האור ישירות מ"אבן השתייה" - קודש הקודשים, השכל הכולל, האור האין סוף בכבודו ובעצמו.

אך כדי לקבל מאבן השתייה, אדם חייב לבטל את ה"שכל העצמי" שלו. עד שאדם לא זורק את השכל העצמי שלו – את העצות, הרעיונות והדעות שלו – אי אפשר בשום אופן לבנות את בית המקדש. כל מהות בית המקדש היא ביטול השכל העצמי. לכן אנו חולצים נעליים (כמו ביום הכיפורים ובתשעה באב), כי הנעליים מסמלות את הצמצומים. אנו מתקשרים ישירות לאבן השתייה, לקדושה עליונה מאוד שיכולה להאיר גם באדם טמא שנמצא בשפל המדרגה.

שעת התבודדות: לעמוד לפני ה'

כיצד מבטלים את השכל העצמי? על ידי התבודדות ותיקון חצות. אדם צריך לברוח במסירות נפש, להתחבא בפינה ולעמוד שעה לפני ה'. שעת התבודדות הופכת לאדם את השכל שלו. הוא עומד שעה לפני ה' ומבקש מוח חדש ושכל חדש, מכיוון שהוא מבין שהשכל הנוכחי שלו עקום לגמרי.

גם אם אדם לא הצליח להתבודד שעה שלמה, העיקר הוא הכיסופים והגעגועים. עליו לבכות על כך שלא זכה לשעה הזו. ואם הוא קם לחצות או עושה התבודדות, עליו להיזהר מגאווה. אם אדם מרגיש גאווה על כך שהוא קם לחצות לעומת מישהו אחר שישן, הרי שזה לא היה חצות אמיתי. חצות והתבודדות חייבים להביא את האדם ללב נשבר, לענווה ולשפלות, להרגיש שהוא הגרוע מכולם.

דווקא מתוך השפלות הזו, מתוך המיצרים וחמישים שערי טומאה, הקב"ה מתגלה לאדם ברחמים עצומים בבחינת "אני ולא מלאך, אני ולא שרף". ה' מתגלה אליו כדי להוציא אותו מהטומאה, וזוהי תכלית העלייה שצומחת מתוך הירידה העמוקה ביותר.

חלק 4 מתוך 4 — שיעור מס' 106

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4 (נוכחי)