פרשת במדבר - כוחו של לימוד התורה בעיון לברוא עולמות חדשים

קבלת התורה מחדש וטהרת המחשבה

הרבי אומר כאן:

"שכל אומה ואומה כרוך אל מידה אחת יותר מכל המידות"

וזה המתן תורה, עכשיו זה פרשת יתרו - זה פרשת מתן תורה. אז כשהקב"ה בא להר סיני, כתוב:

"הופיע מהר פארן"

אז ה' בא ואמר "לא תרצח", אז בני עשיו אמרו - מה לא תרצח? אז הם נבהלו. אז מה הפירוש שהם נבהלו, ברוסיה מותר לרצוח? באמריקה מותר לרצוח? באנגליה מותר לרצוח? בצרפת מותר לרצוח? מי שרוצח זה מאסר עולם - עונש מוות, אז מה זה? אז אדרבה, אז בני ישמעאל היו צריכים להגיד מה הפירוש "לא תרצח"? הרי יש עונש מוות על לא תרצח?

כשהגיע לערבים ואמר "לא תגנוב", הערבים אמרו מה זה?

"פרא אדם ידו בכל ויד כל בו"

הרי בערב הסעודית עד היום חותכים את הידיים? אם בן-אדם גונב בערב הסעודית חותכים לו יד פשוט! זה מנהג שכבר אלפי שנים, וזה נשאר הלאה, בערב הסעודית אצל הערבים חותכים ידיים לאדם שגונב, אז מה הפירוש? אלא "לא תרצח" זה שאדם אסור לו לחשוב שום מחשבה רעה על השני! לא לשון הרע לא רכילות, ולא רק לא לשון הרע ולא רכילות, אלא אפילו במחשבה זה אסור.

ועכשיו כשמגיע פרשת יתרו - שזה מתן תורה, אז כל אחד ואחד יכול לקבל את התורה מחדש! אבל לקבל את התורה מחדש? אדם צריך להסכים שלא יהיה לו שום מידה רעה, ושום דיבור רע, ושום הסתכלות רעה, ושום מחשבה רעה, אז הוא יתחיל לקבל את התורה מחדש!

לעיין בעשרת הדיברות

ולקבל את התורה זה נקרא לקבל את התורה בעיון! כי כולם יודעים שאסור לרצוח, כולם יודעים שאסור לגנוב, כולם יודעים שאסור לחמוד, כולם יודעים ש"אנוכי ה' אלוקיך", אלא כל הענין זה לעיין בעשרת הדיברות! מה זה "לא תרצח"? אף אחד לא רצח, אף אחד לא גנב, אז זה מה שזה בא להגיד שאפילו במחשבה! כי במעשה זה ברור שזה אסור! ואם אדם אין לו את הזהירות במחשבה אז הוא מגיע למעשה חס ושלום!

אבל ברגע שאדם עדיין אין לו את הענין של לצאת מהמידות הרעות שלו, אז מגיע פרשת מתן תורה, הוא שומע את עשרת הדברות, וזה בכלל לא שייך אליו! "לא תרצח, לא תגנוב, לא תחמוד" - והוא חומד, וחומד, וחומד, ומקנא, ושונא, והוא בכלל לא מרגיש שמדברים אליו בכלל!

אז לכן יש יניקה לעכו"ם, ולכן העכו"ם מושלים על כל העולם כולו, כי אין לנו את ה"לא תחמוד" ואין לנו את ה"לא תגנוב" ואין לנו את ה"לא תרצח", ואין לנו את שמירת העיניים שזה "לא תנאף". אז מזה העכו"ם מקבלים יניקה, ולכן הם שולטים על כל העולם. וגם אדם כפי שהוא במידות רעות - אז ככה התורה בורחת ממנו, והוא לא יכול עכשיו לעיין בתורה, והוא לא יכול ללמוד את התורה הקדושה חס ושלום!

עול תורה ולימוד בעיון

כשמגיע הפרשה של עשרת הדברות, אז יש ענין שהאדם יחליט: עכשיו מגיע פרשת מתן תורה, אז אני מקבל עלי עול תורה. אז מה זה נקרא שהרבי אומר לקבל עליו עול תורה? האדם יגיד מעכשיו אני לומד כל היום - אני מחזיק את הספר כל היום, אני אומר תהילים כל היום. אבל זה לא מספיק! אני אגיד את הש"ס כל היום - זה לא יספיק לך!

הרבי אומר מה זה נקרא לקבל עליו עול תורה? אז הרבי אומר לנו: מי שלומד בעיון, רק מי שלומד בעיון! זה נקרא שהוא מקבל עליו עול תורה.

אליהו הנביא מצא אחד, אמר לו: למה אתה לא לומד? כנראה שלחו את אליהו הנביא מעולם העליון, הסבא שלו, אני יודע מי שלחו אותו? להחזיר אותו בתשובה! כי זה הסבא שלו התפלל עליו. אז היה איזה יהודי פשוט שבא אליו אליהו הנביא, פוגש אותו בדרך ושואל אותו: התפללת? כן! ככה! למה אתה לא לומד תורה? למה אתה לא בישיבה?

ענה לו: אני בישיבה? אני עם הארץ! אני אין לי שכל, אין לי דעת, מה אני יהודי, פועל פשוט, מה אתה מכניס לי פתאום ללכת לישיבה? אז הוא אמר לו: מה הפירוש? למה לא? אז הוא ענה לו: אין לי שכל פשוט. שאל אותו אליהו הנביא: במה אתה עובד? ענה לו: אני מתקן רשתות של דגים.

אמר לו אליהו: לתקן רשתות של דגים יש לך שכל, וללמוד תורה אין לך שכל? אז הוא כל כך הזדעזע מהדיבורים האלה, שהוא מיד רץ ללמוד תורה, והוא נהיה תלמיד חכם גדול, אחד האמוראים.

לברוא עולמות חדשים

אז באותו רגע שאדם יודע שיש לו שכל לתקן רשתות, ויש לו שכל לדפוק מסמרים בקרש, ולחבר שני חלקי קרשים, אז הוא גם יכול לחבר שני חלקי סוגיות! ושני חלקי פסוקים! ושני חלקי מאמרים בגמרא! ואם אדם יודע לתקן איזה רשת, או לחבר שני קרשים, אז יש לו גם כן שכל ללמוד תורה!

אבל ברגע שהוא אומר אין לי שכל, זה סתם יצר הרע, זה סתם עצלות, זה סתם עצבות, אין דבר כזה שאי אפשר ללמוד תורה! אז שהאדם יכניס את השכל שלו בתוך התורה, את ההבנה שלו בתוך התורה. לאדם ברוך ה' יש יום שלם, הוא רוצה לנוח יכול לנוח! הוא רוצה לאכול יכול לאכול! יש לו כמה שעות ללמוד תורה בסך הכל, יש לו כמה שעות בודדות ללמוד תורה, ובזה הוא צריך בכל הכח להכניס את הראש שלו בגמרא הקדושה, בראשונים, באחרונים, בכל מה שמחדשים בשיעור.

כשהאדם לומד תורה בעיון, והוא מכניס את השכל בתורה, אז הוא בורא עולמות חדשים! אז הוא בורא מציאות חדשה! פתאום נהיה לו חוקים חדשים! יש לו כסף לנסוע לאומן! ופתאום יש לו שפע ברוחניות, שפע בגשמיות! כי הוא ברא עולם חדש, ככה הוא היה בעולם שלא היה לו כסף, ועכשיו הוא בעולם שיש לו כבר כסף! כי נהיה כבר עולם חדש לגמרי, כי כל רגע אדם בורא עולמות חדשים.

מתי האדם קרוי "אדם"?

"וכתיב אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם"

אז איך אתם קרויין אדם? מתי קרויין אדם? מה ההבדל בין יהודי לערבי? גם הערבי מתפלל, גם הערבי עומד שם וצורח שם בירושלים, ועושה צרחות בכל העיר, אז מה ההבדל בינך לבין ערבי? אלא "אתם קרויין אדם, אתם קרויין אדם ואין עכו"ם קרויין אדם":

"כי יש ע' אנפין נהורין"

אז מתי אדם קרוי אדם? מתי הוא מתחיל להיות אדם? כשנכנס לתוך הע' אנפין נהירין של התורה הקדושה! כשהוא מקשיב בשיעורים! וחוזר על השיעורים! והוא מבין מה שמחדשים לו בשיעורים! והוא לא אומר אין לי כוח ללמוד, קשה לי ללמוד, אני יוצא באמצע, בא אחרון ויוצא ראשון, ובאמצע אני רץ 10 פעמים החוצה.

אז ככה האדם לא יהיה ברסלב'ר לעולם! הוא לא יצליח לעולם! כי אם הוא לא שם את הראש שלו בתוך הלימוד, את כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים. יש לאדם כשרונות, יש לו חושים, יש לו אפשרות לדעת!

התורה היא סוד הבריאות והחיים

ולמה האדם לא מרגיש טוב, ופה כואב לו והוא לא יכול ללמוד, והוא לא יכול להתרכז! למה אתה לא יכול להתרכז? כי אתה לא לומד לכן אתה לא יכול להתרכז! למה אתה לא יכול להתרכז? כי אתה לא לומד! למה כואב לך פה, וכואב לך שם? כי אתה לא לומד! למה אתה עייף? כי אתה לא לומד!

תתחיל ללמוד לא תהיה עייף, תתחיל ללמוד לא יכאב לך באף מקום, תתחיל ללמוד תהיה בריא, תתחיל ללמוד תוכל גם להתרכז. אז הרבי אומר שכל מה שיש לאדם פגמים, חולשות, כאבים, זה הכל כי העבירות שבאים לו מזה שהוא לא לומד. למה יש לאדם עבירות? כי הוא לא לומד! אני יש לי עבירות מה אני יכול לעשות? זה לא נכון! אין לך עבירות, תלמד תורה בעיון, לא יהיה לך עבירות.

אתה לא לומד תורה בעיון, לכן יש לך עבירות. העבירות שוברים לך את העצמות, שוברים לך את הבריאות, מפרקים לך את ה-4 יסודות, ולכן אתה לא מרגיש טוב, עכשיו אתה באמת כבר לא יכול ללמוד. והכל כי אתה לא מתחיל לשבור את החומה הראשונה, את החזית הראשונה.

תשבור את החומה הראשונה, תשבור את החזית הראשונה, ותתחיל שיעור בליקוטי מוהר"ן. הולכים לסדר, וכל אחד יושב בסדר, והוא לא מדבר עם אף אחד, לומדים עד מעריב, ולא זזים מהכסא. יושבים עם החבר ולומדים בהתלהבות, בחשק, ולא זזים, ולא חושבים מה יהיה בעוד רגע, מה יהיה בעוד שעה, מה יהיה בעוד יום.

לא יודע מה יהיה, מה היה, אני יודע שיש גמרא, ליקוטי מוהר"ן, ראשונים, אחרונים, וזה המוחין, וזה האדם, וזה הבן אדם! הבן-אדם זה לא כשהיום זה חתיכת לחם, ויום זה חתיכת בשר. כשאדם לומד גמרא, מזה נהיה בן אדם באמת, מזה נהיה נשמה, מזה נהיה נפש, רוח, נשמה, המוחין.

אז כל פעם שהוא לומד מזה נהיה נשמה, והלב של הבן אדם, והמוחין של הבן אדם, וזה הבן אדם.

"אתם קרויין אדם"

זה הגמרא, זה הלימוד בעיון. אם לא הלימוד בעיון - אז אדם לא יאכל והוא יגיד אני רוצה להיות כמו משה רבינו, אני מוותר על האוכל, הוא ימות, אחרי שבוע הוא ימות. הוא יגיד אני רוצה להיות משה רבינו ולא עזרו לי, מה אני יכול לעשות? רציתי להיות כמו רשב"י להיות באיזה מערה, חיכיתי שיצמח לי חרוב ומעין, וה' לא נתן לי.

האדם צריך לאכול לחם! ולאכול גם כן יותר מלחם, כדי להרגיש חזק. אז כל שכן וקל וחומר הגמרא הקדושה שזה הלחם האמיתי של הבן אדם:

"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם"

זה הלחם האמיתי, שהאדם צריך להכניס את כל החושים שלו, ואת כל הראיה שלו, ואת כל המוחין שלו, רק בתורה בעיון, וזה האדם ככה נהיה אדם, מזה נהיה אדם. אתה לא תאכל הגוף יתפרק, הבשר יתפרק. אותו דבר אם האדם לא לומד גמרא, הגוף יתפרק, המוח מתפרק, העיניים מתפרקות, הפה מתפרק, האוזניים מתפרקות, אז ממילא הוא שומע שטויות, הכל מתפרק אין אדם בכלל. אז הרבי אומר שהאדם נהיה רק מהתורה, מזה שהוא לומד תורה בעיון, מזה נהיה מוח, מזה נהיה עיניים...

באור פני מלך: סוד ההסתרה שבתוך ההסתרה

מה זה משכן? הקב"ה מבטיח לנו שהוא שוכן בתוכנו, בכל המצבים, בכל הרגעים, בכל הרגשות הכי קשים שאדם מרגיש, כשהכל יבש ואין לו שום לחלוחית והוא לא מרגיש שהוא יכול להחיות את עצמו בכלל. היובש הזה שבתוך הנשמה זה הכי קשה.

אך יש משהו שהוא עוד יותר קשה: כשאדם לא מרגיש את היובש בתוך הנשמה, שהוא בכלל לא יודע שה' נסתר ממנו. זו הסתרה בתוך הסתרה. מהי הסתרה? אדם לא מרגיש את ה', וקשה לו, ואז הוא צועק לה': מה יהיה, אני לא מכוון בתפילה, אני לא מרגיש כלום, הכל יבש לי, מה יהיה אתי, מה קורה לי, מה יהיה, ככה אני אמשיך לחיות? אני לא יכול לראות שאתה נסתר ממני. אני לא יכול להתפלל כשאתה לא אתי. זו הסתרה אחת.

אבל יש מצב הרבה יותר קשה:

"הסתר אסתיר פני"

שאדם בכלל לא יודע שהוא בהסתרה. זה קורה בכל העולם, גם אתנו זה קורה. אנשים בעולם לא יודעים מכלום, הם לא יודעים שהם לא יודעים. הם לא יודעים בכלל שהם צריכים לבקש, הם לא יודעים שהם בצרה, הם לא יודעים שהם צריכים לבכות, הם לא יודעים שהם צריכים לצעוק לה', הם לא יודעים שמצבם גרוע.

הם חושבים שהכל טוב, הכל זורם, ויש כיסוי בבנק ויש פסיכולוגים ויועצים ומטפל לזה ומטפל לזה ויש כל מיני דברים מסביב ויש כל מיני חשבונות ויש כל מיני תכניות. יוצא שאדם יש לו פתרון לכל בעיה אך לבעיה העיקרית - לחסרון הדעת, לבקש דעת - לזה אין פתרון.

אם אין לאדם דעת הוא לא יודע להבדיל בין עיקר לטפל. לפעמים אדם יכול להשקיע בטפל כל כך הרבה שבסוף לא נשאר לו כלום לעיקר. אם היה משקיע קצת בעיקר, אז יכול להיות שהטפל היה מסתדר מעצמו, המלאכה היתה נעשית מאליה. והיו לו הרבה נסים והוא היה מצליח בהרבה דברים אחרים, כלומר, דעת זה דבר מאד גבוה וזה אין סוף.

אך אם אדם לא יודע שחסר לו דעת, הוא לא יודע לבקש דעת, אז הוא נמצא בהסתרה שבתוך הסתרה. כלומר, הוא לא יודע מה נסתר ממנו, הוא לא יודע מה הוא מפסיד, הוא לא יודע מה לבקש, הוא לא יודע על מה להתפלל, הוא לא יודע בעצם כמה הוא רחוק. כל הדברים האלה הם הסתרות שבתוך הסתרות.

פרפראות לתורה 1: התורה ניתנה לך אישית

"אנכי ה' אלהיך" (שמות כ' ב')

צא וראה – אומרים חכמי ישראל שעשרת הדיברות נאמרו מתחילתם ועד סופם בלשון יחיד. ובכך מורה לנו התורה שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר: בשבילי ניתנו הדיברות, ועלי מוטלת החובה לקיים את כל הכתוב בהם.

בענין זה היה אומר ה"חוזה" מלובלין: עשרת הדיברות נאמרו בתורה בלשון יחיד כדי להתריע באזני כל אדם מישראל: אפילו יסור, חלילה, כל העולם מדרך התורה – אתה לא תלך אחריהם, כי לך אישית ניתנה התורה ככתוב:

"אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך אלהים אחרים"

(בלשון יחיד), וכן כל דיבר ודיבר בעשרת הדיברות. (בני ציון)

פרפראות לתורה 2: שני סוגי צדיקים

"הקרב את מטה לוי" (במדבר ג', ו')

במדרש:

"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"

כי הנה יש שני מיני צדיקים. ושניהם צדיקים גמורים. החילוק ביניהם: האחד הוא תמיד בדביקות בהשי"ת, ועושה עבודתו המוטלת עליו, והוא צדיק רק לעצמו ולא לזולתו, כלומר שאינו משפיע מצדקתו לאחרים. ואילו השני משפיע על זולתו ומקרב רחוקים להשי"ת.

וזהו הנמשל ל"ארז", שאמרו רבותינו, שאינו עושה פירות, ואינו מחזיר אחרים למוטב שיפרו וירבו צדיקים בעולם, אלא "ישגה" - ומרבה שכרו. אבל הצדיק השני הוא נמשל "לתמר" העושה פירות, וזהו כ"תמר יפרח" - כלומר שהוא מוציא יקר מזולל ומפריח ומרבה הטוב בעולם.

הצדיק השני הוא "בעל תשובה", ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, רצונו לומר שהוא בעל ואדון על התשובה, כי החזירם למוטב, ורבים השיב מעוון, וגרם תשובה בעולם. שכרו כפול ומכופל מן הצדיק הראשון שאף הוא צדיק גמור.

והלויים היו בבחינת "צדיק כתמר יפרח" כי מסרו נפשם להורות וללמד תורה את עם ישראל.

פרפראות לתורה 3: חיילים בצבא השם

"מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל"

מסופר על הגאון רבי חיים מצאנז, שבהיותו בן ארבע שנים בלבד, ידע כבר בעל-פה את כל תרי"ג (613) המצוות, כפי שסדרן הרמב"ם. שאלו את חיים הפעוט: מה ראית תועלת ללמוד בעל-פה את כל תרי\