עומק ההשגחה במגילה: הבור שכרה המן לעצמו

שיעור מס' 131 | יום ד' פר' משפטים, כ"ב שבט תשנ"ח - שיעור פתיחה בישיבת "חוט של חסד" (ברח' שמואל הנביא)

המן הרשע שכנע את אחשוורוש לקחת את החוק לידיו כדי להוציא להורג את ושתי ללא משפט, במטרה להפוך למחוקק היחיד. מתוך חישוב זמני המשתה מתגלה כיצד המהלך הפוליטי של המן הוא בדיוק זה שאפשר את תלייתו המיידית בסופו של דבר.

כאשר קראו לושתי לבוא למשתה אחשוורוש, היא מצאה תירוץ נפלא כדי להתחמק. היא טענה בפני שליחי המלך: "זהו יום הזיכרון (היארצייט) של אבא וסבא שלי, אני באבל, הדלקתי נרות ואני בצום". פתאום היא נזכרה שזהו אכן יום הזיכרון לפי התאריך היהודי, והחליטה להשתמש בלוח השנה העברי כדי להצדיק את היעדרותה.

כיצד עובד החשבון? המשתה הגדול נמשך מאה ושמונים יום. אחשוורוש לא יכול היה להתחיל את המשתה בדיוק בא' בתשרי, ראש השנה. מדוע? משום ששרים בכירים רבים בממלכה היו יהודים, ולא ניתן היה לערוך טקסים בינלאומיים של 127 מדינות ללא שרי האוצר ושרי הפנים היהודים, שהיו עסוקים בתפילות ראש השנה.

שטר העבדות על סוליית הנעל

אחד מאותם שרים בכירים היה מרדכי היהודי. מרדכי ישב בשער המלך והיה שר חשוב וגנרל בכיר, ממש כמו המן. שניהם היו כעין "רמטכ"לים" בצבא פרס – אחד שר צבא היבשה ואחד שר חיל האוויר.

במהלך אחת המלחמות, המן בזבז את כל תקציב המלחמה שלו, ובא להתחנן למרדכי שילווה לו כסף. מרדכי הסכים, אך התנה זאת בכך שהמן יכתוב לו שטר עבדות. את השטר הזה חקק מרדכי על סוליית נעלו, שכן את הכל אפשר לגנוב מאדם כשהוא ישן, אך נעל הנמצאת על רגלו – אי אפשר לגנוב. בכל פעם שרצה, היה מרדכי מראה להמן את סוליית נעלו ומזכיר לו שהוא עבד עולם שלו ושל בניו.

"אומר החתם סופר: ברגע שהמן נמכר לעבד, הוא הפך ל'עבד כנעני' שדינו כיהודי. יוצא שהמן, בגזירותיו על היהודים, גזר בעצם על עצמו!"

החשבון המדויק של ושתי

נחזור לחשבון ימי המשתה: מכיוון שהשרים היהודים נעדרו, המשתה התחיל רק בג' בתשרי. 180 יום מג' בתשרי מביאים אותנו לג' בניסן. אולם, בלוח העברי מותר לעשות עד שישה חודשים "חסרים" (בני 29 יום). אם נוריד שישה ימים של חודשים חסרים, נגיע לט' בניסן. אם נוסיף לכך את שבעת ימי המשתה הנוספים (משתה הנשים), נגיע בדיוק לט"ו בניסן – ליל הסדר!

ושתי אמרה לאחשוורוש שהיא שומרת את התאריך לפי דרך היהודים, ודרשה: "תקראו לחכמים יודעי העיתים, משבט יששכר שיודעים לעבר שנים וחודשים, ותראו שיום הזיכרון נופל בדיוק בסוף שבעת הימים, בליל הסדר". אך החכמים, שראו את הסכנה והבינו לאן הסיפור הזה הולך, סירבו לבוא.

חקיקת היחיד של המן

כאשר החכמים לא הגיעו, המן ראה בכך הזדמנות פז. הוא חיכה שנים לקחת את החוק לידיו ולהיות המחוקק היחיד בכל 127 המדינות. עד לאותו יום, כל חוק בממלכה היה צריך לעבור אישור של יועצים וראשי ממשלות מכל המדינות.

המן אמר לאחשוורוש: "אם נחכה לכל החכמים והיועצים, לעולם לא תתלה את ושתי. הם יתחילו ללמד עליה זכות ויאמרו שזו מרידה ראשונה בחייה, ועל מרידה אחת משחררים. אתה חייב לקחת את החוק לידיים שלך!" המן שכנע את המלך שזו בעיה אישית שלו, ושהוא חייב להיות המחוקק היחיד שקובע את דינה למוות ללא התערבות איש.

בור כרה ויחפרהו

ספר "איילת השחר" על המגילה מסביר נקודה נפלאה: זו הייתה הפעם הראשונה שאחשוורוש לקח את החוק לידיו והפך למחוקק בלעדי, היכול להרוג ולתלות את מי שירצה ללא התייעצות. מיד לאחר מכן, הוא העביר את טבעתו להמן, שהפך למוציא לפועל ולשליט בפועל.

אך כאן טמונה ההשגחה העליונה. על המהלך הזה בדיוק נאמר: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". בזכות אותו חוק שהמן יזם כדי לתלות את ושתי מיד וללא משפט, התאפשר לאחשוורוש לתלות את המן עצמו באופן מיידי!

ברגע שהמן נתפס בקלקלתו, אחשוורוש כבר לא היה צריך לאסוף 127 יועצים כדי לדון בדינו. בכוח החוקה שהמן עצמו העביר לידי המלך, הוא נתלה מיד. בעזרת השם, כך ייתלו כל ה"המנים" שבכל דור, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 131

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)