סיפור על צדיק שבורח מהכבוד: הדרשה המפעימה במונסי לפני חמישים שנה / סיפור מדהים: כשהרב ברלנד הכריז "אני פרצתי את הכספת"

אחד מצדיקי הדור מספר על דרשה שמסר הרב ברלנד שליט"א במונסי לפני חמישים שנה, וכיצד עשה מעשים משונים כדי לברוח מהכבוד ברגע שהקהל החל להתפעל מגדולתו.

סיפור על צדיק שבורח מהכבוד: הדרשה המפעימה במונסי לפני חמישים שנה

אחד מצדיקי הדור שליט"א (ששמו לא מפורסם כדי שלא יטרידוהו) סיפר סיפור נורא ומפעים שאירע לפני כחמישים שנה. באותם ימים, הוא שהה באחד מבתי המדרש בעיר מונסי שבארה"ב. פתאום נכנס למקום אברך צעיר, הלא הוא מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, והחל לדבר בפני הציבור.

הדרשה שפילחה את הלבבות

הרב שליט"א מסר דברי תורה בעמקות נפלאה, כשהוא מלא בחיות ובהתלהבות דקדושה. כל הקהל שנכח במקום שמע את דבריו בהשתוקקות עצומה. "דבריו הקדושים פילחו את הלבבות, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני", תיאר אותו צדיק.

הדרשה עשתה רושם עצום על כל השומעים. כולם התפעלו עמוקות מאותו אברך צדיק וקדוש שדיבר באש קודש שכזו. אולם, ברגע שהבחין מורינו הרב שליט"א בכבוד הגדול שנגרם לו בעקבות הדרשה, הוא החליט לעשות מעשה.

הבריחה מן הכבוד כמו מאש

כדי לברוח מההערצה, התחיל הרב תיכף ומיד לעשות מעשים משונים. הדבר הראשון שעשה היה לחלוץ את נעלו ולזרוק אותה על הארון. לאחר מכן, הוא החל לעשות כל מיני פרצופים ותנועות משונות עם הידיים.

התגובה של הקהל לא איחרה לבוא. בקיצור, כולם שם התחילו לומר שהאברך הזה אינו בסדר. הם אמרו בינם לבין עצמם: "באמת הוא מדבר יפה, אבל הוא לא שפוי בדעתו". כך הצליח הרב להסיט מעליו את כל הכבוד שזכה לו רגעים ספורים קודם לכן.

אותו צדיק שסיפר את הסיפור סיים את דבריו במשפט נוקב: "אבל אני תפסתי מיד שמדובר כאן בצדיק וקדוש, שפשוט בורח מן הכבוד כמו מאש". סיפור זה ממחיש עד כמה גדולה ענוותנותו של מורינו הרב שליט"א, ועד כמה הוא מוכן להשפיל ולבזות את עצמו, ובלבד שלא ליהנות מכבוד מדומה בעולם הזה.

סיפור מדהים: כשהרב ברלנד הכריז "אני פרצתי את הכספת"

יהודי אחד, מיקירי ירושלים, סיפר סיפור נורא ומטלטל שהוא בעצמו היה עד לו. המעשה התרחש כאשר אותו יהודי שהה במירון, סמוך לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע. באותו זמן הסתובב שם אדם שצחק ולגלג על כל מיני רבנים, ודיבר סרה על צדיקים, השם ישמרנו.

היו שם אנשים שרצו להתגרות בו, וביקשו שידבר גם על מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א. הם שאלו אותו: "ומה אתה אומר על הרב ברלנד?". כולם היו בטוחים שעכשיו הוא יפתח את פיו וישפוך קיתונות של לעג, אך לפליאת כולם, פניו הרצינו מיד. "אל תעיזו לדבר עליו מילה רעה!" הוא הזהיר אותם בחומרה, "אני יודע היטב מי הוא". ואז הוא פתח וסיפר סיפור נורא שעיניו ראו ולא זר.

סערה בעיירה: הכספת נפרצה

המעשה אירע כאשר הרב שליט"א היה עדיין אברך צעיר. באחת השבתות הוא שבת ביישוב מסוים בארץ הקודש. בשבת בבוקר, קמה סערה גדולה ביישוב: התגלה כי אלמונים פרצו את הכספת המקומית וגנבו את כל הרכוש שהיה שם. מדובר היה בסכום עצום של כסף ועוד הרבה דברים יקרי ערך, שכל הקהילה הייתה מעורבת בהם.

כל העיירה הייתה כמרקחה, והתושבים היו שרויים בצער, בבהלה ובזעם, תוך שהם מנסים להבין כיצד יתפסו את הגנב. לפתע, הגיע מורינו הרב שליט"א אל מרכז ההתרחשות והכריז בפני כולם בקול רם: "אני מבקש סליחה! אני גנבתי, אני פרצתי את הכספת, ואני מבטיח שבמוצאי שבת קודש תכף ומיד אחזיר את הכל".

הוא עדיין לא סיים את דבריו, וההמון הזועם התנפל עליו במכות רצח. הם צעקו לעברו "גנב!", "רוצח!" ועוד שלל גידופים. והצדיק? הוא פשוט שתק וסבל. את גבו נתן למכים ואת לחייו למורטים. כך נמשך הדבר לאורך כל השבת, כשהוא סופג צעקות, חרופים וגידופים ללא הרף.

הווידוי המטלטל במוצאי שבת

כולם חיכו בכיליון עיניים עד לצאת הכוכבים. מיד עם צאת השבת, יצא הרב שליט"א מבית הכנסת והלך לכאורה להביא את הגניבה. "ואני הלכתי אחריו," סיפר אותו אדם במירון, שהיה למעשה הגנב האמיתי. "ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'אתה יכול להסביר לי מה עשית? למה אמרת שאתה גנבת ופרצת?'".

הרב ענה לו בפשטות: "כי זו האמת, אני גנבתי". האיש נדהם ואמר: "אבל אתה לא גנבת!". אך הרב בשלו, התעקש ואמר: "אני כן גנבתי". האיש המשיך להקשות: "לא, אתה לא גנבת! מניין אתה כל כך בטוח שאני לא גנבתי?".

בשלב זה, האיש נשבר והודה: "כי אני גנבתי! אני בעצמי הוא הגנב! רציתי לשתוק ולברוח, אבל אתה עם המעשים המשונים שלך בלבלת אותי לגמרי. לכן, אני מביא לך את כל הכסף, ולך תיתן להם את זה". לאחר שסיים את סיפורו המדהים, פנה האיש לאנשים במירון ואמר: "ואחרי דבר כזה, איך אפשר בכלל לדבר על צדיק כזה?".

מסירות נפש של ענווה

מי שמתבונן מעט בסיפור הזה, שערות ראשו תסמרנה כשיבין לאיזה מדרגות נוראות הגיע צדיק זה. הרי לא מדובר כאן רק בסבילת עלבונות ושתיקה למחרפים, וזה גם לא חיפוש בזיונות רגיל. זוהי מסירות נפש עילאית על עבודת השפלות והענווה, שלא נשמע דוגמתה.

באמת ובתמים, הרב שליט"א היה מוכן ללכת לכלא, השם ישמרנו. הרי לא היה לו מניין להחזיר את הכסף האבוד, ובוודאי שהיו עוצרים אותו. אבל כל זה לא היה אכפת לו כלל. העיקר מבחינתו היה הרווח העצום של ההזדמנות הפז שהשם יתברך זימן לו – קבלת בזיונות בהידור רב, מתוך אהבת ישראל ואמונה טהורה.

מתוך גליון עט — פרשת בהעלותך

מתוך סדרת "צדיק מושל יראת אלקים" — גיליונות "שפיר אמר נחמני"