סוד התשובה העילאה: הכלים להכיל את אש היצר

שיעור מס' 185 | * יום ה' פר' ויקרא, א' ניסן תשנ"ט - הכנסת ספר תורה בישיבה

מאמר מעמיק על סוד התנוצצות הגאולה באלף השישי וזיכוך הגוף של הצדיק. הרב מסביר מדוע בעלי תשובה עומדים במקום שצדיקים אינם יכולים לעמוד, כיצד חטאים פוגמים בעולמות העליונים, ואיך אותיות התורה והתפילה משמשות ככלים להכיל את אש היצר ולהפכה לאש קודש.

האלף השישי מתחלק לשני חצאים: חמש מאות השנים הראשונות הן בחינת לילה, ולאחריהן מתחיל להאיר היום. מחצית היום, קו הגבול בין הלילה ליום, הוא נץ החמה של האלף השישי. שנת ת"ק (500 לאלף השישי) מסמלת את תחילת ההארה, אך השמש עדיין אינה עושה צל ומחכה לזריחה המלאה.

על פי החישובים המדויקים של שעות היום והלילה באלף השישי, אנו מגיעים לשנת תקל"ב. בא' בניסן תקל"ב נולד רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב. לידתו נרמזה בזוהר הקדוש כזמן שבו תתחיל התנוצצות הגאולה. אז ירדה לעולם נשמה שזכתה להפשיט את הגוף לגמרי. הגוף הפך עבורה רק ללבוש, כמו אריג שאין לו שום השפעה על המחשבות.

הרבי זיכך וקידש את גופו עד שלגוף לא הייתה שום השפעה על מחשבות הנשמה, והיא נכספת רק להשם יתברך. "מה שאדם עושה במיליון שנה, הצדיק עושה כהרף עין, בשנייה אחת". המילים 'כהרף עין' עולות בגימטריה 'רבי נחמן בן פיגא' וכן 'הצדיק יסוד עולם' (435). מכיוון שהצדיק פשט את הגוף לגמרי, הנשמה שלו היא אינסופית ופועלת באלפית שנייה את מה שלגוף ייקח מיליוני שנים.

מעלתם של בעלי התשובה

על כך ממשיך הזוהר הקדוש ואומר:

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".

הרבי מקוצק אמר שהיום כולנו נקראים בעלי תשובה. גם אדם שלא יוצא לרחוב והולך בעיניים עצומות, לא ייתכן שלא תיכנס בו מחשבה לא טובה או שייכשל בהסתכלות כלשהי. מדוע באמת בעלי תשובה גדולים יותר מצדיקים גמורים?

מסביר הזוהר (דף ט"ז עמוד ב') שהתשובה השלמה והמעולה ביותר היא "תשובה עילאה". זוהי מדרגה שבה האדם מתחרט באמת על כל הפגמים שלו, ומרגיש רע ומר על המקום שאליו נפל. "אם האדם היה מרגיש כאב אחד מהחטאים שלו, הוא היה נותן כאלו צעקות שהעולם לא היה יכול לסבול את השאגות שלו". אם הוא היה מבין את המשמעות של היכשלות בהסתכלות רעה, צעקותיו היו מגיעות עד לב השמיים.

ההרס הקוסמי של החטא

בעל ה"מגלה עמוקות" מסביר את סוד הפגם של הסתכלות אסורה. לאחר חטא עץ הדעת, כוחות הטומאה התלבשו בבני האדם. כאשר אדם נכשל בהסתכלות רעה, הוא אינו רואה רק אישה, אלא כוחות הטומאה מתחברים באותו רגע. "בכל הסתכלות שאדם נכשל, באותו רגע נהרג יהודי. הס"מ והלילית מתחברים ומקבלים רשות להרוג, להשמיד ולאבד".

כשאדם עושה תשובה עילאה, הוא מאמין באמונה שלמה שכל הסתכלות ומחשבה רעה שלו מביאה להרס ואבדון בעולם, והוא לוקח על כך אחריות מלאה. החטאים שלנו פוגמים בספירות העליונות, שאותן אנו מתקנים בשלוש סעודות השבת, המכוונות כנגד ספירת המלכות (חקל תפוחין קדישין), עתיקא קדישא וזעיר אנפין.

עלינו להבין שאנו בסך הכל חתיכת חומר, גוש של תאוות. אם אדם נכנע לתאוותיו, הוא עלול להידרדר לתהומות, לאבד את משפחתו ואת עתידו, ולסיים את חייו במאורות סמים, מטושטש ומנותק מהמציאות.

אותיות התורה ככלים לאש היצר

בדורנו, היצר הרע בוער כאש. "פעם היו שבעים מדורות, היום כל בחור הולך עם מיליארד מדורות של אש. זה פלא שהוא חי בכלל ואיך הוא לא נשרף". אך הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שאי אפשר לעמוד בו.

באמת, האש הזו היא אש קודש שיורדת מלמעלה. הבעיה היא שאין לנו כלים להכיל אותה. האותיות של הגמרא והאותיות של הסידור הן הכלים שנועדו להכיל את האש הגדולה הזו. כאשר אדם לא לומד תורה ולא מתפלל בכוונה, אלא מדלג ובולע אותיות, חסרים לו הכלים.

הקב"ה הוא "אש אוכלה", והנשמה היא גם אש. בדיוק כמו שאש בבית (כמו גז או תנור) היא טובה ומועילה כל עוד יש לה כלים וחוטים שמצמצמים ומנתבים אותה, כך גם האש הרוחנית. ללא אותיות התורה, פרשת השבוע, החומש והתפילה – האש הזו יוצאת מכלל שליטה ושורפת את האדם במחשבתו, בליבו ובגופו.

כוחו של הווידוי

כאן אנו חוזרים לדברי הזוהר הקדוש, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. אם אדם מחליט לעשות תשובה, מתוודה על חטאיו כפי שפסק הרמב"ם, ומקבל על עצמו קבלה אמיתית לעתיד שלא להיכשל שוב – הוא יכול לעצור את ההידרדרות.

הבעל שם טוב הקדוש תיקן שאדם צריך להתוודות לפני הצדיק על כל מה שהוא עושה. על ידי החרטה, הווידוי והקבלה לעתיד, האדם יכול לעלות דווקא מתוך הנפילות הנוראות ביותר, ולהגיע למדרגות גבוהות יותר מכל הצדיקים.

חלק 3 מתוך 4 — שיעור מס' 185

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3 (נוכחי) | חלק 4