סוד ההתחדשות: איך להפוך את הנפילות לעליות נשגבות

שיעור מס' 250 | קלטת 250 * יום ו' פר' פנחס, י"ח תמוז תש"ס - ברית באולמי חן, קריית צאנז ירושלים * יום ד' פר' בלק, ט' תמוז תש"ס - קביעת מזוזות * יום ד' פר' חוקת, ב' תמוז תש"ס - חופה בשכונת בית ישראל שיעור א'

האדם חווה בחייו ירידות ונפילות שנועדו לעורר אותו, אך בעזרת כוחו של הצדיק ניתן להפוך כל משבר למעיין של חכמה. קביעת מזוזה מסמלת את העבודה הפנימית והנסתרת של האדם, שדרכה הוא זוכה לברוא את עולמו מחדש בכל יום ולהתחיל מהתחלה, ללא ייאוש.

אנחנו נמצאים כאן בעולם כדי לכלול אב ובן כאחד, מתוך הבנה עמוקה שכל ירידה היא תכלית העלייה. לכן נוסעים לצדיקים, לרחל אמנו ולאבות הקדושים, משום שהם יורדים כדי להעלות נפשות מתוך עמק הבכא. הצדיקים יודעים שאנחנו נפלנו לעומקים, נכשלנו בפגמים נוראים ובשמירת העיניים, אבל צריך לדעת: "כמה שאנחנו יותר נופלים, כך אנחנו עולים עליות יותר גדולות בכוח הצדיק".

כשאדם נופל, הוא עלול לאבד את האמונה בצדיק ולהתייאש. הנפילה שלו נובעת מכך שהוא מגלה פתאום שהוא במצב גרוע יותר ממה שחשב. אך למעשה, כל הנפילות הללו הן רק אפס קצהו מהנפילות האמיתיות שהיו יכולות להיות. כשאדם מגיע לצדיק ורואה את חסרונותיו, הוא עלול ליפול לייאוש מוחלט, אך האמת היא שהנפילה רק מראה לו היכן הוא באמת אוחז, וכעת, בכוח הצדיק, הוא יעלה עליות גדולות הרבה יותר.

מעמק הבכא למעיין החכמה

"עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה"

כשאדם נכשל ונופל, הוא נמצא בסכנות ובירידות נוראות, ומתנתק מכל חבלי הקדושה. זה דומה לאדם שחתכו לו את כל הוורידים. אך הצדיק מיד מחבר אותו מחדש ומכניס אותו למקום גבוה יותר. כשאדם בוכה על הפגמים שלו ומוריד אוקיינוסים של דמעות, הוא זוכה לבחינת "מעיין ישיתוהו" – נפתח לו מעיין החכמה, כפי שנאמר: "ומעיין מבית ה' יצא". דווקא על ידי הנפילות, האדם מקבל את כל הברכות ועולה מחיל אל חיל.

זו הייתה הטעות של בלעם הרשע. הוא ראה את חטא העגל וחשב שאין אומה שחטאה חטא כזה חמור, ושהם עזבו את אלוקיהם. אך הוא לא הבין שדווקא החטא הזה יצר את הבחירה החופשית. ללא יצר הרע אין בחירה, ואם אין בחירה – אין שכר. ככל שיש לאדם יצר הרע גדול יותר, כך שכרו גדול יותר. לכן, אסור לאדם ליפול ברוחו מהנפילות, אלא רק להידבק בצדיק ולהוריד דמעות כמים.

האיזון המדויק בין חסד לדין

מדוע אנו אומרים בתפילה "המלך המשפט"? מדוע הקב"ה לא מנהיג את עולמו רק בחסד? התשובה היא ש"אם לאדם יהיו רק חסדים, הוא יחטא וייפול לגמרי. הוא יאמר שהכל טוב אצלו וישכח את בוראו". מצד שני, אם יהיה לו רק דין, הוא ייפול לייאוש מוחלט.

לכן, הקב"ה נותן לאדם בכל יום "טיפה של דין" – פעם הוא לא מרגיש טוב, פעם יש קושי בבית. הירידה הזו נועדה לשבור לו את הגאווה. אם היו לאדם רק עליות, הוא היה מתמלא בגאווה עצומה. הדין המדוד הזה הוא למעשה חסד נפלא ששומר על האדם קרוב לה'.

סוד המזוזה: העבודה המופנמת

קורח טען כנגד משה רבנו: "למה צריך מזוזה קטנה? אני עשיר, אני אחלק ספרי תורה שלמים לכל אוהל בישראל!". קורח רצה חיצוניות, אבל הוא לא ידע שעיקר עבודת ה' היא ההפנמה. המזוזה מכוסה, לא רואים אותה, היא חבויה בתוך הקיר.

"העיקר זה העבודה שבן אדם עובד בחדרי חדרים שאף אחד לא רואה, וזה סוד המזוזה – עבודה מופנמת." קביעת מזוזה היא כמו בריאת העולם מחדש. המילה "בראשית" מורכבת מהאותיות "ראש בית". כל בית שבו לומדים תורה, מכניסים אורחים וחיים על פי ההלכה – הוא בריאת עולם חדשה. מי שקובע מזוזה יכול להתחיל את חייו מחדש לגמרי.

היום נולדתי: לברוא את עצמנו בכל יום

עלינו לשאוף ללמוד תורה ולהתפלל מתוך חיבור אמיתי. גם הקב"ה כביכול עוסק בתורה ובתפילה. אל לאדם לפחד לפתוח גמרא או לקום מוקדם בבוקר. מה יקרה אם אדם יקום בארבע וחצי, ילך למקווה, יניח תפילין ויסיים את תפילתו בשש וחצי? איזה אסון יכול לקרות מזה?

הכלל הגדול ביותר בעבודת ה' הוא שהכל מתחיל מחדש בכל יום. אסור לחשוב על מה שהיה אתמול – "אתמול לא למדתי", "אתמול קמתי מאוחר", "שכחתי להניח תפילין". כל יום הוא בריאה חדשה, גלגול חדש.

"ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ"

דוד המלך הלך עם הכלל הזה שכל יום הוא נולד מחדש, למרות שכולם רדפו אותו ורצו להורגו – שאול, אבשלום, שבע בן בכרי. גם במצבים החשוכים ביותר, אפילו באושוויץ, יהודי אומר לעצמו: "אני עוד חי, אני נושם. אולי אני אשאר בחיים, אולי אפתח ישיבה וארביץ תורה". לכל אחד יש שכל וכוח, וכל אחד צריך רק להחליט שהיום פסקה הזוהמה והוא מתחיל לעבוד את ה' מחדש. "כל יום הוא בריאה חדשה ולידה חדשה, וכל אחד יכול לעלות מעלה מעלה."

שיעור מס' 250