סוד הביטול והשליחות: מתיקון הנשמות ועד הכניסה לגן עדן

שיעור מס' 497 | יום ג' פר' נצבים וילך, י"ט אלול תשס"ו - שיעור כללי חלק ב'

מאמר מעמיק המבאר את ההבדל בין גאולה 'בעתה' ל'אחישנה', וחושף כיצד נגיעות אישיות פוגמות בשליחות הרוחנית. דרך דמויותיהם של אבנר בן נר, יוסף הצדיק, יהושע בן נון ואליעזר עבד אברהם, מתגלה סוד הביטול המוחלט לצדיק המאפשר לאדם לפשוט את גשמיותו ולהיכנס לגן עדן חיים.

ישנו עניין עמוק בהבדל שבין גאולה בבחינת 'אחישנה' לגאולה בבחינת 'בעתה'. כאשר עם ישראל היה במצרים, הם אמרו למשה רבנו: בוא נחכה עוד מאתיים ועשר שנים ותהיה גאולה שלמה. כולם ראו ברוח קודשם שעתיד להיות חורבן בית ראשון ובית שני, ואמרו שעדיף להמתין. אך משה רבנו אמר להם: אם נחכה עוד יום אחד, כבר נשקע בחמישים שערי טומאה, וכבר לא יהיה את מי להוציא. לא יהיה בית מקדש ראשון ולא בית מקדש שני. תצאו עכשיו, ומה שיהיה יהיה – דיה לצרה בשעתה.

האר"י הקדוש מסביר שאם הגאולה באה 'בעתה', בזמנה הקבוע, הדבר הולך לפי סדר. לעם ישראל יש כוח לעמוד בצרות, וכל נשמה עוברת את התיקון שלה דרך גלגול אחר גלגול בצורה מסודרת. אך אם הגאולה היא בבחינת 'אחישנה', הנשמות עדיין לא סיימו לעבור את התיקונים שלהן. לכן, כשיבוא מלך המשיח, כל אלו שהרגו בשוגג במשך אלפיים שנות גלות – בזמנים שלא הייתה סנהדרין ולא היו עדים – יצטרכו לבוא בגלגול ולעבור תיקון. זה יתבטא בתאונות דרכים או באנשים שייפול עליהם חפץ מהגג, והם יצטרכו לגלות לערי מקלט עד מות הכהן הגדול, כדי להשלים את התיקון.

פגמו של אבנר בן נר

על פי סוד זה, מובא עניין מיתתו של אבנר בן נר. אבנר היה צדיק הדור, האדם הגדול בענקים, שזכה להיקבר ליד מערת המכפלה יחד עם האבות הקדושים. הוא היה הצדיק הכי גדול אחרי דוד המלך, ואף היה צריך לעלות למדרגת 'בינה'. נשאלת השאלה: מדוע אם כן הוא נהרג?

התשובה היא כי לא היה לו את הביטול האמיתי לדוד המלך. על כך אמר דוד המלך: > "הכמות נבל ימות אבנר". כלומר, אבנר מת לפני הזמן. אם הוא היה חי עוד קצת וזוכה לביטול השלם, הוא היה מגיע למדרגה העצומה של דוד המלך עצמו. מכיוון שחסר לו הביטול הזה, התיקון שלו הושלם דווקא על ידי כך שנהרג.

חטא הנגיעה הדקה של יוסף הצדיק

הצורך בביטול מוחלט ונקיות מכל פנייה אישית מופיע גם אצל יוסף הצדיק. בספר 'זכרון יעקב' מובא חידוש עצום: הרי יוסף הצדיק הלך לראות את שלום אחיו בשליחותו של יעקב אבינו, ואם כן, כיצד ייתכן שנענש ונמכר לעבד בעת שקיים מצוות כיבוד אב?

ההסבר הוא שיעקב אבינו אמר לו ללכת עד שכם ולהשיב לו דבר. יעקב ישב וספר את השעות והימים. הליכה מחברון לשכם אורכת כשלושה ימים, ועוד שלושה ימים חזור, בתוספת זמן השהייה עם האחים. יעקב חישב בדיוק מתי יוסף אמור לחזור. אך יוסף הגיע לשכם, לא מצא אותם, והמשיך לדותן – מהלך של עוד יום וחצי.

מדוע יוסף המשיך? משום שהוא רצה לעשות שלום עם אחיו. אך כאן כבר נכנסה 'נגיעה' אישית. ברגע שיש לאדם נגיעה אישית, אפילו רצון קדוש לעשות שלום עם האחים, אין לו כבר את הזכות השלמה של כיבוד אב ואם. יוסף היה צריך לחשוב רק על צערו של אביו, שסופר כל דקה ודואג שמא חיה רעה אכלתהו. ברגע שהייתה לו פנייה דקה מן הדקה להרגיש טוב עם אחיו על חשבון ציוויו המדויק של אביו, השליחות נפגמה.

מסירות נפש ללא פניות

פגם דומה של נגיעה אישית מצינו אצל הרן, אחיו של אברהם אבינו. הרן קפץ לכבשן האש באור כשדים, וזו הייתה מסירות נפש עצומה שבזכותה זכה ששרה ורבקה יצאו מזרעו. אך הייתה לו פנייה דקה – הוא קיווה שיינצל מן האש כפי שניצל אברהם. בגלל פנייה זו הוא נשרף, והוצרך לבוא בגלגול באהרן הכהן כדי לתקן זאת על ידי מסירות נפש נקייה על קידוש השם.

לעומת זאת, אצל יהושע בן נון אנו רואים את השלמות של הענווה והביטול. תלמידים רבים מחכים בסתר ליבם שהמנהיג יסתלק כדי שהם יוכלו להנהיג את הדור. כך היה עם אבשלום שחיכה שדוד ימות, וכך אמרו המרגלים ליהושע: "אתה רוצה להיכנס לארץ ישראל כי אתה רוצה להיות המנהיג במקום משה". אך יהושע היה נקי מכל פנייה. הוא רצה באמת ובתמים שמשה רבנו יחיה וימשיך להנהיג. זו הייתה ענוותנותו העצומה של יהושע, שזכה להכניס את ישראל לארץ מתוך ביטול מוחלט לרבו.

אליעזר עבד אברהם: הכניסה לגן עדן חיים

הדוגמה המובהקת ביותר לביטול מוחלט בשליחות היא אליעזר עבד אברהם. כל השליחות שלו למצוא אישה ליצחק הייתה הפוכה מן השכל. אברהם, שנצטווה בגיל שבעים וחמש "לך לך מארצך וממולדתך", שולח כעת את אליעזר, כשאברהם בן מאה וארבעים, בחזרה לאותה מולדת ולאותה משפחה כדי לקחת משם כלה. אליעזר היה יכול לטעון: "איך ייתכן הדבר הזה? לחזור למקום של עבודה זרה?". אך אליעזר ביטל את דעתו: הרבי אמר ללכת – הוא הולך.

כאשר אליעזר הגיע וראה את רבקה, הוא ראה ברוח קודשו שעתיד לצאת ממנה עשו (כפי שרמוז במילים > "וכדה על שכמה" – ראשי תיבות עש"ו). הוא רצה לחזור ולומר לאברהם: "מה אתה רוצה שיצא מהשידוך הזה? עשו!". אך מיד התגבר ואמר לעצמו: "אם אני ראיתי, בוודאי שגם אברהם ראה".

אליעזר המשיך להסתכל ברוח קודשו מאות שנים קדימה, וראה את חטא העגל ואת שבירת הלוחות שעתידים להתרחש. כדי לתקן זאת מראש, הוא נתן לרבקה שני צמידים, שהם סוד 'לוחות שניות', ובכך המשיך את השליחות ועשה לה תיקון.

כאשר לבן יצא לקראתו ואמר לו: > "בוא ברוך ה'", מסביר החידושי הרי"ם שאליעזר עמד בניסיון האחרון והקשה ביותר. אליעזר היה במקור מזרע כנען שעליו נאמר "ארור", ואברהם אמר לו שאין ארור מתדבק בברוך ולכן בתו אינה ראויה ליצחק. כעת, כששמע בת קול שאומרת לו שהוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך, הוא היה יכול לחזור לאברהם ולומר: "הנה, אני כבר ברוך! קח את בתי ליצחק!".

אך אליעזר התגבר גם על הקושיה הזו. הוא אמר: "אני ממשיך עד הסוף, מה שיהיה יהיה. אני לוקח את השידוך הזה עבור יצחק". בזכות הביטול המוחלט הזה, שבו מחק את כל רצונותיו ונגיעותיו האישיות למען שליחותו של הצדיק, זכה אליעזר לדבר פלאי: אדם שהולך אחרי הצדיק בעיניים סגורות, פושט את כל הגוף שלו וזוכה להיכנס עם הגוף לגן עדן ממש.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 497

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)