פרשת ויצא - סוד השפע והדבקות באותיות

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם"

הרבי אומר (ליקוטי מוהר"ן תורה פג') "ויפגע במקום", תפילת 18 זה ה"מקום". הגעת לתפילת שמונה עשרה, הגעת למקום הנכון. אדם עומד שמונה עשרה, הוא נמצא באבן השתיה, הוא נמצא כעת בבית המקדש, הוא בהיכל המלך. כשמגיעים לכזה מקום – לתפילה, באותו הזמן אדם לא נמצא בעולם בכלל, הוא לא קיים, ואין כאן אלא המלך בעצמו. הוא רק רואה שמלא כל הארץ כבודו, הוא רק רואה את ה', הוא לא רואה שום דבר חוץ מה' יתברך.

אם הגעת לתפילת שמונה עשרה, אם פגעת במקום הזה, פה זה הישועה פה זה הקופה של מיליון הדולר, אתה הגעת למקום הנכון! מה אתה בורח? תתחיל להתפלל אות אות מילה מילה, אתה בהיכל המלך לכל הפחות תעמוד 20 דקות, כל ברכה דקה. הגעת ל"רפאנו" פה זה הרפואה! "ברך עלינו" פה זה הפרנסה! הגעת ל"השיבנו" פה זה התשובה! אם תתפלל לאט לאט אתה תראה שאתה תיוושע בכל הישועות!

סוד השפע של תפילת שמונה עשרה

יש שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה חוליות. מסביר ה"תיקוני הזוהר" שהשפע יורד מעולמות עליונים לעולמות תחתונים ע"י תפילת שמונה עשרה. אתה רוצה שהשפע יעבור? שפע רפואה, שפע פרנסה, שפע של שכל, שפע של מוח, זה צריך לעבור דרך שמונה עשרה עולמות שזה השמונה עשרה ברכות. אתה מדלג על שמונה עשרה? אמרת את זה מהר? הצינורות נשארו סתומים, השפע לא יכול לרדת.

הגיע זמן מנחה! מה אתה בורח? לאן אתה ממהר? תעמוד מנחה כמו בן אדם, מנחה מתפללים 40 דקות, תתפלל גם אתה 40 דקות. מה יש, אתה צריך לגמור את התפילה ראשון? אתה לא שליח ציבור! שליח ציבור צריך לגמור ראשון אבל אתה יכול לעמוד שמונה עשרה אפילו שעה. הרבי גילה שבתפילה יש את כל הישועות, אין לך מה לפחד אין לך מה לדאוג, השונא יהפוך לאוהב שלך. יש לך פחד מה יהיה עם הילד? מה יהיה עם הפרנסה? תעמוד שמונה עשרה, יהיה לך את כל הישועות.

חוסר כוונה נובע מחוסר אמונה

מדוע אדם לא מתפלל כראוי? כי הוא לא מאמין בכח של התפילה. כל מי שלא מתפלל כראוי זה רק בגלל שאין לו אמונה. למה אדם לא מתפלל לאט ולא מכוון בתפילה? כי הוא חושב שהוא איננו נצרך לתפילה, ברוך ה' הכל מסתדר אצלו נפלא בלי תפילה, הוא מיליונר בלי תפילה.

מה שאדם לא מתפלל בכוונה כי הוא פשוט איבד את האמונה, כמו כל הגויים שחיים בלי אמונה, כי בוודאי אם היה לו אמונה שלימה הוא היה מתפלל כל אות וכל מילה בכוונה. אם היה לו טיפה ענווה והיה מקטין את עצמו, מצמצם את המוח שלו, את הגאווה שלו, הוא היה מתחיל להתפלל בכוונה.

אם היה לאדם אמונה שלימה והיה מאמין שה' יתברך עומד עליו ושומע כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו ומאזין לקול תפילתו, אז הוא היה מתפלל כראוי. הקדוש ברוך הוא מחכה לתפילה שלך, הוא רוצה לתת לך את הכל, הוא רוצה להביא לנו את משיח, הוא פשוט מחכה לתפילה אחת בכוונה! תפילה אחת בלב נשבר, תפילה אחת מילה במילה, אות באות הוא פשוט מחכה לזה, מתאווה לזה. וזו היא בעצם הבעיה שלנו. כי אם היינו מתפללים תפילה אחת בכוונה המשיח היה בא היום, ברגע זה ובשניה הזאת.

ללקט שושנים: סוד האותיות

"שאדם עומד להתפלל ומדבר דיבורי התפילה אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים" (ליקוטי מוהר"ן סה')

כשאדם הולך בשדה - הוא רואה כלניות, רקפות, נרקיסים, אז הוא רוצה לקטוף את כל השדה. הוא לא יכול להפרד מהשדה, הוא הולך ומלקט עוד שושנים ועוד רקפות ועוד נרקיסים נאים והנשמה חוזרת אליו. אז ככה צריכה להיות התפילה, כל אות זה כמו כלנית, כמו רקפת, כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא. שאדם עומד להתפלל ומדבר דיבורי התפילה ומלקט ציצים ופרחים ושושנים.

אדם צריך להכנס לתוך התיבה, לתוך המילה, לתוך השמונה עשרה, לתוך האותיות, כי כל אות מספרת לך סיפורים, היא רוצה לתת לך את כל המתנות שבעולם. כל אות רוצה לתת לך את כל השפע שבעולם, ע"י כל אות ואות מתווסף לאדם עוד חלק בנשמה שלו. הרבי אומר שהדיבור בא ומבקש ממך ומתחנן אליך "למה אתה ממהר, למה אתה רץ? אני אתן לך כל מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה אני אתן לך".

כל אות תופסת את הבן אדם מלפפת אותו מחבקת אותו, אומרת לו "אל תלך ממני, מה אתה רץ מה אתה בורח?". עם כל אות ואות אדם ממשיך על עצמו את כל השפע שבעולם ויכול להשפיע לאחרים ולכל הדורות, כמו רבינו שמשפיע שפע לכל הדורות, לימות המשיח ולתחית המתים, כי הוא עמד תפילת שמונה עשרה כמה שעות, כל תפילה לאט לאט, והרגיש שכל אות תופסת אותו, ולכן זכה לגמור את כל התפקיד שלו בגיל 38.5 שנה.

רופא נאמן ורחמן

תכף שיוצאת האות הראשונה בתפילה כגון אות ב' בתיבת "ברוך" היא מתחננת ומבקשת מהאדם "אל תפרד ממני, תגיד את המילה ברוך לאט לאט, אני אתן לך הכול, איך אתה יכול להפרד ממני?". "ברוך" זה כל הברכות שבעולם, רק מהמילה "ברוך" לבד כבר צריכה לצאת הנשמה מרוב דבקות. אומרת הב' "איך אתה יכול ללכת ממני, אני לא מבינה, תעמוד לידי תגיד אותי כמה שניות, תעמוד בסבלנות כמה שניות, תגיד ברוך לאט לאט, תקבל דירה, תקבל רפואה, תקבל את כל מה שאתה צריך, מה אתה בורח? אני אוהבת אותך, אני רוצה שתגיד אותי לאט, אתה לא רואה את היופי שלי, את הדרי, את זיוי, את תפארתי, אני אתן לך מה שרק תרצה, רק תהיה נאמן לי, אל תפרד ממני כל כך מהר, מגודל ההתקשרות והאהבה שיש ביננו".

ר' נתן מתפלל "שיהיה לי את הכח להתנתק מן האותיות", כי האותיות תופסות את הבן אדם עד כדי כך שהוא לא יכול להתנתק מהם. אדם עד גיל 20 חושב שהוא חי, חושב שהוא מנווט את החיים שלו, עד גיל 20 לא מענישים אותו מן השמים. אחרי גיל 20 הוא פתאום נהיה חולה, אשתו חולה, הילד נהיה חולה, כל יום הוא צריך לרוץ למיון, הוא לא קולט מה מרמזים לו. תתחיל להתפלל! תעמוד שמונה עשרה בכוונה, תגיד "רפאנו" לאט לאט, תמשיך רפואה לכולם, לכל עם ישראל.

"כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה" מה? הרופא בקופת חולים הוא נאמן?! וכי אכפת לו ממך?! אפילו שהוא הכי זהיר, הכי דייקן, זה רק בשביל הקריירה שלו, זה מה שמענין אותו. הוא לא נאמן והוא לא רחמן! אבל ה' יתברך מלך רופא נאמן ורחמן, מטפל בך במסירות נפש, הוא לא צריך את הכסף שלך, את הכבוד, למלא איזה דו"ח שהוא טיפל בעוד איזה חולה, לקבל איזה קידום. הגעת ל"רפאנו"? תקבל את כל הרפואות שבעולם, תעמוד כמו בן אדם תגיד מילה מילה אות אות "רפאנו ה' ונרפא" תרפא אותי, תרפא אותי. אל רופא נאמן.

לכל יהודי מוכנים כל הניסים וכל הנפלאות, הכול מוכן לו, ה' מחכה רק שיפתח את הפה.

באור פני מלך: לנפץ את דמיון העולם הזה

"לא באנו לעולם בשביל שהמקרר יהיה מלא אף על פי שהדברים הגשמיים האלה נצרכים. בשום פנים ואופן לא באנו לעולם בשביל זה. באנו לנפץ את הדמיון שנקרא 'העולם הזה', באנו לפה בשליחות, באנו לפה בשביל דבר אחד - לקבל את האור הגדול והעצום הזה, של 'אין עוד מלבדו'. יהודי לא יכול לחיות בלי הקשר עם ה'. אם יחייבו ח״ו יהודי לעבוד עבודה זרה, הוא יהיה מוכן למסור את נפשו. ככה ה' ברא אותו! אפילו שקשה לו להתגבר על הנפש הבהמית שלו, בגלל תאות אכילה או כל מיני תאוות אחרות. אבל יש לו כוח בנפש האלוקית שלו למות על קידוש ה', כיון שכך ה' ברא אותו, שיש לו את הכוח הזה.

מה החיים שלי שוים אם אני צריך עכשיו לעבור על 'ייהרג ובל יעבור'. אם אדם עובר על זה - זה כורת אותו לגמרי מהקשר שלו עם האלוקים. אז מה יש לו בכלל לרצות להמשיך לחיות אם הוא מנותק מהאלוקים. המציאות הזאת, שהאדם מחובר אל ה', היא מציאות שיש לכל איש או אשה ולכל ילד וילדה, ואי אפשר בכלל להסביר את זה.

ברגע שיש לאדם את הרצון להגיע לתכלית הזאת, האמיתית הזאת, להכיר את הדבר האמיתי הזה שאנחנו קוראים לו 'אין עוד מלבדו', אז הוא בעצם יכול לעמוד ולהחזיק מעמד בבית הספר הזה של החיים. שעוד פעם הוא רואה את הביזיונות שלו, עוד פעם הוא כעס, ועוד פעם הוא נלחם עם טחנות רוח ועוד פעם הוא רצה להפיל קירות והלך לחפש את השגיאות אצל השני, אבל בעצם אין כאן כלום, אין כאן אף אחד, מי עשה לך את זה? 'אין עוד מלבדו', ברגע שאדם זוכר את זה, הוא נרגע, הוא חוזר לעצמו, הכל הופך להיות הרבה יותר קל”.

פרפראות לתורה: סולם יעקב

״וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה״ (בראשית כח, יב)

האותיות "סולם" - אומר רבנו יעקב, "בעל הטורים" - בגמטריה ״ממון" וכן גם "עוני" (כולן עולות למנין 136), כי זה ישפיל וזה ירים. ואכן, כשם שסולם עשוי שלבים ומדרגות, ובני אדם "עולים ויורדים בו" - הוא הדין לגבי השפעת הממון.

לפעמים הממון מוריד את האדם לשפל המדרגה, עד שהוא בבחינת "מוצב ארצה", ולפעמים הממון מעלה את האדם לגובהי מרומים, עד ש״ראשו מגיע השמימה". אבל, על האדם לזכור בכל עת, שהממון, בדומה לסולם, אינו אלא אמצעי לטפס עליו משלב לשלב, ולהגיע למעמד רם ומכובד בחיים, אך לעולם אין לעשותו מטרה בפני עצמה.

אומרים משמו של האדמו״ר רבי ישראל מרוז׳ין: המלה "סלם", המוזכרת בחלום יעקב, מרמזת לסעודת מלוה מלכה (סעודה רביעית). בעונותינו הרבים, זהו "סלם מצב ארצה" - שאין הבריות נזהרים כראוי במנהג זה, ופעמים מזלזלים שלא כדין בסעודת דוד מלכא משיחא. אך האמת היא ש״ראשו מגיע השמימה" - ערכו ומעלתו של מנהג זה מגיעים לגבהי מרומים, ואשרי מי שדבק בו כהלכה בכל מוצאי שבת.

סיפורי הפרשה: אבני המקום ורחל אמנו

״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו״ (בראשית כח, יא)

פרש רש״י: ״התחילו (האבנים) מריבות זו עם זו. זאת אומרת ־ עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת - עלי יניח צדיק את ראשו. מיד עשאן הקב״ה אבן אחת״.

רבי יום-טוב ליפא טיטלבאום, שישב על כסא הרבנות בעיר מרמרוש-סיגט, סבל מאד ממתנגדיו הרבים בקהילה. הללו לא היו מסתפקים בהטחת דברי עלבון כנגד הרב, אלא אף הגיעו, לא עלינו, גם להרמת ידים כלפי רבי יום-טוב ובני ביתו. יום אחד הסב הרב בחדרו עם קבוצת מקורבים מבני המקום, והיה מסיח עמהם בדברי תורה, כשלפתע הושלכה אבן גדולה לתוך הבית, שכמעט פגעה בראש הרב.

הרים אחד המסובים את האבן, טלטל אותה מיד ליד, וקרא בזעם: "מה גדולה אבן זו, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, וכמה רעים אנשים אלו, שהשליכו אבן זו כלפי רבנו בכונה תחילה!"

"חס ושלום להטיל דופי ביהודים כשרים!" - שסע רבי יום-טוב את הדובר - "לא נחשדו חלילה ישראל להטיל אבנים גדולות כאלה. אין זאת אלא שהאנשים הטילו כלפינו אבנים קטנות, ואותן אבנים החלו מריבות ביניהן, וכל אחת אמרה: ׳אני אנוח על ראש הצדיק׳ - ומתוך כך נעשו כל האבנים הקטנות לאבן אחת גדולה..."

"וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ״ (בראשית ל, כב)

אמרו רבותינו, שרחל אמנו אמרה להקב״ה: רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נישואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי, בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד. כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי, ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר מכן נחמתי בעצמי, וסבלתי את תאוותי, ורחמתי על אחותי, שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל.

ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקים רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים, שאין בה ממש, והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש-ברוך-הוא, ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא׳): "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם״ - במהרה בימינו, אמן.

תפילה לעני

רבונו של עולם, חי וקים, אשר כבודך מלא כל הארץ, קודש קדשים, אשר לא יבצר ממך מזימה, חזק על כל החזקים, גיבור על כל הגיבורים, נצחן על כל הנצחנים. זכני לכוון בתפילתי בכל אות ודיבור ואאמין באמונה שלימה שאתה שומר עלי ועומד עלי בכל שניה ושניה, ומאזין לכל אות ולכל הגה היוצא מפי.

ורוצה אתה להשפיע עלי כל טוב שבעולם, ויש לך צער אינסופי מזה שאינך יכול להשפיע עלי, כי מלא רחמים אתה, וכולך אך ורק מלא רחמנות, ואין לנו שום השגה באין סוף הרחמים שלך, שאתה רוצה להשפיע עד אין סוף ועד אין חקר, אך ורק דרך אותיות התפילה. ולכן מעתה אזכה לכוון בכל ליבי ובכל נימי נפשי בכל אות ואות שבתפילה ולא אוציא שום אות ושום מילה שלא בכוונה.