צפו: הרב ברלנד שליט"א במוצאי שביעי של פסח תשפ"ו — סוד מסעו של הבעש"ט לארץ הקודש

בשעות הדמדומים של שביעי של פסח, כשהחג הולך ונפרד מאיתנו, נפתחים השערים לסיפור שכולו אמונה, מסירות נפש וביטול עצמי. בק"ק ברסלב שובו בנים, הפך המנהג של "סעודת הבעל שם טוב" למעמד של התעלות, בו מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, מחיה מחדש בלשונו הקדושה והחריפה את מסעו המטלטל של אבי החסידות לארץ הקודש. המסע שמתכליתו מגלה עד כמה חשובה תורתו של בוצינא קדישא רבינו נחמן מברסלב לגאולה הסופית.

הוויתור על הכל: לעבוד את ה' "בלי עולם הבא"

במרכז הכתבה עומדת הנקודה המרעידה שסיפר מורינו הרב שליט"א: הרגע בו הבעל שם טוב מגלה שבשביל להעניק ישועה לזוג חשוך בנים, עליו לוותר על כל שכר עולם הבא שלו. בלשונו המיוחדת, תיאר הרב ברלנד את השמחה העצומה שהציפה את הבעש"ט באותו רגע – סוף סוף הוא יכול לעבוד את ה' בטהרה מוחלטת, בלי שום פנייה או תקווה לשכר.

"אם כן, אעבוד את ה' יתברך בלי עולם הבא!" – זעק הבעש"ט, ובאותו רגע, כך הטעים הרב, התבטלו כל הקטרוגים.

"לבדו" – הנס שקרה מתחת לאף

בעוד הבעש"ט עורך את הסדר במרתף חשוך באיסטנבול וחוזר שוב ושוב על המילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו", נגזרה גזירת כליה על יהודי העיר. פרנסי הקהילה, שעברו ליד חדרו, תמהו על דבקותו והתלהבותו בזמן שחרב מונחת על צווארם.

מורינו הרב ברלנד שליט"א חידד בסיפורו את האירוניה הקדושה: דווקא ה"לבדו" של הבעש"ט – האמונה שרק ה' פועל במציאות – היא זו שהפעילה את אם הסולטאן וביטלה את הגזירה בדרך נס, מבלי שאיש ידע מי באמת עומד מאחורי הקלעים.

הסערה בים והשיבה למקורות

המסע לא הסתיים באיסטנבול. הרב שליט"א תיאר בדרמטיות את הסערה בים, את השלכת כתבי היד הקדושים למצולות (מתוך הבטחה שייצא נכד – רבי נחמן – שיכתוב ספרים נשגבים עוד יותר), ואת רגע השיא באי הבודד:

• הביטול המוחלט: הבעש"ט מאבד את כל השגותיו ועומד מול רוצחים כשהוא זוכר רק את אותיות ה"אלף-בית".
• הצלה מתוך פשטות: דרך האותיות הפשוטות שצעק שמשו, ר' הירש, חזרה ההארה והגיעה הישועה.

הניגון שלא פסק

השיא של המעמד בבית המדרש לא היה רק בסיפור, אלא במה שקרה סביבו. הסיפור, שהחל לפני תפילת ערבית של מוצאי החג ונמשך לאחריה, לווה ונחתם בשירה אדירה שהרעידה את הקירות.

הציבור הקדוש, בהובלת הרב, פצח בניגון הידוע על המילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו, כי לעולם חסדו". הניגון, המזוהה כל כך עם חצר הקודש "שובו בנים", הפך להצהרת אמונה חיה: גם כשלא רואים, גם כשהים סוער – ה' עושה נפלאות, לבדו.