רבי נחמן: להיות ספר תורה חי ולהמתיק את הדינים

שיעור מס' 378 | *חלק ב' המשך יום ד' פרשת ויצא אור לט' כסלו תשס"ג כולל שדרי"ם העיר העתיקה בבית הרב שליט"א

הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסביר כיצד תלמידי רבנו זכו לאורו העצום על ידי ביטול מוחלט והפיכתם ל"ספר תורה חי". דרך סיפורי שמחת תורה אצל רבנו והבעל שם טוב, מתבאר כוחם של הריקודים והצעקות בשדה להמתקת גזרות, וההבדל התהומי בין חקר האמת בעבודת השם לבין ההבלים של העולם הזה.

לעזוב הכל ולנסוע אל האור

ר' יודל ור' שמואל אייזיק היו מגדולי תלמידיו של רבנו, והם היו כרוכים אחריו ודבוקים בו בתכלית הביטול. כאשר ר' יודל הגיע בפעם הראשונה לרבנו, הוא פגש תחילה את ר' דב, תלמידו של רבנו. כשר' יודל ראה איזו אימה, איזו יראה ואיזו התלהבות יש לר' דב, הוא אמר מיד: "איפה קונים את ההתלהבות הזו? אני הולך לקנות גם כן!".

ר' יודל עצמו היה רב'ה ענק, בעל מופתים, והיו לו החסידים הכי גדולים באותו דור. אך כשהוא ראה את האור של רבנו, הוא אמר לכל חסידיו: "אני מתפטר, גמרנו. אין לי סחורות למכור לכם. עד עכשיו מכרתי לכם גרוטאות. עכשיו מצאתי חנות שמוכרים בה זהב ויהלומים, ואני נוסע לשם. מי שרוצה לקנות – שיבוא איתי". מיד הוא לקח עגלות, נסע לרבנו עם המון אנשים, וכולם נהיו חסידים של רבנו. במשך שישה שבועות הוא לא יכל לעזוב את רבנו ולחזור הביתה, מרוב שהיה קשור אליו.

להיות ספר תורה של רבנו

ר' נתן זכה להתקרב לרבנו כשהיה בן עשרים ושתיים וחצי. רבנו חי שלושים ושמונה וחצי שנים, כך שלמעשה ר' נתן היה מקורב אליו רק שמונה שנים וחודש אחד. ובכל זאת, בשמונה השנים הללו הוא קיבל יותר מכולם. מדוע? "כי הוא אמר: כל מילה שרבנו אומר לי – זה השכל שלי. אני לא רוצה לדעת שום דבר אחר". אדם צריך להתרגל לא להכניס שום דבר זר למוח.

ר' נתן כותב בהלכות בית כנסת, שלוקחים עור של בהמה ומתחילים לכתוב עליו אותיות, והעור הזה נהיה כל כך קדוש עד שאם יש שריפה, קופצים לתוך האש כדי להציל אותו, מנשקים אותו ורוקדים איתו. אומר ר' נתן: תראה מה הכוח של אותיות התורה! קלף של בהמה הופך לקודש קודשים. על כך אומרת הגמרא:

"כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה" (מכות כב:)

אנשים עומדים לפני ספר תורה, אבל לא עומדים לפני אדם גדול. הרי בן אדם שכל החיים שלו רק לומד את התורה הקדושה, וכותב לעצמו במוח רק את אותיות התורה הקדושה, ושום אות אחרת הוא לא נותן שתיכנס – איזו קדושה מקבל הבן אדם הזה! איזה ספר תורה הוא נהיה! "אדם צריך לדעת: חוץ מהדיבור של רבנו אני לא רוצה לדעת שום דבר אחר, אני רוצה להיות ספר תורה של רבנו". כשאדם לא נותן לשום אות אחרת להיכנס בו, האותיות של רבנו מבטלות את כל הגשמיות שלו והוא נהיה רוחני וקדוש לגמרי.

עסק עם אנשים פשוטים

ביום שמיני עצרת, ר' יודל ור' שמואל אייזיק היו כל כך דבוקים ברבנו שלא יכלו לעזוב אותו. רבנו דיבר עמהם דברים נפלאים מעניין ריקודים והמחאת כף. אחר כך התחילו להיכנס המון עם מאנשי העיר, שבאו אליו בניגון ושמחה כנהוג. אז אמר רבנו לר' יודל ולשמואל אייזיק: "לכו לכם, כי אני צריך לעסוק עמהם ואין זה שייך לכם".

לרבנו היה מנהג, כמו לבעל שם טוב, שבשמחת תורה הוא היה אומר תורה דווקא לפני היהודים הפשוטים, אלו שרק ידעו להגיד תהילים – מנקי ארובות ומתקני פרסאות לסוסים. שאלו את הבעל שם טוב: "מה לך ולכאלה אנשים שבקושי יודעים להגיד את המילים? תתעסק עם בעלי השגות, בעלי רוח הקודש, שתוכל להתרומם איתם!".

הבעל שם טוב אמר לחבריא קדישא לבוא בשעה מסוימת, העמיד אותם בעיגול וביקש שיחבקו אחד את השני חזק. פתאום הם התחילו לעלות מעלה מעלה, היכל אחר היכל, עד שהגיעו להיכל שבו שמעו ניגונים כל כך נעימים ומתוקים, שכמעט נמוגו מעונג. שאל אותם הבעל שם טוב: "אתם יודעים מה זה? זה ההיכל של דוד המלך. והניגונים שאתם שומעים, אלו הניגונים שעולים מהיהודים הפשוטים האלה שאומרים תהילים. עכשיו תדעו איזה עסק יש לי איתם".

הריקודים שמבטלים גזרות

באותה שנה, בשמיני עצרת ובשמחת תורה, רקד רבנו בעצמו הרבה מאוד, שעות ארוכות אל תוך הלילה. מי שלא ראה את גודל הנפלאות, הערבות והקדושה של הריקוד שלו – לא ראה טוב מימיו. רבנו אמר בעצמו שבשנה הזאת הוא רקד הרבה, מחמת שנשמע אז שיוצאות גזרות קשות על ישראל בפטרבורג (גזרת הקנטוניסטים, שבה חטפו ילדים מהוריהם).

רבנו אמר אז: "אם המגידים היו יודעים מה שגוזרים בפטרבורג, היו מפסיקים להגיד מגידות. היו הולכים לשדה וצועקים... זה היה מבטל את הגזרות!". לא הדרשות מבטלות גזרות. אדם צריך בעצמו לצאת, לצעוק ולהתפלל. אם יקחו את כל הילדים ולא יישאר זכר, למי תגיד דרשות? רבנו רמז להם לצאת לשדה ולצעוק, וכך הגזרות יתבטלו. על ידי הריקודים והמחאות הכפיים שלו, רבנו דחה את הגזרה הזו ביותר מעשרים שנה.

האמת של ברסלב מול שקר העולם

רבנו חי וקיים, וכל רגע הוא מגלה דרכים חדשות. מי שרוצה להיות חסיד ברסלב באמת, רואה ניסים ונפלאות כל יום וכל רגע. המוח והלב נפתחים לו, הוא קם לחצות, עושה התבודדות, ומרגיש דברים נפלאים ששום אדם בעולם לא יודע. העבודה שלנו היא לקרב את עצמנו, לפתוח את הלב והמוח, ולדעת שכל דיבור של רבנו הוא עוד חתיכת שכל אצלנו. צריך לנקר בראש: "איך אני מגיע למילה הזאת שרבנו אמר?", בלי ליפול לעצבות וייאוש.

זו עבודה ארוכה וקשה. זה לא כמו אדם שהולך לאוניברסיטה וכותב שטויות. ראינו פעם ספר של פרופסור שחקר את מלחמות החשמונאים. הוא לא הצליח להבין איך מעטים ניצחו רבים, אז הוא פשוט המציא שהגיעו 15,000 חיילים יהודים ממצרים ומהירדן. וכשהוא ראה שבקרב המכריע נשארו רק 800 לוחמים, הוא כתב ש"פשוט נמאס להם והם ברחו". על השטויות האלה הוא מקבל דוקטורט ונהיה פרופסור מומחה! ככל שכותבים יותר שטויות, נהיים פרופסורים גדולים יותר.

אבל אצלנו זה לא אוניברסיטה, פה רוצים אמת. והאמת הולכת קשה. צריכים לעמול יום ולילה, לקום חצות ולהתבודד. ולפעמים הלב סתום והמוח לא עובד. "הבן אדם זה לא מכונה, זה לא רובוט שלוחצים על כפתור וזה עובד. זה לב, זה מוח, זה בשר ודם. פעם המוח עובד ופעם לא". אבל אנחנו מקושרים לרבנו, וצריך לדעת שרבנו יפתח לנו את המוח ואת הלב. בעזרת השם נהיה תלמידי חכמים, נהיה צדיקים, נזכה להאמין ברבנו באמת, ותבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 378

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)