כנור של 72 נימים: ריקוד לגאולה - החיזוק היומי מהגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

המאמר שלפנינו שנערך בצמוד לדברי מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, נפתח בפירוש נפלא על דברי רחבעם במדרש: "בָּעַקְרַבִּים". ה"עקרב", כך מוסבר, אינו אלא רמז למילים "יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה", המרמזות על שם ע"ב הקדוש – השם של 72 האותיות, השם של אור החכמה. כיום, אנו חיים תחת הנהגתו של שם ס"ג, אך הנה, המילניום השביעי מתקרב אלינו בצעדי ענק (בעוד כמאתיים שנה בלבד), ואז יתגלה שם ע"ב במלוא הדרו.

אלה דברי קודשו של מורינו הרב ברלנד שליט"א בחיזוק היומי - יום א' ה' אדר תשפ"ו:

שיר חדש וכנור של 72 נימים

רבנו מלמד כי הפסוק "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה" מתייחס בדיוק לעתיד הזה. גילוי שם ע"ב יביא איתו נסים ונפלאות שטרם נראו, עד שנוכל לראות את הבורא "עין בעין", כפי שנאמר: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". המעבר הרוחני הזה נמשל לכלי נגינה: אם היום הכינור הוא בן 7 נימים, והמשיח ינגן בכינור של 8 נימים, הרי שבאלף השמיני נזכה לכינור של 72 נימים.

(עוצמה שתאפשר לנו להשיג את האלוקות באופן מוחשי וחי.)

הפיכת כל יום ליום טוב

חז"ל במסכת שבת הורו להפוך כל יום ויום ל"יום טוב". בברכת המודים אנו אומרים: "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּנוּ" – אנו עדים לנסים חדשים בכל רגע, גם אם עינינו הבשריות אינן תמיד מבחינות בכך. במסכת תענית נאמר: "הַלְלוּ אֶת ה' כֹּל גּוֹיִם", וזאת למרות שכל האומות מבקשות את רעתנו. מדוע? כי דווקא מתוך החושך בוקע האור הגדול ביותר.

רש"י בפירושו למסכת תענית הופך את ההבנה המקובלת. בעוד שנהוג לחשוב שאי אפשר ללמוד הלכות תענית בגלל ריבוי הצרות, רש"י מלמד ש"אי אפשר ללמוד מסכת תענית" בגלל עוצמת ה"יום טוב" – השפע והנסים הגלויים שמקיפים אותנו תמיד. ניצולי שואה העידו שכל שנייה הייתה נס, כל נשימה הייתה יום טוב.

(האיומים קיימים, אך הקיום שלנו בתוכם הוא פלא מתמשך.)

סוד הריקוד והמתקת הדינים

רבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן, מעניק לנו מבט מהפכני על עבודת השם. נהוג לומר שהתעניות (שני וחמישי) באות לכפר על חיסרון בשמחה. אך רבי נתן מסביר: החיסרון לא היה בשמחה המופשטת, אלא בביטוי המעשי שלה – לא רקדנו מספיק. לו היינו רוקדים 24 שעות ביום בשמחת תורה, לא היה מקום לחטא, והמשיח כבר היה כאן.

על פי תורה זו, הריקוד אינו רק תוצאה של שמחה, אלא עבודה רוחנית עליונה של "המתקת דינים". הריקוד פותח שערים עליונים, והוא נחשב למעלה גדולה אף מתפילת העמידה. ככל שאדם רוקד יותר, כך הוא מתעלה למדרגות רוחניות גבוהות יותר. לכן, העיקר הוא השירים והריקודים, והם הדרך הישירה שלנו להתחבר לנסים הגלויים, למתק את הדינים ולזרז את הגאולה השלמה.