סוד השמירה ברחוב: שדה הקרב הרוחני
למה הרחוב הוא שדה קרב רוחני ואיך שמירת העיניים מצילה אותנו מסכנות?
שיעור מס' 273 | שיעור א' - מוצש"ק פר' וירא, אור לכ"א חשון תשס"א - ישיבה קטנה "אור תורה"
כאשר אדם יוצא לרשות הרבים, עליו לדעת שהוא נכנס לשדה קרב רוחני שעליו להישמר בו מכל משמר. המאמר מבאר את דברי ה'היכל הברכה' והרמב
כאשר אדם יוצא לרחוב, הוא צריך להתכופף ולהשתטח, כי הוא חייב לדעת שיורים עליו. אדם לא צריך לחכות שהאויבים יירו עליו בגשמיות, כי אז כבר יהיה מאוחר מדי. הוא צריך להרגיש שבכל רגע ממש יורים עליו.
בדיוק כפי שבזמן סכנה אסור לעמוד בחלון ולהסתכל החוצה כי יורים לתוך החלון, כך אי אפשר לעמוד ולהסתכל ברחוב. הפריצויות והמראות האסורים ברחוב – אלו יריות, אלו פגזים ותותחים של יצר הרע.
עבודה הפוכה: לעצום עיניים
ה"היכל הברכה" (בסוף פרשת מקץ) מדבר על הנקודה הזו. כשאדם הולך בשווקים וברחובות, פעמים רבות אין לו ברירה. הוא צריך ללכת למכולת, לישיבה, למקווה או להתפלל מנחה וערבית. השם יתברך ברא את העולם כך שחייבים לעבור דרך רשות הרבים, דרך מקום הקליפות. המטרה היא לבער את הקליפות, ועל ידי כך שאדם לא מסתכל – הוא מבער אותן.
מסביר ה"היכל הברכה" שכאשר אדם הולך ברחוב, עליו לדעת שגם שם נמצא השם יתברך, אלא ששם העבודה היא הפוכה. בישיבה אדם רואה את ה' על ידי שהוא פותח את העיניים – דרך לימוד הגמרא, ספרי רבי נחמן והתפילות. אך כשהוא הולך ברחוב, העבודה שלו היא לסגור את העיניים. על אברהם אבינו נאמר:
"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו"
רק ביום השלישי אברהם הרים את עיניו, עד אז הוא לא הרים אותן כלל. אין דבר כזה להסתכל ברחובות. כשאדם מסתכל, הוא רואה טומאה ופריצויות, הוא פשוט שורף לעצמו את העיניים.
שורש הצרות: החטאים ולא האויבים
הרחוב הוא אש ממש. בסופו של דבר, האש הרוחנית הזו הופכת לאש גשמית. אנו רואים דירות נשרפות, פצצות שמתפוצצות ומשפחות שנפגעות. אנשים בורחים ממקום למקום, אבל מגלים שאין לאן לברוח. צריך לדעת שאין לאן לברוח, כי אלו לא האויבים שרודפים אותנו – אלו החטאים! החטאים הם אלו שמביאים את הצרות.
לכן, כשאדם יוצא לרחוב באין ברירה, למשל כשנגמרים סדרי הלימוד בערב והוא חוזר לביתו, הוא חייב להיות "גיבור כארי", כלשון ה"היכל הברכה". הוא צריך ללכת עם עיניים סגורות וראש כפוף, ממש כאילו יורים עליו. בשעה שהוא הולך בשווקים לבקש את טרפו, חובה עליו לומר "בשבילי נברא העולם". הוא לא יכול לפטור את עצמו ולומר: "מה זה קשור אליי? האם שמירת עיניים היא בשבילי?". התורה מצווה בפירוש:
"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"
סכנה גם לגדולים ביותר
הרמב"ם (בהלכות תשובה) מונה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה. אחד מהם הוא אדם שמזלזל בלאו של "לא תתורו", שאומר לעצמו שזה לא שייך אליו או חושב שזה לא מזיק לו. על כך אומר ספר החינוך: אל תאמין שזה לא מזיק לך, זה בהחלט מזיק! המראות האסורים מזיקים אפילו לצדיקים הגדולים ביותר.
הגמרא במסכת קידושין מספרת על האמוראים רב ורבי יהודה שהלכו ברחוב, וממחישה עד כמה הסכנה גדולה. מאז חטא אדם הראשון בעץ הדעת, הרחוב הפך להיות מקום של קליפות. אילולא החטא, זה לא היה קורה. אדם עלול לחשוב לעצמו: "אני כבר רב גדול, אני חסיד, לי זה לא יזיק". אך הגמרא מלמדת אותנו שאין אדם שחסין מפני פגעי הרחוב, והזהירות נדרשת מכולם ללא יוצא מן הכלל.
חלק 2 מתוך 4 — שיעור מס' 273
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם