ה' ילחם לכם ואתם תחרישון • שיעור שבת חול המועד פסח

את השיעור המרתק שנמסר לאחר סיום תפילת מוסף בשבת חול המועד פסח. הרב אליעזר ברלנד שליט"א מתחיל עם כך שפרעה לא התרגש בכלל ממעשה המופתים של משה רבינו היות וכל מצרים הייתה מלאה בחרטומים. בהמשך מסביר הרב ברלנד במתק שפתיים על מרים הנביאה ש'אביה יָרֹק יָרַק בפניה' ובזכותה נבקע הים, עוד מסביר הרב את ארבעת הקבוצות שנחלקו עם ישראל על שפת ים סוף. ולבסוף מסביר הרב שליט"א על דין מקושש ומקלל סדר הזמנים וכיצד יתכן שמשה רבינו לא ידע הלכות פשוטות.

לפניכם השיעור המלא:

מדוע פרעה עשה קוקוריקו למשה רבינו?

אָז מִי עָשָׂה קוּקוּרִיקוּ? פַּרְעֹה עָשָׂה קוּקוּרִיקוּ לְמֹשֶׁה. כָּכָה אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ, וָאֵרָא פָּרָשָׁה ט׳, שֶׁפַּרְעֹה עָשָׂה קוּקוּרִיקוּ לְמֹשֶׁה. הוּא אוֹמֵר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׂחֵק לִי פֹּה בְּצַעֲצוּעִים? זֶה לֹא מַתְאִים. אַתָּה כְּבָר אָדָם מְבֻגָּר. מֹשֶׁה כְּבָר בְּגִיל שְׁמוֹנִים, אֶצְלִי יְלָדִים בְּגִיל אַרְבַּע עוֹשִׂים אֶת זֶה. מֹשֶׁה הָיָה אָז בְּגִיל שְׁמוֹנִים. טוֹב, זֶה עֲדַיִן נִקְרָא צָעִיר; הוּא יָכֹל לִחְיוֹת גַּם מָאתַיִם שָׁנָה אִם לֹא הַחֵטְא שֶׁל מֵי מְרִיבָה.

מדוע ירקו למרים הנביאה בפניה

וְקָרָה עוֹד דָּבָר נוֹרָא, שֶׁאַבָּא יָרַק לַבַּת שֶׁלּוֹ בַּפָּנִים "וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ" (במדבר יב, יד). לָמָּה הוּא יָרַק עָלֶיהָ בַּפָּנִים? מִסְכֵּנָה. גַּם אִם הִיא עָשְׂתָה טָעוּת, אָז הִיא תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אָז לָמָּה הוּא יוֹרֵק עָלֶיהָ בַּפָּנִים? הַיּוֹם, אִם מִישֶׁהוּ יוֹרֵק עַל הַבַּת שֶׁלּוֹ בַּפָּנִים, מִיָּד מַגִּיעָה רְוָחָה וְלוֹקְחִים אֶת הַיְלָדִים. אָז אֵיפֹה הָיוּ הָרְוָחָה? וְהַיּוֹם זֶה הוֹלֵךְ יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאִם מִישֶׁהוּ רוֹאֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁהוּא צוֹעֵק עַל הַבַּת שֶׁלּוֹ אוֹ יוֹרֵק עָלֶיהָ בַּפָּנִים וְהוּא לֹא מַזְמִין לוֹ רְוָחָה, אָז רְוָחָה יִקְחוּ אֶת הַיְלָדִים שֶׁלּוֹ. אָז שָׁמָּה רָצוּ לְהַגִּיעַ רְוָחָה לָקַחַת אֶת הַיְלָדִים. אֲבָל בַּסּוֹף הִגִּיעוּ לְמַכַּת דָּם, אַחַר כָּךְ צְפַרְדֵּעַ, נִכְנְסוּ לָהֶם צְפַרְדְּעִים בַּבֶּטֶן, אָז לֹא הָיָה לָהֶם זְמַן...

רק שאדם שותק על הבזיונות יכול לומר שירה

וּבַסּוֹף הַיָּם נִקְרַע בִּזְכוּתָהּ, וְזָכְתָה לְהַגִּיד שִׁירַת הַיָּם, כִּי אִם בֶּן אָדָם שׁוֹתֵק, אָז הוּא זוֹכֶה לְהַגִּיד שִׁירַת הַיָּם. רַבֵּנוּ אוֹמֵר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ״ן, בְּתוֹרָה ס״ד, שֶׁרַק אִם בֶּן אָדָם שׁוֹתֵק, אָז הוּא יָכוֹל לָשִׁיר "תָּבֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד, ח).

ואתם תחרישון - ואז ה' בקע את הים

וְהָיָה שָׁמָּה אַרְבַּע קְבוּצוֹת: קְבוּצָה אַחַת אָמְרָה, בֹּא נִלָּחֵם; קְבוּצָה שְׁנִיָּה אָמְרָה, בֹּא נִכָּנַע וְיִתְלוּ אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְנַחְזֹר לְמִצְרַיִם; קְבוּצָה שְׁלִישִׁית אָמְרוּ, בֹּא נַעֲשֶׂה חֲבָלִים, נִקַּח סִירוֹת וְנַעֲבֹר אֶת הַיָּם; קְבוּצָה הָרְבִיעִית אָמְרוּ, בֹּא נִתְפַּלֵּל.. אֲבָל הַשֵּׁם אָמַר לְמֹשֶׁה: 'וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן' (שמות יד, יד) – תִּשְׁתֹּק! שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ! כִּי הַזֹּהַר אוֹמֵר שֶׁהָיָה אָסוּר לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל. כִּי מָה הֵם יוֹתֵר טוֹבִים מֵהַמִּצְרִים? הֵם לֹא יוֹתֵר מֵהֶם. הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. הֵם שְׁנֵיהֶם עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, דַּוְקָא הֵם הָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים, הֵם הָיוּ בְּיַחַד. כָּתוּב "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שמות יב, כא), כִּי גַּם הֵם עָבְדוּ אֶת הַצֹּאן, גַּם הֵם עָבְדוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ. אָז לָכֵן הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִשְׁתֹּק, וּבַסּוֹף הַשֵּׁם עָשָׂה מַשֶּׁהוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא חָלַם עַל זֶה - הוּא בָּקַע לָהֶם אֶת הַיָּם! שֶׁכָּזֶה דָּבָר לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה לְעוֹלְמֵי עַד!

קַדִּישׁ.

כיצד משה לא ידע את ההלכות הפשוטות?

יֵשׁ לָנוּ עוֹד עֶשֶׂר וָחֵצִי שָׁעוֹת עַד מִנְחָה. אֶפְשָׁר לְהַסְפִּיק עֶשֶׂר דַּפֵּי גְּמָרָא, לִלְמֹד מִסּוֹטָה מ״ב עַד מ״ט. בִּסְפִירַת הָעוֹמֶר צָרִיךְ לִלְמֹד סוֹטָה. וְכָל אֶחָד יִלְמַד עִם אִשְׁתּוֹ בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת ה׳ עַל הַדִּינִים שֶׁמֹּשֶׁה לֹא יָדַע: מְקַלֵּל, מְקֹשֵׁשׁ, פֶּסַח שֵׁנִי וּבְנוֹת צְלָפְחָד. וּמַה פֵּרוּשׁ מֹשֶׁה לֹא יָדַע אֶת הַהֲלָכוֹת הָאֵלּוּ? מַה מֹשֶׁה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם 40 יוֹם? הוּא שִׂחֵק שֵׁשׁ־בֵּשׁ, פִּינְגּ־פּוֹנְגּ, זָרַק אֲבָנִים עַל עֲרָבִים? מַה מֹשֶׁה עוֹשֶׂה 40 יוֹם לְמַעְלָה, אֵיךְ הוּא לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַהֲלָכוֹת הָאֵלּוּ? הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁבַּת יוֹרֶשֶׁת? כָּל יֶלֶד בְּגִיל שָׁלוֹשׁ יוֹדֵעַ אֶת זֶה.

דין סקילה במקושש שהוצרך לחדש

הוּא לֹא יוֹדֵעַ שֶׁמִּי שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת - זֶה בִּסְקִילָה? הַגְּמָרָא שׁוֹאֶלֶת אֶת זֶה. אֶלָּא, הֱיוֹת וְהוּא קוֹשֵׁשׁ אֶת הָעֵצִים כְּדֵי לְהַרְאוֹת דִּינֵי סְקִילָה, אָז זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, אָז אוּלַי לֹא צְרִיכִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ עַל זֶה, כִּי רַק אִם בֶּן אָדָם מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֵשׁ - אָז הוֹרְגִים אוֹתוֹ, אֲבָל פֹּה זֶה הָיָה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ. אֲבָל הַשֵּׁם אוֹמֵר לוֹ: תַּהֲרֹג אוֹתוֹ, תְּחַסֵּל אוֹתוֹ, חִסּוּל מְמֻקָּד. וְגַם הֱיוֹת וְיֵשׁ הַתְרָאָה - פַּעֲמַיִם כָּתוּב? - אָז אִם בֶּן אָדָם אוֹמְרִים לוֹ, שׁוֹלְחִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְעִם כָּל זֶה הוּא מְקַלֵּל, הוּא מְקֹשֵׁשׁ, אָז הוּא מְשֻׁגָּע, מְשֻׁגָּע גָּמוּר, אָז אוּלַי לֹא צָרִיךְ לַהֲרֹג אוֹתוֹ, כִּי כָּתוּב "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה" (במדבר לה, כה). לָכֵן מֹשֶׁה לֹא יָדַע. אֲבָל בָּרוּר שֶׁהוּא יָדַע אֶת הַהֲלָכוֹת.

סדר הזמנים במקושש והמקלל

זֹאת כְּבָר הָיְתָה שַׁבָּת שְׁנִיָּה. שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בְּכ״ד נִיסָן. בְּמָרָה הֵם קִבְּלוּ דִּינֵי כִּבּוּד אָב וָאֵם, פָּרָה, שַׁבָּת וְדִינִים. שַׁבָּת יוֹרֶשֶׁת זֹאת הָיְתָה בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה בְּכ״ד נִיסָן. הַמְקֹשֵׁשׁ הָיָה בַּשַּׁבָּת הַשְּׁנִיָּה, א׳ אִיָּיר, וּמְקֹשֵׁשׁ וְהַמְקַלֵּל הָיוּ בְּיַחַד. אֲבָל אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הָיָה בְּיַחַד? הַמְקֹשֵׁשׁ הָיָה בַּשַּׁבָּת הַשְּׁנִיָּה, וְהַמְקַלֵּל הָיָה רַק אַחֲרֵי שֶׁחִלְּקוּ אֶת הַמַּחֲנוֹת, שֶׁזֶּה הָיָה בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִיָּה, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א, א). כָּכָה כָּתוּב בְּבַמִּדְבָּר. אַתָּה לוֹמֵד בַּמִּדְבָּר, אָז אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הָיָה בְּיַחַד? זֶה הָיָה רַק שָׁנָה אַחַר כָּךְ. אֶלָּא אוֹמֵר הַמַּלְבִּי״ם, שֶׁבֶּאֱמֶת כְּבָר מִיצִיאַת מִצְרַיִם הֵם הִתְחַלְּקוּ לְפִי מַחֲנוֹת, רַק זֶה לֹא הָיָה צִוּוּי, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִיָּה אָז כְּבָר הָיָה צִוּוּי לְהִתְחַלֵּק לְפִי מַחֲנוֹת, אֲבָל כְּבָר מֵהַתְּחִלָּה הֵם הָיוּ מְחֻלָּקִים לְפִי מַחֲנוֹת.

מדוע הרגו את אח של יעקב אבינו?

כְּבָר בַּלְּוָיָה שֶׁל יַעֲקֹב - בַּלְּוָיָה שֶׁל יַעֲקֹב נַפְתָּלִי פִּסְפֵּס. אֵיפֹה נַפְתָּלִי? הוּא בָּרַח. [הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי מַאֲשִׁים אוֹתוֹ שֶׁבִּגְלָלוֹ הָרְגוּ אֶת עֵשָׂו,] לָמָּה הוּא פִּסְפֵּס? הוּא לֹא הֵבִיא אֶת הַשְּׁטָר. הוּא הָיָה צָרִיךְ אוֹ לְהַסְפִּיק לְהָבִיא אֶת הַשְּׁטָר, אוֹ לִכְתֹּב שְׁטָר חָדָשׁ. בִּמְקוֹם זֶה הָרְגוּ אֶת עֵשָׂו. הוּא הָיָה אָח שֶׁל 'יַענְקַב'. יַענְקְלֶה הָיָה לוֹ אָח - עֵשָׂו - וְחָתְכוּ לוֹ אֶת הָרֹאשׁ. זֶה נֶגֶד אֲמָנַת גֵ'נֵבָה, נֶגֶד הֶסְכֵּם אוֹסְלוֹ (הרב הזכיר באנגלית את אמנת ג׳נבה והסכמי אוסלו:Geneva Conventions/ Oslo Accords ). יִהְיֶה עַל זֶה מִשְׁפָּט בְּיוֹם רִאשׁוֹן בְּהָאַג (Den Haag – הולנד) לָמָּה הָרְגוּ אֶת עֵשָׂו.

מִנְחָה בְּ(שעה) שֵׁשׁ וָחֵצִי [18:30]. כָּל אֶחָד יִלְמַד סוֹטָה מִמ״ב עַד מ״ט, וְכָל אֶחָד יִלְמַד עִם אִשְׁתּוֹ בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת ה׳ עַל הַמְקַלֵּל, מְקֹשֵׁשׁ, פֶּסַח שֵׁנִי וּבְנוֹת צְלָפְחָד.