מעמד השבע ברכות האחרון לנינו של מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - החתן החשוב נחמן צוקר הי"ו בן לנכדו הר"ר שמואל אייזיק צוקר חתן הרה"ח ר' בנימין כהן שליט"א עב"ג בת הר"ר נחום אריה דב האס בן הרה"ח ר' משה יוסף האס שליט"א חתן הרה"ח ר' שלמה חיים ריכטר שליט"א.

מעמד השבע ברכות האחרון התקיים ביום ראשון כ"א שבט, במעון קודשו של מורינו הרב שליט"א.

סמוך לשעה 17:35 נכנס מורינו הרב שליט"א אל מעון קודשו כשסביב השולחן כלל הציבור משפחת בני המלוכה המכובדים והידידים.

בתחילה ניגנה התזמורת מספר דקות שירי שמחה והודיה לכבוד חתן וכלה בשמחת בית הצדיק.

לאחר השירה פתח מורינו הרב שליט"א במסירת דברי קודשו במשך כ־40 דק' באש להבה על גדולת שמחת חתן וכלה, וסוגיית שחטיה רבה לרבי זירא בעניין פורים ומעשה שמעון ולוי ומחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בעניין זה, (תקציר השיעור בהמשך הכתבה).

בסיום השיעור החל ב'שיר המעלות' וכיבד את הסבא הרה"ח ר' משה יוסף האס שליט"א לזמן על הכוס. בסיום כובד מורינו הרב שליט"א בכל שבע הברכות האחרונות.

לאחר סיום הסעודה מורינו הרב שליט"א פתח בשירים וריקודים בשמחה עצומה - שמחת חתן וכלה בשמחת בית הצדיק, במשך כחצי שעה מורינו הרב שליט"א רקד ושמח עם משפחת המלוכה וכל הציבור שזכה להיכנס למעונו לשמחה הגדולה.

לאחר כשעה וחצי מתחילת המעמד מורינו הרב שליט"א אמר קדיש והוסיף מספר מילים לסבא הרה"ח ר' משה יוסף האס שליט"א בגדולת מעלת החתן דנן ועל שקידותו ועבודתו העצומה בתורה ובמצוות.

גלריית תמונות:

תקציר נושאי השיעור:

1. חתן וכלה כנגד שתי לוחות הברית: החתן כנגד הלוח הראשון והכלה כנגד הלוח השני – שמחת חתן וכלה נתפסת כ“קבלת תורה מחדש”.

2. קריאת עשרת הדיברות שלוש פעמים בשנה: בפרשת יתרו, בשבועות, ובפרשת ואתחנן – עניין של “לא לפספס” שמיעה/קריאה שמחזקת קבלת התורה.

3. “קול ששון וקול שמחה… קול חתן וקול כלה” – בשעת שמחת חתן וכלה מתעוררים רחמים ומתקבלים תפילות (תיקון כללי לתפילות של שנים/גלגולים לפי סגנון השיעור).

4. עניין “אש” וקדושה: חיבור/איחוד מדרגות גבוהות (כדימוי לשני הלוחות/חתן-כלה) מתואר כמביא השראת אש מן השמים – רעיון של התגלות רוחנית בשיא הקדושה.

5. פרשת נשא – “נשיאים” וקריאתה בזמנים נוספים: מנהג לקרוא/להזכיר “פרשת הנשיאים” גם בחנוכה (ולחבר את ענייני הקרבנות לתיקוני הזמן).

6. “קערת כסף אחת… משקלה” – דרשות בגימטריות: שימוש במספרים (כגון 930/130) כרמזים לעבודת כפרה ותיקון לדורות הראשונים (בסגנון השיעור).

7. “י״ז שנות יעקב במצרים” – זמן של “טוב” (י״ז=טוב) ושלמות/שפע; קשר בין שיא רוחני לבין תקופת מנוחה של הצדיק.

8. נבואת בלעם: “אראנו ולא עתה… דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל” – דרשה על מלכות דוד ומשיח והנהגה שמעל הטבע.

9. יחס ישראל למזלות: עיסוק בכוכבים/מזלות מול הנהגת ישראל שמתרוממת מעליהם (כמו הדיון הקודם על בלבול מזלות ע״י צדיק).

10. “מי יובילני עיר מצור… עד אדום” – דרשות על רומי/אדום ככוח רוחני של גלות; הגאולה קשורה לשבירת כוח “אדום”.

11. “קיסרין” מול ירושלים – רעיון מדרשי: בניין ירושלים תלוי בחורבן/נפילת כוח המתנגד (אדום/קיסרין) – לשון חז״ל: “עד שיחרב… תיבנה…”.

12. פירוש “צפונה” ו“סוב את ההר הזה” – דרשות על גבולות התקדמות/כיבוש ועל עצירת מהלכים בזמן כדי שלא יתקיים “כילוי זעם” שלא במקומו.

13. הקשר בין בלק–עגלון–רות: שרשרת שמביאה בסוף להופעת דוד המלך; קריאה שמה שנראה זר בסוף נהפך לשורש גאולה.

14. בתיה בת פרעה: “אם לא בתיה – אין משה” – מסירות נפש של בתיה זיכתה ששמו של משה (שנתנה לו) יהיה השם שנקבע בתורה.

15. עשרה שמות שנקראו למשה במדרש – ובכל זאת שם “משה” נבחר ונחקק, ללמד על כוח מי שמוסר נפשו ומגדל ילד לקדושה.

16. ויכוח זוהרי על מילה: מעלת ברית מילה לשמונה ימים (יצחק) מול מילה בגיל י״ג (ישמעאל) – הדיון נתפס כשורש טענות על “חלק בארץ” וכד’.

17. הדרשה: “ברית מתוך בחירה” מול “ברית מתוך קדושה מלידה” – שתי בחינות בעבודת ה׳ (כך משתמע מסגנון השיעור).

18. גלגול נשמות – שימוש בדרשות על דמויות/אירועים כ“ניצוצות” ותיקון (למשל ממרא/לוט וכד’) – רעיון כללי של השגחה ותיקון בדורות.

19. מחלוקת רמב״ם–רמב״ן בפרשת שכם: האם אנשי העיר נתחייבו מיתה מצד דיני בני נח/דיינים שלא דנו, או שלא היה היתר להרוג את כולם – יסוד גדול בהבנת הפרשה.

20. “הרואה… ולא מציל/לא דן” (לשון כללית): דיון הלכתי-מוסרי על אחריות ציבורית כשהרשעה ידועה ולא מטופלת; מזה נגזרת שאלת הצדקת מעשה שמעון ולוי.

21. קדושת הרי״ם על “איש חרבו” – דרשה שחיברה את המעשה ל“בר מצווה” (גיל י״ג) ולרעיון שזו הייתה “דרשה”/הכרעה במחלוקת ההלכתית.

22. מקור ללמוד דרשה בבר מצווה: לפי דרשת השיעור – ממעשה לוי/שמעון בפרשה (רעיון חינוכי-דרשני).

23. שאלת יעקב “אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל”: אם הם עשו מצווה והצילו – מדוע קלל? תשובת הרמב״ן (כפי השיעור): שהייתה אפשרות לתיקון/תשובה וההרג היה שלא כהכרח.

24. לעומת זאת, צד ההבנה לפי הרמב״ם (כפי השיעור): אם אכן יש חיוב בדיני בני נח/דיינים – ייתכן שהיה מקום למעשה; מכאן עומק המחלוקת.

25. מסקנה חינוכית מהשיעור: בכל פרשה יש “מיליון קושיות” – החובה ללמוד רש״י/רמב״ן בעיון, ולראות את המתח בין דרש–הלכה–מוסר בהנהגת האבות והשבטים.