צפו: מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א בכנס ובשיעור לבחורי ישיבת בין הזמנים של הרב נחמן האס שליט"א: "העיקר לחזק — לא לייאש"

בי"ג באב, ימים ספורים לאחר תשעה באב ולקראת ט"ו באב, התקבצו בחורי ישיבת בין הזמנים של הרב נחמן האס שליט"א באולם התפילה שמתחת לביתו של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א, לכנס מיוחד. האולם היה מלא מפה לפה; הבחורים שרו ורקדו בדבקות יחד עם מורנו הרב, ובסיום הניגונים נשא מורנו הרב שיעור מרומם — על נחמת ירושלים שתיבנה מספירים ומאבני אקדח, על גדולתו של מי שהוא תמיד "עקב", ועל היסוד שחוזר ועולה בכל השיעור: העיקר לחזק, ולא לייאש.

"העיקר לחזק, לא לייאש"

לב השיעור היה מעשה הגמרא בתלמידו של רבי יוחנן. רבי יוחנן דרש שעתידים שערי ירושלים להיבנות מאבן טובה אחת שגודלה שלושים על שלושים אמה, והתלמיד לגלג עליו: היכן נמצאת אבן טובה כזו בעולם? הרי יהלום הוא דבר קטן וזעיר. לימים נתגלה לאותו תלמיד שהדברים אמת, וחזר אל רבו והודה: "ראיתי — אתה צודק".

וכאן עמד מורנו הרב על הנקודה: רבי יוחנן לא שבר את התלמיד ולא ייאש אותו. הוא חיזק אותו. "העיקר זה לחזק — לא לייאש," הדגיש מורנו הרב. אף כשתלמיד טועה, אף כשהוא מלגלג מחוסר הבנה — דרכו של רבי אינה לשבור אלא להרים. זהו המסר שנשא מורנו הרב אל הבחורים היושבים לפניו: כך צריך אדם לנהוג בחברו, וכך צריך אדם לנהוג בעצמו — לחזק ולא לייאש.

"העיקר זה לחזק — לא לייאש."

ירושלים של ספירים: הנבואה שהתקיימה כפשוטה

מכאן פנה מורנו הרב אל הפטרות הנחמה שאנו קוראים בשבתות אלו — הפטרת עקב, ולקראתה הפטרת ראה: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה, הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים, וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ". ירושלים העתידה — יסודותיה ספירים, שעריה אבני אקדח, וכל גבולה אבני חפץ.

ומי שסבור שאין הדברים אלא משל, הראה מורנו הרב שהמציאות עצמה מעידה: היהלום הגדול ביותר שנתגלה שוקל כארבעת אלפים קראט — כחצי קילוגרם. אבן אחת. מי שלגלג ואמר "אין יהלום בגודל כזה" — המציאות הוכיחה לו שטעה. הנבואה על ירושלים הבנויה מאבנים טובות אינה מליצה בלבד; היא אמת שתתגלה עין בעין.

"עֵקֶב תִּשְׁמָעוּן": מי שהוא עקב — סופו להיות ראש

בשבוע של פרשת עקב עמד מורנו הרב על שם הפרשה. "עקב" הוא הנמוך שבאיברים, הדורך בעפר. וכך היה יעקב אבינו — נקרא על שם העקב, אוחז בעקב עשיו, תמיד למטה, תמיד נדחה. ובסופו של דבר נעשה "ישראל" — לשון ראש ושררה.

זהו הכלל שמסר מורנו הרב לבחורים: מי שמשפיל עצמו ומחזיק עצמו כ"עקב" — סופו שיתרומם ויהיה "ראש". דווקא מתוך הענווה והשפלות צומחת הגדלות. ומי שמזלזל במצוות הקלות שאדם "דש בעקביו" — עליהן נאמר "עקב תשמעון", שדווקא בהן תלויה כל הברכה.

"מי שהוא תמיד עקב — בסוף הוא נהיה ראש. מיעקב נעשה ישראל."

הניגונים והריקודים: מצוות השמחה

הכנס כולו נפתח בניגונים ובריקודים, והבחורים שרו בדבקות עם מורנו הרב שעה ארוכה. מורנו הרב הזכיר את דברי רבינו נחמן מברסלב על מצוות השמחה ועל מעלת הריקודים — שהשמחה אינה דבר צדדי אלא עבודה שלמה, וכשאדם רוקד באמת אין זה הוא שרוקד. בימים אלו, בין אבלות תשעה באב לשמחת ט"ו באב, הריקוד עצמו הוא הנחמה.

לנצל את בין הזמנים: "עכשיו אפשר ללמוד"

מורנו הרב עורר את הבחורים לנצל את ימי בין הזמנים ללימוד, והתריע שלא יעברו הימים לריק. הוא סיפר על גדולי הדורות שהיו שוקדים על חושן משפט, ותיאר את וילנא של פעם — שבאמצע הלילה היה אדם עובר ורואה את כולם יושבים ולומדים חושן משפט.

ומכאן לחיזוק גדול: "לפני שבעים שנה, כשבאתי לישיבה, קצות החושן היה כמעט בלתי אפשרי ללמוד — האותיות היו מחוקות ועקומות, ולא היה אפשר לקרוא." והיום, אמר מורנו הרב, ברוך השם הכול מודפס ומבואר ופתוח לפני כל אחד — "ואפשר ללמוד ארבע שעות בכל יום". מי שיש לו את הכלים שיש לדור הזה, אין לו שום תירוץ.

"לפני שבעים שנה אי אפשר היה לקרוא את קצות החושן. היום — ברוך השם אפשר ללמוד את זה ארבע שעות ביום."

יהודים לא הולכים בלי תפילין

בין הדברים סיפר מורנו הרב על מסירות הנפש של יהודים לתפילין. יהודים עברו את השואה ואת המלחמות ולא ויתרו על זוג תפילין; היה מי שסיכן את עצמו וחזר על עקבותיו כברת דרך ארוכה כדי להשיב לעצמו את התפילין שלו. "יהודים לא הולכים לשום מקום בלי תפילין," סיכם מורנו הרב. מי שאוחז בתפילין — אוחז בברית שאינה נפסקת.

מסר למעשה

לחזק, לא לייאש — כך נהג רבי יוחנן בתלמידו שלגלג עליו. כך יש לנהוג בחבר, וכך בעצמך.

הנחמה אמיתית — ירושלים תיבנה מספירים ומאבני אקדח כפשוטו; אין הנבואה משל.

היה "עקב" — מי שמחזיק עצמו בשפלות סופו להיות ראש, כיעקב שנעשה ישראל.

נצל את בין הזמנים — היום הספרים פתוחים ומבוארים כפי שלא היו מעולם; ארבע שעות לימוד ביום בהישג יד.

שמחה וריקוד — בין אבלות תשעה באב לשמחת ט"ו באב, הריקוד עצמו הוא הנחמה.

גלריית תמונות מהכנס