פרשת חיי שרה - סוד העבודה הפנימית ומגן אברהם

באור פני מלך חיים

החשיבות של עבודה פנימית

כי בלי עבודה פנימית, הבן אדם נשאר עם כל השטויות שלו: הוא מקופח, הוא מתלונן, הוא כועס, הוא עצוב, הוא מודאג, הוא מאשים, את עצמו ואת האחרים, הוא מתגאה, הוא מקנא, הוא אוכל יותר מדי, הוא מסתכל יותר מדי, כל מה שהוא עושה זה בשביל ההצלחה שלו. בשביל הכבוד שיתנו לו.

אדם שעושה עבודה פנימית הוא צומח, הוא גדל, הוא משתנה. הוא מתקרב אל ה' הוא כל הזמן מתבונן בעצמו איפה אני בעולם. האם אני מחובר או לא מחובר. למה אני מחובר?. ומה יהיה אתי אבא. מה יהיה הסוף אתי. מתי אני אתחיל לחשוב עליך ולא על עצמי ועל הכבוד שלי.

ממחשבה לדיבור ולמעשה

המחשבה יש לה כוח עצום. הכל מתברר במחשבה. שמה הנשמה נמצאת. שמה נמצא הרצון. אדם מתבונן קצת בעצמו, בחיים שלו, רואה איפה הוא מונח, ואז הוא עובר ממחשבה לדיבור. ה׳ תעזור לי לאכול פחות. תראה איזה בטן צמחה לי. זה מרחיק אותי ממך. אי אפשר להיות דבוק בך, הבטן מפריעה.

ה׳ תעזור לי לשמוח במה שאתה נותן לי ולהפסיק לקנא באחרים שפתאום לומדים בלי הפסקה, שפתאום מחייכים כל הזמן. תעזור לי שאני אשמח בהצלחה של החבר שמחה אמיתית, שאני לא אתחמק מהמפגש אתו כי אני לא רוצה לתת לו את התענוג הזה שאני רואה אותו בהצלחתו.

ומהדיבור עוברים למעשה. לאט לאט זוכים להשתנות. ואז החיים באמת נפלאים. כמה רחמנות יש על מי שנשאר עם כל השטויות שלו עד הסוף והוא כבר זקן אבל הוא בעצם עוד ילד. שלו זה נקרא חלל פנוי. ה' לא נמצא ח״ו. ואז חושבים מחשבה טובה, מתפללים בכוונה, לומדים משהו, וכל אלה סותמים את החלל.

למצוא את ה' בתוך החלל הפנוי

ה׳ אומר לכל אחד מאתנו לך אל המקום הזה שמלא בה', לפנימיות שלך, למקום ששם ה' נמצא תמיד, ואז תוכל להתעורר כל הזמן מהנקודה הזו ולא ליפול ולא להתבלבל. אע״פ שה' ברא את העולם עם חלל פנוי, וכל הזמן יש צרות, וכל מיני דברים שאנחנו לא מבינים, ואנחנו כל הזמן נעלבים, ואנחנו נופלים, והכל הולך לנו הפוך, והכל לא טוב לנו, והכל רע לנו, אבל אנחנו צריכים גם כשרע לנו לזכור שה׳ נמצא בכל מקום.

עברים אנחנו. עוברים למקום שה׳ נמצא, פותחים את הלב ומוצאים את ה׳ בתוך הלב. מוצאים את אותה נקודה מוגנת, שמחברת אותנו אל ה׳. אברהם אבינו עשה לנו את - מגן אברהם שזה יותר מתחיית המתים.

"הראשונה זה שלך"

מתחילים את תפילת שמונה עשרה בברכה של מגן אברהם. רק אחר כך יש תחיית המתים. קודם צריכים להגן עלינו. הברכה שלך יותר גדולה מהברכה שלי, אומר הקב״ה לאברהם. אתה הראשון, אני אחר כך, אני מחיה המתים שזה שלב שני.

אברהם אבינו מגן על הנקודה הזו שהיא הכסף, שהיא טירת כסף, שהיא:

"כנפי יונה נחפה בכסף"

כיסופים ואהבה לה' שזוהי השמחה האמיתית. ובזכותה ובכוחה אפשר להתגבר על כל הצרות. כל עם ישראל מתקיים מהנקודה הזו.

הנקודה הפנימית שמקיימת את העולם

אנשים חטאו, ונכשלו, וקלקלו, ופשעו ואחר כך הבנים שלהם חזרו ולפעמים הם בעצמם חזרו. הכל בזכות הנקודה הזאת, נקודה שהיא עמידה ומתקיימת עד סוף כל הדורות.

כמו שהתינוק רוצה את האמא שלו, רץ כל הזמן אל האמא שלו, כך כל העולם רוצה את ה׳. כל עם ישראל עומד על הנקודה הזו. עומד על אברהם אבינו (באור פני מלך ח״ם)