Shuvu Banim
Shuvu BanimInternational
ביתמאמריםחדשותתפילותסיפוריםחיזוקוידאושיעוריםפרשהעלוניםרבניםאודות
תרומה
→ חזרה לכל המאמרים

עומק מצוות כיבוד אב ואם וסוד ההגנה על ילדי ישראל

כיצד נשמור על ילדינו בדור הזה? הרב ברלנד על סוד הענווה, החלאקה וכפרת חנוכה.

17 בנובמבר 2026•עורך ראשישיעור
עומק מצוות כיבוד אב ואם וסוד ההגנה על ילדי ישראל

יום ג' אור ל-ב' טבת, נר שמיני של חנוכה תשנ"ח - שיעור לחברת "ישיבת ערב" ו"כרובי הנחל"

מאמר המבאר את החשיבות של שמירת עיני הילדים מגיל צעיר והסגולה שבעטיפתם בטלית. דרך סיפורו של אברהם אבינו והתמודדותו מול תרח ונמרוד, מתגלה עומקה של מצוות כיבוד אב ואם והקשר שלה לעשרת הדיברות.

עיקר כוחה של מלכות הרשעה נובע משבירת הכלים, ומשם עיקר יניקתם. לכן, כבר מגיל צעיר מאוד – בגיל שלוש, ארבע או חמש – הילד צריך להתחיל להתגבר על התאוות הרעות. ילד צריך לשמור על עיניו, לא להסתכל ברחובות ולא לראות שום דבר טמא. ברגע שפותחים את העיניים ורואים דבר טמא ברחוב, מיד הסטרא אחרא מתגברת.

משום כך, כאשר עושים לילד "חלאקה" (תספורת ראשונה), מכסים אותו בטלית. למעשה, אדם צריך ללכת תחת טלית במשך כל מאה ועשרים שנות חייו, כדי להישמר מהתאוות הרעות שדרכן מנסים כוחות הטומאה להתגבר על ישראל. מובא בספר "כל בו" שמכסים את הילד בטלית כדי שיזכה לענווה של משה רבנו. אדם צריך להיות עניו ושפל, להתחבא תמיד תחת הטלית, לא להתגאות ולא להשמיץ. המן הרשע ואנטיוכוס קיימים בכל דור ודור; אמנם גופם הוכחד, אך נשמתם חוזרת ומנסה לבטל את ישראל מעבודת השם, וההגנה מפניהם היא על ידי מידת הענווה וההתבטלות לצדיק.

סלח נא לעוון העם הזה

ימי החנוכה מסוגלים לכפרה ממש כמו יום הכיפורים. ביום הכיפורים אנו מתפללים:

"סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה"

יש בכך רמז לחנוכה: המילים "הזה ה'" עולות בגימטריה י"ז, "כגודל חסדך" רומז לכ"ח, ו"כאשר נשאת" רומז לו"נ – ראשי התיבות של חנוכה. כבר ביום הכיפורים אנו מתפללים על ההארה של חנוכה, כי כולנו זקוקים לסליחה וכפרה.

כולנו נשמות מגולגלות, ולעיתים אנו נושאים פגמים מגלגולים קודמים. מובא בספר "מגלה עמוקות" שמשה רבנו ביקש מהקב"ה ייסורים כמו של איוב כדי לכפר על פגמיו. על הפסוק "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר", מסביר ה"מגלה עמוקות" שמשה התחנן לקבל ייסורים, שכן אין אדם שאין לו עבירות או פגמים. אך הקב"ה השיב לו: "וכי אתה איוב?". איוב היה למעשה גלגול של תרח, אביו של אברהם, שהכעיס את הקב"ה.

מסירות הנפש של אברהם אבינו

תרח הרתיח והכעיס את הקב"ה, עד כדי כך שמסר את בנו, אברהם אבינו, לכבשן האש. כאשר אברהם היה ילד, הוא שבר לאביו את כל הפסלים. כששאל אותו תרח מי עשה זאת, שם אברהם את המקל בידו של הפסל הגדול ואמר: "הפסלים התקוטטו, והפסל הגדול הרג אותם". תרח כעס ואמר: "וכי הפסלים יכולים לזוז או להרוג?". השיב לו אברהם:

"יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּן" – ואתה עוד משתחווה להם?

תרח זעם על החוצפה של בנו וטען כלפיו: "איפה כיבוד אב ואם שלך? כך התורה לימדה אותך להתחצף לאבא?". הוא לקח את אברהם אל נמרוד הרשע כדי שישפוט אותו על כך שאינו מקיים את מצוות כיבוד אב ואם, שהרי זו אחת מעשרת הדיברות. נמרוד פסק שילד רשע שאינו שומע בקול הוריו דינו להיזרק לכבשן האש. הם הדליקו מדורה עצומה במשך שלושה ימים כדי לגרום לו את הייסורים הגדולים ביותר, רק בטענה שהוא "מתחצף" לאביו ולאמו.

המצווה הקשה והגדולה ביותר

מכאן אנו למדים עד כמה גדולה מצוות כיבוד אב ואם. מובא ב"תנא דבי אליהו" שזו המצווה הקשה ביותר בעולם. לשמוע בקול אבא ואמא, ובפרט בקול אמא שמבקשת ללא הרף: "תעשה ככה, תרחץ כלים, תשטוף רצפה, תעזור לילדים הקטנים" – זה דורש ביטול עצמי עצום. אך מכיוון שזו המצווה הקשה ביותר, כך גם השכר עליה הוא הגדול ביותר בעולם.

זו הסיבה שמצוות כיבוד אב ואם סמוכה בעשרת הדיברות לאיסורים החמורים ביותר: "לֹא תִרְצָח", "לֹא תִנְאָף" ו"לֹא תִגְנֹב". אם אדם אינו מכבד את הוריו, הרי זה כאילו הוא גונב מהם. ההורים מאכילים אותך, משקים אותך, יושבים ליד מיטתך יומם ולילה כשאתה חולה, רצים איתך לבתי חולים ולא ישנים בלילות בשבילך. אם לאחר כל זאת אינך שומע בקולם, אתה עובר על "לא תגנוב".

יתרה מכך, אומר ה"תנא דבי אליהו", כשאתה גורם להם צער ואינך שומע בקולם, אתה עובר על "לא תרצח". לאמא יש ייסורים נוראים כשלא שומעים בקולה, וכאילו רצחת אותה. לכן סמכה התורה את כיבוד אב ואם ל"לא תרצח", ללמדך שאפילו ילד קטן שכבר מבין מעט, אם אינו שומע בקול אמו – בין אם היא מבקשת שיאכל, ישתה או ילבש סוודר כשקר – הוא נחשב חלילה כרוצח לפני הקב"ה.

כאשר ההורים מעניקים לילד את כל צרכיו, קונים לו את הבגדים היפים ביותר ודואגים לו במסירות, חובתו של הילד היא לרוץ ולעשות את רצונם. עליו לבוא הביתה ולשאול מיד: "אמא, מה צריך לעשות?", ולא לחכות שיבקשו ממנו. זוהי מהותה של המצווה, ודרכה אדם בונה את קדושתו וטהרתו.

חלק 1 מתוך 4

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3 | חלק 4

→ המאמר הקודםסוד החלאקה: מעלת הפאות והכניסה לעולמה של תורההמאמר הבא ←סוד קורבנו של קין וגלגולי הנשמות בחנוכה

הירשמו לניוזלטר

קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם

→ חזרה לכל המאמרים

© 2026 Shuvu Banim International. כל הזכויות שמורות.

אינדקס התפילות — א׳ עד ת׳אודות הרב ברלנדעצרות תפילה בחברוןספרים באנגליתinfo@ravberland.com+972-2-582-5820תרומה