סוד השתיקה האמיתית: מעלתם של שמאי והלל
מדוע לימוד תורה ללא הדרכת צדיקים עלול להוביל למחלוקות, ומהו סוד האחד בשבט?
*יום ב' ויגש זאת חנוכה תשס"ב - שיעור לילדי הת"ת
מאמר מעמיק על הסכנה בלימוד תורה ללא הדרכת צדיקים, העלול להוביל לגאווה ומחלוקת. דרך תורותיהם של המגיד ממעזריטש והחידושי הרי"ם, מתבאר סוד מחלוקת שמאי והלל, וההבדל בין שתיקה חיצונית לשתיקה פנימית אמיתית של ביטול וסבלנות.
כאשר אדם לומד תורה יומם ולילה ונעשה בקיא בכל הש"ס, הוא זקוק לרחמנות גדולה ולעצות הצדיקים כדי שלא יחריב את העולם. הטבע הוא שכאשר אדם נעשה גדול בתורה ללא הדרכה נכונה, הוא עלול להתחיל להשמיץ, להעליב ולהחרים אחרים. הוא פוקח עיניים על כל הנעשה ברחוב, רב עם סביבתו, ובטוח שזו "מלחמת מצווה" ו"כבוד התורה", אך למעשה הוא נופל למחלוקות קשות.
זבל פרדותיו של יצחק
לכן מסביר המגיד ממעזריטש את מאמר חז"ל:
"יפה שיחת חולין של עבדי אבות מתורתן של בנים... זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך".
אדם חייב להתקרב לצדיקים אמיתיים, שאין להם שום פניות. עדיף לשמוע את שיחת החולין של הצדיק האמיתי, מאשר ללמוד תורה מאותם מפורסמים שהתורה שלהם רק מכשירה אותם לחירופים וחרמות. הצדיק האמיתי אינו מחפש להחרים או להשמיץ איש. אדרבה, כפי שאמר הבעל שם טוב הקדוש, הצדיק חי בתחושה מתמדת שכל שנייה הוא עלול ליפול ל"נוקבא דתהומא רבה" (תהום רבה), ולכן הוא שרוי בענווה מוחלטת.
יום שבו אדם אינו לומד תורה הוא בחינת מוות רוחני. אדם צריך ללמוד תורה במסירות נפש, עשרים וארבע שעות ביממה, עד שיצא מבחינת מיתה ויזכה לחיות אמיתית. אך גם לאחר מכן, כפי שראינו אצל החוזה מלובלין ששמר על פיו מדיבורים בטלים במשך עשרים ושתיים שנה ללא הפסק, עדיין נדרשת רחמנות גדולה כדי לא ליפול לגאווה.
סוד האחד בשבט: מעלת שמאי
כאן אנו מגיעים לסוד מחלוקת שמאי והלל בעניין ט"ו בשבט, כפי שמסביר החידושי הרי"ם. התורה מספרת לנו על תחילת חומש דברים:
"וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ... הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
מדוע התורה מדגישה שמשה החל לבאר את התורה באחד בשבט? הרי שמאי והלל חולקים מתי חל ראש השנה לאילן – באחד בשבט או בט"ו בו. מכאן רמז שהלכה לעתיד לבוא תהיה כשמאי, שסובר באחד בשבט. מעלת שמאי עולה באין סוף על מעלת הלל.
מהי הבחינה של שמאי? משה רבנו עומד מול בורא עולם ומתחנן שלא ישלח אותו לגאול את ישראל. הוא אומר:
"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי".
המילים "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" הן סופי תיבות שמא"י. זוהי בחינת הביטול הגמור. משה רבנו הגיע לשיא הביטול, הוא באמת האמין שהוא אינו ראוי ושיש גדולים וטובים ממנו. זוהי הבחינה של שמונה נרות חנוכה, שמתחילים מעולם השתיקה, מהיכל הרצון, למעלה מכל הספירות – בחינת "שתוק, כך עלה במחשבה" שלפני הבריאה.
השתיקה האמיתית של הלל
לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא עונה למשה:
"הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה".
המילים "הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה" הן ראשי תיבות הל"ל. שמאי הוא בהסתר, בסופי תיבות, ואילו הלל הוא בגלוי, בראשי תיבות.
שתיקה אמיתית אינה פירושה שאדם שותק רק משום שאין לו כוח דיבור או יכולת התבטאות. יש אדם ששותק כלפי חוץ, אך בתוכו מוחו עובד ללא הפסקה כמו מכונת ירייה – הוא כועס, שונא, מקנא ומלא בטינה. זו אינה שתיקה. שתיקה אמיתית היא בחינת "שתוק כך עלה במחשבה", שתיקה טהורה שמתוכה פורצים שירים וניגונים, כמו שירת הים של משה רבנו או ניגוני דוד המלך בכינורו מחצות הלילה.
הלל מוריד את נקודת השתיקה הזו לעולם העשייה. הלל זוכה על ידי לימוד התורה שלו לכזו דרגה של שתיקה וסבלנות, עד ששום דבר אינו יכול להוציא אותו משלוותו. גם כאשר אדם מנסה להכעיס אותו, מטריד אותו ומוציא אותו מהמקלחת שלוש פעמים ברציפות בערב שבת, הלל נשאר בשלוותו ואומר: "שאל בני, שאל מה שאתה רוצה לשאול". זוהי התכלית האמיתית של לימוד התורה – להגיע לביטול מוחלט, לשתיקה פנימית ולסבלנות אין קץ, עד שנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
חלק 3 מתוך 3
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם