סוד צחוקה של שרה אמנו: להוריד את הרוחניות אל תוך הטבע

שיעור מס' 295 | יום ב' פרשת יתרו ב' שבט תשס"א בבית _ הרב

מדוע צחקה שרה אמנו למשמע בשורת המלאכים, הרי אברהם כבר קיבל נבואה על כך קודם לכן? ביאור מעמיק על פי הנצי"ב והקומרנא חושף כי צחוקה נבע מאכזבה על כך שהלידה תהיה בדרך הטבע, ותשובת ה' אליה מגלה את סוד הפיכת הגשמיות לרוחניות.

אברהם אבינו מקבל בשורה עצומה מאת ה': עתיד להיוולד לו בן, וכבר נקבע שמו – יצחק. ה' מודיע לו בדיוק מתי זה יקרה, למועד הזה בשנה האחרת. אברהם בוודאי לא שמר את הבשורה הזו בסוד, אלא מיהר לספר אותה לשרה.

על פי המובא בתנא דבי אליהו, אברהם ושרה התפללו על ילדים במשך שמונים וחמש שנה. אברהם התחתן בגיל חמש עשרה ושרה בגיל חמש, ובמשך 85 שנה הם היו שרויים בצומות, סיגופים ותפילות. לכן, כשאברהם שומע כזו בשורה טובה, הוא מיד אומר לשרה: "קיבלתי נבואה, ייוולד לנו בן, קוראים לו יצחק, ואנחנו יודעים בדיוק מתי הוא ייוולד".

קושיית הנצי"ב: מדוע שרה צחקה?

כאשר מגיעים שלושת המלאכים לאוהל אברהם, הם נראים כערבים עובדי עבודה זרה. באותם ימים, היו עובדי עבודה זרה שהיו משתחווים לאבק שעל רגליהם, מתוך אמונה שיש בו סגולה שומרת. לכן אברהם מבקש מהם: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם", כדי שלא יכניסו עבודה זרה לביתו.

כאשר אותם "ערבים" מברכים את שרה שייוולד לה בן, היא צוחקת. על כך שואלים הנצי"ב מוולוז'ין והמהרש"א קושיא עצומה: הרי חז"ל אומרים "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך", ואפילו כשגוי מברך צריך לענות אמן, כי כל מילה טובה יורדת מלמעלה. מדוע שרה צוחקת?

הקושיה מתחזקת שבעתיים: הרי רק יומיים קודם לכן, אברהם כבר קיבל נבואה מפורשת מה'! אם לפני יומיים הם קיבלו נבואה ברורה שלמועד הזה בשנה האחרת ייוולד יצחק, מה יש לשרה לצחוק עכשיו? הרי היא כבר הייתה אמורה לרקוד מרוב שמחה!

צחוק של אכזבה, לא של חוסר אמונה

הנצי"ב מסביר יסוד נפלא: שרה אמנו התפללה במשך 90 שנה ללדת בן למעלה מדרך הטבע. היא רצתה להישאר זקנה, ושדווקא מתוך הזקנה ייוולד הילד בדרך נס מוחלט, כפי שה' יכול להורות לאבן ללדת. טענתה הייתה: "ואדוני זקן" – מדוע אברהם נשאר זקן ואני צריכה לחזור לימי נעוריי?

"וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן"

כאשר שרה שמעה שהיא תחזור להיות צעירה בדרך הטבע ("הייתה לי עדנה"), היא נבהלה. הצחוק שלה לא היה צחוק של חוסר אמונה, אלא צחוק של אכזבה. היא ציפתה לילד שייוולד כולו על ידי ניסים ונפלאות, וכעת היא מגלה שהתהליך יתרחש בדרך הטבע. זה כמו אדם שחיכה לקבל יהלום של מיליון דולר, ובסוף נותנים לו טבעת של אלף דולר – מתוך אכזבה הוא מתחיל לצחוק.

סוד עולם העשיה: להפוך את הגשמיות לרוחניות

האדמו"ר מקומרנא לוקח את ההסבר הזה לעומק נוסף. טענתה של שרה הייתה שהיא ואברהם נמצאים באותה מדרגה רוחנית, ולכן שניהם צריכים להישאר זקנים או שניהם צריכים לחזור להיות צעירים. על כך עונה לה ה': "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר?".

ה' מסביר לשרה שהתיקון האמיתי אינו להישאר כמלאכים מנותקים מהעולם. העבודה שלנו היא לא להשאיר את עולם העשיה כמו שהוא, אלא לרדת אליו, להתמודד איתו ולהפוך אותו לרוחני. לאחר חטא אדם הראשון נפלנו לעולם העשיה, והתפקיד שלנו הוא להעלות אותו חזרה ליצירה, לבריאה ולאצילות.

יצחק היה חייב להיוולד בדרך הטבע, מצד ספירת המלכות (סטרא דנוקבא), כדי לתקן את חטאו של הבל. הבל מת בגיל 37, ויצחק היה צריך להגיע לגיל 37 כדי להיעקד על המזבח ולמסור את נפשו. רק דרך החיבור לעולם העשיה וההסכמה להיעקד, יצחק זכה לחיים מחדש.

הדו-שיח העמוק בין ה' לשרה אמנו

לאור זאת, הפסוקים מקבלים משמעות חדשה לגמרי. התורה מתארת שלושה שלבים בתגובתה של שרה:

"וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ"

"ותכחש שרה" – שרה לא שיקרה ולא הכחישה את הנבואה חלילה. היא הכחישה את גורלה: מדוע נגרע חלקה מללדת למעלה מדרך הטבע כמו אברהם?

"לאמור לא צחקתי כי יראה" – שרה אומרת: לא צחקתי על עצם הבשורה שיהיה לי בן, אלא התאכזבתי מכך שזה יהיה בדרך הטבע.

"ויאמר לא כי צחקת" – ה' לא גוער בה ולא קורא לה שקרנית. להפך, הוא בא לנחם אותה! ה' אומר לה: "אל תחשבי שיש פה ירידת מדרגה. את נמצאת בדרגה גבוהה יותר מאברהם אבינו. אברהם נשאר בדרגה הרוחנית שלו, אבל לך יש את הכוח להפוך דברים גשמיים לרוחניים!"

ה' מגלה לשרה שדווקא בזכות היכולת שלה להביא בן בדרך הטבע ולהפוך את הטבע לרוחניות, תבוא הגאולה השלמה. הגאולה תלויה במידת הגבורה של יצחק, שיש לו את הכוח לקחת את חיי היום-יום, את האכילה והשינה, ולהפוך את הכל לרוחניות עצומה.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 295

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2