שיעור י' טבת - שבע ברכות צוקר-רייכר בבית הרב תשע"ט הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א

"'ציפורה' (אשת משה) עפה באוויר, היא הפכה למלאך הנוגה, היא אמרה את השם המפורש ועלתה לשמיים, לימדו אותה את השם המפורש, פעם כל ילדה ידעה את השם המפורש. איך הכוהן הגדול מצליח לנצח את כולם, כתוב שהמלאכים בוכים, השרפים בוכים, השכינה בוכה מרוב פחד. הכוהן הגדול זה הצדיק, זה שמעון הצדיק שהיה בזמנו חוט הזהורית מלבין, שכל העבודה שלנו זה להלבין את חוט הזהורית, לכן בערב יום כיפור היו הבנות יוצאות לחולל בכרמים."

""א"ר שמעון ב"ג, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו"(תענית ל, ב, ב"ב קכא, א). יום הכיפורים זה יום שיושבים על הארץ ובוכים על כל העבירות והפגמים מחטא אדם הראשון, לא יום שיוצאים בו במחולות. אלא, מרגע שתלו על החלון את חוט הזהורית מיד הוא הלבין, אז כולם יוצאים בריקודים. שיבנה ביהמ"ק יתלו חוט זהורית על החלון וישר הוא ילבין. אצל הנשים שרחוקות מחטא, כי לא חטאו בחטא העגל זה ישר הלבין, אם היא תולה את החוט הזהורית על החלון עד הבוקר זה צריך להלבין."

"הדגל מחנה אפרים אומר בפרשת בא שחתונה זה יום כיפור ממש וגדול מיום כיפור. "שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שמות י), ששבע ברכות זה כזה אור שנמשך על כל השנה כולה. "עוֹד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיהו טז), מבקשים שה'קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה' יימשך לכל החיים. 'בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם', שהחתן והכלה לעולם לא יצטרכו לעזוב את ירושלים. כי כל שעה בירושלים זה כמו אלף שעות במקום אחר. כל שעה בישראל זה כמו אלף שעות בחו"ל וכל שעה בירושלים זה כמו מליון שעות בחו"ל."